הלכות שבת - כללים וגדרים בדיני גוי

אמירה לגוי כשנופל מתג החשמל הראשי

מצוי מאוד בימות הקיץ החמים או בימות החורף הקרים שיש עומסי חשמל כבדים הגורמים לירידת מתג החשמל הראשי וכתוצאה מכך לאור ולשאר מוצרי החשמל שבבית להיכבות, ונשאלת השאלה כיצד ניתן להתגבר על בעיה זו באופן המותר על פי ההלכה[א].

ישנה טעות נפוצה בקרב מקצת בני אדם החושבים שבכל דבר מותר לקרוא לגוי ולרמוז לו[ב], אך זו טעות חמורה ורק באופנים מסוימים התירו לעשות זאת וכפי שיבואר לקמן.

כמו כן אין להקל בשום פנים ואופן להדליק או לכבות חשמל על כל סוגיו על ידי יהודי בשינוי גם לא לצורך מצוה וצער גדול[ג].

א. פרטי דינים נחוצים בהדלקת חשמל בשבת

כדי לדעת מה מותר ומה אסור לומר לגוי צריך להגדיר תחילה מהם האיסורים שיש בהדלקת תאורת חשמל בשבת, וכן בהדלקת פלטה, מיחם, מזגן וכדו'.

ובכן, כתב הרמב"ם (פי"ב מהלכות שבת ה"א) המחמם את הברזל כדי לצרפו במים הרי זה תולדת מבעיר וחייב. וחידש בכך הרמב"ם שלא רק בהדלקת חומר המתכלה מחמת הבעירה (כגון עץ או נייר) חייב משום מבעיר, אלא גם בחימום חומר שלא מתכלה מחמת הבעירה (כגון מתכת) יש איסור דאורייתא של מבעיר, אע"פ שאינו דומה למלאכת המשכן.

אמנם ישנם ראשונים החולקים על הרמב"ם בזה ומהם התוספות רי"ד ובעל היראים וסוברים שרק דבר המתכלה מחמת הבעירה אסור משום מבעיר, דומיא דמשכן, אך דבר שאינו מתכלה מחמת הבעירה אינו חייב עליו משום מבעיר (עי' במנחת שלמה למרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל, ח"א עמוד ק"ג והלאה).

להלכה, פסקו האחרונים ומהם הבית יצחק (יו"ד ח"א סימן ק"כ וח"ב סימן ל"א), שו"ת אחיעזר (ח"ג סימן ס'), החזו"א (סימן נ' סק"ט), מנחת שלמה (שם), ומרן הגר"ע יוסף זצוק"ל (יבי"א ח"א סימן י"ט ובחזו"ע שבת ו' עמוד ק"ו) כדעת הרמב"ם שהמדליק חשמל בשבת עובר באיסור דאורייתא של מבעיר.

אולם זהו דוקא במכשירי חשמל שיש בהם גופי חימום או חוטי להט כגון פלטה, מיחם חשמלי, רדיאטור, מפזר חום ותנור ספירלות, וכן תאורה חשמלית[ד] (מנורות אגס או פלורסנט, וכפי שיבואר לקמן), אך במכשירי חשמל שאין בהם גופי חימום או חוטי להט כגון מזגן[ה], מאוורר, מקרר[ו] ונורת לדים, אין בהדלקתם איסור דאורייתא של מבעיר, אך נחלקו הפוסקים אם יש בהדלקתם איסור דאורייתא של בונה וכפי שיבואר לקמן.

***

ולעניין הדלקת תאורה חשמלית, ישנם שלושה סוגי תאורות:

א. נורת אגס - מנורה בעלת אור צהוב ובתוכה חוט להט הדולק כל משך זמן הפעלתה (ולכן לא ניתן לגעת בה כשדולקת מחמת חומה, וכמו פלטה ותנור).

ב. תאורת פלורסנט - ברבות הימים עברו מנורת אגס לתאורת פלורסנט[ז] (בעלת אור לבן). בפלורסנטים הארוכים והרחבים ישנם שני חוטי להט בקצוות וחוט להט נוסף בסטרטר, הסטרטר נותן את ההצתה הראשונית וחוטי הלהט שבקצוות נכנסים לפעולה וגורמים לגז להתנייד ולהאיר, ולאחר שהגז מאיר חוטי הלהט כבים[ח] (ולכן ניתן לנגוע בפלורסנט בשעה שהוא דולק).

