הלכות שבת: אמירה לגוי והנאה ממלאכת הגוי

לומר לגוי שיטלטל פנס דולק

מי שיש לו פנס דולק קודם השבת האם מותר לו לומר לגוי שיטלטלנו כדי להאיר לו במקום חשוך או להכניסו מהחצר לבית כדי שלא יגנב?

מותר לומר לגוי לטלטל את הפנס כדי להאיר לו, היות וגם היהודי יכול לטלטלו בשינוי, כגון בין שני גבי היד (דטלטול בשינוי לצורך דבר ההיתר - להאיר מותר, כמבואר בשו"ע סימן שי"א ס"ח), לכן לא גזרו בכך איסור אמירה[א] (סימן רע"ו ס"ג ובמשנ"ב ס"ק ל"א). ומ"מ אין להתיר בזה אלא לבני תורה הבקיאים בהלכה, אבל לשאר בני אדם אין להתיר שמא יבואו לטעות ולהקל באמירה לגוי אף באופן האסור (משנ"ב שם ס"ק כ"ט בשם הרדב"ז ח"ד סימן נ', והמג"א סק"י).

וגם בזה לא התירו אלא במלאכות האסורות מדרבנן שיכול היהודי לעשותם בדרך של היתר (כגון טלטול מוקצה וכנ"ל), אולם במלאכות האסורות מהתורה אף שיכול היהודי לעשותם בהיתר, לא התירו לומר לגוי לעשותם[ב] (משנ"ב שם ס"ק ל"א). וע"ע לקמן תשובה ל"ז.

לומר לגוי שיטלטלנו כדי שלא יגנב מהחצר אסור, כיון שאין ליהודי דרך היתר לטלטלו[ג], דטלטול בשינוי לצורך דבר האסור שזה הפנס, אסור (סימן רע"ו ס"ק ל"א במשנ"ב עפ"י המג"א והרעק"א).  

וכל זה בפנס בעל נורת אגס (בדרך כלל אור צהוב) שחוט הלהט שבו דולק כל משך ההדלקה,  דאז מחמירים להחשיבו כמוקצה מחמת גופו דומיא דנר (כמבואר בשו"ע סימן רע"ט ס"א), אבל בפנס בעל נורת פלורסנט[ד] או לד שאין בו חוט להט, דינו ככלי שמלאכתו לאיסור, ומותר לומר לגוי לטלטלו כדי שלא יגנב או יאבד, דלא גזרו בזה איסור אמירה כיון שמצינו שהקלו בו לצורך גופו או מקומו[ה] (משנ"ב סימן ש"ח ס"ק ט"ו בשם הפמ"ג סימן ש"ז א"א ס"ק כ"ט, דלא כהרעק"א סימן רע"ט ד"ה ויש בו שהחמיר בזה. וכן העלה להקל מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל בחזו"ע שבת ג' עמוד נ"ג, וע"ע לעיל בדיני מוקצה תשובה ס"ו).

אמירה לגוי שיאמר לגוי אחר

האם מותר לומר לגוי שיאמר לגוי אחר לעשות מלאכה בשבת כגון הדלקת פלטה או אור?

נחלקו הפוסקים אם מותר לומר לגוי שיאמר לגוי אחר לעשות לו מלאכה, דעת החוות יאיר (שו"ת חוות יאיר סימן נ"ג) להתיר, ודעת עבודת הגרשוני (הובא שם סימן מ"ט) לאסור, ולהלכה נקטו הפוסקים (משנ"ב סימן ש"ז ס"ק כ"ד, חזו"ע שבת ג' עמוד תנ"ד) שבמקום צורך גדול אפשר להקל[ו], אולם אין זה מתיר אלא את האמירה, אך ההנאה אסורה (משנ"ב שם), וכדין כל מלאכה שעשה הגוי לצורך היהודי שאסור ליהנות ממנה בשבת.

ולכן אם המאכלים קרים אין להתיר לומר לגוי שיאמר לגוי אחר להדליק את הפלטה, כיון שאסור ליהנות מהמאכלים בשבת, ואף איסור מחאה יש בכך[ז] (וכן פסק מפורש בעניין זה בהליכות עולם ח"ד עמוד קל"ז).

ואם המאכלים מעט חמים מותר לומר לגוי שיאמר לגוי אחר להדליק את הפלטה משום שהוא צורך גדול, ואף מותר ליהנות מהמאכלים בשבת משום שהוא ריבוי הנאה[ח] (ס"ק י"א ובה"ל שם, ורנ"ט ס"ק צ"ז), ולגבי המשך השבת הוי שמירת מצב קיים (סימן רנ"ג ס"ק ל"ה, סימן רנ"ז ס"א בשו"ע). וע"ע בעניין זה בהליכות שבת ח"א (עמוד ש"נ ושנ"ה. ובעמוד שמ"ח בעניין שמחה משפחתית שנערכה בשבת ושכחו להכניס את התקעים של הפלטות, אם רשאי לומר לגוי להכניסם לשקעים).

וכן אם אירע פיצוץ בצנרת ומים רבים הולכים לאיבוד או שנשפכים בתוך הבית ואי אפשר לסגור את הברז הראשי כי אז לא יהיה מים בכל הבית, מותר לומר לגוי שיאמר לגוי אחר שיתקן את הצינור ולא ישתמשו באותו קו מים כל השבת.

אמירה ורמיזה לגוי קודם השבת

האם מותר לרמוז או לומר לגוי קודם השבת שידליק את האור בשבת, ומה הדין כשאומר קודם השבת לגוי שיאמר לגוי אחר שיעשה לו מלאכה בשבת?

כשם שאסור לומר לגוי לעשות מלאכה בשבת, כך אסור לומר לו קודם השבת לעשותה בשבת, ולכן אסור לומר לגוי קודם השבת שידליק את האור בשבת[ט].

ובדרך רמז מותר לומר לו קודם השבת[י] כגון מדוע שבת שעברה לא הדלקת את האור שכבה, ובתנאי שלא יהנה מאותה מלאכה בשבת, או באופן שהוא ריבוי אורה (כגון שיש כבר אור אחר דולק), דאז מותר ליהנות מאותה מלאכה (סימן ש"ז ס"ב ובמשנ"ב ס"ק י"א). וע"ע במה שכתבנו בכללים וגדרים בדיני גוי (סעיף ב' אפשרות ד') מהם התנאים המתירים ליהנות בריבוי הנאה.

ובאמירה לאמירה קודם השבת מתיר החתם סופר (שו"ת ח"א סימן ס'), אולם הבה"ל (שם ד"ה ואפילו לומר) דוחה דבריו ומוכיח מתשובת הרשב"א (ח"א סימן תתע"ה) המובאת בבית יוסף (ד"ה אסור) לאיסור[יא].

רמיזה לגוי להדליק את האור  

האומר למשרתו הגוי ביום שישי "מדוע בשבת שעברה כשכבה האור בליל שבת לא הדלקת אותו", ומתוך כך הבין הגוי והדליק את האור בשבת כשקרה קצר, האם נהג כהוגן והאם מותר לו ליהנות מהאור?

דבר זה מותר היות ורמיזה קודם השבת מותרת (סימן ש"ז ס"ב ועי' לעיל בתשובה הקודמת), ובתנאי שהדלקת הגוי ריבוי אורה ולא חידוש אורה וכגון שיש אור מנרות השבת או מתאורת הרחוב דאז אינו מוגדר כהנאה האסורה[יב] (סימן רע"ו ס"ד), ולכן גם אין חיוב מחאה (סימן ש"ז ס"ק י"א במשנ"ב ובבה"ל שם ד"ה ואפילו, בסוגריים, חיי אדם כלל ס"ב ס"ג, וכך נוהגים העולם. וע"ע בהליכות שבת ח"א עמוד שס"ד בטעם הדבר). וע"ע לקמן תשובה ל"ח.

אולם לרמוז לו כן בשבת אסור היות וזו רמיזה דרך ציווי (סימן ש"ז סכ"ב ברמ"א), וקל וחומר שאסור לומר במפורש שידליק את האור אף שהוא רק ריבוי אורה ולא חידוש אורה[יג], מיהו אם עבר וציוהו להדליק מותר בדיעבד ליהנות אף שצריך תשובה וכפרה על אמירה זו (סימן רע"ו ס"ק ל"ב, ל"ד וסוף סק"כ. ובכה"ח אות כ"ט פסק שכיון שעבר איסור באמירתו, אף בדיעבד אסור ליהנות. וע"ע לקמן בדיני בישול תשובה כ"ה הערה נ"ב בגדרי התשובה והכפרה על חילול שבת).

אכן כשיש חושך מוחלט אסור ליהנות מאותו האור ואף צריך למחות בגוי שבא להדליק, אף אם דעת היהודי לצאת מהחדר ולא ליהנות (שם במשנ"ב וסימן רע"ו ס"ק י"א, וע"ע סימן תר"י בשעה"צ אות י'). וע"ע לקמן תשובה ל"א.

אמירה לגוי שיעשה לאחר השבת

האם מותר לומר לגוי בשבת שיבוא לתקן את רכבו ביום ראשון, ומה הדין לרמוז לו כגון שיאמר "אני חייב את הרכב לנסיעה דחופה ביום ראשון בערב"?

איסור אמירה לגוי הוא גם אם אומר לו בשבת שיעשה את המלאכה אחר השבת (ש"ז סק"ט במשנ"ב), ולכן אסור לומר לגוי בשבת שיבוא לתקן את רכבו ביום ראשון, דשייך הטעם שלא תהא שבת קלה בעיניו וגם הטעם של דיבור חול בשבת (יעוי' בתשובה הקודמת בהערה).

אולם לרמוז לגוי שיבוא לתקן את רכבו ביום ראשון - מותר אף שהיא רמיזה דרך ציווי דברים, היות והרמיזה היא לעשות את המלאכה אחר השבת (סימן ש"ז סכ"ב ברמ"א), דאין שליחות ברמיזה, גם דיבור חול לא שייך ברמז (סימן ש"ז ס"ז), וגם הטעם שלא תהא שבת קלה בעיניו לא שייך כיון שהרמיזה היא על מלאכה אחר השבת ואיכא תרתי לטיבותא.

