הלכות שבת: קידוש והבדלה

לעכב את קידוש ליל שבת

האם מותר להתעכב בליל שבת אחר התפילה או צריך למהר לביתו כדי לקדש מה שיותר מוקדם?

אינם נוהגים נכון היות וצריך להזדרז בקידוש כדי לזכור את השבת מוקדם ככל  האפשר[א] (סימן רע"א ס"א ובמשנ"ב סק"א, חזו"ע שבת ב' עמוד ח').

ואם אינו תאב לאכול כעת יכול להמתין מלקדש עד שירעב היות ויצא מהתורה בקידוש בתפילתו, וזאת בתנאי שלא מעכב בכך את בני ביתו[ב] (משנ"ב שם). וע"ע בהליכות שבת ח"א (עמוד ל"ו) באדם המתארח אצל בעל הבית שמנהגו לאחר את הקידוש, אם צריך האורח לקדש מיד בבואו מבית הכנסת.

לצאת ידי חובת קידוש מקטן

אשה שבעלה לא בבית האם יכולה לצאת ידי חובת קידוש מבנה בן ה- 12?

אם לא התפללה ערבית של שבת אינה יכולה לצאת ידי חובת קידוש מבנה הקטן, מפני שחיובה בקידוש מדאורייתא[ג] ואילו חיוב הקטן מדרבנן בלבד, ואין דרבנן מוציא דאורייתא.

ואם התפללה ערבית והוא לא התפלל, לדעת המג"א (סק"א) שיוצאת ידי חובת קידוש מהתורה בתפילה[ד] יכול הקטן להוציאה ידי חובה, כיון שחיובה מדרבנן בלבד וגם חיוב הקטן מדרבנן[ה], ולדעת התוספת שבת (סק"ג) אינו יכול להוציאה ידי חובה, היות וחייבת מהתורה בקידוש אף שכבר התפללה.  

ולכן אין לצאת ידי חובת קידוש מהקטן אף אם התפללה[ו] (משנ"ב סימן רע"א ס"ק ב' – ג' ובשעה"צ אות ב וד', חזו"ע שבת ב' עמוד ל"ח). ובשעת הדחק שאינה יודעת לקדש בעצמה ואין אחר שיקדש, תאמר עם הקטן את הקידוש מילה במילה מתחילתו ועד סופו ותסתכל בכוס הקידוש. ונכון יותר שיהא בידה גם כן כוס קידוש[ז] (משנ"ב שם, שו"ת רב פעלים ח"א חאו"ח סימן י'. וע"ע בהליכות שבת ח"א עמ' ל"ד ול"ט).

אם אין לו יין ופת לקידוש ליל שבת

הנמצא במקום שאין לו יין ופת כגון בבית חולים אך פירות וממתקים יש לו, כיצד עליו לנהוג?

אם מצפה שיביאו לו יין או פת ימתין כמה שעות, ואין צריך להמתין יותר מחצות, ואם הוא אדם חלש אין צריך להמתין כלל ויאכל מה שיש לו בלא קידוש ויסמוך על הזכרת קדושת היום בתפילה, וכשיביאו לו אח"כ יין או פת בלילה יקדש ויאכל כזית פת כדי שיהיה הקידוש במקום סעודה[ח] (סימן רפ"ט סק"י במשנ"ב, חזו"ע שבת ב' עמוד ע"ב. וע"ע בכה"ח אות כ"ה). וע"ע בהליכות שבת ח"א (עמ' ע"ז - ע"ח).

טעימה קודם קידוש ושתיית מים בבין השמשות

האם מותר לשתות מים או מיץ בבין השמשות, ומה הדין במי שקיבל עליו שבת עשרים דקות קודם השקיעה וכעת צמא, האם מותר לו לשתות לפני השקיעה?

איסור טעימה קודם קידוש הוא אפילו במים[ט], ואיסורו מבין השמשות, ואם קיבל שבת לפני השקיעה גם כן אסור היות ונתחייב כעת בקידוש (סימן רע"א ס"ד ובמשנ"ב ס"ק י"א).

מיהו אם מאוד צמא, יכול להקל לשתות מדין איסור דרבנן לצורך גדול בבין השמשות, וכן אם קיבל שבת ביחידות ובתנאי שבבית הכנסת שהולך להתפלל עדיין לא קיבלו שבת[י] (סימן רס"א ס"א וס"ד, חזו"ע שבת א' עמוד רכ"א ובהליכות עולם ח"ג עמוד י"ט. וע"ע בהליכות שבת ח"א עמוד קפ"ו).

תשלומין לקידוש ולסעודת שבת

מי שלא קידש ולא סעד בליל שבת האם יש לו תשלומין ביום שבת?

