הרב יצחק יוסף לפרשת ראה – הלכות סליחות

מנהג הספרדים והאשכנזים

א. אנחנו – עדות הספרדים – מתחילים לומר סליחות החל ממוצאי ראש חודש אלול, במשך כל חודש אלול ועשרת ימי תשובה עד יום הכפורים. ולכן השיעור בשבוע הבא יתאחר, הרב המקדים ידבר בשעה 11:00, והשיעור יתחיל בשעה 11:30, ולאחר השיעור נאמר סליחות ברוב עם. ואמנם אחינו האשכנזים לא נוהגים לומר סליחות בכל חודש אלול, ואומרים סליחות רק כמה ימים לפני ראש השנה, אבל גם הם מוזמנים אלינו לומר סליחות...

מקור המנהג

ב. המקור למנהג הסליחות בחודש אלול, הוא מדברי רבי יצחק בן גיאת (בספר מאה שערים עמ' מג) בשם רב האי גאון שהיה לפני כ-1,000 שנה, שמעיד על כך שקמים בימים אלה לומר סליחות, לפי שהם ימי רצון לפני ה' יתברך, שבהם התחנן משה רבינו לפני הקדוש ברוך הוא, שיסלח לישראל על מעשה העגל, וכמבואר בגמרא מסכת יומא (ד:) – וביתר הרחבה בתוס' בבא קמא (פב. ד"ה כדי) – שמשה רבינו עלה למרום ביום ז' בסיון וירד ביום י"ז בתמוז עם הלוחות הראשונות, וכאשר עם ישראל ראו שמשה בושש לבוא, והשטן הראה להם את מטתו מרחפת באויר, עשו את העגל, וכשראה כן משה רבינו שבר את הלוחות. ואחר כך עלה בי"ח תמוז למרום עד כ"ט באב, שאז אמר לו הקדוש ברוך הוא "פסל לך שני לוחות אבנים כראשונים". ואחר כך בא' אלול עלה משה למרום בפעם השלישית, עד יום הכפורים שאז נתרצה הקדוש ברוך לישראל ואמר למשה: "סלחתי כדבריך". ובאותו יום באו כל עם ישראל להר סיני, ובכו שם לפני ה' יתברך, ואותו יום נקבע לדורות ליום מחילה סליחה וכפרה על עוונותיהם של ישראל.

אל יפרוש מן הצבור

ג. נמצא שמנהג זה של אמירת הסליחות, הוא מנהג חשוב, אשר יסודתו בהררי קודש, ולכן כל אחד ישתף עצמו עם הצבור, וישתדל לומר סליחות בכל יום עם הצבור באשמורת הבוקר, או בחצות הלילה, או בזמן אחר שהצבור אומרים סליחות.

גם תלמידי חכמים יאמרו סליחות

ד. אברכים וכן בחורי ישיבות קשה להם להשכים קום, כי אחר כך יהיו עייפים בסדר א' בישיבה או בכולל[1], וזה בדוק ומנוסה. ומכיון שאמירת הסליחות גורמת להם הפרעה בלימוד, לא יאמרו סליחות בכל יום באשמורת, "הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה" (אבות ב, א), אלא יאמרו מידי פעם כמו בשני וחמישי, או בימי ששי, או בליל ששי בחצות הלילה. וכן יאמרו במוצאי שבת בחצות הלילה, כי בדרך כלל בשבת ישנים, ובמוצאי שבת לא צריכים לישון מוקדם. לא יאמר "אני פטור לגמרי כי אני בן ישיבה", אלא ימצא זמן שיכול להשתתף עם הצבור באמירת הסליחות.