הנאה מגז שכיבה הגוי וחזר והדליקו

גוי העובד בישיבה ובטעות כיבה את הגז או הפלטה וחזר והדליק האם מותר לאכול את החמין (צ'ולנט) לבני ספרד ולבני אשכנז?

גם לבני ספרד וגם לבני אשכנז מותר לאכול מהחמין משלוש סיבות:

א. הדלקת הגוי נחשבת לצורכו, כיון שהגז היה דולק קודם לכן, והוא כיבהו, נמצא שלא הדליקו אלא בשביל לתקן את הקלקול שעשה[יד] (בה"ל בסימן רע"ו ס"א ד"ה לצרכו וס"ד ד"ה וכן, כהכרעת האליה רבה בס"ק י"ז).

ב. כל מחלוקת הפוסקים מותרת בדיעבד (סימן שי"ח סק"ב במשנ"ב). שהרי לדעת בעל העיטור מותר לומר לגוי להדליק את הגז היות והוא צורך מצוה והביאו הרמ"א בסימן רע"ו ס"ב[טו], ולכן אף שלא נוקטים כך להלכה כמבואר בשו"ע (סימן ש"ז ס"ה) ואף בני אשכנז לא מקילים בזה (כמבואר במשנ"ב סימן רע"ו ס"ק כ"ד), מ"מ מידי מחלוקת לא יצאנו. ואף שסניף זה לבד לא מתיר, מ"מ יש לצרפו לסניפים האחרים (יעוי' במה שכתבנו בזה בסוף כללים וגדרים בדיני גוי).

ג. הדלקת הגוי לא גרמה חידוש מצב באוכל אלא רק שמירת מצב קיים (החמין היה חם קודם לכן ונשאר חם), ולכן בדיעבד אין לאסור את ההנאה (סימן רנ"ז ס"א. וע"ע בסימן רנ"ג ס"ה ברמ"א בסופו ובמשנ"ב שם ס"ק צ"ז, ובמה שכתבנו לעיל תשובה ב').

אמירה לצורך הגוי בחפציו של הגוי

משפחה המתארחת בבית מלון האם יכולים להזמין שתיה ולבקש מהגוי שירשום את מה שלקחו כשהתשלום במוצאי שבת?

כל דבר שאסור ליהודי לעשותו, אסור לומר לגוי לעשותו עבור היהודי אפילו אם היהודי אינו נהנה כלל מאותה מלאכה, ולכן אם יש ליהודי רווחים ממכירת בקבוקי השתיה והפחיות (כגון שבעל בית המלון יהודי), אסור לומר לגוי שירשום את סך הפחיות והבקבוקים שלקחו המשפחה[טז].

אולם אם הכל שייך לגוי ואין ליהודי רווחים מזה מותר, דכיון שהחפץ שבו נעשית המלאכה (הפנקס והעט) שייך לגוי[יז] וגם המלאכה נעשית בעבור הגוי לא גזרו בזה איסור אמירה (סימן ש"ז סכ"א ובמשנ"ב ס"ק ע"ג וסימן רנ"ב בשעה"צ אות י"ז, וכן הוא בשש"כ פל"א הערה ט"ז בשם מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל בדין נכרי המביא חלב לישראל בשבת שמותר לומר לו שירשום זאת, שהרי הנכרי רושם בחפציו ועושה זאת לטובתו ולהנאתו).

וכשאסור לומר לגוי לכתוב, אסור לומר לו גם ביום שישי שיכתוב בשבת, דאף זה בכלל איסור אמירה (ס"ק ע"ד במשנ"ב וע"ע לעיל תשובה ג').

ולפי זה הפוגש בשבת את ידידו הגוי, ושואל הגוי את המספר הפלאפון של היהודי כדי לכותבו כעת ולהתקשר אליו במוצאי שבת, אם רוצה הגוי להתקשר אליו לצורכו - מותר, לפי שהחפץ שבו נעשית המלאכה (הפלאפון או הפנקס והעט שרושם בו את המספר) שייך לגוי וגם המלאכה נעשית בעבור הגוי.

אולם אם רוצה להתקשר הגוי במוצאי שבת לצורך היהודי אסור, לפי שכל דבר שאסור ליהודי לעשותו אסור לומר לגוי לעשותו עבור היהודי וכנ"ל, ואף צריך למחות בו שלא יכתוב. יעוי' עוד בעניין זה בהליכות שבת ח"א (עמוד תכ"ב).

לומר לגוי שיהרוג יתוש

יתוש הנמצא בחדר ומצער מאוד את הישנים שם האם מותר לומר לגוי להורגו, ומה הדין לצודו על ידי יהודי?

אמירה לגוי במלאכה שאינה צריכה לגופה הותרה במקום צער גדול (סימן של"ד שעה"צ אות נ"ז, סימן ש"מ ס"א בבה"ל ובמשנ"ב סק"ג, סימן שי"א ס"ק י"ב במשנ"ב, חזו"ע שבת ג' עמוד תס"ח), ולכן מותר לומר לגוי להרוג את היתוש הנמצא בחדר ומצער מאוד את הישנים שם, היות ואינו מתכוין להשתמש ביתוש המת, ומלאכה הצריכה לגופה בהריגת בעלי חיים זהו כשצריך להשתמש בהם אחר מיתתם כגון בעורם וכדו' ולכן הורגם.

ולצוד את היתוש על ידי יהודי אסור (סימן שט"ז ס"ט), אא"כ יודע שוודאי יעקוץ אותו, דאז דינו כנמצא על בשרו ועוקצו שמותר לצודו (שם), וכן אם יש שם ילדים קטנים (עד גיל שש) מותר לצוד את היתוש מדין איסור דרבנן על ידי יהודי כשאי אפשר בשינוי (סימן שכ"ח ס"ק ק"ב. וע"ע בהליכות שבת ח"א עמוד קע"ז וק"פ, ולקמן בדיני צידה ונטילת נשמה תשובות ב' וג').

לומר לגוי לקחת שקי מלט ברכבו

בהפסד גדול מותר לומר לגוי לטלטל שקי מלט הנמצאים תחת הגשם ולהכניסם למקום מקורה (סימן ש"ז ס"ה ובמשנ"ב ס"ק ס"ח, ועי' במה שכתבנו בזה לקמן בדיני מוקצה תשובה ל"א), האם באופן זה של הפסד גדול מותר לומר לגוי או לרמוז לו שיקחם ברכב למקום מקורה?

אסור לומר לגוי לקחת את שקי המלט ברכב ממקום למקום, כיון שלא התירו אמירה לגוי באיסור דאורייתא אף בהפסד ממון מרובה (סימן ש"ז ס"ה).

אולם מותר לקרוא לגוי ולהראות לו את שקי המלט בלא לומר דבר, ואם ירצה יקחם ברכבו, כיון שמבין מעצמו מה לעשות (ס"ק ע"א במשנ"ב).

ולרמוז לו בלשון "כל המציל אינו מפסיד[יח]" נחלקו הפוסקים, דעת השו"ע (סימן ש"ז סי"ט) בסתם שמותר, ויש אומרים שאסור ורק בדליקה התירו, ומסקנת המשנ"ב (ס"ק ע"א) שהמיקל לא הפסיד, וכן סתם השו"ע להקל (בסימן של"ד סכ"ו). והטעם בכל זה כיון שאדם בהול על ממונו אם לא נתיר לו באופנים אלו יבוא להציל ממונו בעצמו על ידי מלאכה דאורייתא.

לומר לגוי להוציא מלכודת עכברים לרחוב

עכבר שנלכד בשבת במלכודת עכברים במרכז הבית כגון בסלון, האם מותר לומר לגוי להוציא את המלכודת לרחוב שהוא רה"ר?

הוצאת העכבר לרה''ר נחשבת מלאכה שאינה צריכה לגופה שהרי לא צריך את העכבר ברשות הרבים אלא רוצה שלא יהיה בביתו (סימן שי"א ס''ב), ואמירה לגוי במלאכה שאינה צריכה לגופה הותרה במקום צורך גדול[יט] (ש"מ סק"ג במשנ''ב ובבה''ל שם. סימן של"ד שעה"צ אות נ"ז. סימן שי"א ס''ק י"ב במשנ"ב), ולכן במקרה הנ"ל יכולים להקל לומר לגוי להוציא את המלכודת לרחוב שהוא רשות הרבים.

וכמובן שאם אפשר להניחו בבית במקום צדדי כך צריך לעשות, ומותר אף על ידי יהודי מדין גרף של רעי (סימן ש"ח סל''ד, וכדלקמן בדיני מוקצה תשובה כ"ד).

אמירה לגוי באופן שידע מההיזק קודם השבת

מי שיש לו שקי מלט מרובים תחת כיפת השמיים, וידוע לו כי בשבת ירדו גשמים מרובים (כך לפי כל החזאים) ובכל זאת לא טרח להכניסם מבעוד יום, האם מותר לו בשבת לומר "כל המציל אינו מפסיד" ויבוא גוי ויכניסם ברכבו למקום מקורה או אסור, ומה הדין לקרוא לגוי ואחר שמגיע לומר לו "כל המציל אינו מפסיד".

המשנ"ב (סימן של"ד סק"ע) הביא את הבית יוסף (ד"ה ומה שכתב רבינו) שהתיר אף באופן זה שנודע לו מההיזק קודם השבת (היות ואדם בהול על ממונו ואם לא נתיר לו יש חשש שיעשה בעצמו ויעבור באיסור דאורייתא), וסיים דהאחרונים לא העתיקו דבריו ומשמע שלא פשוט להם להלכה דין זה. ולכן לבני ספרד יש להקל דקיבלנו הוראות מרן גם מה שכתב רק בבית יוסף ללא חולק (ברכי יוסף חו"מ סימן כ"ה ס"ק כ"ח ועוד אחרונים רבים, וכפי שהאריך בזה בהליכות עולם ח"ח עמ' שנ"ז - שנ"ט וביבי"א ח"ט חו"מ סימן א' אות ב').

