רוצים לזכות בשכר לאין ערוך? קיימו מצווה יקרה זו

השם יתברך מבקר חולים

שאלו חז"ל (מסכת סוטה יד ע"א): מה באור הפסוק: "אַחֲרֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ", וכי אפשר לו לאדם להלך אחר ה', והלא כבר נאמר: "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא"?! אלא היֵה מהלך אחר מידותיו של הקדוש ברוך הוא, מה הקדוש ברוך הוא ביקר חולים, שנאמר: "וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא" [שביקר הקדוש ברוך הוא את אברהם אבינו אחר שמל את עצמו בגיל 99 שנה על פי ציווי השם], אף אתה בקר חולים. מה הקדוש ברוך הוא ניחם אבלים, שנאמר: "וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם, וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ", אף אתה נחם אבלים. מה הקדוש ברוך הוא קבר מתים, שנאמר: "וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּיְא", אף אתה קבור מתים. ע"כ.

מהתורה או מדברי חכמים

לדעת רבים מהפוסקים מצות ביקור חולים היא מצוה מן התורה (בעל הלכות גדולות, הרמב"ן, הרשב"ץ, תלמידי רבנו יונה, הריטב"א, הריא"ז, היראים ועוד). ואף לאומרים שהיא מצוה מדברי חכמים, מכל מקום מודים הם שהיא בכלל המצוה הכללית של "ואהבת לרעך כמוך". (א א)

כתב הרמב"ם (הלכות אבל פי"ד ה"א): מצות עשה של דבריהם לבקר חולים, וללוות האורחים, ולהכניס הכלה, וכן לשמח הכלה והחתן, ולסעדם בכל צרכיהם, ואלו הן גמילות חסדים שבגופו שאין להן שיעור. ואף על פי שכל מצוות אלו מדבריהם, הרי הן בכלל מצות "ואהבת לרעך כמוך", שכל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים, עשה אתה אותן לאחיך בתורה ובמצוות.

שכר המבקר חולים

אמרו חכמים (מסכת נדרים מ ע"א): כל המבקר את החולה - ניצול מדינה של גיהנם, שנאמר (תהלים מא ב): "אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל [חולה], בְּיוֹם רָעָה יְמַלְּטֵהוּ ה'." ומה שכרו בעולם הזה? "ה' יִשְׁמְרֵהוּ וִיחַיֵּהוּ, וְאֻשַּׁר בָּאָרֶץ, וְאַל תִּתְּנֵהוּ בְּנֶפֶשׁ אֹיְבָיו", ה' ישמרהו - מיצר הרע. ויחייהו - מן היסורים. ואושר בארץ - שיהיו הכל מתכבדים בו. ואל תתנהו בנפש אויביו - שיזדמנו לו רֵעים שיעזרוהו. ואמרו חז"ל (מסכת שבת קכז ע"א): אלו דברים שאדם אוכל מפירותיהן [מעט משכר פירות המצוה] בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא. ואלו הן: הכנסת אורחים, וביקור חולים, והשכמת בית הכנסת ובית המדרש, והמגדל בניו לתלמוד תורה, והדן את חברו לכף זכות.

מצוה שאין לה שיעור

מצות ביקור חולים היא מצוה שאין לה שיעור וגבול, על כן אין גבול למספר הביקורים לחולה, וטוב לבקרו אפילו כמה פעמים ביום. וכל המוסיף לבקר את החולה, הרי זה משובח, ובלבד שאין הביקור מטריח עליו. (מסכת נדרים לט ע"ב. סימן שלה ס"ב)

מטרות ביקור החולים

עיקר מטרת מצות ביקור חולים, כדי לראות את צרכיו של החולה ולדאוג שיהיה מי שיעשם לו. וכמו כן ישים לב שמקומו של החולה יהיה נקי היטב, כי ניקיון המקום גורם ישוב הדעת לחולה, ועוזר לו להחלים מהר יותר, אבל חוסר הניקיון גורם לבלבול ורוח רעה.

הרואה שיש צורך לחולה במאכל מסוים שיעזור לו להחלמתו, יעורר את בני משפחתו של החולה שיכינו לו מאכל זה.