זמן אמירת הסליחות

ה. אין לומר סליחות בחצי הראשון של הלילה, כיון שאז מדת הדין שולטת בעולם, וכאשר מעורר רחמי שמים באמירת הסליחות, הרי הוא מתגרה במדת הדין. אבל אפשר לומר סליחות במשך כל היום, גם בשעת המנחה. ולכן בישיבות יוכלו להתאסף בצהריים בחדר שיעורים או בבית המדרש, ויאמרו סליחות. ואמנם מבואר בזוהר הקדוש (פרשת לך לך דצ"ה ע"ב, ובפרשת חיי שרה דקל"ה ע"ב, ובפרשת יתרו דפ"ח ע"ב), שבשעת מנחה שולטת מדת הדין בעולם. מכל מקום יש דרגות במדת הדין, ובמנחה מדת הדין אינה בתוקפה כל כך. והראיה לזה, שאומרים וידוי ונפילת אפים במנחה, אף על פי שאין אומרים בערבית. והוא הדין חיילים שנמצאים בצבא, ולא מתאפשר להם לומר סליחות באשמורת הבוקר, יוכלו לומר סליחות לפני תפלת מנחה.

האריז"ל היה אומר סליחות כהספרדים

ו. בסליחות של האשכנזים יש מילים שקשה להבין אותם, אולי הם מבינים, אבל אנחנו לא זכינו... מה שאין כן הסליחות של הספרדים, כל אחד יכול להבין. וגם רבינו האר"י ז"ל – למרות שהיה אשכנזי – היה אומר את כל הסליחות של הספרדים בכל חודש אלול, כפי שהעיד בשער הכוונות (דרושי ראש השנה, בהקדמה) ובפרי עץ חיים (שער ר"ה פ"א ובשער הפסוקים פרשת משפטים). אמנם החתם סופר (חאו"ח סימן טו) כתב שהאריז"ל היה ספרדי ולכן נהג בתפלות כמו הספרדים, ואילו היה איש כמוהו אצל האשכנזים, היה עושה גם כן כוונות בנוסח של האשכנזים. אבל זה טעות, כי באמת האר"י ז"ל היה אשכנזי.

בחורי ישיבות

ז. גם בחורי ישיבה ספרדים שלומדים אצל אחינו האשכנזים, ישתדלו לומר סליחות בחודש אלול, יכולים לאסוף עשרה בחורים ספרדים ולהכנס לחדר שיעורים ולומר שם את הסליחות. אבל לא יקומו באשמורת לומר סליחות, כי אחר כך יהיו עייפים בשעת הלימוד, ובפרט אם יש לו חברותא אשכנזי, הוא לא אומר סליחות, לא עשה עוונות, מה הוא אשם שאתה קמת מוקדם לומר סליחות...

ספרדים יתפללו עם ספרדים

ח. כמו כן אותם בחורים ספרדים שלומדים בישיבה אשכנזית, ישתדלו להתפלל בראש השנה וביום הכפורים אצל ספרדים, כי בדרך כלל אדם נמשך יותר לתפלה בניגון שהוא רגיל בו מילדותו, הוא רגיל למנגינה המיוחדת של "אחות קטנה", וכן על זה הדרך, ולא יסתדר עם המנגינות של האשכנזים. וגם האשכנזים יהיה קשה להם עם המנגינות שלנו, לא כל אחד יכול להסתגל כמו האר"י ז"ל. ולכן אותם בחורים ספרדים יארגנו להם מנין ספרדי בישיבה, ואם הדבר לא מתאפשר ילכו להתפלל בבית כנסת ספרדי עם בעלי בתים, ואדרבה יראו להם כיצד בני תורה מתפללים במתינות, ולא ממהרים בתפלה כדי ללכת לאכול, שהרי זהו יום הדין.

ספרדים הרוצים להתפלל עם אשכנזים

ט. אם יש בחורים ספרדים שהתרגלו למנגינות של האשכנזים, ונהנים להתפלל עמהם, יכולים להשאר בישיבה בימים נוראים. ובתנאי שיתפלל בנוסח שלנו מתוך מחזור ספרדי. אני זוכר לפני למעלה מ-40 שנה, שרבי שלום שבדרון היה שליח צבור בימים נוראים בישיבת חברון, והרבה בחורים ספרדים היו נשארים בישיבה, כי היה תענוג לשמוע את התפלות שלו מלאות ברגש, והיה מעורר את כל הצבור.