בשנים האחרונות ייצרו נורות פלורסנט חדשות ומתקדמות הנקראות "EL" (מתברגות בבית מנורה) ו"PL" (נקבעות בתושבת על ידי קפיץ), גם בהם יש שני חוטי להט (ולא שלושה כיון שאין להם סטרטר), וכן בנורות הפלורסנט החדשות והמתקדמות יותר הנקראות "T5" (דקות וארוכות. מאוד חסכוניות ואורן בריא יותר לעיניים) ישנם חוטי להט[ט] ואסור להדליקם בשבת מהתורה משום מבעיר.

ג. תאורת לדים (LED) - דמוי אור, חיבור אלקטרודות צפופות המשקפות דמוי אור[י]. בתאורה זו אין חוט להט (ולכן השימוש בלדים מאוד חסכוני), ולכן אינו עובר בהדלקתם באיסור דאורייתא של מבעיר.

אלא שנחלקו הפוסקים במכשירי חשמל שאין בהם חוט להט (כגון מזגן, מאוורר, מקרר, נורת לדים) אם יש איסור בונה וסותר בהדלקתם וכיבויים:

דעת החזו"א (סימן נ' סק"ט ובסימן ל"ח אות ב' בסוגריים לעניין כיבוי) וכן פסק האור לציון (ח"ב פמ"א תשובה א') שיש בכך איסור דאורייתא של בונה, לפי שבהדלקתו יוצר יצירה חשובה בסגירת המעגל החשמלי ובהעמדת זרם החשמל על תכונתו לזרום בתמידות[יא].

אולם דעת הבית יצחק[יב] (יו"ד ח"ב במפתחות והערות שבסוף הספר סימן ל"א), החלקת יעקב[יג] (ח"א חאו"ח סימן ע"ה), המנחת יצחק (ח"ג סימן מ"ג), מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל[יד] (מנחת שלמה ח"א סימן י"א) ומרן הגר"ע יוסף זצוק"ל (יבי"א ח"ז סימן ל"ו אות ג' ובחזו"ע שבת ו' עמוד ק"ו) שאין בהדלקת החשמל משום בונה ולא בכיבויו משום סותר, אלא האיסור הוא מדרבנן משום הולדת זרם[טו].

נמצא שלכולי עלמא אסור להדליק מכשירי חשמל בשבת כגון מזגן מאוורר ומקרר, לכל הפחות מדרבנן, ונחלקו הפוסקים אם יש בכך גם איסור דאורייתא של בונה. ובמכשירים שיש בהם חוט להט אסור להדליק מדאורייתא משום מבעיר.

ההשלכה המעשית בכל זה אם מותר לומר לגוי להדליק אור או מזגן בשבת, וכפי שיבואר לקמן.

ב. שיטות הראשונים באמירה לגוי במקום מצוה או צורך גדול, והאפשרויות המעשיות להדלקת האור ע"י הגוי

נחלקו הראשונים אם הותר לומר לגוי לעשות מלאכה בשבת במקום מצוה או צורך גדול:

דעת בעל העיטור (ח"ב דף מט.) ועוד ראשונים - מותר לומר לגוי לעשות אפילו מלאכה האסורה מהתורה במקום צורך גדול.

ולכן אם כבה החשמל בליל שבת בשל עומס וכדו' לדעת בעל העיטור מותר לומר לגוי להדליק את החשמל היות ויש בזה צער וצורך גדול.

אולם דעת הרי"ף (שבת נו.) הרמב"ם (פ"ו מהלכות שבת ה"ט) והרא"ש (שם פי"ט סימן ב') - אסור לומר לגוי לעשות מלאכות האסורות מהתורה אפילו במקום מצוה או צורך גדול, אך מלאכות האסורות מדרבנן מותר.

שיטה שלישית בראשונים היא דעת התוספות (גיטין ח ע"ב ד"ה אע"ג) שאף מלאכות דרבנן אסור לומר לגוי לעשות אפילו במקום מצוה או צורך גדול, ורק לצורך מילה היקלו.