יש לשמח את החולה ולעודדו במילים טובות שבעזרת השם יתברך יבריא מחוליו ויחזור לאיתנו, וישיח עמו בדיבורים המשמחים את לבו כסיפורים על צדיקים שעשו ניסים ונפלאות, וכיוצא באלו הדברים. ואם הוא בר הכי, כדאי לומר לו חידושי תורה קלים, נאים ומעניינים, כדי לשמחו ולהסיח את דעתו מחוליו.

על ידי הביקור אצל החולה, מתעורר האדם ביותר לבקש רחמים על החולה, שהשם יתברך ישלח דברו הטוב וירפאהו רפואה שלימה, ויתן בלב הרופאים חכמה בינה ודעת לכלכל דבריהם במשפט להחיש הרפואה לחולה, ושלא תצא תקלה מתחת ידם, כמו שנאמר (תהלים קז כ): "יִשְׁלַח דְּבָרוֹ וְיִרְפָּאֵם וִימַלֵּט מִשְּׁחִיתוֹתָם". וכתב הרמב"ן: המבקר את החולה ולא ביקש עליו רחמים, לא קיים מצות ביקור חולים. (בית יוסף סימן שלה, פרישה)

בגמרא (מסכת נדרים מ ע"א) מסופר: מעשה בתלמיד אחד מתלמידי רבי עקיבא שחלה, ונכנס רבי עקיבא לבקרו, ובשביל שניקה וסידר לפניו, חיה [הבריא]. אמר לו התלמיד לרבי עקיבא: רבי, החייתני! יצא רבי עקיבא ודרש: "כל מי שלא מבקר חולים - כאילו שופך דמים". וכתב הרמב"ן: מכאן למדנו שמטרת ביקור החולים, כדי שיכבדו וירבצו לפניו, ויעשו לו צרכים הצריכים לחוליו וימצא נחת רוח עם חבריו. ועוד, כדי שיכוון דעתו לרחמים ויבקש עליו, לכך המבקר את החולה ולא ביקש עליו רחמים, לא קיים מצוה זו. וכתב הפרישה: שדעתו של אדם צלולה ונוחה יותר כשהבית נקי. ועוד כי רוח רעה שורה על מקום מיאוס, וחולה צריך לשמור עצמו מכל דבר, יותר מאנשים אחרים, כי השטן מקטרג בשעת הסכנה. וכיוצא בזה כתב בשיטה מקובצת, שרבי עקיבא ראה שהמקום היה מעופש וזה היה מזיק לחולה, לכן ציוה לנקות את המקום, ועל ידי כך נזדכך אוירו והתרפא החולה. (א ה. ד נב)

נמצא שהתרשלות מאמצעים שעל ידיהם יכול אדם להינצל ממוות, נחשבת כשפיכות דמים, שהרי רבי עקיבא אמר: "כל מי שלא מבקר חולים [וממילא לא דאג לצרכיו של החולה שעל ידם יכול היה להצילו], כאילו שופך דמים". ומצאנו כיוצא בזה בפרשת עגלה ערופה, שאמרה תורה (דברים כא א): כִּי יִמָּצֵא חָלָל בָּאֲדָמָה... נֹפֵל בַּשָּׂדֶה לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ. וְהָיָה הָעִיר הַקְּרֹבָה אֶל הֶחָלָל, וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא עֶגְלַת בָּקָר... וְעָרְפוּ שָׁם אֶת הָעֶגְלָה בַּנָּחַל. וְעָנוּ וְאָמְרוּ: יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה וְעֵינֵינוּ לֹא רָאוּ. ואמרו חז"ל (מסכת סוטה לח ע"ב): וכי עלה על דעתנו שזקני בית דין שופכי דמים הם, עד שהם צריכים להתנצל ולומר: "יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה"? אלא כוונתם שלא בא איש זה לידינו ופטרנוהו לדרכו בלא מזון. ופירש רש"י, וזהו "ידינו לא שפכו", שלא נהרג על ידינו, על ידי ששלחנו אותו בלי מזונות והוצרך ללסטם את הבריות כדי להשיג לעצמו אוכל ועל ידי כך הרגוהו. ומבואר מכאן שאם בא לידם ופטרו אותו בלי מזונות, היו נחשבים כשופכי דמים. הרי לך שהתרשלות מאמצעים שעל ידיהם היה אדם יכול להינצל ממוות, נחשבת כשפיכות דמים.