אנוסי ספרד

י. בצעירותנו כשלמדנו בישיבה אשכנזית, ראש הישיבה שהיה גאון אשכנזי לא הסכים לשחרר אותנו הביתה לראש השנה. אמר: מי שרוצה, שיעבור לישיבה ספרדית, כאן אני קובע! בערב ראש השנה בקשתי ממנו להתקשר מהטלפון בבית שלו למרן זצ"ל, כדי לאחל לו שנה טובה. אז מרן היה רב ראשי לתל אביב, וראש הישיבה העריך וכיבד אותו, וגם הוא רצה לומר לו שנה טובה, לקח אותי לביתו, ואני התקשרתי למרן ואיחלתי לו שנה טובה. מרן שאל: למה אתה לא מגיע אלינו? ראש הישיבה לא מרשה. תן לי לדבר אתו. העברתי לו את הטלפון, ומרן אמר לו: תשלח אותו מיד הביתה, ולא רק אותו, את כל הבחורים הספרדים! אני התקשרתי בתמימות, לא בערמומיות, אבל יצא טוב...

להתחשב בספרדים

יא. אשר על כן, ראשי הישיבות צריכים להיות גמישים עם הבחורים הספרדים, וישחררו אותם הביתה. ברוך ה' לא חסר להם בחורים בישיבה, לדוגמא בישיבת מיר ברכפלד יש 600 הבחורים, מתוכם יש 10% אחוז ספרדים, אם הם ילכו לבית ישאר להם מנין...

יותר טוב שלא יקבלו בכלל

יב. היה טוב יותר אילו בישיבות האשכנזיות לא היו מקבלים ספרדים כלל, כי הם בוררים את הספרדים ברירה אחר ברירה, ומקבלים רק אחוזים מועטים של ספרדים, וכי העשירים החלאבּים תורמים להם לפי אחוזים...?! אם לא יקבלו ספרדים בכלל, כל הבחורים הספרדים הטובים ילמדו בישיבות ספרדיות, והישיבות שלנו יהיו טובות בכמות ובאיכות. אנחנו לא עושים חשבונות של אחוזים, אצלי בישיבה היו כמה אשכנזים, היה בחור אחד בשם כצנלסון, היום הוא תלמיד חכם ומרביץ תורה. אבל הוא עושה הכל כמו הספרדים, השתכנע שאצלנו יותר 'מענין'...

המשנה ידו על התחתונה

יג. ספרדי שלומד בישיבה אשכנזית, יזהר שלא לשנות את המבטא, ולא יאמר כמוהם "אמוֹינוֹי". אדרבה, "וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה'". באחד השיעורים הקודמים דברתי בענין המבטא, והבאנו ראיות מדברי התנאים, הראשונים והאחרונים, והרבה אשכנזים השתכנעו שהמבטא שלנו הוא הנכון, אלא שהם לא משנים, כי מנהג אבותיהם בידיהם. אם בחור ספרדי משנה את המבטא שלו למבטא אשכנזי, זה מראה על רגשי נחיתות. וגם הוא מוציא לעז על הראשונים, כל אבותינו ורבותינו שאמרו כמבטא הספרדים.

אבל עולה שליח צבור

יד. בענין שליח צבור לימים נוראים, דנו הפוסקים אם אבל בתוך שנים עשר חודש ראוי שיהיה שליח צבור בימים נוראים. ותחילה יש להקדים מה שכתב הרמ"א ביורה דעה (סוף סימן שעו), שאם האבל היתום גדול וחייב במצוות, עדיף שיעלה שליח צבור. ומשמע שגם בימי השבעה יכול האבל לעלות כשליח צבור. אלא שמרן השלחן ערוך (סימן שפד סעיף ג) כתב שרק אם אין מי שיעלה יכול האבל לעלות שליח צבור. ובספר בית הלל (סי' שפד ס"ג) ובספר בית לחם יהודה (סי' שעו סק"ז) כתבו לחלק בין אבל על אביו ואמו שיכול לעלות, לבין אבל על שאר קרובים. אבל בעיקרי הד"ט (או"ח סימן ג אות ט) – רבי דוד טיראני – כותב שאין חילוק בזה, וגם אבל על אביו ואמו אין לו לעלות בתוך השבעה. אולם המנהג הוא שאבל עולה שליח צבור גם בימי השבעה. וכן כתב במסגרת השלחן (סימן שפד סעיף ג). ומשמע מדברי ערוך השלחן עפשטיין[2] (ס"ס שפד) שבדבר זה נהגו נגד מרן. או שעיקר הקפידא שייכת דוקא כשהשליח צבור מוציא את הצבור ידי חובה בתפלה, מה שאין כן בזמננו[3] שהצבור כולו מתפללים בלחש, יכול האבל להתפלל כשליח צבור גם בימי השבעה. וכן עשה מעשה רב מרן זצ"ל בימי השבעה על הוריו, שעלה שליח צבור.