וגם כשהגוי מגיע והיהודי נמצא עמו לבד, מותר לומר לו "כל המציל אינו מפסיד", אף שמבין הגוי שהיהודי מדבר אליו ולא רק כשיש במקום הרבה גויים (משנ"ב ס"ק ע"א בשם הבית יוסף שהביא דין זה מהמהר"י אבוהב). אבל לומר לו מפורש אסור וכן אסור לומר לו "אם תציל לא תפסיד" דהוא כמו אמירה (סימן ש"ז סק"ע במשנ"ב).

להמתין לשבת ולומר לגוי

אמירה לגוי באיסור דרבנן הותרה לצורך מצוה או במקום הפסד ממון מרובה (סימן ש"ז ס"ה), האם מותר להמתין לשבת לומר לגוי או שיש להשתדל לעשות זאת קודם השבת?

אף שמותר לומר לגוי לעשות מלאכה דרבנן בשבת במקום שיש הפסד ממון מרובה או בצער גדול כמבואר בשו"ע (סימן ש"ז ס"ה), זהו רק כשלא ידע או לא יכל לעשותו קודם השבת, אבל אם יכל לעשותו קודם השבת וממתין לשבת לעשותו על ידי גוי כי כך יותר נוח לו, אסור[כ] (סימן רמ"ד בשעה"צ אות ל"ה).

ולכן כשצפוי מזג אוויר חם, יש לסדר את המזגן מבעוד יום ולא לסמוך לכתחילה לקרוא לגוי בשבת שידליקנו, ורק כששכחו להדליק או הדליקו וכבה מותר לומר לגוי להדליקו כשיש צער גדול (יעוי' בהליכות שבת ח"א עמ' רמ"א - רמ"ב).

הנאה משכר גוי

יהודי שהשכיר לגוי דבר שאסור לפי ההלכה האם בדיעבד שכרו מותר או אסור?

מה שאיסורו משום מראית העין כגון שהשכיר את המרחץ לגוי למשך חודש או שנה[כא], מותר ליהנות מדמי השכירות.

אמנם מה שאיסורו מעיקר הדין כגון שכיר יום דאסור משום שכר שבת, אף בדיעבד אסור ליהנות מדמי השכירות (סימן רמ"ג ס"ק ט"ז במשנ"ב וסימן רמ"ה ס"ק כ"ג), וזהו בין לבני אשכנז ובין לבני ספרד (דכך מסביר המשנ"ב בדעת השו"ע). וע"ע בכה"ח סימן רמ"ג אות כ"ה.

ולכן אם משכיר לגוי רכב רק לשבת, שכרו אסור אף בדיעבד, אך אם משכיר לו לשבת כולל זמן מה קודם או אחר השבת, שכרו מותר. וכל זה לענין דיעבד אך לכתחילה אסור להשכיר לגוי רכב ביום שישי דנראה כמי שעושה מלאכתו בשליחות היהודי היות והוא סמוך לשבת ורק ברביעי וחמישי מותר, ואף בני ספרד יש להם להחמיר בזה לכתחילה. ובהשאלה מותר אף ביום שישי (סימן רמ"ו ס"א ובמשנ"ב סק"א).

חיוב מחאה בגוי שבא להדליק אור בבית

מי שיש לו משרת גוי בביתו ורואה היהודי שאותו גוי בא להדליק את האור בסלון או בחדרו של הגוי כדי לקרוא, האם צריך למחות בו?

נחלקו הפוסקים אם צריך היהודי למחות בגוי שבא להדליק את האור בסלון ביתו כדי לקרוא בו, יש אומרים שצריך למחות כיון שעדיין יש חשש שיאמרו שלצורך הישראל הדליק את האור, שהרי עושה זאת בבית הישראל. ויש אומרים שאין צריך למחות בו, היות ומדליק לצורך עצמו ואחר שיבררו יראו שכן האמת.

ולעניין הלכה, מעיקר הדין לא צריך למחות בגוי והמחמיר למחות תבוא עליו ברכה.

ואם מדליק הגוי את האור בחדרו או אפילו בסלון וקורא בו מיד, לכולי עלמא אין צריך למחות, היות ומוכח הדבר שלצורך עצמו עושה ואין כאן חשש שהרואים יאמרו שלצורך ישראל הוא מדליק את האור (משנ"ב סימן רמ"ד סק"ל).

ולאחר שהדליק את האור עבור עצמו מותר לישראל ליהנות ממנו, כדין גוי שהדליק נר עבור עצמו שמותר לכולם ליהנות, לפי שנר לאחד נר למאה, ואין חשש שירבה הגוי עבור הישראל[כב] (כמבואר בשו"ע סימן רע"ו ס"א ובמשנ"ב שם סק"ח). ואם לאחר שסיים הגוי שימושיו בא לכבות את האור, מותר לישראל לומר לו שלא לכבותו ולהמשיך ליהנות ממנו (כמבואר ברמ"א בסימן רע"ו ס"ד בשם הטור). 

סיכום תשלום עם הגוי מלפני השבת

מי שסיכם עם גוי שכל פעם שיש הפסקת חשמל בבית והגוי מרים את המתג הראשי או מתגים בתוך הבית מקבל הגוי עשרה שקלים בין בחול בין בשבת, בשבת כבה המזגן או תאורת החשמל ובא הגוי מעצמו והרים את המתג, האם מותר ליהנות מהאור או מהמזגן?

לבני אשכנז אסור ליהנות מהאור או המזגן היות ונעשה עבור היהודי, דאף שסיבת ההדלקה זה כדי לקבל תשלום, מ"מ סיבת העשיה בשבת זה כדי שיהודי יהנה מהאור בשבת שהרי לא יועיל אם ידליקנו קודם או אחר השבת (סימן רע"ו ס"א ברמ"א).

לבני ספרד, נחלקו הפוסקים, דעת המג"א שאף לשו"ע אסור ומהטעם הנזכר וכן פסק המשנ"ב בדעת השו"ע (סימן רנ"ב ס"ק כ"ז) והכה"ח (סימן רע"ו אות ז').

ואילו דעת המנחת כהן שלשו"ע מותר כיון שקצב סכום, והגוי מדליק בשביל עצמו כדי לקבל הסכום, וכ"כ הבא"ח (שו"ת רב פעלים ח"ב סימן מ"ג). מיהו זה דווקא בבית הגוי, אבל בבית היהודי צריך למחות בו כשבא להדליק משום מראית העין שלא יאמרו שציוהו, ואף אם עבר והדליק אסור ליהנות. וכן פסק בחזו"ע (שבת ג' עמ' תפ"ט ואילך).

אך במקומות ציבוריים כגון ישיבות, בתי מלון וכדו' יש להקל וליהנות לדעת הבן איש חי והחזו"ע (ורק לבני ספרד), אם הוא דבר מצוה כגון סעודת שבת היות ובדבר של רבים אין חשד מראית העין לחלק מהפוסקים דאין במי לחשוד שציוה את הגוי (רב פעלים שם).

וכמובן שאסור לומר ואף לא לרמוז לגוי שידליק את האור. וע"ע לקמן תשובה ל"ה.

מסירת רכב לגוי לתיקון

האם מותר למסור רכב לתיקון אצל גוי ביום חמישי או בשישי?

אם קצץ עמו שכרו שסיכם עמו כמה ישלם לו או אמר לו שישלם לו כראוי לו או לפי מה שיתפשרו, מותר למסור גם ביום שישי היות והגוי על דעת עצמו עובד בשבת שהרי היהודי לא אמר לו שיתקן את הרכב בשבת (סימן רנ"ב ס"ב, סימן רמ"ז סעיפים א' וב', סימן ש"ז ס"ד).

אך אם לא קצב לו שכרו, אף על פי שבדעתו לתת לו, מ"מ הגוי לא בטוח שיתן לו ואם יתן אולי לא יתן כפי מה שמגיע לעבודה כזו לכן נחשב שעושה עבור היהודי ולא עבור עצמו ואסור ליתן לו אף ביום חמישי ואף קודם דנראה שהיהודי מצוהו לעשות בשבת, ואם יכול לסיים העבודה קודם השבת, מותר למסור לו אף ביום שישי.

ולבני אשכנז, קודם יום שישי לעולם מותר דכיון שרחוק מהשבת לא נראה כל כך כשלוחו לעשות בשבת (סימן רמ"ז ס"א, ורנ"ב ס"ב וס"ק י"ט במשנ"ב, ובה"ל ד"ה אסור). ולעניין מחאה בגוי אם רואהו מתקן בשבת יעוי' בתשובה הבאה.

גוי המתקן בשבת רכב הישראל בחינם

גוי המסכים לתקן את רכבו של היהודי בחינם, אמנם זמנו הפנוי של הגוי לזה הוא ביום השבת, האם מותר ליהודי למסור את רכבו לתיקון אצל הגוי?

לבני ספרד מותר, דמה שעושה בחינם נחשב כקצב לו שכר, דמסתבר שעושה בחינם עבור טובה שהיהודי עשה לו ולכן מלאכת הגוי מוגדרת כעושה לצורך עצמו ובלבד שלא יאמר לו שיעבוד בשבת אף שיודע היהודי שהגוי יתקן בשבת, ואם ראהו בשבת שמתקן צריך למחות בו שלא יתקן הרכב בשבת, דכיון שלא משלם נראה כשלוחו כשלא מוחה (סימן רמ"ז ס"ד וסימן רנ"ב ס"ב). וע"ע לקמן בתשובה הבאה.  

לבני אשכנז אסור ביום שישי, דלא נחשב כקצב והרי עשייתו עבור היהודי, אכן לפני יום שישי מותר למסור את רכבו לתיקון אף שאין שהות לגוי לתקנו קודם השבת דכיון שהוא זמן מופלג קודם השבת לא נראה כציוהו לעשות בשבת (משנ"ב סימן רנ"ב ס"ק י"ט וכנ"ל בתשובה הקודמת).

ואם הגוי ביקש מעצמו לתקן את רכב היהודי מודה הרמ"א לשו"ע שמותר למוסרו אף ביום שישי (משנ"ב שם ס"ק כ"א, וע"ע בבה"ל שם ד"ה בטובת הנאה).