להלכה פסק מרן השו"ע (סימן ש"ז ס"ה, של"א ס"ו[טז], תקפ"ו סכ"א) כשיטה האמצעית וכדעת שלושת עמודי ההוראה שרק מלאכות דרבנן מותר לעשותם על ידי הגוי במקום מצוה או צורך גדול[יז], וזהו אף לבני אשכנז כמבואר במשנ"ב (סימן רע"ו ס"ק כ"ד וסימן ש"ז ס"ק כ"ד (בשם השל"ה[יח] (מסכת שבת פרק נר מצוה אות מ"ב).

לפי זה כשמתג החשמל ירד אסור לומר לגוי להדליק את אור החשמל הפלטה או המיחם לפי שהדלקתם אסורה מהתורה, מ"מ מותר לומר לגוי להדליק את המזגן אם יש צער גדול[יט] וכגון בימות הקיץ החמים שקשה ללמוד, לאכול או לישון ללא המזגן[כ], ועדיף לומר לגוי להדליק המזגן בשינוי[כא] (כגון בגב היד או במרפק).

ולאחר שאמר לגוי להדליק את המזגן והדליקו הגוי דרך המתג הראשי, מותר ליהנות מהאור, המיחם והפלטה שהודלקו, על אף שאיסור הדלקתם מהתורה, לפי שהוא פסיק רישיה שהותר בגוי[כב] (כמבואר בבית יוסף סימן רנ"ג סוף סעיף ה' וברמ"א שם[כג], שש"כ פל"ח הערה כ"ח בשם מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל). ומותר אף לומר לו היכן המתג הראשי נמצא, לפי שמדגיש לו שרוצה מזגן וזו אמירה המותרת.

***

אפשרות ב' - לומר לגוי שיש בארון בירה או שוקולד וכדו' שיכול לקחת, ומכיון שחשוך הגוי ידליק את האור דרך המתג הראשי למצוא את אשר חפץ ויהנה היהודי מהאור שהודלק כיון שהדליקו הגוי גם לצורכו, ומיתר הדברים שהודלקו מותר ליהנות מדין פסיק רישיה בגוי.  

ואף שהגוי מדליק את האור גם עבור עצמו וגם עבור היהודי, ועל פי המבואר בשו"ע (סימן רע"ו ס"ב ושכ"ה ס"ו) גוי שעשה מלאכה עבור גוים ועבור יהודים אסור ליהנות ממנה, מ"מ כאן עיקר כוונתו להדליק עבור עצמו ולכן בכזה אופן הסומך להקל ליהנות ממלאכת הגוי אין למחות בידו (בה"ל בסימן רע"ו ס"ב על פי הרשב"א שבת קכב ע"א ד"ה וכן). ויש אומרים שאף מותר ליהנות מכך לכתחילה[כד] (חזו"ע שבת ג' עמוד תל"ה). אך אסור לומר או להראות לו היכן המתג הראשי דזו אמירה אסורה אף שעיקר ההדלקה עבור הגוי, לפי שנעשה בחפציו של היהודי (כמבואר בסימן ש"ז סכ"א ובמשנ"ב ס"ק ע"ג).

אמנם ישנם הטועים וחושבים שמותר לקרוא לגוי ולרמוז לו שחשוך ואינם יכולים לסעוד או ללמוד, והגוי מבין ומדליק את האור, או שקוראים לגוי ואומרים לו להדליק את האור ולאחר מכן מביאים לו דבר מה שיאכל כגון בירה או שוקולד וכדו' וטוענים שההדלקה נעשתה לצורכו של הגוי, שהרי עכשיו נהנה מהדלקת האור.

אולם שתי טענות אלו בטעות יסודם ואין להם סמך בהלכה, כיון שאסור ליהנות ממלאכה שהגוי עשה עבור היהודי בשבת אפילו אם לא ציוה עליו לעשותה, כמבואר בשו"ע (סימן רע"ו ס"א) שגוי שהדליק נר עבור היהודי אסור ליהנות ממנו[כה].

