הרב יצחק יוסף לפרשת ניצבים – הלכות ראש השנה

הדלקת נרות

א. בערב ראש השנה מדליקים נר לכבוד יום טוב, כמו שמדליקים נר בערב שבת לכבוד שבת. מנהג אחינו האשכנזים בירושלים להדליק ארבעים דקות קודם השקיעה, אולם מנהגנו בכל ערב שבת להדליק רבע שעה או עשרים דקות לפני השקיעה, וכל שכן בערב יום טוב שאין צורך להקדים יותר.

שעת ההדלקה

ב. יש נוהגים להדליק נר לכבוד יום טוב בלילה, לפני הקידוש, שהרי מותר להדליק נר ביום טוב, מעבירים מאש לאש ומדליקים, אבל עדיף יותר להדליק מבעוד יום, כמו בכל ערב שבת.

נר של יום טוב

ג. עצם הדלקת נר לכבוד יום טוב שנויה במחלוקת, והארחות חיים (בדין הדלקת הנר בערב שבת אות א) הביא שיש אומרים שאין לברך על הדלקת נר של יום טוב, כי עיקר טעם ההדלקה הוא מפני שלום בית (שבת כה:), שכאשר נכנס לביתו החשוך נתקל באיזה כסא באמצע הבית, ועלול לריב עם בני ביתו, אבל ביום טוב לא שייך טעם זה, כי מיד הוא יכול להדליק נר מנר, ולכן לא תיקנו הדלקת נר לכבוד יום טוב. אבל הרמב"ם (פרק ו מהלכות יום טוב הלכה טז) כתב: כשם שמצוה לכבד שבת ולענגה, כך כל ימים טובים שנאמר "לקדוש ה' מכובד", וכל ימים טובים נאמר בהם "מקרא קודש", וכבר בארנו הכיבוד והעינוג בהלכות שבת. עד כאן לשונו. ומבואר בדברי הרמב"ם בהלכות שבת (פ"ה ה"א ופ"ל ה"ה) שהדלקת נר שבת יש בה משום עונג שבת וגם משום כבוד שבת. ולפי זה הוא הדין שצריך להדליק נר לכבוד יום טוב. ואמנם בשו"ת פעולת צדיק (ח"ג סימן ער) כתב, שממה שהרמב"ם בהלכות יום טוב לא הזכיר כלל דין הדלקת הנר, משמע שאין מצוה להדליק נר ליום טוב. אבל אין זה מוכרח, כי יש לומר שהרמב"ם סמך על מה שפירש בהלכות שבת, ואין בין יום טוב לשבת אלא מלאכת אוכל נפש בלבד, וכמו שאמרו במשנה (ביצה לו:), ובפרט לפי מה שביאר לנו הרמב"ם שמצוה לכבד ולענג את יום טוב כמו בשבת.

מתימן יבוא

ד. בשו"ת פעולת צדיק הנ"ל כתב, שבתימן לא נהגו לברך על הדלקת הנר ביום טוב. אנחנו לא בקיאים במנהגי תימן, ויתכן שחלק מהתימנים היו נוהגים לברך, אבל למעשה, כיום שהתימנים עלו לארץ, וכאן המנהג פשוט שמדליקים בברכה, ומנהג זה הוא על פי דברי הראבי"ה (סימן קצט) והאור זרוע (הלכות ערב שבת סימן יא), והמרדכי (פרק במה מדליקין סימן רצד), ומרן השלחן ערוך (סימן רסג ס"ה, וסימן תקיד סי"א), והרי זה כדין ההולך ממקום שלא נהגו למקום שנהגו, שעושה כמנהג בני המקום שהגיע לשם. ואמנם בענין המבטא בתפלה ובברכות התימנים ימשיכו כמנהגם, וכל אחד עושה כפי המסורת שלו, אבל בענין כזה של הלכה יש להם לנהוג כפי המנהג הרווח בארץ, להדליק נר של יום טוב בברכה.