הנאה מרכב שמתקן הגוי בשבת בשכר

יהודי שמסר את רכבו לפני שבת לגוי מוסכניק שיתקנו עבורו בתשלום, בשבת רואה היהודי את הגוי מתקן את רכבו האם צריך למחות בו שיפסיק מיד?

חייב למחות בו שיפסיק מיד אף אם התנה עמו קודם השבת שלא יעבוד בשבת, ושתי סיבות לדבר:

א. לפי שהוא בפרהסיא שכל העוברים ושבים רואים זאת, ויש לחוש למראית העין שיאמרו שהיהודי ציוה את הגוי שיעבוד בשבת.

ב. כיון שמתקן את הרכב בחניה של הבנין הרי שנחשב כבית היהודי שצריך למחות בגוי[כג].

אך אם הגוי מתקן את הרכב באזור של גויים שיהודים לא מסתובבים שם לרוב ויודע היהודי ואף רואה את הגוי בשבת מתקן את רכבו, אין צריך למחות בו לפי שמשלם לו בקבלנות ועובד לצורך עצמו, ובתנאי שלא יאמר לו היהודי קודם השבת שיתקן לו את הרכב בשבת (סימן רמ"ד ס"ג וס"ד ובמשנ"ב ס"ק כ"ב, סימן רנ"ב ס"ב וס"ג ובמשנ"ב ס"ק ט"ז י"ז וכ"ה). וע"ע לעיל בתשובה הקודמת לעניין חיוב מחאה בגוי המתקן רכב היהודי בחינם.

הנאה מתמונות שצילם הגוי בברית שנערכה בשבת

גוי שצילם והסריט ברית שהיתה בשבת עבור חבירו היהודי בחינם האם מותר ליהנות מזה אחר השבת?

אסור לעולם ליהנות מהתמונות וההסרטה היות ונעשה עבור היהודי, ואף שכל מלאכה שגוי עושה עבור יהודי מותר ליהנות במוצאי שבת בכדי שיעשו, כאן אסור היות והוא בפרהסיא שהכל יודעים שהברית היתה בשבת) סימן שכ"ה סי"ד[כד], שעה"צ אות ע"ד, וע"ע בסימן רמ"ד ס"ג ובמשנ"ב ס"ק י"ט). וע"ע בתשובה הבאה.

הנאה מתמונות שצילם הגוי בראש השנה

גוי צילם תשליך באומן, האם מותר לקנות וליהנות מאותם תמונות אחר השבת?

אם הגוי צילם כדי להעביר לרשתות תקשורת זרות בעולם מותר ליהנות מזה היות ונעשה עבור גויים, אך אם צילם כדי למכור ליהודים יש לאסור ולא ליהנות מאותם תמונות לעולם היות ונעשה בפרהסיא, ואף שעושה לצורך עצמו כדי להרויח כסף, מ"מ כיון שלא יכול לצלם קודם או אחר ראש השנה שהרי התשליך בראש השנה לכן נחשב שעושה עבור היהודים (סימן רמ"ד ס"ג ובמשנ"ב ס"ק י"ט, רע"ו ס"א ברמ"א וסימן רנ"ב ס"ק כ"ז במשנ"ב).

ואף לסוברים שנחשב כקצב היות וסוף סוף מצלם עבור הכסף שירויח, מ"מ נכון להחמיר שלא ליהנות לעולם כמבואר בשו"ע[כה] (סימן רמ"ד ס"ג וס"ד).

הנאה ממאכל שהביא הגוי ליהודי ברכבו

גוי שהביא בשבת עוגה ברכב עבור יהודי האם מותר לאכול את העוגה והאם העוגה מוקצה?

העוגה אסורה באכילה בין לו ובין לאחרים עד מוצאי שבת בכדי שיעשו, היות ונעשה איסור תורה כדי להביאה, ומטעם זה דינה כמוקצה עד מוצאי שבת ואסור לטלטלה (סימן שכ"ה ס''ח וט"ו ובמשנ"ב ס''ק ל"ו מ"א וע"ה).

ואף אם הביאה הגוי לעצמו אסור לאוכלה בשבת, היות ובענייני אכילה ושתיה אדם להוט ויש חשש שיאמר לו, ורק בצורך מצווה או צורך גדול התירו (סימן שכ"ה ס"ד), או אם הביאה באיסור דרבנן עבור עצמו כגון חוץ לתחום או באופניים חשמליות שאז מותר ליהודי לכתחילה לאוכלה[כו] (ס"ק ל"ה במשנ"ב, בא"ח ש"ש פרשת תרומה ס"ו).

ובזה חמור דין הגוי מדין יהודי שהביא אוכל ברכבו, שלא נעשה איסור בגוף הדבר ויש מקילין ליהנות מהמאכל בשבת (סימן שי"ח ס''א בבה''ל ד"ה אחת משאר מלאכות), דבגוי הטעם שמא יאמר לו ולכן אסור אף כשלא נעשה איסור בגוף הדבר. יעוי' בהליכות שבת ח"א (עמוד שנ"א, ובעמוד שס"ג).

הנאה מבגדים שקנה הגוי בשבת

יהודי נתן 1,000 ש"ח לגוי שיקנה עבורו ביום השוק בגדים ומיני מאכל ושילם לו 100 ש"ח עבור הטרחא, הלך הגוי וקנה זאת בשבת והביא את הקניה ליהודי בשבת, האם מותר לו ליהנות מזה בשבת?

כיון שקצב לו שכר עבור הטירחא אין מניעה שהגוי יקנה עבורו בשבת היות ועושה כן עבור עצמו (עבור השכר שקיבל) ובלבד שלא יאמר לו "קְנֵה בשבת[כז]". ואף מותר ליהנות בשבת ממה שקנה הגוי היות ועשה זאת עבור עצמו וכנ"ל, אך אם קנייתו היא דברי מאכל או משקאות כאלו שהדרך להשתמש בהם מיד, אסור ליהנות מהם בשבת דמסתמא כונת הגוי שיהנה מזה היהודי בשבת והרי זה ככל מלאכה שהגוי עושה עבור היהודי בשבת שאסור ליהנות בשבת (סימן ש"ז ס"ד ובמשנ"ב ס"ק י"ד וט"ו ושעה"צ אות י"ז).

ולכן גוי שקנה עבור יהודי פחית שתיה וכדו' בשבת, אסור ליהנות מזה עד מוצאי שבת בכדי שיעשו, אף שעשה זאת מעצמו ללא בקשת או רמיזת היהודי.

לומר לגוי לחמם מאכל על אש גלויה או תנור דולק

האם מותר לומר לגוי לחמם מאכל יבש מבושל כל צרכו על גבי אש גלויה או תנור דולק[כח]?

בדבר זה נחלקו האחרונים, יש אומרים שמותר וכדין כל איסור דרבנן על ידי גוי שמותר לצורך מצוה, ויש אומרים שאסור היות ואיסור חזרה הוא לא רק עצם הנתינה אלא עצם הימצאות התבשיל על האש, ולמעשה הכרעת הבה"ל דלצורך שבת יש לסמוך להקל (סימן רנ"ג ס"ה ד"ה להחם וע"ע חזו"א סימן ל"ז אות כ"א ד"ה ונראה). ורק כשאין לו תבשיל חם לסעודה יש להקל ולא בתוספת תבשילים (סימן שכ"ה סק"ס במשנ"ב).

ואם כעת התנור כבוי וידלק עוד זמן מה על ידי השעון השבת יותר יש להקל על ידי גוי, אך על ידי יהודי אסור (ס"ק ק"ג במשנ"ב). וע"ע לקמן בדיני בישול תשובה כ'.

הנאה מאור שכיבה הגוי בטעות וחזר והדליקו

משרת גוי שרצה לנקות לכלוך שהיה על מתג החשמל ובטעות כיבה את האור והדליקו מיד, האם מותר ליהנות מאור זה?

מותר ליהנות מאור זה היות והגוי הדליקו עבור עצמו לתקן את טעותו ולהחזיר את מה שלקח (סימן רע"ו ס"א בבה"ל ד"ה לצורכו). אך אם צעקו עליו ולכן חזר והדליק, אסור ליהנות לפי שהדלקתו עבור היהודי.

וכן גוי שבא להדליק אור בבית היהודי ומיחה בו היהודי והראה לו שלא נוח לו שמדליק עבורו בשבת ואף על פי כן הדליק הגוי, מותר ליהנות דנחשב שהדליק לצורך עצמו (לקבל טובת הנאה מהיהודי או להחזיר עבור טובה שקיבל), ובלבד שלא יערים במחאתו (משנ"ב שם ס"ק ל"ו בשם המג"א).

אולם דעת האליה רבה (סימן רע"ו אות ט"ו) והחיי אדם (כלל ס"ג ס"ו) לאסור, דסוף סוף נעשה המלאכה בשביל הישראל אף שמיחה בו היהודי, וכן פסקו הכה"ח (אות מ"ה) והחזו"ע (שבת ו' עמוד קל"ג). וע"ע לקמן תשובה ל"ה ומ"ד.

לסעוד או ללמוד כנגד אור שהדליק הגוי

גוי שהדליק אור עבור יהודי, האם מותר לסעוד סעודת שבת או ללמוד באור זה שהרי דבר מצוה הוא?

אסור לסעוד או ללמוד באור שהדליק הגוי עבור היהודי היות והדלקת אור (אגס או פלורסנט) אסורה מהתורה. ואף שמצוות לאו ליהנות ניתנו, מ"מ עיקר מצות אכילה בשבת היא כדי להתענג. ואף בלימוד תורה מתענג שהרי פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב[כט] (תהילים יט, ט. סימן רע"ו ס"א בבה"ל ד"ה אסור, בשם הריב"ש. וע"ע בח"א כלל ס"ב ס"ו ובשש"כ בשם מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל פ"ל הערה קמ"ה וקנ"ג).

וכשאין לו מקום אחר ללמוד יש למיקל על מה שיסמוך (שו"ת רב פעלים ח"ב סימן מ"ג בשם פני אריה, וטעמו היות ומצות לאו ליהנות ניתנו נאמר גם במצות לימוד תורה, ואף שיש שמחה בלימוד התורה, הנאת הגוף לחוד ושמחת הנפש לחוד. וכן הוא גם בחזו"ע שבת ו' עמוד קכ"ה - קכ"ו). וע"ע לקמן תשובה ל"ה.