ואם כן מה יועיל מה שקורא לגוי ורומז לו להדליק האור, הרי אע"פ שמצד איסור אמירה אין בזה בעיה, כיון שמספר דרך סיפור דברים (כמבואר במג"א ובפרי מגדים, הביאם המשנ"ב בסימן ש"ז ס"ק ע"ו), מ"מ איסור ההנאה עדיין קיים.

וכן כשאומרים לגוי להדליק את האור ואח"כ מביאים לו דבר מה הדבר אסור, לפי שבעת עשיית הגוי את המלאכה עושה זאת רק בעבור היהודי ואסור ליהנות ממנה, ומה יעזור שאחר עשיית המלאכה יביא לו היהודי דבר מה לאכול[כו], אלא צריך לעשות כפי שכתבנו לעיל שיאמר לגוי את הדבר שרוצה ליתן לו והגוי ידליק מעצמו את האור לצורכו ולצורך היהודי.  

***

אפשרות ג' - לומר לגוי להדליק את אור החשמל או הפלטה בשינוי כגון במרפק או בגב היד.

והטעם לכך לפי שיש משמעות במשנ"ב בשני מקומות (סימן ש"מ סק"ג[כז], ובסימן תקפ"ו בשעה"צ אות ק"כ[כח]) שאמירה לגוי לעשות המלאכה בשינוי הופך זאת לאיסור דרבנן, וממילא במקום צורך גדול וכדו' אפשר להקל. וכן יש להוכיח מדברי הרמ"א (סימן תק"ו ס"ב גבי ניפוי קמח ביו"ט דאע"ג שאסור לנפותו ביו"ט, מ"מ על ידי גוי בשינוי מותר).

אמנם לפני כחמש עשרה שנה שאלנו שאלה זו קמיה דמרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל והורה לנו שאין להתיר זאת בשום אופן[כט], אולם כשהצענו שאלה זו בפני מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל הורה לנו כי אכן אמירה לגוי בשינוי הופכת את האמירה לאיסור דרבנן בלבד[ל], ולכן במקום מצוה או צורך גדול מותר לומר לגוי לעשות המלאכה באופן זה[לא].

ולכן אם כבה החשמל בבית ואין פתרון אחר יכול לסמוך להקל לומר לגוי להדליק החשמל בשינוי ולהחשיב זאת כשבות דשבות במקום צורך גדול.

***

אפשרות ד' - לרמוז לגוי להדליק את האור כשיש נרות דולקים או שנכנס אור לחדר מבחוץ, היות ונחשב הדבר כריבוי אורה שמותר בגוי, ואם ידליק הגוי את האור דרך המתג הראשי מותר ליהנות משאר הדברים שהודלקו מדין פסיק רישיה בגוי.

ובטעם הדבר, השו"ע פוסק (סימן רע"ו ס"ד) בשם בעל התרומה שעל אף שגוי שעשה מלאכה עבור היהודי אסור ליהנות ממנה, זהו דוקא כשמדובר בחידוש הנאה, אך בריבוי הנאה מותר ליהנות. כגון שהחשמל כבה ויש נרות דולקים או תאורה שנכנסת מבחוץ ובא הגוי והדליק את האור.

ולפי זה מותר לרמוז לגוי (בדרך סיפור דברים וכדלקמן) להדליק את האור היות והוא ריבוי אורה, שהרי יכול להסתדר בדוחק גם בלי האור שמדליק הגוי, ונמצא שהגוי רק מרבה אור ולא מחדש אור[לב].

ואע"ג שאין דבר זה מוסכם לכל השיטות, לפי שיש הסוברים שצריך למחות בגוי העושה מלאכה בבית היהודי בכל אופן, מ"מ נהגו העולם להקל כדעת הנשמת אדם (כלל ס"ב אות ב') שכל חיוב מחאה הוא דוקא באופן שהיהודי לא יכול להסתדר ללא מלאכת הגוי, אך בריבוי הנאה אין חיוב מחאה.

כמו כן אם כבתה הפלטה ועודנה חמה וגם המאכלים שעליה עדיין חמים יכול לרמוז לגוי דרך סיפור דברים להדליקה לפי שהוא ריבוי הנאה (יעוי' בהליכות שבת ח"א עמוד ש"נ).

