שגמלני כל טוב: דיני חולה בברכת הגומל

הודאה לה'

חולה שבחסדי ה' התרפא, עליו להודות לה' בברכת "הגומל". (חזו"ע ברכות שמ)

מעומד. תלמידי חכמים. עשרה.

ברכת "הגומל" צריך לברכה מעומד, ובפני עשרה אנשים. ולכתחילה צריך ששנים מהם יהיו תלמידי חכמים. ומכל מקום אם אין שם תלמידי חכמים, אין זה מעכב, ובלבד שיהיו שם עשרה אנשים, והמברך בכלל העשרה. (שמ, שמג)

זמן הברכה

לכתחילה יברך תוך שלשה ימים מהחלמתו, אבל אם לא בירך, רשאי לברך כל זמן שירצה. (שנו)

ביום

לכתחילה יברך ברכת הגומל ביום, כמו קרבן "תודה" שהיו מקריבים בבית המקדש ביום ולא בלילה. אולם במקום צורך, רשאי לברך בלילה. (שמז)

פסוקי הודאה

מנהג טוב לומר קודם הברכה: "אוֹדֶה ה' בְּכָל לֵבָב, בְּסוֹד יְשָׁרִים וְעֵדָה", "יוֹדוּ לַה' חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם", ולאחר מכן יברך. (האגודה. שמב)

נוסח ובאור הברכה

"ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, הגומל לחייבים טובות, שגמלני כל טוּב". ופירוש הברכה: שאף לאותם שהם חייבים בגלל עוונותיהם, עם כל זה גומל להם הקב"ה טובות, ואף אני כאחד מהם, שאף על פי שאיני הגון, ברוב רחמיו גמלני כל טוב. (שמ)

עניית הציבור

אחר שענו הציבור "אמן" על ברכת הגומל, יאמרו: "צור אשר גמלך כל טוב, הוא יגמלך כל טוב לעד נצח סלה". (ארחות חיים, כל בו. שמא)

עליה לתורה

נהגו לברך "הגומל" בגמר העליה לתורה. וכשעולה לעליה שצריך לומר קדיש לאחריה, יאמר קודם את הקדיש ואחר כך יברך "הגומל". (שמג)

קטן שהבריא

קטן שהיה חולה והתרפא, יברך הגומל. וטוב שיעלה לתורה, ולאחר הקריאה יברך. שהרי הקטן רשאי לעלות לספר תורה. (שמט)

אין האב מברך ברכת הגומל על זה שבנו שהתרפא. (שנ)

נשים

נשים חייבות בברכת הגומל, ואין הבעל יכול לברך במקומה. (שמג)

בפני עשרה

האשה צריכה לברך הגומל בפני עשרה אנשים, על כן אם היא עומדת בעזרת נשים והמחיצות שבין בית הכנסת לעזרת נשים, אינן מגיעות עד התקרה, הרי היא יכולה לברך, שנחשב לה כאילו היא נמצאת במקום של עשרה. אולם אם המחיצות מגיעות עד התקרה, אינה יכולה לברך משם, שהרי היא ברשות אחרת, ועליה לעמוד בתוך בית הכנסת בצד ולברך. (שמה)

ברית יצחק

הנשים, כיון שאינן עולות לספר תורה, רשאיות לכתחילה לברך ברכת הגומל בלילה. על כן, המנהג הוא שהיולדת מברכת בליל "ברית יצחק" ["זוהר"] שעושים בלילה שקודם ברית המילה, ונכנסת לחדר שיש שם עשרה אנשים ומברכת. (שמז)

הגדרת חולי

על כל חולי שנפל למשכב, צריך לברך הגומל אפילו אם אין בו סכנה. על כן, אם שכב על מיטתו כמה שעות מחמת חולי, כגון שהתקרר וחלה בשפעת או שקיבל חום גבוה וכיוצא בזה, הרי הוא צריך לברך הגומל. (כן פסקו: הערוך, הרמב"ן, הרא"ה, הרשב"א, הריטב"א, אוהל מועד, המאירי, ארחות חיים, הרשב"ץ, שלחן ערוך אורח חיים (סימן ריט ס"ח), הב"ח ועוד. וכתב המגן אברהם שכן יש נוהגים קצת באשכנז. שעא. וכן הורה מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף הכ"מ, שאפילו שכב כמה שעות מחמת חוליו די בזה, ולא צריך שישכב דוקא יום שלם.)

אמרו חז"ל (מסכת שבת לב ע"א): מי שעלה למיטה, יהיה דומה בעיניו כמו שהעלוהו לגרדום לידון. שכל העולה לגרדום לידון, אם יש לו פרקליטים גדולים - ניצול, ואם לאו - אינו ניצול. ואלו הם פרקליטים של אדם: תשובה ומעשים טובים.

אפילו בחולי קבוע הבא מזמן לזמן, צריך לברך הגומל כשמתרפא, שאף על פי שניצול פעמים רבות, מן השמים ריחמוהו, ולא כל זמן מתרחשים ניסים. (סימן ריט ס"ח)

ניתוח שבר

מי שנותח ניתוח שבר אפילו לא הוצרך אלא להרדמה מקומית, מברך הגומל. (שעב)

חולה שעדין זקוק לטיפולים

חולה רציני שהתרפא מחוליו, וקם והלך לבית הכנסת, אך לפי דעת הרופאים צריך עדין להמשיך בטיפולים כדי שיתרפא לגמרי, כיון שיצא מכלל סכנה וקם ויצא ברגליו, אף על פי שעודנו זקוק לטיפולים, יברך הגומל, כיון שלעת עתה נעשה לו נס, והשם יתברך שלח דברו הטוב וירפאהו. (א שעט)

"וַיֹּאמֶר אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע לְקוֹל ה' אֱלֹהֶיךָ, וְהַיָּשָׁר בְּעֵינָיו תַּעֲשֶׂה, וְהַאֲזַנְתָּ לְמִצְוֹתָיו, וְשָׁמַרְתָּ כָּל חֻקָּיו, כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם, לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ, כִּי אֲנִי ה' רֹפְאֶךָ". (שמות טו כו)