לומר לגוי לחפור בור כדי להוציא חול לשפוך על השמן

שמן הנמצא על המדרכה, האם מותר לומר לגוי שיחפור בור כדי להוציא חול לשפוך על השמן?

מותר לומר לגוי לחפור בור כדי להוציא חול ולשפוך על השמן היות וחפירת בור לשם הוצאת חול (ולא למטרת שימוש בבור) היא מלאכה שאינה צריכה לגופה ובמקום צורך גדול כגון כאן שלא יחליקו מותר על ידי גוי.

כן מוכח מהמשנ"ב בכמה מקומות דמותר לומר לגוי לעשות מלאכה שאינה צריכה לגופה במקום מצוה או במקום צורך גדול אף שמלאכה שאינה צריכה נחשב שבות חמור (סימן ש"מ סק"ג, של"ד שעה"צ אות נ"ז, שי"א ס"ק י"ב, שט"ז ס"ק ל"ג בסופו וכן פסק בחזו"ע שבת ג' עמ' תס"ח). וע"ע בעניין זה באורך לקמן תשובה מ"א.  

אמירה לגוי כשנפל המתג הראשי

מתג חשמל ראשי שנפל מחמת עומס בבית פרטי או במקום ציבורי כגון בית מלון מה מותר ומה אסור לעשות?

הרמת מתג החשמל הראשי על ידי יהודי אסורה בהחלט אף שמדובר בצער גדול וביטול עונג שבת, האיסור מוגדר כאיסור דאורייתא לכל הדעות היות ונדלקים גם דברים שיש בהם חוטי להט כגון פלטות, תנורים, נורות פלורסנט ועוד ומכיון שלא מדובר בפיקוח נפש ואף לא ספק פיקוח נפש אין להקל על ידי יהודי.

אך ניתן להקל לומר לגוי להרים את המתג הראשי ובתנאי שמדגישים לו שני דברים:

א. שההדלקה עבור ילדים קטנים או חולים.

ב. מה אנו צריכים עבור הקטנים או החולים כגון אור לילדים בחדרים כי מפחדים בחושך או מים חמים כדי להכין אוכל לתינוקות.

באופן זה יהיה מותר גם לגדולים הבריאים ליהנות מכל החשמל שנדלק היות ועיקרו נעשה עבור הקטנים או החולים, ומכיון שעיקר הרמת המתג נעשתה עבור האור וכדו' כפי שביקשו מהגוי הרי שיתר הדברים שנדלקו מותרים מדין פסיק רישיה בגוי שהרי הגוי לא כיון אליהם אלא למה שביקשו ממנו.

אך אם לא ידגישו לגוי שההדלקה עבור הילדים הקטנים, יהיה אסור לגדולים ליהנות היות והדליק עבור כולם, וכן אם לא ידגישו לו מה צריכים עבור הקטנים יהיה אסור ליהנות מהחשמל שלא נצרך לקטנים שהרי בהדלקתו כיון גם אליו (כגון פלטות או מזגנים באופן שלא נצרכים לקטנים). וע"ע לקמן תשובה ל"ט.

כל זה אמור גם כשקוראים לגוי לבית להדליק עבור קטנים או חולים שצריך להדגיש לו שזה עבורם וגם מה צריכים עבורם ורק אז יהיה מותר לכולם ליהנות מכל החשמל שנדלק (סימן רע"ו ס"א ובמשנ"ב סק"ו, סימן רע"ו ס"ה ובמשנ"ב ס"ק ל"ט, סימן רנ"ג סוף סעיף ה' ברמ"א ובמשנ"ב ס"ק צ"ט, סימן ש"ז ס"ה. וע"ע בהליכות שבת ח"א עמוד שנ"ח ותמ"א).

אם יש חשש שמתג החשמל שוב יפול מחמת עומס, מותר לומר לגוי להוריד מתגים מסויימים לפני שירים את המתג הראשי, ואף שהם מוקצת מחמת איסור (שהרי בבין השמשות היה אסור להורידם), מ"מ כיון שהוא צורך גדול מותר לומר לגוי (כמבואר בסימן ש"ז ס"ה וס"ק ע"ז במשנ"ב) וע"ע בכללים וגדרים בדיני גוי סוף סעיף ד' ולקמן תשובה ל"ד ול"ט.

הבאת סכין מילה מרשות הרבים על ידי גוי

ברית שזמנה בשבת, האם מותר להביא את הסכין על ידי יהודי או על ידי גוי מרשות הרבים או מכרמלית?

אם הסכין נמצא בכרמלית מותר לומר לגוי להביאו היות והוא איסור דרבנן לצורך מצוה[ל], אך אסור להביאו על ידי יהודי גם אם על ידי כך תדחה הברית למחר.

אם הסכין נמצא ברשות הרבים, לבני ספרד אסור לומר לגוי להביאו דלא התירו אמירה לגוי באיסורי תורה אף לא לצורך מצות מילה, ולבני אשכנז אפשר להקל ובתנאי שלא היתה פשיעה במה שלא הביאו מערב שבת את הסכין למקום המילה (סימן של"א ס"ו ובמשנ"ב ס"ק כ"ב ובבה"ל שם ד"ה ועיין לעיל).

כל האמור הוא רק במקומות שעוברים שם ששים ריבוא כל יום (שש מאות אלף איש) אבל במקומות שלא עוברים ששים ריבוא בכל יום, מותר גם לבני ספרד לומר לגוי שיביא את הסכין[לא] (סימן שכ"ה ס"ב). ובימינו כמעט כל המקומות הם כאלו שלא עוברים בהם ששים ריבוא כל יום.  

הוצאת והחזרת חלונות על ידי גוי

האם מותר להוציא או להחזיר חלונות על ידי גוי במקום צער גדול?

הוצאת והחזרת החלונות אסורה מהתורה ולכן אסור אפילו על ידי גוי ואפילו במקום צער גדול כגון הוצאת החלונות בימות הקיץ החמים כדי שיכנס אוויר או החזרת החלונות בימים הקרים (אא"כ יש חשש שאחד מהנמצאים יחלה ויפול למשכב כמבואר בסימן רע"ו ס"ה).

החזרת החלונות אסורה משום בונה והוצאת החלונות משום סותר ונחשב סותר על מנת לבנות היות ודעתו להחזירן (סימן ש"ח ס"ק ל"ט במשנ"ב, וע"ע בכה"ח סימן ש"ח ס"ק פ"ג, ושי"ג ס"ק נ"ט).

מדידה בשבת על ידי יהודי ועל ידי גוי

האם מותר לומר לגוי למדוד בשבת, או להדיח כלים לצורך יום חול?

מדידה בשבת אסורה משום עובדין דחול היות וסתם מדידה או שקילה היא לצורך מכירה (סימן ש"ו ס"ז), וגם בזה יש איסור אמירה לגוי ורק במקום מצוה או הפסד מרובה מותר (סימן שי"ג ס"ק נ"ו במשנ"ב).

ואף שעובדין דחול הוא איסור דרבנן הקל ביותר שרק בו מצינו שהתירו לעשותו בשבת לצורך מצוה (כמבואר בסימן ש"ו ס"ז ושל"ג ס"א), מ"מ אף בזה גזרו איסור אמירה לגוי.

הדחת כלים לצורך יום חול אסורה משום מכין מקודש לחול וגם בזה יש איסור אמירה לגוי, ורק פעולת הכנה לחול שאם לא יעשנה בשבת יגרם הפסד ממון מרובה מותר לומר לגוי לעשותה (סימן שי"ט ס"ק ס"ב במשנ"ב). ולכן אסור לומר לגוי בשבת שידיח כלים שלא זקוקים להם בשבת. ואף אם אומר לו זאת קודם השבת אסור (סימן ש"ז ס"ב).

ואף אם הגוי עושה זאת לעצמו כגון עובד זר בבית יהודי, יש למחות בו וכדין כל מלאכה שעושה הגוי עבור היהודי בשבת שצריך למחות בו בפרט אם זה בבית היהודי (סימן רנ"ב ס"ב ורע"ו ס"ק י"א במשנ"ב). אך אם עושה זאת מעצמו לטובתו האישית כגון שרוצה להיות פנוי במוצאי שבת לעניניו הפרטים אין צריך למחות בו היות ולצורך עצמו עושה (סימן רע"ו ס"ק כ"ז במשנ"ב וסימן רמ"ד סק"ל).

הנאה מאור שהדליק הגוי עבור היהודי  

עובד זר גוי העובד בבית היהודי שהדליק אור עבור היהודי, האם צריך לצאת מהבית?

אין צריך לצאת מהבית[לב] אף שנהנה מזה שנמצא במקום מואר[לג], אך אם היהודי ציוה לגוי שידליק, חייב לצאת מהבית.

וכשרואה את הגוי בא להדליק עבורו אור וכדו' חייב למחות בו ואין חילוק בזה בין אם עושה בחינם או עבור תשלום, דכיון שהוא בבית היהודי הרי שיש מראית העין שיאמרו שהיהודי ציוהו לזה, ואם הגוי מדליק נגד רצונו של היהודי חייב לגרשו מביתו.

ואף אם יחליט היהודי שלא יהנה אח"כ מאותו האור וכדו', אעפ"כ חייב למחות בגוי שלא ידליק משום מראית העין (סימן רע"ו ס"א בבית יוסף וברמ"א, משנ"ב ס"ק י"א וי"ג, וע"ע בסימן רנ"ב ס"ב ורמ"ד ס"ה). וע"ע לעיל בתשובה הקודמת ובתשובה י"ד לעניין חיוב מחאה בגוי המדליק אור או עושה שאר מלאכות לצרכו בבית היהודי. וע"ע באריכות בכל זה לקמן בתשובה ל"ה.

העסקת עובד גוי בחנות היהודי בשבת

חנות של יהודי הממוקמת באזור של גויים (מצוי מאוד בחו"ל), האם מותר ליהודי להעסיק בחנות עובד גוי שימכור בחול ובשבת ויקבל משכורת חודשית?