עזרה במצוות

לבד ממה שדואגים לצרכיו הגשמיים של החולה כאכילה ושתיה ותרופות, יש לדאוג גם לצרכיו הרוחניים, על כן אם הוא זקוק לעזרה בהנחת תפילין, או לקנות לו תשמישי מצוה מסוימים, כארבעת המינים, מצות לליל הסדר וכדומה, מצוה לטרוח עבורו ולקנותם לו. והתשלום יהיה מכספו של החולה, מאחר ולא ראוי לקיים את המצוות בחינם. כמבואר בזוהר הקדוש (תחילת פרשת תרומה), וזה תוכן דבריו: "וישלם אדם שכר המצוות מושלם בכל מה שיבקשו ממנו, בין רב בין מעט, ולא יעשה המצוה בשום פנים ואופן בחינם. כי העושה בחינם, הסטרא אחרא יונקת ממצוותו ושורה עליו ומטמאת אותו, אך הקונה מכספו, ומשלם שכר המצוה מושלם, ומתאמץ בחפץ לב למצוה, והולך בדרך הישר, זוכה שהשכינה שורה בו, ומקדשת אותו, ומכניע את הסטרא אחרא, ומעביר ממנו מדות רעות, כעס, גאוה, תאוות אסורות, קנאה, שנאה ועוד". (חרדים. כמבואר בחוברת "חג הסוכות בהלכה ובאגדה")

ביקור בבית החולים

גם אם החולה שוכב בבית החולים ויש שם רופאים מומחים ואחיות שמטפלים בו כראוי ובמסירות, בכל זאת מצוה רבה לבקרו, כדי לעודדו ולחזקו, ובפרט שעל ידי ביקורו מתעורר יותר לבקש עליו רחמים מהשם יתברך שירפאהו רפואה שלימה. גם כי אמרו חז"ל (מסכת נדרים לט ע"ב): שאם המבקר בן גילו של החולה, הרי הוא נוטל אחד משישים מחוליו. ובאר המאירי שבן גילו היינו שהוא אהובו של החולה, שאז ביקורו ערב לו מצד הנאתו ממנו, הרי הוא מיקל את חוליו מעליו, ואם כן גם בבית החולים שייך טעם זה. (א ח)

ביקור בזמני טרדה

חולה השוכב בבית החולים, מצוה רבה לשים לב לבקרו גם בזמנים שכולם עסוקים וטרודים כערבי שבתות וחגים וכיוצא בהם. והעושה כן, שכרו פי מאה מהמבקר בזמן אחר, שהרי אמרו חז"ל (אבות פ"ה מכ"ב): "לפום צערא אגרא", דהיינו כגודל צערו והתאמצותו של האדם בעשיית המצוות, כן גודל שכרו. ועוד אמרו (אבות דרבי נתן פ"ג מ"ו): טוב עשיית מצוה אחת בצער, ממאה מצוות שלא בצער.

ודע, כי העזרה הנפשית, והיחס החם והלבבי בזמנים קשים אלו של בדד ושעמום, הינם הרבה יותר מהעזרה הרפואית שמקבל החולה בבית החולים. ויש להתאמץ מאוד שלא להשאיר את החולה לבדו שם, וקל וחומר בן בנו של קל וחומר בשבתות וחגים, שהחולה יודע שכולם יושבים עתה בבתיהם שמחים ועליזים והוא לבדו שוכב בבית החולים. (ד נב)