יש לו תשלומין לקידוש כל יום השבת מלבד אמירת "ויכולו" לפי שבלילה היתה גמר מלאכת ה' יתברך, ואמירת "ויכולו" היא עדות על כך, ולכן אין עניין לאומרה ביום (סימן רע"א ס"ח בשו"ע וברמ"א).

ואם התעכב ולא קידש עד בין השמשות הדבר תלוי, אם התפלל אחת מתפילות שבת[יא] יאמר את הקידוש ללא שם ומלכות[יב], ויקדים את ברכת הקידוש לברכת בורא פרי הגפן, כדי להסמיך את ברכת הגפן לשתיית היין ולא להפסיק באמצע בברכת הקידוש שנאמרת בלא שם ומלכות (הליכות עולם ח"ג עמוד כ"ז וקס"ב).

אך אם לא התפלל יאמר את הקידוש בשם ומלכות משום שחיובו לקדש מהתורה וספיקא דאורייתא לחומרא[יג] (סימן רע"א ס"ק ל"ט - מ' במשנ"ב ובשעה"צ אות מ"ז, בא"ח ש"ש פרשת בראשית סי"ט, חזו"ע שבת ב' עמוד ע"ג. וע"ע בהליכות עולם ח"ג עמ' כ"ה - כ"ז[יד]).

ובכל זה אין הבדל בין שוגג למזיד (סימן רע"א ס"ח. יעוי' בהליכות שבת ח"א עמ' ל"ז).

כמו כן יש לו תשלומין לסעודת ליל שבת על ידי שיאכל שלוש סעודות ביום[טו], ואם שכח לומר 'רצה והחליצנו' בסעודת התשלומין שהיא הסעודה השניה לא חוזר ומברך (כמו בסעודה שלישית), כיון שיש ספק אם חייב לאכול בה פת (סימן רצ"א ס"א ברמ"א, שערי תשובה אות א', ובמשנ"ב סק"ו(.

הסמכת סעודת פורים לסעודת שבת  

משפחה שהתחילה סעודת פורים סמוך לשקיעת החמה ביום שישי, האם וכיצד מותרים בהמשך הסעודה בהגיע שקיעת החמה?

בשקיעת החמה חייבים להפסיק סעודתם[טז], פורסים מפה על הפת[יז] ומקדשים על היין.

ולעניין ברכת הגפן הדבר תלוי, אם שתה יין קודם אין צריך לברך בורא פרי הגפן אלא אומר ברכת הקידוש בלבד[יח], שהרי כבר בירך בתחילת שתייתו ומה שאסור לו כעת לשתות עד שיקדש אינו הפסק. ואם לא שתה יין קודם פשוט שצריך לברך.

וברכת המוציא, לדעת הסתם בשו"ע מברך אף שכבר בירך המוציא בתחילת הסעודה[יט], אא"כ אין לו יין ומקדש על הפת דאז לא מברך המוציא[כ], ויש אומרים שגם כשמקדש על היין לא מברך המוציא דסוברים שקידוש לא מהווה הפסק.

ולעניין הלכה לא יחזור ויברך המוציא דספק ברכות להקל[כא] (סימן רע"א ס"ד ובמשנ"ב שם, וכן פסקו בכה"ח אות כ"ט ובחזו"ע שבת ב' עמוד ע' שלא יחזור ויברך המוציא).

ובכה"ח (אות כ"ו) כתב שלפי האריז"ל צריך להתפלל ואח"כ לקדש (דכך סדר עליית העולמות והמשכת המוחין - שם אות כ"ב), ולכן כותב הכף החיים שיותר נכון להפסיק סעודתו קודם שיגיע לזמן קידוש היום, לברך ברכת המזון, להתפלל ואח"כ לקדש ולסעוד.

והנה מי שיכול לעשות כן ודאי עדיף, אך פעמים שעדיף לא לעשות כן דיש לחוש שמחמת ששבעים תכבד עליהם האכילה בשנית משא"כ כשעדיין נמצאים תוך הסעודה האיצטומכא פתוחה כידוע ואוכלים לתאבון.

איחור סעודת ליל שבת עקב סעודת הפורים

משפחה שאכלו את סעודת הפורים קצת באיחור ביום שישי, האם הם יכולים לקדש ולאכול בעשר בלילה מכיון שקשה להם לקדש ולאכול מיד אחר הגעתם מבית הכנסת?

לכתחילה יש לקדש כמה שיותר מוקדם כדי שיזכור את השבת בעת תחילת כניסתו דככל שמקדימים יותר עדיף טפי, ומכיון שקידש צריך לאכול מיד כדי שיהא קידוש במקום סעודה, ואם אינו תאב לאכול יכול להמתין היות וכבר זכר את השבת בתפילתו בבית הכנסת ויוצא בזה מצוות עשה דאורייתא לרמב"ם (יעוי' לעיל תשובה ב' הערה ד' במחלוקת הפוסקים אם צריך לכך כוונה מפורשת).