אסור לעשות כן מעיקר הדין היות והגוי עובד בשבת עבור היהודי ולא עבור עצמו, שהרי אין לו חלק ברווחים של שבת, ועוד דכיון שאם הגוי לא יבוא לעבוד בשבת יקפיד עליו היהודי, הרי זה נחשב כאילו ציוהו לעבוד בשבת דודאי אסור בכל אופן.

ואם הגוי מקבל חלק מהרווחים של השבתות מותר ליהודי להניחו שיעבוד בשבת, היות ולצורך עצמו עובד כדי לקבל חלק ברווחים, ובתנאי שיקויימו שלושה תנאים:

א. שלא מקפיד היהודי על הגוי אם לא בא לעבוד בשבת, דאם מקפיד הרי שנחשב כאילו ציוהו לעבוד בשבת.

ב. שהגוי עובד גם ביום חול וגם בשבת, מפני שאם עובד רק בשבת הרי שודאי עובד על פי ציווי היהודי, אא"כ הדגיש לו היהודי שרק אם ירצה יפתח את החנות בשבת ואם ימכור יקבל חלק מהרווחים.

ג. שיהודים לא נכנסים לקנות בחנות בשבת, כי אם נכנסים הרי היהודי מסייע בידי עוברי עבירה.

ומכיון שבדרך כלל מקפיד בעל החנות על הגוי אם לא ימכור בשבת, לכן אין להשתמש בפתרון זה.

האפשרות המותרת היא אם בכל יום ששי ימכור או ישכיר[לד] היהודי לגוי את החנות ליום השבת[לה] דאז אין שום חשש, דהגוי עובד רק על דעת עצמו ולא בציווי היהודי ורק לצורך עצמו כי כל הרווחים שלו (סימן רמ"ג ס"א ובמשנ"ב סק"י, שעה"צ אות י"ד, רמ"ד ס"ה ובמשנ"ב ס"ק כ"ד).

היתר זה הוא רק באופן שמדובר במניעת רווחים גדולים, וכמו שמצוי במקומות רבים בעולם שיום השבת הוא יום קניה גדול לגוים[לו], וגם רק באופן שלא נכנסים יהודים לקנות בשבת (סימן רמ"ד ס"ו ובמשנ"ב ס"ק ל"ב ול"ה). והבוטח בה' וסוגר חנותו בשבתות וימים טובים ואינו מחפש צדדי קולות על השבת אשריו.

ולכן מה שיש נוהגים בחו"ל ליתן אחוזים מסויימים לגוי העובד בשבת, אינו נכון על פי ההלכה[לז] שהרי היהודי מצוהו לעבוד בשבת וגם אם לא אמר לו בפירוש, הרי שמקפיד עליו אם לא מגיע למכור בשבת והרי זה נחשב כציוהו.

לומר לגוי להדליק פלטה

משפחה ששכחו לחבר את הפלטה לחשמל, האם מותר לומר לגוי שיחבר את הפלטה?

בימות החורף תוך שעה לשקיעת החמה מותר לומר לגוי שיחבר את הפלטה, ובימות הקיץ תוך שבעים ושתיים דקות, ובתנאי שא"א להעביר את התבשילים ע"י הגוי לפלטה של השכן. לאחר מכן אסור מיהו יכול לומר לגוי שיעביר את התבשילים לפלטה של השכן.

ואף אם עבר ואמר לגוי להדליק את הפלטה בזמן האסור, או שרמז לו, או שעשה כן הגוי מעצמו אסור ליהנות מהמאכלים בעודם חמים אלא ימתין עד שיתקררו, ובסוג מאכלים שניתן לאוכלם קרים כגון אורז עוף בשר וכדו' מותר לאוכלם אף בעודם חמים. ואם ידע שאסור לומר כן לגוי ואעפ"כ אמר לו אסור לאוכלם אף בעודם קרים. וה"ה בכל זה למי שמשתמש בפלטת גז ושכח להדליק את האש דדינו כנ"ל.

אם יש ילדים קטנים עד גיל שש בבית ומאכליהם על הפלטה וצריכים הרבה דוקא לאוכל זה ואי אפשר להשיג בקלות מהשכן מותר לומר לגוי שידליק את הפלטה או האש בשבת, ויאכלו מכל המאכלים כל בני הבית. וע"ע בהליכות שבת ח"א עמוד שנ"ה.

לומר לגוי להדליק מזגן או חימום

בימות הקיץ החמים או בימות החורף הקרים, האם מותר לומר לגוי שידליק מזגן או חימום?

בימות הקיץ החמים כשהחום כבד מאוד ויש צער גדול מותר לומר לגוי להדליק מאוורר או מזגן גם אם יש בהם נורת ביקורת, והמחמיר תבוא עליו ברכה. וע"ע בהליכות שבת ח"א עמוד תמ"ה.

אם יש בבית ילדים קטנים עד גיל שש הסובלים מאוד מהחום מותר לומר לגוי שידליק עבורם מאוורר או מזגן ואין צורך להחמיר, ויכולים כל בני הבית ליהנות מזה.

בימות החורף הקרים כשיש צער גדול מהקור מותר לומר לגוי שידליק חימום אך ורק של מזגן היות ואין בו גוף חימום, והמחמיר תבוא עליו ברכה, אבל מפזר חום או רדיאטור אסור היות ויש בהם גופי חימום והדלקתם אסורה מהתורה משום מבעיר, ורק אם יש חשש שיחלה אחד מבני הבית כתוצאה מהקור מותר.

אם יש בבית ילדים קטנים עד גיל שש וזקוקים מאוד לחימום מותר לומר לגוי שידליק עבורם מפזר חום או רדיאטור ויכולים כל בני הבית ליהנות מזה.

אם ישנו שעון שבת למזגן או לרדיאטור ויש צער גדול יאמר לגוי להדליק ושיכוין את השעון שידלק המזגן או הרדיאטור עוד חצי שעה וזוהי העצה המובחרת ביותר. ויכול לומר לגוי שיחבר את השעון שבת לשקע ושיכוין את השעון שידלק הרדיאטור וכדו' עוד חצי שעה.

הנאה מאור או מזגן שהדליק הגוי

גוי שהדליק אור או מזגן וכיוצ"ב, האם מותר ליהנות מזה בשבת?

גוי שהדליק אור עבור יהודי אסור לכולם ליהנות מהאור, מיהו אין מטריחין אותו לצאת מביתו, וכל שימוש שלא יכל לעשותו ללא האור אסור לו כעת לעשותו, ואפילו דבר מצוה כגון סעודת שבת או ללמוד תורה אסור, ויש מתירין בלימוד תורה. ואם היהודי ציוה לגוי להדליק את האור צריך לצאת מביתו או לישב בחדר אחר.

וה"ה בגוי שהדליק תנור חימום או רדיאטור או מפזר חום דאין צריך לצאת מביתו אבל אסור לכולם להתקרב למקור החום כדי להתחמם, ויפתח מעט את החלון כדי שיצא החום.

גוי שהדליק מאוורר או מזגן עבור יהודי אסור לו ולבני ביתו ליהנות מזה אא"כ צער החום גדול, ולכן לא יתקרבו למאוורר או למזגן, ויפתחו מעט את החלון כדי שיצא המיזוג, מיהו לאנשים אחרים מותר ליהנות, והמחמיר תע"ב.

ולכתחילה כשבא הגוי להדליק עבור היהודי אור או מזגן וכיוצ"ב צריך למחות בו ולגעור בו, ואם לא שומע יגרשנו מביתו, ואם מיחה בו ואעפ"כ הדליק מותר ליהנות אף למי שהדליק עבורו, ויש אוסרים (יעוי' לעיל תשובה כ"ד). וכל הדינים הללו אמורים אף אם היהודי נמצא בבית הגוי אלא שאז אין צריך למחות בו.

גוי שהדליק אור או מזגן עבור עצמו מותר ליהנות מזה ואפילו אם עשה זאת בבית היהודי, ואם עשה זאת עבורו ועבור היהודי אין ליהנות, מיהו המיקל אין למחות בידו. ולכן בתים שיש שם משרתת גויה ואירע הפסקת חשמל והדליקה מעצמה את האור או את תנור החימום וכיוצ"ב וגם היא נהנת מזה, אין למחות במיקל, אף שנעשה גם עבור היהודי היות ובעיקר הדליקה עבור עצמה. ויש מתירים לכתחילה ליהנות באופן זה.

הרמת מתג החשמל הראשי ע"י גוי

בית כנסת או ישיבה שנפל מתג החשמל הראשי, האם מותר לומר לגוי להדליק?

אם ישנו חשש שמחמת החושך תתבטל התפילה בציבור מותר, אבל אם ידוע שהציבור יתפללו בעל פה או ילכו לבית כנסת אחר להתפלל אסור, וכן בשיעור תורה אם יתבטל השיעור מותר אבל אם ילכו ללמוד במקום אחר אסור. וישתדלו מאוד לומר לגוי שידליק את האור בשינוי כגון על ידי המרפק. ואם א"א בשינוי עדיף שיאמר לגוי שיאמר לגוי אחר להדליק. ולכן בישיבות שאין חשש שלא יתפללו דודאי ילכו למקום אחר להתפלל אסור לומר לגוי שידליק את האור, אך אם יש חשש של ביטול תפילה בציבור או שיחה או שיעור מותר לומר לגוי להדליק את האור (וע"ע בהליכות שבת ח"א עמוד שמ"ח לעניין שמחה משפחתית אם נחשב כצורך מצוה דרבים).

מותר לומר לגוי להדליק מזגן בבית כנסת או ישיבה כשיש צער גדול מהחום אף אם לא תתבטל התפילה, והמחמיר תבוא עליו ברכה, ואם יש חשש שלא יבואו לשיעור מחמת החום מותר ואין צורך להחמיר. וע"ע לעיל בתשובה ל"ד. באופנים הנ"ל עדיף שיאמר לגוי להדליק ושיכוין את השעון שבת שידלק החשמל עוד חצי שעה.

העברת תנור חימום או רדיאטור דלוקים

תנור חימום או מנורת חוט להט דלוקים, האם מותר לומר לגוי להעבירם מחדר לחדר אחר?