השם לב לדברים אלו לשהות עם החולה בזמנים הנ"ל ולשמחו כיאות, אי אפשר לשער ולתאר כמה שכרו רב ועצום אצל הקב"ה, כמובא בנביא ישעיה (פרק נח פסוקים י-יב) ובגמרא (מסכת בבא בתרא ט ע"ב), וישלם ה' פעלו ותהי משכורתו שלמה מעם ה' בעולם הזה ובעולם הבא. וכתב הרמב"ם (פרק ב מהלכות מגילה הלכה יז): שאין שמחה גדולה ומפוארה אצל הקב"ה, כאדם המשמח לב אומללים. שהמשמח את לבבם דומה לשכינה, שנאמר (ישעיה נז טו): "מָרוֹם וְקָדוֹשׁ אֶשְׁכּוֹן וְאֶת דַּכָּא וּשְׁפַל רוּחַ, לְהַחֲיוֹת רוּחַ שְׁפָלִים וּלְהַחֲיוֹת לֵב נִדְכָּאִים". ואין ספק שהקב"ה ישיב גמולו לאותו אדם וישמח אותו פי כמה וכמה בשמחות עצומות ונפלאות, וכבר אמרו חז"ל (תוספתא סוטה פרק ד הלכה א): מרובה מידת הטוב ממידת הפורענות פי חמש מאות.

טובים השנים

טוב שילכו שנים יחד לבקר את החולה ולא כל אחד בנפרד, כי בשנים יקל עליהם יותר לשרת את החולה ולראות את צרכיו, וכן אמר שלמה בחכמתו (קהלת ד ט): "טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד" (שאילתות דרב אחאי גאון). אולם אם אינו מוצא מי שילך עמו, לא יתבטל בשל כך ממצות ביקור חולים. ופשוט שאם לא נוח לחולה שיבואו שנים יחד לבקרו, ילך כל אחד ואחד לבדו. (א ג)

גדול יבקר קטן

מצוה גם על אדם גדול ללכת ולבקר את החולה שהוא קטן ממנו, ולא יאמר אין זה מכבודי (סימן שלה ס"ב). ובפרט שכאשר רואים הרופאים שאדם גדול וחשוב טרח ובא לבקר את החולה, נזהרים יותר ברפואתו ומשתדלים יותר עבורו להחיש לו רפואה. (א ה, יג)

כתב בשאילתות דרב אחאי גאון: מעשה בתלמידו של רבי עקיבא שחלה ונטה למות, נכנס רבי עקיבא לבקרו, כיון שראה הפונדקאי [בעל הבית המארח] שלו, שרבי עקיבא טרח ובא לבקרו, אמר כנראה שאדם זה חשוב הוא כל כך, ומיד חימם לו מים חמים וטרח בו לרפאותו, וכשחזר רבי עקיבא שוב לבקרו, ראה שהתרפא. מיד יצא רבי עקיבא ודרש: "כל מי שאינו מבקר את החולה - כאילו נוטל נשמתו ממנו". (א ה)

ביקור מרן הראשון לציון זצ"ל אצל פצועי מלחמת יום הכיפורים

לאחר מלחמת יום הכיפורים ביקרה משלחת מטעם הרבנות הראשית לישראל והמועצה הדתית בירושלים בכל חזיתות צה"ל ובבתי החולים שהחיילים הפצועים שהו שם. בראש המשלחת עמד מרן הראשון לציון והרב הראשי לישראל מורנו הגאון רבנו עובדיה יוסף זצ"ל. בביקורם בבית החולים "הדסה" נפגשה המשלחת עם קצין צה"ל שעיניו נפגעו קשות מרסיסי פגז מצרי, משפחתו פרצה בבכי עת קרב מרן למיטת החולה. מרן ברכו בכל ליבו והניח למראשותיו ספר תהילים קטן, ובהתרגשות פנה למשפחה: "בזכות דוד מלך ישראל, ישלח לו השם רפואה שלימה". הרופאים הנידו ראש כי הסיכויים אפסיים. אך בחסדי השם יתברך לאחר עידן של טיפולים, חזרו עיני הקצין לראות כבתחילה, ויהי הדבר לנס. (הליכות מוסר א פג)

"מפני שיבה תקום, והדרת פני זקן"

מצות עשה מן התורה לעמוד בכל פעם שנכנס אדם בגיל שיבה, דהיינו מגיל שבעים שנה ומעלה, שנאמר: "מפני שיבה תקום". וכן מצות עשה לעמוד בכל פעם שנכנס תלמיד חכם אפילו צעיר לימים, שנאמר: "והדרת פני זקן" [דהיינו, זקן שקנה חכמה]. והחובה לעמוד להם היא כשנכנסו בתוך ארבע אמות [2 מטר] של היושב. והקימה צריכה להיות מלוא קומתו ולא רק לזוז מעט מכיסאו.