לא עלינו תלונותיכם

ה. בשנה שעברה אמרתי גם כן הלכה זו, שהתימנים ידליקו נר של יום טוב בברכה, והיו כאלה שתקפו אותי, וטענו: מה אתה מכריח אותנו למנהג שלכם?! וכי זה אני? זה מרן זצ"ל שפסק כך בשו"ת יחוה דעת ח"א (סימן כז)! אלא שהם פוחדים לתקוף את מרן שהיה גדול הדורות, אז הם תוקפים אותי. אבל פסק זה מיוסד על אדני פז, על פי דברי מרן הבית יוסף בשו"ת אבקת רוכל (סימן ריב), לגבי קהילה של 100 אנשים שהיו נוהגים לפסוק כדעת הרמב"ם, והנה באו לשם עשרה אנשים ממדינה אחרת, ואחר כך באו עוד עשרה, וכן על זה הדרך, עד שהתושבים החדשים נעשו 150, כולם צריכים לנהוג כמנהג הקדום של העיר, כי 'קמא קמא בטיל', כלומר כל קבוצה שהגיעה בטלה בתושבים הותיקים ונעשו כמותם, והבאים אחריהם מתבטלים גם כן. ואמנם בשו"ת פנים מאירות (ח"ב סימן קלג) חולק על זה, וסובר שהחדשים לא מתבטלים בותיקים, אבל 'מאי חזית' לפסוק כדברי הפנים מאירות – שהיה גאון עולם מלפני כ-350 שנה – ולא כדברי מרן השלחן ערוך אשר ממאתים רבנים נסמך, ושכינה דיברה מתוך גרונו. ובכלל, יש אומרים שכבר בתימן קיבלו הוראות מרן הבית יוסף, וכמו שכתב בשו"ת רביד הזהב (סימן כו) – שתלמידו הרב פעולת צדיק (ח"ב סימן עו) כותב עליו שהיה רב של דור – שבתימן נוהגים כדעת מרן אפילו נגד דעת הרמב"ם. ואם כי יש בזה מחלוקת, אבל זה היה על תימן עצמה, שלא התפשטה כל כך קבלת הוראות מרן, ובכל תימן היה רק שלשה עותקים של חיבור הבית יוסף. אבל כשהגיעו לארץ, בודאי שעליהם לנהוג כדעת מרן השלחן ערוך. ולכן כולם ידליקו נר לכבוד יום טוב בברכה, בין ספרדים בין אשכנזים בין תימנים.

ברכה קודם ההדלקה

ו. אחינו האשכנזים נוהגים לברך על הדלקת הנר בערב שבת לאחר ההדלקה, כי חוששים לדעת בה"ג שמקבלים שבת בהדלקה, ולאחר שבירכה על הנר וקיבלה שבת, לא תוכל עוד להדליק את הנר. כך כתב מהר"י וייל (סימן כט), וכן פסק הרמ"א (סימן רסג סעיף ה). אבל לדעת מרן השלחן ערוך (סימן רסג סעיף י) לא מקבלים שבת בהדלקה, אלא באמירת מזמור שיר ליום השבת. וגם למאן דאמר שקבלת שבת תלויה בהדלקה, אינה תלויה בברכת ההדלקה. ולכן צריך להקפיד לברך קודם ההדלקה, כדין כל המצוות שמברך עליהן עובר לעשייתן, וכמבואר במסכת פסחים (ז:). ולדעת כמה ראשונים המברכת על הנר לאחר ההדלקה הרי זו ברכה לבטלה, וכמו שכתב בפירוש בשבלי הלקט (ענין שבת אות נט). וכן דעת עוד שלשים גאונים וראשונים – אשר חלקם לא היו בדפוס בזמן מהרי"ו והרמ"א – שצריך לברך קודם ההדלקה. והגאון רבי איסר זלמן מלצר כשהגיע לארץ, הורה לאשתו ובנות משפחתו לברך על הנרות בערב שבת קודם ההדלקה, שכן המנהג בארץ כדעת מרן.

ביום טוב כולם מברכים קודם

ז. מכל מקום ביום טוב אין שום סברא להחמיר בזה ולברך לאחר ההדלקה, שהרי האשה מדליקה את הגפרור ומברכת ומדליקה, וגם אם נחוש שבברכה היא מקבלת עליה את החג, הלוא מותר להדליק מאש לאש ביום טוב. ולכן גם האשכנזיות צריכות לברך על הדלקת הנר בערב יום טוב קודם ההדלקה. חידוש זה כתב בנו של בעל הפרישה (בסוף ההקדמה לחיבור דרישה ופרישה יו"ד) בשם אמו הרבנית אשתו של בעל הפרישה, שביום טוב לכל הדעות מברכים ומדליקים. המגן אברהם (סימן רסג ס"ק יב) ראה את החידוש של הרבנית, וכתב על זה: "אין חכמה לאשה אלא בפלך" (יומא סו:), כי לא חילקו חכמים בתקנתם, ובין בשבת ובין ביום טוב מברכים לאחר ההדלקה. אבל דבריו לא מוסכמים, וכמה אחרונים כתבו להלכה כדברי הרבנית אשת הפרישה, שביום טוב יברכו וידליקו. ובפרט לפי מה שכתב הגאון רבי שלמה קלוגר בשו"ת ובחרת בחיים (סימן פג), שאין בהדלקת נרות יום טוב משום קבלת יום טוב. על כן בודאי שיש להורות לאשכנזיות שיברכו קודם ההדלקה.