אלא שצריך להקפיד בזה בכמה דברים:

א. אסור לומר לגוי להדליק את האור בריבוי אורה אלא רק לרמוז לו דרך סיפור דברים ולא רמיזה דרך ציווי, כגון: "יש כאן חושך וקשה לנו לאכול" (סימן ש"ז סכ"ב ברמ"א ובמשנ"ב שם ס"ק ע"ו).

ואם מראה לו היכן מתג החשמל יש בכך רמיזה דרך ציווי האסורה. וכן אם הגוי שואל היכן המתג, אין להצביע בידו ולהראות לו אלא יאמר לו דרך סיפור כגון: "כאן אני רגיל להדליק את האור ביום חול[לג]" (מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל בשולחן שלמה סימן ש"ז הערה ט"ז וי"ז).

ב. לאחר שהנרות כבו האור שהדליק הגוי נחשב כחידוש הנאה, ואסור ליהנות ממנו[לד] (סימן רע"ו ס"ד בשו"ע). וכן כשנכנס אור מבחוץ, אם סוגר את התריס ולא מאפשר לאור מבחוץ להיכנס נחשב האור שהדליק הגוי כחידוש הנאה ואסור ליהנות ממנו[לה].

ג. גם כשהנרות דולקים או שנכנס אור מבחוץ מותר ליהנות מהאור שהדליק הגוי רק שימושים שיכול היה להשתמש גם ללא התאורה שהדליק הגוי, אך שימושים שלא יכול לעשות ללא האור אסור (ס"ק ל"ב במשנ"ב).

לדוגמא, אם הנרות נמצאים בפינת הסלון והשולחן בצידו השני, לסעוד סעודת שבת בפינת הסלון אפשר על ידי הנרות בדוחק, אך להסתכל בשעון אינו יכול לאור הנרות שנמצאים בצד השני, ולכן גם לאחר שהדליק הגוי את האור אסור לו להסתכל בשעון כשנמצא בפינת הסלון. כיון שכלפי שימוש זה נחשבת הדלקת הגוי כחידוש הנאה ולא כריבוי הנאה. וכן לשחק עם הילדים או לפנות את השולחן אם אינו מספיק לכך אור הנרות הרי שאסור.

***

אפשרות ה' - לומר לגוי להדליק את האור בחדר לצורך חולה או קטן, ואם ידליק הגוי את האור דרך המתג הראשי מותר ליהנות משאר הדברים שהודלקו מדין פסיק רישיה בגוי[לו].

על פי המבואר בשו"ע (סימן רע"ו סעיפים א' וה') מותר לומר לגוי לעשות איסור דאורייתא עבור קטן, לפי שקטן לכל צרכיו כחולה שאין בו סכנה שמותר לומר לגוי לעשות מלאכה עבורו (סימן שכ"ח סי"ז). וזהו דוקא באופן שהקטן מפחד הרבה מהחושך (על אף שהוריו נמצאים לידו). סימן רע"ו סק"ו במשנ"ב.

אך ניתן להקל לומר לגוי להרים את המתג הראשי וליהנות מיתר הדברים שהודלקו רק בתנאי שמדגישים לו שני דברים:

א. שההדלקה עבור ילדים קטנים או חולים.

ב. מה אנו צריכים עבור הקטנים או החולים כגון אור לילדים בחדרים כי מפחדים בחושך או מים חמים כדי להכין אוכל לתינוקות.

באופן זה יהיה מותר גם לגדולים הבריאים ליהנות מכל החשמל שנדלק היות ועיקרו נעשה עבור הקטנים או החולים, ומכיון שעיקר הרמת המתג נעשתה עבור האור וכדו' כפי שביקשו מהגוי הרי שיתר הדברים שנדלקו מותרים מדין פסיק רישיה בגוי שהרי הגוי לא כיון אליהם אלא למה שביקשו ממנו.

אך אם לא ידגישו לגוי שההדלקה עבור הילדים הקטנים, יהיה אסור לגדולים ליהנות היות והדליק עבור כולם, וכן אם לא ידגישו לו מה צריכים עבור הקטנים יהיה אסור ליהנות מהחשמל שלא נצרך לקטנים שהרי בהדלקתו כיון גם אליו (כגון פלטות או מזגנים באופן שלא נצרכים לקטנים).