חולה היושב או השוכב על מיטתו, ונכנס זקן או חכם, מן הדין אינו חייב לעמוד לפניהם, מחשש שמא יאמרו לו "שב", ויהיה נשמע כאילו אומרים לו שישב בחוליו חס ושלום. אבל אם חשקה נפשו לעמוד מפני כבוד התורה, רשאי. אך יזהר החכם שלא לומר לו "שב", אבל יכול לומר לו: "אל תטרח" או "תנוח" וכיוצא בזה. (א מא)

עני ועשיר

אם יש חולה עני וחולה עשיר, ואין באפשרותו לבקר את שניהם אלא אחד מהם, מצוה לבקר את העני, ואפילו אם החולה העשיר הוא תלמיד חכם, יבקר את העני, כדי שבביקורו ידאג למחסורו במאכל ובמשתה וכיוצא בהם. אולם אם שניהם זקוקים לעזרה, תלמיד חכם קודם, משום כבוד התורה. (א יז)

חולה גוי

יהודי שיש לו שותף גוי או שכן גוי, ועתה חלה הגוי הזה, מותר לו לבקרו, מפני דרכי שלום. ומותר גם להתפלל עליו לרפואה שלימה, ובפרט אם הוא מבקש שיתפללו עליו. וכל שכן אם היטיב ליהודי, שיש בזה גם הכרת הטוב ולא יתנהג בכפיות טובה. אבל אם הגוי מיצר לישראל, פשוט שאין להתפלל עליו. (א לג)

לאור האמור, גר צדק שהוריו גויים וחלו, מצוה עליו לבקרם ולהתפלל עליהם לרפואה שלימה, שהרי הם הביאוהו לעולם הזה, ועל ידם זוכה לחיי העולם הבא, ובמעשהו יקדש שם שמים. (א לג)

טלפון

תלמיד חכם העוסק בלימודו ונבצר ממנו לבקר את החולה באופן אישי, ובפרט אם החולה שוכב בעיר רחוקה, מצוה עליו שידבר עמו דרך הטלפון, כי גם בזה מתכבד החולה וגורם לו נחת רוח, ומיקל מעליו את חוליו וכאבו, ויתפלל ויעסוק בתורה לרפואתו השלימה. (הליכות שבא, פחד יצחק הוטנר, הגרי"א הענקין, מנחת יצחק וייס, ציץ אליעזר, מנחת שלמה אוירבך. א יא, יג)

חולי מדבק

אין לבקר חולה שחלה בחולי המדבק, משום שאדם מצווה לשמור על בריאותו ולא להכניס את עצמו אפילו לספק סכנה בשביל להציל את חברו מודאי סכנה, וכל שכן בשביל לבקרו בלבד, שכך ציותה תורה: "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם". על כן, די שידבר עמו בטלפון, והעיקר שירבה בתפילה ובתחנונים לרפואתו השלימה. (א יד)

"וְנָתַתִּי שָׁלוֹם בָּאָרֶץ"

חברים שנעשו שונאים זה לזה, וחלה אחד מהם, רשאי השונא לבקר את החולה, כי אדרבה על ידי כך אפשר שיתפייסו ויהיה שלום ביניהם, ויתפלל עליו לרפואה שלימה. ומכל מקום אם היתה מריבה גדולה ביניהם, נכון שקודם לכן ישלח אליו שליח שרוצה לבקרו, וכשיתן לו רשות יבוא לבקרו. (א י. ד מח)