תועלת הקדיש לנפטר

טו. כאשר האבל עולה שליח צבור, יש בזה תועלת גדולה, כל קדיש עוזר לנשמה. בזוהר הקדוש (בתוספתא שבזוהר פרשת נח דף סב ע"ב) כתוב, שכאשר אומרים קדיש בבית הכנסת, הקדוש ברוך הוא מתמלא ברחמים ואפילו הנשמות שבגיהנם מקבלות מנוחה שעה וחצי. הגאון רבי חיים פלאג'י (בכף החיים סי' כח סוף אות ב) הבין את הדברים כפשוטם, וזה תמוה, כי אם כן אחד שאביו לא היה דתי והוא בגיהנם, הבן יאמר 16 קדישים ביום, וכך יציל אותו מגיהנם למשך 24 שעות?! ולכן פירש בספר מאורי אור (עוד למועד דק"מ ע"א) שהזוהר מדבר רק על קדיש תתקבל, אבל שאר הקדישים אין להם מעלה כל כך להוציא מגיהנם למשך שעה וחצי. אולם באמת הרב חיד"א (בשיורי ברכה יו"ד סי' שעו ס"ק ז, ובניצוצי אורות על הזוה"ק שם אות ה) הביא בשם מהרח"ו, שיש דרגות בגיהנם, יש גיהנם של 1,000 מעלות חום, ויש של 100 מעלות, ומה שאמרו שמקבלים מנוחה בזכות הקדיש, הכוונה שמקבלים מנוחה ממדור שביעי של גיהנם הנקרא "שעתא ופלגות שעתא", "שעה וחצי", אבל עדיין יש להם גיהנם. וזו כוונת הזוהר הקדוש. וכבר מרן בשו"ת יביע אומר (ח"ד חיו"ד סימן לב אות ו) העיר על דברי רבי חיים פלאג'י מדברי מהרח"ו. על כל פנים למדנו שכל קדיש מועיל לנשמת הנפטר, ולכן אם הבן עולה שליח צבור הרי הוא מועיל לאביו ואמו.

אבל תוך י"ב חודש בימים נוראים

טז. ולגבי אבל בתוך י"ב חודש על אביו ואמו, או בתוך שלשים יום על שאר קרובים, כתב בשו"ת נודע ביהודה (קמא חאו"ח סימן לב) שמן הדין אין איסור בדבר, ורשאי לעלות אפילו בשבתות וימים טובים, וכן בראש השנה ויום הכפורים. אלא שאצל האשכנזים נהגו שלא להעלות אבל בתוך י"ב חודש על אביו ואמו בשבתות וימים טובים, וכמו שכתב הרמ"א (ס"ס שעו). וכן נהגו שלא להעלותו בימים נוראים, שיש בהם מנגינות כמו בימים טובים, וכמו שכתב המגן אברהם (סימן תקפא סק"ד). אולם אנחנו הספרדים נהגנו שהאבל תוך י"ב חודש עולה שליח צבור גם בימים נוראים. וכן נהג מרן זצ"ל כשהיה בשנת האבל על אביו, שעלה שליח צבור בחודש אלול בסליחות, ובראש השנה וכיפור. מרן היה שליח צבור מעולה, ומי יוותר עליו?!