אכן אם בני ביתו רעבים או שיש לו אורחים לא יאחר, דאין לו לצערם בגלל שרוצה לקיים מצוה מן המובחר (סימן רע"א ס"א ובמשנ"ב סק"א).

ואפשר לקדש ולאכול כזית עוגה ואחר זמן לעשות את הסעודה, שהרי עיקר ההקפדה זה הקידוש, ובתנאי שלא מצער אחרים וכנ"ל (וע"ע לעיל תשובה א').

כמו כן אם שותה רביעית יין נחשב לקידוש במקום סעודה[כב]. ודי בשתיית רביעית יין אחת (כמבואר בסימן רע"ג ס"ה בבית יוסף וברמ"א וכן סתימת השו"ע). אולם לבני אשכנז צריך רביעית יין מלבד שיעור הכוס (רוב רביעית) כמבואר במשנ"ב שם (ס"ק כ"ז ושעה"צ אות כ"ט).

ולעניין אם אפשר לצאת ידי חובת קידוש במקום סעודה במיץ ענבים, דעת מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל שאי אפשר היות ואינו סועד (שבות יצחק ח"ג - סוכות עמוד צ"ג ובח"ד - פסח עמוד קצ"ז), ומרן הגר"ע יוסף זצוק"ל אמר לי שאפשר וכן הוא בשולחן שלמה (סימן רע"ג הערה י') בשם מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל. ואם יערב חצי יין וחצי מיץ ענבים יועיל לכולי עלמא דודאי מיסעד סעיד.  וע"ע במה שכתבנו בזה בהליכות שבת ח"א (עמוד כ"ט).

התחיל בשתיית יין סמוך לשקיעה ורוצה לקדש

חברים שהתחילו ביום פורים שעה לפני השקיעה בשתיית יין כדי לקיים חייב איניש לבסומי וכו' (יעוי' בשו"ע סימן תרצ"ה ס"ב ובמה שכתבנו בזה בהליכות מועד פורים), חצי שעה לפני השקיעה אמרו בואו ונקדש קידוש היום, כיצד עליהם לנהוג כעת?

ברגע שאמרו כן קיבלו עליהם שבת וחל עליהם חובת קידוש היום ונאסר עליהם לשתות, ולכן אם ירצו לשתות קודם קידוש אף שאינם רשאים[כג] (כיון שחלה עליהם חובת קידוש), צריכים לברך בורא פרי הגפן שהרי הסיחו דעתם לשתות קודם קידוש, וכמו בשותה אחר אמירת הב לן ונבריך שצריך לחזור ולברך[כד] (כמבואר בשו"ע סימן קע"ט ס"א).

אכן על כוס הקידוש אין צריך לברך דמזה לא הסיחו דעתם, וכן אין צריך לברך על היין שימשיכו לשתות אחר הקידוש היות והסחת הדעת היתה רק מהיין שישתו לפני הקידוש[כה].

ואם לא אמרו "בואו ונקדש" והגיע השקיעה ומקדשים אין צריך לברך בורא פרי הגפן על הקידוש, ואף אם ממשיכים לשתות באיסור לפני הקידוש אין צריך לברך היות ולא הסיחו דעתם מלשתות והאיסור שתיה (מחמת הקידוש) לא מהווה היסח הדעת (סימן רע"א ס"ה ובמשנ"ב שם, כה"ח אות ל"ד).

סיים סעודת פורים סמוך לשקיעה  

משפחה שסיימה סעודת פורים חמש דקות לפני השקיעה, עוד לפני שבירכו ברכת המזון שקעה החמה והתקדש היום, כיצד עליהם לנהוג בענין ברכת המזון על סעודת הפורים וקידוש על היין?

דעת הסתם בשו"ע (רע"א ס''ו) כדעת הרי"ף (פסחים כ ע"ב) והרמב"ם (פכ"ט מהלכות שבת הי"ג) שיברך ברכת המזון על כוס[כו] ואח"כ אומר על כוס אחר קידוש היום[כז], ומזכיר 'רצה והחליצנו' בברכת המזון (כיון שהולכים אחר שעת הברכה והרי הוא שבת), ואם שכח ולא הזכיר אינו צריך לחזור (משנ"ב ס"ק כ"ט).