מותר אם כונתו לחמם או להאיר חדר אחר. ואין להתיר אלא לבני תורה. אמנם לא יאמר לגוי להעבירם בידיו אלא יאמר לו בסתם שיעבירם אף אם ברור שיעשה זאת בידיו.

רמיזה לגוי בהדלקת וכיבוי אור החשמל

האם מותר לרמוז לגוי שידליק או יכבה את האור?

אם ישנו חושך מוחלט אסור לרמוז, ואפילו אם בא מעצמו להדליק חייב למחות בו, ואם הדליק אסור ליהנות וכמבואר לעיל בתשובה ל"ה. אבל אם יש אור מועט באותו חדר כגון מנרות השבת או מבחוץ וכיוצ"ב, ובא הגוי להדליק את אור החשמל יש אומרים שאין צריך למחות בו, ולפי זה נהגו העולם כשנופל מתג החשמל הראשי וכדו' שקוראים לגוי ורומזים לו בצורה של סיפור דברים, חושך בבית וקשה ללמוד ולאכול והגוי מבין ומדליק. ואסור להראות לו את מתג ההדלקה ואף לא להנהן בראשו לחיוב כששואלו הגוי האם מכאן מדליקים לפי שנחשב לרמיזה דרך ציוי, אבל יכול לומר לו במתג זה אני מדליק באמצע השבוע את החשמל שזו רמיזה דרך סיפור דברים.

אמנם יש הסוברים שאף לשיטת המתירים שאין צריך למחות בו היות ורק מרבה אור ולא מחדש אור מ"מ אין לרמוז לו. (לגבי הנאה מהפלטה או המזגן וכיוצ"ב שנדלקים עם האור עי' לקמן תשובה ל"ט). ויש פוסקים שנוקטים דחייב למחות בו אף שזה ריבוי אורה. ומעיקר הדין יש להקל וכפי שנהגו העולם. וע"ע בהליכות שבת ח"א עמ' ש"נ, שנ"ו ושס"ד.

וכדי לצאת מסלע המחלוקת יאמר לגוי שיש לו מנה טובה ליתן לו כגון בירה או שוקולד בארון וכשיבוא הגוי לקחת ויראה חושך ידליק לצורך עצמו ואז מותר ליהנות ואין צריך למחות היות ולצורך עצמו הדליק, ומותר ליהנות בכל החדרים ואף אחר שכבו הנרות.

ולדעת כולם מותר ליהנות מהאור שהדליק הגוי עבור היהודי היות וגם לפני הדלקתו היה מעט אור מנרות השבת או מתאורת הרחוב וכיוצ"ב, מיהו יש להקפיד על שלושה תנאים.

א. להשתמש רק שימושים כאלו שיכל להשתמש גם ללא האור שהדליק הגוי, כגון לאכול סעודת שבת שדי באור הנרות.

ב. להשתמש רק באותו חדר שיש שם את אותו האור המועט ולא בחדר אחר, ואף באותו חדר מותר רק סמוך לנרות או לאור שבא מבחוץ, וכגון שרוצה להביט בשעון את השעה וללא האור שהדליק הגוי לא יכל היות ונמצא כעת רחוק מהנרות, אסור אף שיכול להתקרב לנרות.

ג. רק בעוד הנרות דולקים מותר אבל אחר שכבו אסור, וכן אם מסתמך על האור שבא מתאורת הרחוב והגיף את התריס אסור ליהנות לאור החשמל עד שיפתח את התריס (וע"ע לעיל בכללים וגדרים בדיני גוי סעיף ב' אפשרות ד' ובהערה ל"ה).

לרמוז לגוי שיכבה את האור מותר אם הוא רמז בצורה של סיפור דברים כגון האור מפריע לישון ויבין הגוי ויכבנו אבל רמז בצורת ציווי כגון למה דלוק כאן האור אסור, ויש אוסרים אף ברמז של סיפור דברים, ואף צריך למחות בו כשבא לכבות והעיקר לדינא להקל בזה. ולדברי כולם אם כיבה את האור מותר לישון בחדר ההוא.

ובמקום צורך גדול שלא יכול להרדם באור ואין חדר אחר חשוך מותר אף לומר לגוי בפירוש שיכבה את האור אם אינו מבין ברמז, ועדיף שיאמר לו שיכבה בשינוי כגון במרפק.

אופנים שמותר לומר לגוי להדליק את האור

מהם המקרים בהם הותר אמירה לגוי שידליק את אור החשמל?

אם יש חולה בבית הזקוק לאור לרפואתו כדי שיוכל לראות היכן תרופותיו ומאכליו מותר לומר לגוי שידליק עבורו את האור, ומותרים כל בני הבית ליהנות מהאור. וכן אם צריך להדליק חימום עבור החולה מותר לומר לגוי ובתנאי שהחימום יעזור ברפואתו ולא רק ימנע צער. ומותרים כל בני הבית ליהנות מהחימום. והמדובר הוא אף בחולה שאין בו סכנה כגון שנפל למשכב מחמת חוליו, או שיש לו יותר משלושים ושמונה מעלות חום.

וכן אם יש ילדים קטנים בבית עד גיל שש המפחדים לשבת בחושך מותר לומר לגוי שידליק את האור עבורם, ומותרים כל בני הבית ליהנות מהאור. וצריך לומר לגוי שהדלקת האור עבור החולה או הקטן, דאם יאמר לו בסתם שידליק את האור אמנם אין כאן איסור אמירה אבל אסור לבריא הגדול ליהנות מהאור היות ובסתמא מכוין הגוי בהדלקת האור עבור כל בני הבית (יעוי' בהליכות שבת ח"א עמוד שנ"ח).

אם הדלקת האור על ידי המתג הראשי וממילא נדלק מזגן, פלטה או כל מכשיר חשמלי אחר מותר ליהנות מהם ובתנאי שלא הזכירם לגוי אלא רק ביקש שידליק את האור. וכן כשרומז לגוי להדליק אור (וכמבואר בתשובה הקודמת) מותר ליהנות מהפלטה וכיוצ"ב, אבל אם רמז לו גם על הפלטה אסור ליהנות וימתין עד שיצטנן התבשיל ויאכלנו.

וכשמדליק הגוי את האור מהמתג הראשי עבור חולה או קטן אין צריך לבקש ממנו שיסגור תחילה את מתגי האור שבשאר החדרים כדי שידלק האור רק במקום הצריך לחולה ולקטן, אמנם מותר להשתמש לאור החשמל רק בחדר הצריך לחולה או לקטן ולא בשאר חדרי הבית. ואם הדגיש לגוי שצריך אור רק בחדר מסויים והגוי הרים את המתג, מותר ליהנות מהאור שבכל החדרים, ויכול לכתחילה להערים ולבקש כך מהגוי.

אם אין חולה או קטן בבית אסור לומר לגוי להדליק את החשמל אף שכל הבית חשוך ויש צורך גדול, ואף שכל תבשילי השבת על הפלטה החשמלית ונפל המתג הראשי (ולעניין לומר לגוי לחבר את הפלטה כשעדיין אינו צאת הכוכבים לרבינו תם יעוי' במה שכתבנו בזה לעיל בתשובה ל"ג). אמנם אם יש לו שעון שבת יכול לומר לגוי שירים את המתג הראשי ושיכוין על ידי השעון שבת שידלק אור החשמל עוד חצי שעה ואז מותר ליהנות מכל מה שנדלק בבית.

אמירה לגוי להדליק אור במקוה, יעוי' לעיל בסוף הביאורים לתשובה ל"ו.

רמיזה לגוי בהדלקת מזגן או תנור חימום

האם מותר לרמוז לגוי שידליק מזגן או תנור חימום וכיוצ"ב?

אסור לרמוז לגוי לעשות מלאכה בשבת ואפילו מלאכה דרבנן, בין ברמז דרך ציווי ובין ברמז בצורת סיפור דברים, ולכן אסור לרמוז לו שידליק מזגן או תנור חימום או פלטה וכדו', ואף אם בא להדליק מעצמו צריך למחות בו, ואסור ליהנות ממה שהדליק בין אם רמז לו על זה ובין אם עשה כן מעצמו. ועיין לעיל בתשובה ל"ה פרטי הדינים בזה. ועיין לעיל בתשובה ל"ח מתי הותרה רמיזה לגוי.

כיבוי אזעקת מכונית על ידי גוי

אזעקת מכונית שהופעלה האם מותר לומר לגוי לכבותה?

מותר לומר לגוי לכבותה באמצעות השלט אם הדבר מפריע לשכנים לישון, משום שבות דשבות לצורך גדול, ואף שכשמכבה דרך השלט נדלקים פנסי המכונית, מכל מקום חשיב רק מלאכה שאינה צריכה לגופה דעל ידי גוי לצורך גדול מותר.

לדעת החזו"א אין להקל בדבר, מיהו יכול לקרוא לגוי ולומר לו כל המכבה אינו מפסיד, ואם לא הבין, יאמר לגוי שיאמר לגוי אחר לכבות ועדיף שהגוי האחר יעשה זאת בשינוי.

אם אין גוי אין לכבות על ידי יהודי אף לא בשינוי. אמנם מותר לבקש מילד קטן מבני אשכנז פחות מבן י"ג שילחץ על השלט בשינוי וכך תפסק האזעקה.

אם לא נמצאו האפשרויות הנ"ל וישנם שכנים שאינם שומרים תורה ומצוות שרוצים להתקשר למשטרה ויגרם חילול שבת גדול, יראה להם את מקום השלט ויכבו בעצמם ויבקש מהם שיכבו בשינוי. אבל הוא לא יכבה.

פתיחת בלון גז על ידי גוי

בלון גז העומד להגמר האם מותר לומר לגוי שיפתח את הבלון המלא?

מותר לומר לגוי שיפתח את בלון הגז המלא גם אם הלהבה קרובה לכיבוי דאז היא גדולה ועל ידי זרימת גז מהבלון המלא תדעך מעט. אמנם אם הלהבה דעכה אסור לומר לגוי שיפתח את הבלון המלא דאז תגדל הלהבה ויש בזה איסור תורה, מיהו יכול לומר לגוי שיאמר לגוי אחר שיעשה זאת. ואם ישנה אפשרות להעביר את התבשילים לפלטה של השכן אין היתר בכל הנ"ל, ויאמר לגוי להעבירם. וע"ע לעיל תשובה ל"ג.