שהחיינו בקידוש ולא בהדלקה

ח. יש נשים הנוהגות לברך שהחיינו בשעת הדלקת הנרות, אבל יותר טוב שלא ינהגו כן, כי אף על פי שזמן אומרו אפילו בשוק (עירובין מ:), כלומר ברכת שהחיינו אפשר לאומרה ביום טוב גם ללא קידוש, אבל לכתחילה חכמים תיקנו לאומרה בשעת הקידוש, ולא מצינו שתיקנו לברך בשעת ההדלקה, וכמבואר באור זרוע (ח"ב סימן יא). ובפרט לפי האמור שצריך לברך על הדלקת הנר קודם ההדלקה, אם תברך שהחיינו בין הברכה להדלקה הרי זה הפסק. מה שאין כן כשמברך שהחיינו בקידוש כתקנת חכמים, אין בזה הפסק. ולכן גם הנשים יֵצאו ידי חובת שהחיינו בברכה שאומר הבעל בקידוש, וכן אשה אלמנה שעושה קידוש לעצמה תברך שהחיינו בקידוש. וכמו שהזהיר על זה תלמידו של בעל התרומת הדשן בספרו לקט יושר (עמ' מט ענין ג).

הדלקה בלילה השני

ט. גם בלילה השני של ראש השנה מדליקים נרות בברכה לכבוד יום טוב. ויכולים להדליק את הנרות בלילה כשחוזרים מבית הכנסת, וכמובן שיש להעביר מאש לאש.

שעון שבת

י. יש שמתחכמים ומהדרים לכוין שעון שבת מערב ראש השנה, שיכבה את אור החשמל בשעת ההדלקה, כדי שידליקו נרות בשעה שהבית חשוך, כי אם הבית מלא באור החשמל, 'שרגא בטיהרא מאי מהני', הנר הוא תוספת אורה, ונחלקו הראשונים אם מברכים על תוספת אורה, לדעת מהרי"ל (סימן נג) מברכים על תוספת אורה, אבל לדעת מרן השלחן ערוך (סימן רסג סעיף ח) אין לברך על תוספת אורה, כדעת האור זרוע[1]. ולכן יש שמהדרים בכל ערב שבת ויום טוב לכבות את אור החשמל קודם ההדלקה, אבל בליל יום טוב שני של ראש השנה שאי אפשר לכבות[2], עושים שעון שבת שיכבה את אור החשמל בשעה היעודה. אבל באמת מעיקר ההלכה גם בערב שבת אין צורך לכבות את החשמל לפני ההדלקה, ולכן מרן זצ"ל הגם שבספרו (חזון עובדיה שבת א' הלכות הדלקת נרות סעיף כ) כתב שראוי מאוד להחמיר בזה. אבל אני מעיד שמעולם מרן לא אמר לבני ביתו להחמיר בזה. וטעם הדבר, שהרי האור זרוע (ח"ב הל' ערב שבת סימן יא) כתב: מנהג כשר הוא להדליק תחילה כל נרות שבבית, ואחר כך נרות שעל גבי השלחן. והלא האור זרוע עצמו סובר שאין לברך על תוספת אורה, אלא ודאי שאם הנרות הראשונים לא הודלקו למצות נר שבת, אפשר לברך על הנרות שבת. כי בנר שבת יש שני דברים, עונג שבת, כמבואר בדברי הרמב"ם (פ"ה מהלכות שבת ה"א) וכבוד שבת, כמבואר בדברי הרמב"ם (פ"ל מהל' שבת ה"ה). כבוד שבת כולל את הדברים שנעשים קודם השבת, כמו סידור המיטות ועריכת השלחן, והוא הדין הדלקת נרות בפמוטים מיוחדים לשבת. ואילו עונג שבת כולל את הדברים שנעשים בשבת עצמה, כמו לאכול דברים המענגים אותו, ולנוח, קצת, לא כמה שעות... והוא הדין שיהיה אור בביתו בשבת. ולכן אמרו בגמרא מסכת שבת (כג.): היה נר דלוק מבעוד יום, דולק והולך כל היום כולו, למוצאי שבת מכבה ומדליקו. שם מדובר לגבי נר חנוכה, אבל הרמ"א (סימן רסג[3] סעיף ד) הביא דין זה גם לגבי שבת, שאם היה נר דלוק מבעוד יום, מכבה ומדליק אותו במיוחד לכבוד שבת. כלומר, שיש שני חלקים במצות נר שבת, בערב שבת מדליק את הנר לכבוד שבת, ושיהיה נר דלוק בשבת משום עונג שבת, ומכיון שההדלקה בערב שבת היא גם משום כבוד שבת, לפיכך לא די שיהיה נר דלוק בשבת, אלא צריך שההדלקה תהיה במיוחד לכבוד שבת, מה שאין כן הדלקת החשמל לא היתה לכבוד שבת. ולכן גם היום שיש חשמל, עדיין יש טעם להדלקת נר שבת.