יודע אני שהוא מקובל

יז. אולם כל זה בתנאי שאותו אבל מתפלל כהוגן, וראוי להיות שליח צבור, שיהיה קולו ערב ומקובל על הצבור. אבל אם אינו ראוי לכך, לא יעלה ש"ץ, אלא יאמר קדישים בלבד, ובעיקר קדיש על ישראל שאחר הלימוד. מרן זצ"ל היה אומר לנו: תאמרו תמיד קדיש על ישראל שאחר הלימוד, ולא רק בשנה הראשונה, כי זה חשוב לעילוי נשמת קרוביו.

ש"ץ בעל תשובה

יח. בעיקר יש לשים לב שהשליח צבור יהיה הגון, ירא שמים, דלא סנו שומעניה [שאין עליו שמועות רעות], וביתו ריקם מעבירות. וכן שלא יצא עליו שם רע אפילו בילדותו, וכמבואר בתענית (טז סע"א) כל המעלות הנדרשות לשליח צבור. ולכן יש אומרים שבעל תשובה לא ראוי להיות שליח צבור, שהרי יצא עליו שם רע בילדותו. לדעת האור זרוע (סימן קיב) דין זה נאמר דוקא בתעניות צבור. והוא הדין לראש השנה ויום כיפור, אבל לא לשאר ימות השנה. אולם מדברי הטור ומרן השלחן ערוך (סימן נג סעיף ד) שכתבו דין זה בהלכות תפלה, משמע שדין זה נוהג בכל השנה. אלא שיש מפרשים שכל זה כשלא חזר בתשובה שלמה, אבל אם חזר בתשובה שלמה ואמיתית, הוא ראוי לשמש כשליח צבור. וכל שכן לפי מה שכתב בשו"ת חתם סופר (חאו"ח סימן רה) שיש להקל יותר בזמן הזה שכולם בקיאים בתפלה, ואין השליח צבור מוציא אותם ידי חובה. ובפרט בדורנו, שיש לדונם כתינוקות שנשבו. בילקוט יוסף (סימן נג) הבאנו בזה מערכה לקראת מערכה, והמסקנא היא שאין להחמיר בזה.

הנהגת בעל תשובה

יט. בעל תשובה צריך לנהוג בענוה והכנעה, בפרט כלפי תלמידי חכמים, וכמו שכתב בשו"ת ישיב משה שתרוג[4] ח"ב (סימן יט): מי ששב בתשובה והתחיל ללמוד כמה שנים, ונהג עצמו ברבנות, וגבה לבו ולעז לזולתו מהתלמידי חכמים, חשיב כלא שב בתשובה גמורה, ועדיין במרדו הוא עומד. ואין מקבלים אותו כלל, עד שיכנע לבו וישוב בתשובה גמורה ובענוה וביראה, ויחדול מזלזול בחכמים אחרים. מכאן נלמד מוסר השכל עד כמה צריכים לכבד תלמידי חכמים.

ניחמתי כי עשיתים

כ. יש בעל תשובה אחד שחיבר ספר, והוא תוקף את הרב מנחת כהן – שהיה לפני מאות שנים – שכאילו טעה. מסכן, הוא לא יודע איך מתייחסים לגדולי עולם. אמנם נתתי לו הסכמה, כי רציתי לעודד אותו, כמו שמרן זצ"ל נתן הסכמות רבות לעודד את המחברים. אבל כשיצא הספר לאור, הצטערתי כשראיתי שהוא כותב בלשונות חריפים נגד גדולי עולם. גם אם יש לך קושיא טובה, תכתוב בכבוד "קשה לי", "צריך עיון". ובפרט שמה שהוא הקשה זה לא קושיא ולא בטיך...

מותר לחלוק בכבוד

כא. יום אחד מרן זצ"ל התקשר אלי וביקש שאבוא אליו, כשהגעתי סיפר לי: היה אצלי אחד שמתקיף אותך הרבה באיזה ירחון, אמרתי לו, שב, למה אתה כותב נגד בני? הרי זכותו לחלוק ולומר את דעתו. והוא טען שאתה כותב לשונות חריפים, ואמרתי לו שאדבר אתך שלא תכתוב לשונות כאלה. הבאתי למרן את כל מה שכתבתי בילקוט יוסף ובעין יצחק, לשונות כמו "דבריו לא נכונים", "ליתא", "כתב מדנפשיה" וכן על זה הדרך. כשראה כך מרן, אמר: אם כך, אתה צודק, אל תתייחס אליהם. מותר לחלוק, ובתנאי שיכתוב בשכל, ובכבוד.