וכן בחולה שאין בו סכנה שנמצא בבית וצריך להדליק האור כדי שיוכל לקחת את התרופות שנמצאים בארון, או שזקוק לכוס תה להברות את גופו (לא סתם לשם תענוג), יאמר לגוי שידליק את האור בחדר פלוני לצורך החולה, או את המיחם לצורך החולה, ומכיון שעיקר מטרת הגוי בהדלקת האור עבור החולה מותר גם לגדול ליהנות. ומיתר הדברים שהודלקו מותר ליהנות מדין פסיק רישיה בגוי (סימן רע"ו ס"א ובמשנ"ב סק"ו, סימן רע"ו ס"ה ובמשנ"ב ס"ק ל"ט, סימן רנ"ג סוף סעיף ה' ברמ"א ובמשנ"ב ס"ק צ"ט, סימן ש"ז ס"ה. וע"ע לקמן בשאלות ותשובות בדיני גוי תשובה כ"ז, ל"ד ול"ט).

סיכום

כשיש עומס חשמל בשבת ומתג הראשי נפל, ישנם חמש אפשרויות להדליק האור על ידי הגוי, ונפרטם לפי סדר עדיפותם:

א. אם יש ילדים קטנים המפחדים מאוד מהחושך או חולה שאין בו סכנה הזקוק לתרופות וכדו', מותר לומר לגוי בצורה מפורשת להדליק את האור בסלון לצורך הילדים, או את האור במטבח לצורך החולה (כדי שיוכל לקחת את תרופותיו) או את המיחם לצורך בריאות החולה וכדו'[לז], דאז מה שהדליק הגוי לצורך הקטנים או החולים מותר אף לגדולים ליהנות (כמבואר בשו"ע סימן רע"ו ס"ה), ויתר הדברים שהודלקו מותרים מדין פסיק רישיה בגוי.

ב. אם יש מעט אור בבית כגון מתאורת הרחוב או שנרות השבת עדיין דולקים, יכול לרמוז לגוי בדרך סיפור דברים להדליק את האור, ואם הדליק דרך המתג הראשי מותר ליהנות משאר הדברים מדין פסיק רישיה בגוי[לח].

כמו כן אם כבתה הפלטה ועודנה חמה וגם המאכלים שעליה עדיין חמים יכול לרמוז לגוי דרך סיפור דברים להדליקה לפי שהוא ריבוי הנאה (יעוי' בהליכות שבת ח"א עמוד ש"נ).

ג. לומר לגוי להדליק דבר שאיסור הדלקתו מדרבנן כשיש צער גדול כגון מזגן, ועדיף לומר לגוי שיעשה זאת בשינוי, ואם הדליק הגוי דרך המתג הראשי כל יתר הדברים שהודלקו (כגון הפלטה, המיחם והתאורה) מותרים מדין פסיק רישיה בגוי.

ד. לומר לגוי לקחת דבר לצורכו כגון בירה או שוקולד וכדו', ומכיון שחשוך ידליק הגוי את האור עבורו ועבור היהודי[לט], בכזה אופן המיקל ליהנות ממלאכת הגוי יש לו על מה שיסמוך, ויש אומרים שמותר ליהנות לכתחילה.

ה. לומר לגוי להדליק את מתג החשמל בשינוי ולסמוך על הפוסקים שנחשב הדבר כשבות דשבות במקום צער גדול שהותר על ידי גוי.

ג. אמירה לגוי במקום מצוה דרבים

ישנו היתר נוסף לומר לגוי לעשות איסור דאורייתא והוא במקום מצוה דרבים, כגון שכבה החשמל בליל שבת בבית הכנסת או התקלקל העירוב (סימן רע"ו ס"ב), בכזה אופן מותר לומר לגוי לעשות אפילו איסור דאורייתא, לפי שבמקום מצוה דרבים סומכים על בעל העיטור שמותר לומר לגוי לעשות מלאכות האסורות מהתורה לצורך מצוה (משנ"ב שם ס"ק כ"ב וכ"ה), וזהו אף לבני ספרד[מ] (כמבואר בנודע ביהודה ובכה"ח סימן תרכ"ג אות י"ג, הליכות עולם ח"ג עמוד קפ"ג ובלוית חן סימן י"ז). ובזה עדיף שיאמר לגוי שיאמר לגוי אחר (יעוי' בטעם הדבר לקמן בשאלות בדיני גוי תשובה ב'), ואם יש אפשרות לעשות זאת בשינוי ראוי ונכון לומר לגוי שיעשה זאת בשינוי.