תקנות חכמים לא משתנות

יא. יש עוד טעם להדלקת נרות שבת למרות שיש לנו אור החשמל, לפי שתקנת חז"ל לא זזה ממקומה, וכמו דין חזרת השליח צבור, שנתקנה בשביל להוציא ידי חובה עמי ארצות שלא יודעים להתפלל, ולכן לא תיקנו חזרה לתפלת ערבית, כי עיקרה רשות. גם היום שרובם ככולם יודעים להתפלל[4], התקנה נשארה במקומה, כי אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמנין (כמבואר במשנה עדיות פ"א משנה ה). וכן ברכת מעין שבע שתיקנו מפני המאחרים, לפי שבתי כנסיות היו בשדות, וזה לא שייך אצלנו שבתי כנסיות בעיר, מכל מקום תקנת חכמים נשארה במקומה. וכן גזירת חכמים שלא להשתמש בתרופות בשבת, שמא יבוא לשחוק סממנים בשבת. למרות שהיום כמעט אין מי שבקי בהכנת תרופות, וכולם קונים תרופות מוכנות, סירופ או כדורים, גזירה זו נשארה בעינה, כי אין לנו רשות לבטל תקנת חכמים. והוא הדין לגבי הדלקת נרות שבת, שלמרות אור החשמל עלינו לקיים תקנת חכמים להדליק נרות שבת, ובפרט שכאמור יש בהם כבוד שבת, שניכר בהם שהודלקו לכבוד שבת. לכן מעיקר הדין אין צורך לכבות את החשמל קודם ההדלקה, וכן אין צורך לערוך שעון שבת שיכבה את החשמל, אלא שמי שרוצה להחמיר על עצמו רשאי, בתנאי שאינו גורם צער לאשתו בכך שלפתע השעון שבת מכבה לה את החשמל ביום טוב.

ראיה מנר חנוכה

יב. יש עוד ראיה לכך שאין זה בגדר תוספת אורה, ממה שכתב מרן השלחן ערוך בהלכות חנוכה (סימן תרעט), שידליק נר חנוכה ואחר כך נר שבת, לחוש לדעת בה"ג שמקבלים שבת בהדלקה. למרות שמרן השלחן ערוך בהלכות שבת (סימן רסג סעיף י) פוסק שלא מקבלים שבת בהדלקה, אלא באמירת מזמור שיר ליום השבת, אף על פי כן היכא דאפשר לחוש לבה"ג, מהיות טוב אל תיקרי רע (ע' ברכות ל.). והלא רוב העולם מדליקים נר חנוכה בתוך הבית, וכמו שאמרו בגמרא מסכת שבת (כא:): ובשעת הסכנה מניחו על שלחנו ודיו. ומשמע מדברי הראשונים – האור זרוע (הלכות חנוכה סימן שכג) והרשב"א (ח"א סימן תקמא) והמאירי (שבת כא:) ועוד – שגם בזמן הזה לאחר שעברה הסכנה נהגו להדליק בפנים. יש מפרשים שהסכנה היא שיגנבו לו את החנוכיה. או כמו שכתב בעל העיטור (ח"ב הלכות חנוכה דף קיד ע"ב) שכיון שנהגו נהגו. והלא בחנוכה מדליקים נר שמש שמותר ליהנות לאורו, ואף על פי כן מדליקים נר שבת לאחר נר חנוכה, ולא חוששים לכך שנר שבת הוא תוספת אורה, ועל כרחך מטעם שנר חנוכה והשמש לא הודלקו לכבוד שבת כנרות שבת. והוא הדין שמותר להדליק נרות שבת בשעה שאור החשמל דולק, כיון שהחשמל לא הודלק לכבוד שבת.