מה יצא מהחינוך החילוני

כב. אם השליח צבור דתי, אבל הוא שולח את בניו ללמוד בבית ספר לא דתי, הוא פסול מלשמש כשליח צבור, ששולח את בנו למולך, מה יצא ממנו? חילוני מנוער מתורה ומצוות. ועליו להתבונן ולראות מה יצא מאותם שלמדו בבתי ספר כאלה. ואפילו אם אשתו רוצה שילמדו בבתי ספר חילוניים, יעמוד על כך שילמדו דוקא בבתי ספר דתיים, והלא נאמר "והוא ימשול בך", ולא 'והיא תמשול בו'. וצריך לשלוח את הילדים דוקא לבית ספר תורני אמיתי, ולא 'פיפתי פיפתי'. ובפרט מי ששולח את בניו לבית ספר מעורב בנים ובנות, אסור שיעלה שליח צבור. ואם הוא עולה, יברחו לבית כנסת אחר.

אין דבר העומד בפני התשובה

כג. כל זה דברנו כשהאבא שולח בשאט נפש את בניו לבית ספר שאינו תורני, כמו אותם שיש להם דעות משובשות וטוענים שצריך לערב אותם בדוקא. אבל אם הוא חזר בתשובה ורוצה לרשום את בניו ובנותיו בבתי ספר נפרדים, אבל הם כבר גדולים ולא שומעים בקולו, אדם כזה כשר לעלות שליח צבור, שהרי הוא אנוס, ואנוס רחמנא פטריה.

צניעות אינה קיצוניות

כד. לפני כמה שנים הזמינו אותי למסור שיעור בבית ספר תיכון דתי של ממ"ד, במושב הסמוך לירושלים, כשבאתי להיכנס לשם ראיתי שיושבים בנים ובנות יחד, מיד עשיתי 'עושה שלום במרומיו' וחזרתי לאחורי, אמרתי: אני לא מדבר כך כשהם יושבים מעורב! המנהל בא והתחנן: הם כבר מחכים לך. עשינו פשרה, שישבו בנפרד. בינתיים ישבתי עם המנהל במשרד, והוא מספר לי שיש להם בריכה בבית הספר, וכמובן יש שעות נפרדות לבנים ולבנות. אבל עדיין חשדתי בו, הוא היה עם כיפה, אבל קטנה כמו 'חצי גרוש'... שאלתי: מי שומר על התלמידים בבריכה? המורים והמורות. איך אפשר? זה אסור! אמר לי: אנחנו לא קיצוניים... זה לא קיצוניות! צניעות היא אחד מעיקרי הדת שלנו. אחר כך כשדברתי בפניהם, נתתי להם על הראש דברי מוסר.

אין חנופה בדבר

כה. כשמרן זצ"ל נבחר לראשון לציון, הזמינו אותו לדבר בפני ועידת בני עקיבא בהיכל שלמה, וחבריו של מרן כמו הרב בצלאל ז'ולטי התפלאו איך מרן הולך לשם, אבל מרן אמר: חכו ותראו מה אעשה להם. כל ראשי השלטון היו שם, כמו ראש הממשלה ונשיא המדינה, ומרן בדבריו נתן להם על הראש בדברים קשים: אין לעשות פעילות לבנים ובנות יחד, זה לא 'בני רבי עקיבא', אלא 'בני עקיבא'... היום ב"ה יש הרבה חוגים של בני עקיבא בהפרדה, אבל אותו מיעוט שעושים מעורב, צריך לדבר על לבם שיפרידו, זה לא חומרא של 'מאה שערים', אלא עיקר הדין, שהרי זה כאש בנעורת [ע' סוטה מח.], ואין להחניף לאף אחד בדברים חמורים כאלה של עיקרי הדת.