ביום טוב מותר לפתוח את ברז בלון הגז המלא אף על ידי יהודי.

החזרת עדשה למשקפיים על ידי גוי

משקפיים שהשתחרר מהם הבורג ונפלה העדשה, האם מותר לומר לגוי להחזיר את העדשה ולהבריג את הבורג?

תיקון המשקפיים אסור מהתורה לפיכך אסור לומר לגוי לתקנם, ואפילו לדבר מצוה אסור כגון לצורך תפילה או לימוד. ולצורך מצוה דרבים מותר כגון שהוא הקורא בתורה היחידי ובלי תיקון המשקפיים אינו יכול לקרוא ותתבטל קריאת התורה, או שצריך למסור שיעור לרבים מתוך הספר ובלי תיקון המשקפיים יתבטל השיעור.

אמנם בורג משקפיים שהשתחרר מעט וחושש שאם לא יהדקנו יצא לגמרי ותיפול העדשה מותר לומר לגוי להבריגו בחוזקה לצורך לימוד תורה או שאר דבר מצוה, או צורך גדול. ולעצם טלטול משקפיים שהתפרקה מהם העדשה יעוי' במה שכתבנו בזה בהליכות שבת ח"א עמ' קל"ה - קל"ו, ולקמן בדיני מוקצה תשובה כ"ז, נ"ו וס"ט.

הנאה מאור שכיבה הגוי וחזר והדליקו

גוי שכיבה את האור בבית היהודי וחזר והדליקו האם מותר ליהנות מאור זה בשבת?

אור שהיה דלוק בבית היהודי וכיבהו הגוי בטעות וחזר והדליקו מותר ליהנות מאור זה בשבת היות ולצורכו הדליק להחזיר את מה שלקח. ואפילו אם עשה כן בכונה תחילה כמעשהו בחול שמכבה בלילה ומדליק למחרת מותר ליהנות, ובתנאי שהיהודי לא אמר לו ולא רמז לו לעשות זאת.

ולכן גוי העובד בישיבות או בבית היהודי וביקשו ממנו לפני שבת שיכוין שעון שבת לכיבוי והדלקת החשמל ולא עשה זאת ובליל שבת כיבה את האור, המזגן וכיוצ"ב, ולמחרת חזר והדליק מותר ליהנות, ואם רמז לו היהודי שיעשה זאת או אפילו רק כעס עליו שלא סידר את השעון שבת מבעוד יום, אסור ליהנות דאז לצורכו של היהודי מדליק.

הנאה ממאכלים שחימם הגוי בשבת

גוי העובד בבית היהודי או במוסדות וחימם אוכל על גבי אש בשבת, האם מותר לאכול מאכלים אלו?

אם חימם את המאכלים לצורך היהודי אסור לאוכלם בעודם חמים בשבת ואף במוצאי שבת אסור עד שימתין בכדי שיעשו דהיינו את אותו הזמן שלקח לחממם בשבת, ואין חילוק אם הדליק את האש בשבת או שהיתה האש דלוקה. ולאנשים אחרים שאינם בני ביתו או אורחיו של בעל הבית, כגון שכניו מותר לאכול את המאכלים אף בשבת ובעודם חמים ובתנאי שהאש היתה דלוקה, אבל אם הדליק את האש בשבת אסור אף לאחרים בשבת וגם במוצ"ש צריך להמתין בכדי שיעשו.

אין חילוק בכל הנזכר בין תבשיל לח ליבש, אמנם תבשיל שניתן לאוכלו אף בעודו קר ורק יותר נעים לאוכלו חם כגון אורז עוף בשר וכדו' דינו שמותר אף בשבת לאוכלו בעודו חם, אבל תבשיל שקשה מאוד לאוכלו בעודו קר כגון מרק, חמין (צ'ולנט) וכדו' אסור לאוכלו בעודו חם ויכול להמתין עד שיצטנן ולאוכלו אף בשבת. וכל זה אמור רק כשאין אפשרות ליהודי לחמם את המאכלים בדרך של היתר כגון תבשילים עם רוטב, או אפילו מאכלים יבשים שמותר לחממם על גבי סיר אוכל שנמצא על הפלטה או על גבי סיר ריק שיתנו על הפלטה או למתירים ישירות על הפלטה (יעוי' בהליכות שבת ח"א עמוד קצ"ה שיטות הפוסקים בזה), אבל יקח זמן רב לחממם והוא זקוק כעת למאכלים. אבל ביכול לחמם בדרך של היתר מותר לכולם ליהנות מהתבשיל אף בעודו חם אפילו אם הדליק הגוי את האש וחימם דחשיב רק ריבוי הנאה ומותר.

ואם האש דלוקה וגם הפלטה ויש ליהודי אפשרות לחמם בדרך של היתר וכנ"ל, יכול לבקש מהגוי שיחמם לו את המאכלים אף שיודע שיחמם על גבי האש או בתנור ובלבד שלא יאמר לו כן בפירוש לחמם על האש ונכון להחמיר, אבל אם צריך להדליק את האש או את התנור אסור לבקש מהגוי שיחמם לו את המאכלים ואף צריך למחות בו אם רואה שבא להדליק את האש, ואם הדליק וחימם דין ההנאה כנ"ל.

גוי שחימם אוכל עבור עצמו מותר ליהודי לאכול מזה אפילו אם הדליק את האש כדי לחמם, וזה רק כשלא מכיר את הגוי אבל במכירו אסור שמא ירבה עבורו, ולכן גוי העובד בבית היהודי או בישיבות וחימם אוכל עבור עצמו על גבי האש אסור לבני הבית או לבני הישיבה לאכול מזה שהרי מכירים את הגוי ואפילו חימם שלא בפניהם ואפילו שלא ידע שזקוקים למאכלים אלו, ובאופנים המותרים הנ"ל שאפשר לאכול מאכלים אלו בעודם קרים או שאפשר לחממם בדרך היתר ודאי שמותר וכמו שנתבאר. אבל גוי העובד בבית מלון וחימם עבור עצמו מותר לאורחי המלון לאכול מזה שהרי אינו מכיר את אורחי המלון, ואם חימם עבורו ועבורם אין למחות במיקל.

וכשיש ספק עבור מי חימם עי' בביאורים מה הדין.

כניסה בשער חשמלי שפתחו הגוי בשבת

דלת של בנין מגורים הנפתחת על ידי לחצן חשמלי ופתחה השומר הגוי לצורך יהודי האם מותר להיכנס לבנין?

אם יש ליהודי מפתח מותר להיכנס לבנין אף שפתחה הגוי באיסור, דחשיב רק ריבוי הנאה דמותר בגוי, אבל אם אין לו מפתח אסור להיכנס אלא ימתין עד שיבוא גוי אחר ויפתחנה לעצמו ויכנס עמו, ואיסור זה הוא אף כשיש דלת צדדית לבנין ששם ניתן להיכנס ללא לחצן חשמלי.

אמנם אם יכל היהודי לקרוא לאחד מבני ביתו שירד ויפתח לו את הדלת מבפנים, מותר לו להיכנס בפתיחה זו שפתח הגוי באיסור, וזאת בתנאי שימתין את הזמן שהיה צריך אחד מבני ביתו לרדת ולפתוח.

באופנים שאסור לו להיכנס ונמצא שצריך להמתין זמן מרובה עד שיבוא גוי אחר ויפתחנה לצורכו, מותר לו להיכנס מיד, ואף יכול לומר לגוי השומר שיפתח עבורו, היות והפתיחה אסורה רק מדרבנן לרוב הפוסקים, וע"י גוי בצורך גדול מותר.

וה"ה בבית מלון שדלת הבנין נפתחת באמצעות עין אלקטרונית (שיש בזה פעולה חשמלית) ואינו יכול להיכנס לבית מלון ופתח הגוי עבורו, אסור לו להיכנס אלא ימתין עד שיבוא גוי אחר להיכנס ויכנס עמו, ואם צריך להמתין זמן מרובה מותר להיכנס ואף מותר לומר לגוי שיפתחנה עבורו. וכן בדלת חדרו מותר לומר לגוי שיפתחנה עבורו באמצעות הכרטיס המוכנס לחריץ שזו פעולה חשמלית מכיון שהוא צורך גדול שלא יכול להישאר מחוץ לחדרו כל השבת. ואם יש מפתח רגיל בקבלה חייב לבקש מהם ולא לסמוך על פתיחת הגוי באמצעות הכרטיס.

אמנם לכתחילה אין לשהות בכזה מלון בשבת ולסמוך על היתרים אלו.

חיוב מחאה בגוי המטלפן בטלפון ציבורי במוסדות

גוי העובד בישיבות ובמוסדות ומטלפן בשבת מהטלפון הציבורי לצורכו, האם צריך למחות בו?

מותר להניחו שיטלפן ואין צריך למחות בו, דניכר שבצרכי עצמו עוסק. בטלפון ציבורי של מטבעות צריך בעל הטלפון לכוין מבעוד יום שאינו רוצה לזכות בשבת בכסף הנכנס לטלפון.

גוי העובד בבית פרטי של יהודי אף שמותר מעיקר הדין להניחו שיטלפן היות ובמלאכת עצמו עוסק מ"מ המחמיר למונעו תע"ב. וה"ה בכל המלאכות שגוי עושה בבית היהודי לצורך עצמו דאם ניכר שלצורך עצמו עושה כגון שמדליק אור ומיד קורא אין צריך למחות בו, ואם לא ניכר כגון שמחמם לעצמו אוכל במיקרוגל מעיקר הדין מותר והמחמיר תע"ב.

גם באופנים המותרים, אם הדבר פוגע באוירת השבת נכון למונעו.

ההלכות לקוחות מתוך הספר "הליכות שבת" חלק ב', מאת הגאון הרב אופיר מלכא שליט"א, ראש בית ההוראה הלכה למעשה, ומחה"ס הליכות שבת, הליכות מועד, הליכות שמיטה.  לרכישה היכנסו להידברות שופס או לחצו כאן.