סימנא טבא

יג. בשני הלילות של ראש השנה מביאים לשלחן פירות וירקות, כמו קרא, רוביא, כרתי, סילקא, תמרי. יש שני מקומות בגמרא שהוזכר מנהג זה, במסכת הוריות (יב.) נאמר: יהא רגיל "למיחזי", כלומר די לראות סימנים אלו בראש השנה. אבל במסכת כריתות (ו.) נאמר: יהא רגיל "למיכל". וכן נוהגים, לאכול כל הסימנים הללו, כדברי הגמרא בכריתות. אבל מי שלא יכול לאכול סימנים אלו, כגון שהוא חולה, לכל הפחות יקיים דברי הגמרא בהוריות ויראה את הסימנים, וגם יוכל לומר עליהם "יהי רצון".

יהי רצון

יד. המקור לאמירת יהי רצון הוא מרבינו האי גאון, וכן הביאו המרדכי (ריש מסכת ראש השנה, הובא בבית יוסף סימן תקפג), והכל בו (סימן סד ד"ה ומנהג נרבונא), כי סימנא מילתא. וכן נוהגים לאכול רימון ואומרים עליו: שנהיה מלאים מצוות כרימון.

כשמרן היה ילד

טו. מרן זצ"ל (בחזון עובדיה ימים נוראים עמ' צז) מספר: "כד הוינא טליא", כלומר כשהיה נער צעיר, שאלו אותו, איך אנחנו אומרים שנהיה מלאים מצוות כרימון, הרי בגמרא מסכת חגיגה (כז.) למדו מהפסוק "כפלח הרימון רקתך", שאפילו ריקנים שבך מלאים מצוות כרימון, וכי אנחנו מבקשים להיות כמו אותם הריקנים? ומרן בילדותו תירץ שני תירוצים, א. אותם הריקנים הם רק כפלח הרימון, אבל אנחנו מבקשים להיות מלאים מצוות כרימון שלם. ב. ועוד, שהם בכל חייהם מלאים מצוות כרימון, אבל אנחנו מבקשים בכל שנה, שבשנה זו נהיה מלאים מצוות כרימון.

מתוק מדבש

טז. כשאוכלים תפוח בדבש אומרים: "שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה". אבל לא אומרים "מתוקה כדבש", כי אנחנו רוצים שהשנה תהיה מתוקה יותר מדבש. 'מה מתוק מדבש'? התורה! שנאמר (תהלים יט, יא) "הנחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש ונופת צופים".

שני תמרים

יז. מברכים ברכת בורא פרי העץ על תמר אחד, ובברכה זו הוא פוטר את כל פירות העץ, ועל התמר השני אומרים "יהי רצון שיתמו אויבינו ושונאינו וכל מבקשי רעתנו". ואם אין לו כל כך תמרים, לאחר שיברך העץ ויטעם ממנו, יאמר על החצי השני "יהי רצון". אם התמר חדש מברכים עליו גם ברכת שהחיינו, אבל תמר יבש אין עליו שהחיינו אלא רק ברכת העץ.

לא לעשות הפסק

יח. יש מי שכתב (מעגלי צדק דף רכד ע"ב ד"ה ואחר) שיברך על התמר העץ, ואחר כך יאמר יהי רצון ויטעם, ולדעתו אין בזה הפסק, וכמו שכתב כיוצא בזה הב"ח (סימן תרה) בשם התשב"ץ (סימן קכה) בענין הכפרות[5], שיכול לומר "זה חליפתי זה תמורתי זה כפרתי" בין ברכת השחיטה לשחיטה, ואין בזה משום הפסק, כיון שכל מה שהוא שוחט את העוף זה בשביל הכפרות, והרי זה מאותו הענין, וכמו דין "גביל לתורי", שהמברך ברכת המוציא לחם מן הארץ, ואחר כך אמר לבני ביתו לערבב את האוכל לשוורים, אין זה הפסק, כיון שאסור לו לאכול עד שבהמתו תאכל. אולם האחרונים לא הסכימו לדברי התשב"ץ, שהרי יכול לומר זה חליפתי וכו' קודם ברכת השחיטה. ועוד שגם בדברים שהם מאותו ענין אין להפסיק לכתחילה, ורק בדיעבד לא הוי הפסק, וכמבואר בשלחן ערוך (סימן קסז סעיף ו). ובבית יוסף שם הביא שכן כתב הכל בו (סימן כד). ולכן כתב המגן אברהם (סימן תקפג ס"ק ב) שאין להפסיק ביהי רצון בין הברכה לטעימה, אלא יטעם, ואחר כך יאמר יהי רצון. וכן פסק המשנה ברורה (סק"ד).