שואלים הלכו בו

כו. הרבה שואלים: אני שומע בבית את הסליחות דרך הרדיו או הלוויין, האם מותר לענות אמן, בדיל ויעבור, וכן על זה הדרך, או שיש לחוש לאיזה דבר? ואכן הראשון לציון רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל בשו"ת משפטי עוזיאל ח"א (סימן כא) וח"ב (ס"ס נא) כתב שאין לענות אמן על קדיש וקדושה הנשמעים ברדיו והטלפון, אין צריך לומר אם שומע הקלטה, בודאי שאינו עונה, אלא אפילו אם שומע שידור ישיר, לדעתו אינו עונה, משום שאינו שומע את קולו של המברך עצמו, אלא את קול הממברנא שברדיו ובטלפון, ומכיון שאינו שומע מבר חיובא אינו עונה אמן. ומטעם זה גם כן השומע את קריאת המגילה דרך הרדיו והטלפון אינו יוצא ידי חובה. והוא הדין שאינו יוצא ידי חובת שמיעת קול שופר כששומע דרך הרדיו והטלפון, כנראה מדובר שיש רדיו של גוים שמעביר את קול השופר, 'ואשמע אחרי קול רעש גדול'. וכן כתב בספר שערים המצויינים בהלכה (ח"ב עמ' פא) סברא זו בשם כמה אחרונים.

יש לחלק בין שופר לסליחות

כז. אולם במחילה מכבוד תורתו יש לחלק בין הדברים, השומע שופר או מגילה אינו יוצא ידי חובה, כיון שלא שמע מבר חיובא, ולא שייך לומר בשמיעתו שומע כעונה, ובזה צודק המשפטי עוזיאל. מה שאין כן קדיש וקדושה יכול לענות, שהרי די במה שהוא יודע שעכשיו הצבור עונים על הקדיש. והוא הדין באמירת סליחות, שיכול לומר עם הצבור י"ג מדות של רחמים.

תוך כדי דבור כדבור

כח. יש הטוענים שאין לענות על קדיש וקדושה ששומע דרך הרדיו, כיון שיש הפסק של כמה שניות עד שהוא שומע. אבל ברדיו מורשת אין שום הפרש אפילו של שניה אחת, וגם אם דרך הלוויין יש הפרש של שתים וחצי שניות, עדיין זה בתוך כדי דבור, ויכול לענות לכל הדעות.

אמן יתומה

כט. גם אם יש מקומות שהשידור לוקח חמש שניות או יותר, יכולים לענות, ואין בזה איסור משום אמן יתומה, שהרי בגמרא מסכת ברכות (מז.) תנו רבנן, אין עונין לא אמן חטופה, ולא אמן קטופה, ולא אמן יתומה. ויש שלשה פירושים מהי אמן יתומה, א.רש"י (ד"ה יתומה) פירש, ששומע את הצבור עונים אמן, ואינו יודע על מה הם עונים. אבל הרואה את חבירו ממלמל משהו על תפוח עץ, בודאי מברך עליו העץ, או ממלמל משהו על כוס תה, בודאי שמברך שהכל. מה שאין כן כשאינו שומע מה בירך על במבה, ואינו יודע אם הוא מברך האדמה, או שטעה ובירך שהכל[5]... אם יענה הרי זה אמן יתומה. ב. ואילו רבינו ניסים גאון (הובא בערוך ערך אמן), הרי"ף (דף לה ע"א מדפי הרי"ף), הרמב"ם (פ"א מהלכות ברכות הלכה יד) והרא"ש (פ"ז דברכות סי' יז) סוברים, שכל הקפידא באמן יתומה דוקא כשהוא חייב באותה ברכה ולא שמע אותה. ג. והמאירי (ברכות מז.) והאבודרהם (עמ' קד) מפרשים שאם עונה אמן אחר זמן מרובה, זו אמן יתומה. ומרן הבית יוסף (סימן קכד) לאחר שהביא את כל הפירושים בדין אמן יתומה, פסק כדעת רוב הראשונים, שאין איסור לענות אמן כשלא שמע את הברכה, אלא אם כן זו ברכה שחייב לצאת בה ידי חובתו. וכן פסק בשלחן ערוך (סעיף ח). והרמ"א בהגה שם כתב לחוש לשני הפירושים הנוספים, שגם אם הוא לא חייב בברכה לא יענה אמן אם אינו יודע איזו ברכה בירכו. וכן שלא ימתין עם עניית אמן, אלא יענה מיד. אבל לדעת מרן אין חשש בזה. ובפרט כאשר שומע דרך הלוויין ואינו משתהה אלא עונה מיד, שאין לחוש לאמן יתומה.