ויש אומרים שלא יברך ברכת המזון אלא פורס מפה ומקדש ומברך הגפן והמוציא (היות ונטל מים אחרונים והסיח דעתו[כח]), ואוכל לפחות כזית פת כדי שיהיה קידוש במקום סעודה, ועדיף לאכול מעט יותר מכביצה (60 גרם) כדי שיחשב לו לסעודת שבת (כמבואר בשו"ע סימן רצ"א ס"א), ואחר כך מברך ברכת המזון. וכך נהוג לעשות כדי לצאת מכל הספקות[כט] (סימן רע"א ס"ו בשו"ע ברמ"א ובמשנ"ב שם).

מיהו בני ספרד צריכים לנהוג כדעה הראשונה לפי שאותה הביא השו"ע בסתם.

וכל זה דווקא אם כבר נטל ידיו למים אחרונים, אך אם עדיין לא נטל ידיו למים אחרונים גם לדעה הראשונה פורס מפה ומקדש ללא ברכת הגפן, וכן לא מברך המוציא על המשך אכילתו וכנ"ל בתשובה ו' (ס"ק כ"ז במשנ"ב).

אם אשה יכולה להוציא את בני ביתה ידי חובת קידוש

בעל הבית שלא יכול לקדש האם יכולה אשתו לקדש ולהוציא את כולם ידי חובה?

יכולה האשה לקדש ולהוציא את כל בני הבית ידי חובת קידוש, הואיל וחייבת בקידוש כאיש אף שהיא מצות עשה שהזמן גרמא הואיל והוקש זכור לשמור (יעוי' לעיל תשובה ב' הערה ג').

מיהו יש להחמיר לכתחילה שלא תוציא אשה אנשים שאינה מבני ביתה דזילא מילתא.

ואף אם כבר יצאה ידי חובה יכולה לקדש להוציא איש כמו באיש כלפי איש[ל], דאשה בכלל ערבות כאיש ויכולה להוציא במצוות שבהן היא מחוייבת[לא] (סימן רע"א ס"ב ובמשנ"ב ס"ק ד' – ה', ושעה"צ אות ט'. וכן פסק בחזו"ע שבת ב' עמוד כ' ובפורים עמוד נ"ט - ס', אול"צ ח"ב פ"כ תשובה א').

שתיה לפני קריאת התורה

האם מותר לחזן לשתות תה חם קודם קריאת התורה כדי להנעים את קולו?

במקום צורך יכול החזן להקל ולשתות משקה חם קודם קריאת התורה (סימן רפ"ו ס"ג וסק"ט במשנ"ב, יבי"א ח"ה חאו"ח סימן כ"ב). דבמקום הצורך סומכים על הפוסקים שחובת קידוש חל רק אחר מוסף.

זמן חלות חיוב קידוש היום

חולה הזקוק לאכול לפני תפילת שחרית, מתי צריך לקדש?

חולה שאוכל קודם תפילת שחרית צריך לקדש תחילה (בה"ל בסימן רפ"ט ס"א ד"ה חובת קידוש), ויש חולקים (יעוי' בכה"ח אות ט"ו, אול"צ ח"ב פ"כ סי"ד), ובמקום צורך (אם אינו יכול לקדש) יש להקל ולסמוך על הפוסקים שחובת קידוש חל רק לאחר תפילת מוסף (סימן רפ"ו סק"ט במשנ"ב, יבי"א ח"ה חאו"ח סימן כ"ב ובחזו"ע שבת ב' עמוד קמ"ט. וע"ע באגרות משה חאו"ח ח"ב סימן כ"ו שאלה ב').

מיהו אם די לו בשתיה או באכילת פירות וכדו' ואינו זקוק לאכילת כזית דגן לא חל עליו חובת קידוש כיון שאסור בסעודה, וישתה ויאכל הפירות קודם התפילה ללא קידוש (מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל הובא בשש"כ פ"מ הערה צ"ג, חזו"ע ח"ב עמוד קנ"ד).

ומכיון שיש חולקים וסוברים שלא יוצא בקידוש שקודם התפילה, יש לחזור ולקדש לאחר התפילה כדי לצאת ידי חובת כל הדעות[לב] (כה"ח וחזו"ע שם). ולגבי שתיית נשים קודם תפילה יעוי' בהליכות שבת ח"א (עמוד מ"ז).

קידוש על היין ביום או בלילה

מי שיש לו רק כוס יין אחד האם יקדש עליו בלילה וביום לא יקדש, או יקדש בלילה על הפת וביום יקדש על היין?

קידוש של לילה קודם לקידוש של יום כיון שעיקרו מן התורה[לג], ואילו קידוש של יום מדרבנן בלבד, ולכן יש לקדש על היין בלילה.

ואע"ג שיכול לקדש בלילה על הפת, מ"מ כיון שעיקר מצות הקידוש הוא על היין, אין לקדש על הפת במקום שיש יין (סימן רע"א ס"ג ובמשנ"ב סק"ח).