אולם חשוב לציין ולהדגיש שמצוה דרבים היינו שאם לא יעשו את המצוה תתבטל המצוה של הרבים, כגון שתתבטל תפילה בציבור או שיעור תורה דרבים אם לא יהיה את האור[מא], אך אם המצוה יכולה להתקיים גם בלי האמירה לגוי אלא שהאמירה חוסכת טרחא ומהווה נוחיות לרבים לא התירו (אגרות משה או"ח ח"ג סימן מ"ב).

למשל אם כבה החשמל בחדר אוכל של הישיבה, אין זה נחשב מצוה דרבים כיון שמצות סעודת שבת לא מורכבת מהרבים אלא כל יחיד ויחיד מקיימה בפני עצמו, ולכן באופן זה אין לסמוך על היתר אמירה לגוי במקום מצוה דרבים אלא צריך לעשות אחת מהאפשרויות המוזכרות לעיל (וע"ע בזה לקמן באריכות בשאלות ותשובות בדיני גוי תשובה ל"ו ומ"ג).

וכן אם כבה החשמל בבית מדרש שלומדים בו בני תורה שאין חשש שיתבטלו מתפילה במנין או מלימוד תורה אלא ילכו למקום אחר הנמצא בסמוך, אין זה נחשב מצוה דרבים ואסור לומר לגוי להדליק החשמל אא"כ ירמזו לו להדליק בריבוי אורה או יאמרו לו להדליק בשינוי וכנ"ל.

ולעניין לומר לגוי להדליק את החשמל שכבה בשבת חתן יעוי' במה שכתבנו בזה בהליכות שבת ח"א עמודים שמ"ח - שמ"ט.

ד. אפשרויות נוספות המתירות הנאה ממלאכת הגוי

1) כל אמירה שאסור לומר לגוי בשבת הוא הדין שאסור לומר לו קודם השבת (סימן ש"ז ס"ב). ולכן מי שיש לו עובד זר בביתו אסור לומר לו קודם השבת 'אם יכבה החשמל תדליקנו'.

2) וכן אין היתר בשבת לומר לגוי שיאמר לגוי אחר, דזה אמנם פותר את איסור האמירה במקום צורך גדול, אך לא פותר את איסור ההנאה (יעוי' היטב במשנ"ב סימן ש"ז ס"ק כ"ד).

נוכל להשתמש בשני הפתרונות הנ"ל רק בריבוי הנאה לפני התנאים המבוארים לעיל באפשרות ד'.

3) מכיון שאסור לומר לגוי להדליק אור וכדו' אף במקום צורך גדול, לכן אף אם עיקר ההדלקה היתה עבור צורך גדול או צורך מצוה אסור אף בדיעבד ליהנות, ולא נוכל לצרף את שיטת בעל העיטור המתיר אף את האמירה[מב].

4) אם המתג הראשי נפל וידוע שאחד המתגים מקצר, מותר לומר לגוי שיוריד את כל המתגים ואז להרים את הראשי, ושוב להרים מתג אחר מתג, אבל רק אלו שיש בהם את אחד מחמשת ההיתרים שכתבנו (לפי שהורדת המתגים יש בה רק איסור מוקצה אשר מותר לומר לגוי בצורך גדול, והרמת המתגים הוא איסור דאורייתא וזה הותר באופנים מסויימים וכנ"ל).

ההלכות לקוחות מתוך הספר "הליכות שבת" חלק ב', מאת הגאון הרב אופיר מלכא שליט"א, ראש בית ההוראה הלכה למעשה, ומחה"ס הליכות שבת, הליכות מועד, הליכות שמיטה.  לרכישה היכנסו להידברות שופס או לחצו כאן.