אלכסנדריא של מצרים

ל. יש ראיה לדבר מהגמרא (סוכה נא:), שם אמרו: מי שלא ראה דיופלוסטון של אלכסנדריא של מצרים לא ראה בכבודם של ישראל. היו שם כפלים מיוצאי מצרים, והיו שבעים ואחת קתדראות של זהב, וכשהחזן היה מגיע לסיום הברכה, היו מניפים בסודרים והעם עונים אמן. וכתבו התוס' (נב. סד"ה וכיון) שהיו עוקבים אחר הנפת הסודרים, וכך היו יודעים בכל פעם באיזו ברכה החזן אוחז. ומסתבר שעד שהיו מניפים את הסודרים אחד אחרי השני לא יבצר שהיה עובר יותר מתוך כדי דבור, שהרי אי אפשר לצמצם, ואף על פי כן מותר לענות, כיון שעונה על מה שבירך עכשיו השליח צבור, וניכר על מה הוא עונה.

גם האשכנזים יכולים להצטרף

לא. לפי האמור שאין חשש אמן יתומה כשמצטרף דרך הלוויין, גם אחינו האשכנזים יכולים להצטרף לאמירת הסליחות דרך הלוויין. וכן יכולים לומר את קטעי הסליחות שבארמית, כמו "מחי ומסי" וכדומה, למרות שאין לומר תפלה בארמית ביחיד, כאן זה נחשב בצבור.

הפסק טינוף ועבודה זרה

לב. עוד דנו מצד זה שיש טינופת בין המקום שמתפללים שם לבין תחנות הלוויין, וכן יש בתי עבודה זרה באמצע, כגון הכנסיות שיש להן דין בתי עבודה זרה[6], הרי גם בירושלים יש כנסיות, עד שיבוא משיח צדקנו, ויעביר גילולים מן הארץ, ומבואר בשלחן ערוך (סימן נה סעיף כ) שלא לענות על דברים שבקדושה כשיש הפסק של טינוף או עבודה זרה. אבל דין זה אינו מוסכם והוא שנוי במחלוקת. ועוד שכתב הגר"א במעשה רב (סימן מז) שאם הוא נמצא בביתו והחזן בבית אחר, והטינוף או העבודה זרה נמצאת באמצע, ואינו רואה אותם, מותר לענות קדיש וקדושה. וכן יש לצרף מה שכתב בשו"ת מנחת אלעזר ממונקאטש (ח"ב סימן עב), שמכיון שחוטי הטלפון הם גבוהים ואינם קרובים לצואה, מותר לענות אמן דרך הטלפון. והוא הדין לגבי הרדיו והלוויין.

שינה בשבת תענוג

לג. בעזרת ה' בכל מוצאי שבת נאמר כאן סליחות בחצות הלילה. כדאי שכל אחד יצטרף ויאמר עמנו סליחות דרך הלוויין. יש בתי כנסת שיש שם מאה איש ששומעים את השיעור דרך הלוויין, ולאחר השיעור הם מכבים את הלוויין ואומרים סליחות. אבל עדיף יותר שיאמרו יחד אתנו ועם רבבות אלפי ישראל, עם השליח צבור שלנו, כי ברוב עם הדרת מלך, יש 750 תחנות לוויין בארץ ובחו"ל, וזה מלבד רדיו מורשת, ורדיו קול חי, ובית יצחק, וקול מרן ועוד. לפיכך זו זכות ומעלה גדולה מאוד. ולמרות שזה בשעה מאוחרת, אבל בדרך כלל ישנים בשבת, ומי שלא ישן שיישן...

המאמר לקוח מתוך הספר "השיעור השבועי - הרב יצחק יוסף". לרכישה בהידברות שופס לחצו כאן