אמנם אם הפת חביב עליו יותר מהיין יקדש בלילה על הפת ובבוקר על היין (סימן רע"ב ס"ט ס"ק ל"ב במשנ"ב ובבה"ל ד"ה ואם יין בעיר), ובכך ירוויח מצות קידוש גם בלילה וגם ביום, דאם יקדש על היין בלילה לא יוכל לקיים מצות קידוש ביום, כיון שביום אין מקדשין על הפת (סימן רפ"ט ס"ב. וע"ע בהליכות שבת ח"א עמוד ס"ז אם יכול לקדש בבוקר על חמר מדינה באופן זה שאין לו יין).

שמיעת קידוש מחבירו שנמצא בבית אחר

ראובן מקדש בביתו ושמעון יושב בביתו ושומע את קידוש ראובן, האם יוצא ידי חובה?

אם ראובן כיון להוציא את שמעון ידי חובה ושמעון כיון לצאת - יצא ידי חובה ובלבד שיאכל שמעון כזית לחם או עוגה או רביעית יין כדי שיחשב לו קידוש במקום סעודה (סימן רע"ג ס"ו בשו"ע).

והוא הדין שאפשר לעשות כן לכתחילה (ס"ק כ"ח במשנ"ב בשם המג"א[לד]). וע"ע לקמן תשובה י"ח האם שמעון חייב לכסות את הפת שלפניו.

מזיגת יין בכוסיות קטנות לבני הבית

האם מותר למזוג יין בכוסיות קטנות ואחר שבעל הבית מקדש ישתו בני הבית מאותם כוסות שלפניהם?

ראשית צריכים לדעת שאין חובה למסובים לשתות מיין הקידוש אלא מצוה מן המובחר (סימן רע"א סי"ד) ורק המקדש בעצמו חייב לשתות רוב רביעית (שם סי"ג). ולכן לא טוב עושים אותם הורים הדוחקים בילדיהם לשתות וממאיסים עליהם את המצוות כשאין בזה שום חובה.

ולכן אם שותים מכוסיות שלפניהם לא הועילו כלום כי החיבוב מצוה לשתות מיין הקידוש ורק כששותים מכוס המקדש הוא חיבוב מצוה אף שהכוס פגום אחר ששתה המקדש, מ"מ כיון ששותים מכוסו, חשובים כמקדש עצמו.

וכשלא שותים מכוסו אלא מכוסיות שלפניהם יש בזה שתי עצות:

א) אחר ששתה רוב רביעית יוסיף יין מהבקבוק לכוסו (שבכך מתקן הפגימה - סימן קפ"ב ס"ו) ואז ישפוך לכוסיות המסובים (כן כתב הגר"ז בסי' ק"צ סעי' ה'- יעוי' בסימן קע"ב סעיף ד'-2).

ב) ישפוך לכוסיות המסובים לפני ששותה.

ואם בכוסות המסובים יש רביעית בכל כוס והכוס מלא ולא פגום, כל אחד ישתה מכוסו ללא שום תיקון (סימן רע"א סעיף ט"ז - י"ז, משנ"ב ס"ק פ"א - פ"ג, שעה"צ פ"ט).

קידוש במקום סעודה כשאין מספיק מיני מזונות

העושים קידוש בבית הכנסת אחר תפילת מוסף ואין מיני מזונות כיצד ניתן לצאת ידי חובת קידוש?

המקדש עצמו יכול לצאת ידי חובת קידוש במקום סעודה על ידי שישתה רביעית יין ודי ברביעית אחת (כמבואר בסימן רע"ג ס"ה בבית יוסף וברמ"א וכן סתימת השו"ע), אולם לבני אשכנז צריך רביעית יין מלבד שיעור הכוס (רוב רביעית) כמבואר במשנ"ב שם (ס"ק כ"ז ובשעה"צ אות כ"ט). ואם אין לו יין כל כך, גם לבני אשכנז יש להקל ברביעית אחת (שעה"צ שם).

גם יתר האנשים אם ישתו יין כשיעור הנזכר יוכלו לצאת ידי חובת קידוש ואף לאכול דברים אחרים. ואם יועיל לזה מיץ ענבים (תירוש) עי' מה שכתבנו בזה לעיל תשובה ז'.  

כמו כן אם יאכלו כזית תמרים יש אומרים שנחשב קידוש במקום סעודה למי שיאכל ויצא בזה ידי חובת קידוש (פמ"ג בא"א אות י"א משום שהם זנים וסועדים וכמבואר בסימן ר"ח סי"ז שאם בירך ברכת המזון על תמרים יצא ידי חובה בדיעבד[לה] וכן ביין ולפי שמזינים). ויש חולקים לפי שמזינים ולא סועדים (תוספת שבת אות ט"ו), וכן עיקר לדינא (כה"ח שם אות מ"ב, יבי"א ח"ז סימן ל"ה אות ג' ושכן משמע מסתימת דברי השו"ע שכתב "אבל פירות לא" ומשמע כל מיני פירות).