אשה חולה

מצות ביקור חולים נוהגת גם כשאיש מבקר לאשה חולה, כדי לראות אם היא צריכה דבר ולבקש עליה רחמים, ובלבד שהאשה כשרה וצנועה, אבל אם אינה לבושה בצניעות כראוי, ופעמים שזרועותיה מגולות, אין לאיש לבוא לבקרה בחדרה, אלא יתקשר בטלפון וישאל לשלומה, ויברר אם צריכה איזו עזרה שהיא, וידאג שיבואו לטפל בה, ויתפלל עליה לרפואה שלימה. (סימן שלה סעיף י. א ט)

איש חולה

מצות ביקור חולים נוהגת גם כשאשה מבקרת לאיש חולה, כדי לראות אם הוא צריך דבר ולבקש עליו רחמים. (סימן שלה סעיף י. א ט)

ביקור חולים בשבת

מותר לבקר את החולה בשבת, ובפרט אם היה טרוד במשך השבוע בלימודיו או בעבודתו. ואף אם המבקר מצטער בצער החולה ובמכאוביו ונמצא שממעט ממצות עונג שבת, מכל מקום כיון שמשמח ומחיה את החולה בביקורו, מותר.

כתב בספר סדר היום: נהגו לבקר חולים ביום שבת אחר שיוצאים מבית הכנסת, מפני שאז הם פנויים ואינם עוסקים במלאכה. ועוד שהוא יום מכובד מכל הימים ולבושים במלבושי כבוד, וגם יש נשמה יתירה, והחולה יש לו נחת רוח ושמחה מזה. וכך היה מנהגם של רבותינו הראשונים לבקר את החולים בשבת בבוקר אחר צאתם מבית הכנסת, כמבואר באור זרוע, הראב"ן ועוד. (א יא)

המברך והמתפלל על החולה בשבת, טוב שיסיים בנוסח זה: "שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא". (א טז)

שמירה לחולה

אין להשאיר את החולה או היולדת [עד שבוע מהלידה] לבדם בבית, מפני המזיקים המתגרים בהם. וישימו לב שתמיד יהיה אצלם אדם בין גדול בין קטן שמבין [מגיל חמש או שש], שכל שיש שם בני אדם, אין למזיקים רשות להזיק להם. ואולם אם לא מתאפשר שישאר משהו עם החולה, יקרא החולה קריאת שמע, ובכך לא יהיה כח למזיקים להצר לו. (א יז)

המבקר את החולה, ומצאו שוכב יחידי, ועתה הוא רוצה ללכת לביתו, יקרא החולה קריאת שמע, ורשאי אותו אדם ללכת לחיים טובים ולשלום. (א יח)

אמרו חז"ל (מסכת ברכות נד ע"ב) שישנם בני אדם שצריכים לשים לב לשומרם מן המזיקים, ואלו הם: חולה, יולדת, חתן וכלה, אבל, ותלמיד חכם בלילה. והטעם לזה, כי החולה - כיון שהורע מזלו, לכך המזיקים מנצלים זאת ומרגישים שיש להם רשות להתגרות בו. היולדת - גם היא בחשש סכנה, וגם מקנאים בה. חתן וכלה - המזיקים מקנאים בהם שהם שרויים בשמחה, ומתגרים בהם כדי לערבב את שמחתם. ועוד שהסטרא אחרא מתקנאת בחתן והכלה שנמחלו להם כל עוונותיהם, וכל מה שטרחה להחטיאם חלף הלך לו. ויש להיזהר בעניינים אלו מאוד גם בזמן הזה. (א יז)

ביקור חולים וניחום אבלים

מי שיש לפניו שתי מצוות, ביקור חולים וניחום אבלים, ואינו יכול לקיים אלא אחת מהן, מצות ניחום אבלים קודמת, מפני שהיא גמילות חסדים לחיים וגם למתים, ואילו ביקור חולים היא גמילות חסדים לחיים בלבד. במה דברים אמורים? כשישנם מבקרים נוספים אצל החולה הדואגים לכל מחסורו, ואינו בא אלא כדי לגרום לחולה קורת רוח, לשמחו ולהתפלל עליו, אבל אם אין מבקרים אחרים שדואגים לכל מחסורו של החולה, ביקור חולים קודם. (א לב)