מיהו אם אוכלים ביצים, פסטרמה, זיתים, פיצוחים, פירות וכדו' לא יוצאים ידי חובת קידוש במקום סעודה וכאילו לא קידשו והרי הם אוכלים קודם קידוש.

גם אורז לא יכול להחשב לקידוש במקום סעודה לפי שאינו מחמשת מיני דגן[לו].

ולבני אשכנז אפשר לסמוך גם על אכילת פירות להחשב קידוש במקום סעודה ורק למי שחלש ואין לו אפשרות לשתות רביעית יין (או תירוש), וגם זה רק בקידוש היום ולא הלילה (ס"ק כ"ו במשנ"ב).

כמות היין שצריך לשתות בקידוש

מהי כמות היין שצריך המקדש לשתות מיין הקידוש לגדול ולקטן, ומה הדין בדיעבד כשלא שתה כלל או שתה פחות מהשיעור?

כמות היין שצריך המקדש לשתות היא כמלא לוגמיו (שמסלק היין לצד אחד בפיו ונראה כאילו כל הפה מלא ביין) והוא רוב רביעית - 41 סמ"ק (סימן רע"א סי"ג). ויש לשתות שיעור זה תוך כדי שתיית רביעית דהיינו ללא הפסקה, ואם שהה עד כדי אכילת פרס (4 דקות) יצא ידי חובה (משנ"ב שם ס"ק ס"ח. וע"ע בהליכות מועד פסח - מהדורה קמא עמוד קנ"א).

ושיעור זה הוא לעיכובא דהיינו שאם שתה פחות לא יצא ידי חובה (משנ"ב שם ס"ק ס"ד בשם המג"א, ואף שבב"י כתב שאינו לעיכובא, מ"מ המג"א הוכיח שבשו"ע חזר בו, וכן פסק בחזו"ע שבת ב' עמוד נ"ו. וע"ע בהליכות שבת ח"א עמוד ל"ד בסופו ובעמוד ס"ג). ובבא"ח (בראשית ש"ש סכ"ג) כתב דמצוה מן המובחר שישתה המקדש רביעית[לז].

ילד קטן פחות מגיל מצוות די שישתה כמלא לוגמיו שלו והוא פחות מרוב רביעית - 30-35 סמ"ק (בה"ל שם ד"ה והוא רובו).

ובקידוש ליל שבת כיון שעיקרו מדאורייתא נכון שתחזיק הכוס 150 סמ"ק, אך לשתות די בשיעור הנ"ל (בה"ל ד"ה של רביעית. ובני ספרד פחות מקפידים בזה).

והסיבה שהצריכו שתיית רוב רביעית ולא די רק בטעימה, כדי שיהיה שיעור חשוב שתתיישב דעתו על ידי זה (תוספתא ביומא והביאה המשנ"ב בס"ק ס"ה).

ולכתחילה צריך המקדש לשתות רוב רביעית אך בדיעבד אם לא שתה ואחד מהמסובים שתה רוב רביעית יצאו כולם ידי חובה. וכן אם כל אחד שתה מעט וביחד הגיעו לרוב רביעית הרי שבדיעבד שתיית כולם מצטרפת ובתנאי שלא שהו על ידי שתיית כולם יותר מכדי אכילת פרס - ארבע דקות[לח] (סימן רע"א סי"ד ובמשנ"ב ס"ק ע"ב - ע"ג).

דין כיסוי הפת

מדוע צריכים לכסות את הפת בעת הקידוש, ומה הדין בשבת חתן או בישיבות או בקידוש אחר התפילה האם צריכים כולם לכסות את הפת והמזונות או רק המקדש?

ישנם שלושה טעמים לכיסוי הפת:

א) שלא יראה הפת בושתו שמקדשין על היין ולא עליו, אף שיש לו דין קדימה (טור סימן רע"א ס"ט בשם הירושלמי).

ב) זכר למן שהיה מונח כמו בקופסא טל למעלה וטל למטה, וזכר לזה נותנין מפה תחת הפת ומפה מעל הפת (טור בשם התוספות ובעל התרומה).

ג) משום יקרא דשבת, שיראה שהפת הובאה במיוחד עבור סעודת שבת ולא סתם היתה כאן וזה על ידי הסרת המפה (טור ובית יוסף שם).

ולכל שלושת הטעמים די בכיסוי הפת עד אחר הקידוש ולא צריך להשאיר מכוסה עד ברכת המוציא (שעה"צ שם אות מ"ח). ולכן גם כשמקדשים ואוכלים מזונות צריכים לכסותם דשייך את הטעם שלא יראה הפת בושתו[לט] (חזו"ע שבת ב' עמוד י"ד).

יתר המסובים הנמצאים בשולחנות אחרים, אם הם טועמים מיין הקידוש צריכים גם כן לכסות הפת או המזונות שלפניהם דשייך הטעם שלא יראה הפת בושתו.

אך אם אינם טועמים מיין הקידוש נחלקו הפוסקים האם צריכים לכסות הפת או המזונות שלפניהם, והעולם נוהגים להקל בדבר (דאמנם שייך הטעם של זכר למן לפחות בפת, אך הטעם שלא יראה הפת בושתו לא שייך למי שלא טועם מהיין - מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל בשולחן שלמה סימן רע"א טז, ג. והאג"מ או"ח ח"ה סימן כ' אות י"ח מחמיר בזה דס"ל שגם הטעם שלא יראה הפת בושתו שייך גם באלו שלא טועמים מהיין. מ"מ העולם מקילים והמחמיר תע"ב. ויש להוסיף את דברי ערוך השולחן בסימן רצ"ט סי"ד דעיקר הטעם הוא כדי שלא יראה הפת בושתו[מ]). וע"ע בהליכות שבת ח"א (עמוד מ"ה) האם יש חיוב להביא פת לשולחן בזמן הקידוש.

הבדלה על יין שרובו מים

יין או מיץ ענבים שרובו מים האם יכול בן ספרד לשמוע קידוש או הבדלה מבן אשכנז ולצאת ידי חובה?

יין שרובו מים ומיעוטו יין לבני ספרד אין מקדשין עליו[מא], ולבני אשכנז הוא יין גמור ומקדשין עליו (סימן ר"ד ס"ה בשו"ע וברמ"א ובנושאי כלים שם).

מיהו יכול בן ספרד לשמוע קידוש מבן אשכנז המקדש על כזה יין ולצאת ידי חובה, היות ולמקדש הוא יין מצוין ואף בני ספרד מודים ומורים לבני אשכנז שיכולים לקדש על כזה יין (סימן רצ"ו ס"ב בבה"ל ד"ה אם הוא, ודו"ק היטב. וכן פסק בילקוט יוסף שבת א' עמוד רפ"ב בשם מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל).

ויש לדעת שאמנם בעבר היו מייצרים יינות שרובם מים, אך כיום השתנה הדבר לטובה וכל היינות ומיצי הענבים (תירוש) בכשרויות המהודרות מכילים הרבה יותר מחמישים אחוז יין ולכן כשרים הם אף לבני ספרד.

ועד כמה כמות מים מותר להוסיף ליין או למיץ ענבים עי' במש"כ בזה בהליכות שבת ח"א (עמוד ל"א).

שפיכת היין בהבדלה

האם יש מקור לשפיכת יין ההבדלה ע"י שמוזג הכוס על כל גדותיו?

יש מקור לשפיכת יין ההבדלה ע"י שמוזג הכוס על כל גדותיו והוא ברמ"א (בסימן רצ"ו ס"א) ובמשנ"ב (שם סק"ה).

והטעם המבואר שם משום דאמרינן (עירובין סה ע"ב) כל בית שלא נשפך בו יין כמים אין בו סימן ברכה ועושים כן לסימן טוב בתחילת השבוע. ויש למעט בחלק הנשפך משום הפסד משקין (משנ"ב שם. וע"ע בהליכות שמיטה עמ' צ"ה - צ"ו לעניין יין שיש בו קדושת שביעית).

ומכבין הנר באותם שאריות יין ורוחצים בו העיניים משום חיבוב מצוה (רמ"א שם). ובענין שתיית נשים מיין ההבדלה עי' במש"כ בהליכות שבת ח"א (עמוד ס"ט).

ברכת בשמים במוצאי שבת

מה מברכים על הבשמים במוצ"ש ומה יעשה מי שאין לו בשמים. וכיצד ינהג מי שיהיה לו יין להבדלה רק ב-12 בלילה האם יברך מיד על הבשמים או ימתין להבדלה?

לדעת המשנ"ב (וכך נוהגים בני אשכנז) מברך לעולם בורא מיני בשמים אף על עצי ועשבי כדי שלא יבואו לטעות המון העם שאינם בקיאים בכל מין ומין מה ברכתו. מיהו טוב שיקח דבר שברכתו בורא מיני בשמים (סימן רצ"ז סק"א במשנ"ב).

אולם בני ספרד לא נוהגים כן אלא מברכים על כל מין כברכתו (מאמר מרדכי סק"א, כה"ח אות ל"א).

מי שאין לו בשמים לא צריך לטרוח להשיג בשמים היות וכל מטרתם להשיב הנפש הכואבת מיציאת השבת[מב] ואינו לעיכובא (סימן רצ"ז ס"א בשו"ע וסק"ב במשנ"ב). ואם אין לו כעת יין ימתין מלברך על הבשמים והנר כדי לסדרם על הכוס (סימן רח"צ סק"ד במשנ"ב).

ברכת מאורי האש בצאת השבת

מי שאין לו גפרורים להדלקת האש במוצאי שבת כיצד עליו לנהוג, ומה הדין במי שבירך "בורא מאור האש" במקום "בורא מאורי האש"?

אין צריך לטרוח לחפש גפרורים לברכת מאורי האש ורק במוצאי יום הכיפורים יש אומרים שמחזר אחריו.

והטעם לכך לפי שבמוצאי שבת מברכים לזכר שנברא האור במוצאי שבת דנתן הקב"ה דעה באדם הראשון וטחן שתי אבנים זו בזו ויצא מהן אש, וכיון שהוא רק זכר אין צריך לחזר אחריו (ויכול לברכו אח"כ ללא כוס ובתנאי שהוא מוצ"ש ולא יותר דאז עבר זמנו), אבל במוצאי יום הכיפורים סיבת הברכה וההדלקה - כעין הבדלה שכל היום היה אסור להשתמש בזה האש אף לצורך אוכל נפש ולא כשאר יו"ט ועכשיו מותר[מג], ולכן צריך לחזר אחריו כמו שמחזר אחר יין להבדלה (סימן רצ"ח ס"א ובמשנ"ב ס"ק א' – ג').

יש לברך "בורא מאורי האש" היות ויש באש כמה אורות (לבן, אדום, ירוק) ואם אמר "בורא מאור האש" דעת הב"ח דאף בדיעבד לא יצא ידי חובה[מד], ואם אמר "ברא מאורי האש" יצא (סק"ב במשנ"ב).

לא הבדיל במוצאי שבת

מי שנרדם במוצ"ש ללא הבדלה והתעורר ביום ראשון בבוקר, עד מתי יכול להבדיל ומה הדין אם אכל בטעות או שתה קודם ההבדלה?

כל יום ראשון עד שקיעת החמה אפשר להבדיל, ורק ברכת הגפן וההבדלה ולא בשמים ונר[מה] (סימן רצ"ט ס"ו).

מיהו אם אכל בטעות או שתה קודם הבדלה (שוגג או מזיד - ס"ק ט"ו במשנ"ב) יכול להבדיל רק במוצ"ש עד עלות השחר אך אחר עלות השחר אסור לו להבדיל (כדעת הטור בשם בה"ג שהביא השו"ע שם[מו]).

וכל זה לבני ספרד, אך לבני אשכנז מבדיל ביום ראשון אף שאכל כמבואר ברמ"א שם ובמשנ"ב ס"ק י"ט.

ואם הגיע יום ראשון בלילה, נחלקו הראשונים האם יכול להבדיל, דעת התוספות והרא"ש שיכול להבדיל עד סוף יום שלישי דכל אלו השלושה ימים עדין שייכים לשבת שעברה[מז], וכן עיקר לבני אשכנז (רמ"א שם ומשנ"ב ס"ק י"ט).

מיהו דעת הרי"ף והגאונים שרק ביום ראשון יכול להבדיל היות והיום הולך אחר הלילה של מוצאי שבת, וכן עיקר לבני ספרד[מח].

ומי ששכח להבדיל במוצאי יום טוב, לכולי עלמא אין לו תשלומין כל השלושה ימים שאחרי (דרק בשבת שייך לומר שהשלושה ימים ראשונים שייכים לשבת, ע"ע בסימן רמ"ח), מיהו יכול להבדיל למחרת עד השקיעה (ס"ק ט"ז במשנ"ב עפ"י הברכ"י והרעק"א). ואם אכל דינו כנ"ל.

ומי שלא הבדיל במוצאי ראש השנה ונזכר בצום גדליה ואם ימתין עד הערב כבר לא יוכל להבדיל וכנ"ל, כתב השדי חמד (ח"ז מערכת ה"א אות ט"ו ד"ה אם) שיבדיל בצום גדליה ויתן לקטן לשתותו וכמו בברית שחל בתשעה באב שנותנים לקטן לשתותו (ואין לחוש דלמא אתי למסרך כשיגדל וכמו שחששו בתשעה באב שחל במוצ"ש, היות ואינו כוס קבוע). וע"ע בהליכות שבת ח"א (עמוד ס"ד).