כל אחד יכול לברך

יט. לפי הדין כל אחד מבני הבית יכול לברך לעצמו ברכת העץ על התמר. ואמנם הרב שלחן גבוה (סי' תעג סק"א) כתב, שאין לעשות כן, שהרי הראשון יכול לכוין להוציא את כולם ידי חובה, ומי שמברך אחריו הוא כמברך ברכה שאינה צריכה, והסתייע מדברי המהרשד"ם (חאו"ח סי' א) שכתב בחריפות על כיוצא בזה, שמי שעושה כן הוא מברך ברכה לבטלה. אבל באמת מעשים בכל יום שלא חוששים לכך, וכמו בספירת העומר, שכל הצבור מברכים וסופרים לאחר שהשליח צבור בירך וספר בקול רם, ואין חוששים לברכה שאינה צריכה. ואמנם מרן זצ"ל בחזון עובדיה יום טוב (הלכות ספירת העומר סעיף י) כתב, שיאמר בפירוש בתחלת ימי הספירה, "אני מכוין שבכל לילה מן הלילות של ספירת העומר בשנה זו, שלא לצאת ידי חובת הברכה והספירה של העומר בשמיעתי אותם מפי השליח צבור, או אדם אחר, אלא רק כשאברך ואספור העומר בעצמי", זה לרווחא דמילתא, אבל בודאי שמי שלא עשה כן לא עיכב, ויכול לספור לאחר השליח צבור, והרי זה כמו שכיון בפירוש שלא לצאת ידי חובה בברכתו, כיון שבדעתו לברך אחריו. והוא הדין בנידוננו, שיכול כל אחד לברך בעצמו על התמר. ומה שכתב מהרשד"ם שהוא כמברך ברכה לבטלה, כבר העירו על זה (ע' בשו"ת הרמ"ע מפאנו סימן קט), שהיה שם הדיוט אחד שנהג נשיאות ברמה, גידל זקן ופאות והתחיל לדרוש הלכות, נגד המקובל בידינו, והוא אמר להם גם לעשות כך, והגאון מהרשד"ם בא לכלל כעס, "אורייתא קא מרתחא ליה" ואמר: לא תשמעו לו! כי היה לו ענין מיוחד למנוע הדיוט לקפוץ בראש. אבל לעולם אין בזה באמת חשש ברכה לבטלה, כמבואר בתלמידי רבינו יונה (ברכות יב.), שלכל הדעות מועילה כוונה נגדית, ולכן אם מכוין בפירוש שלא לצאת ידי חובה, אינו יוצא ידי חובה. אלא שאם ירצו אחד יברך לכולם, מדין "ברוב עם הדרת מלך", כמו בקידוש שאחד מקדש לכולם מדין ברוב עם הדרת מלך.

לא תנחשו

כ. יש ששאלו אם אין בכל סימנים אלו משום "ניחוש", שהתורה הזהירה אותנו "לא תנחשו ולא תעוננו",  שלא יאמין בכל מיני אמונות תפלות, כגון שהולך לעשות איזה עסק והנה בדרכו הוא רואה שועל, וחושש שמא בעל העסק יהיה ערמומי כמו שועל, כותב הרמב"ם (פי"א מהלכות עבודה זרה הלכה ד) שיש בזה משום לא תנחשו. וכיוצא בזה כתב בשו"ת מים חיים (הלוי ח"ג סימן כח), לגבי מי שבא לבית הכנסת וראה שמישהו אחר יושב במקום שלו, שיש חוששים לסימן לא טוב, ולכן הולך להתפלל במקום אחר, יש בזה משום לא תנחשו. אולם בשו"ת הרשב"א (סימן תיג) כתב תשובה ארוכה בנושא זה, ותמצית דבריו שאם עושה כן דרך תפילה אין בזה משום ניחוש. ולכן יכול לבקש בקשות בראש השנה על התמר שיתמו אויבינו שונאינו וכל מבקשי רעתנו. וכמובן שיתכוין על אויבינו הערבים שונאי ישראל, כמו דעא"ש, והחמאס, והחיזבאללה.

הזמן הנכון להבאת הסימנים

כא. יש נוהגים להביא את הסימנים מיד לאחר הקידוש, אבל נכנסים לספק אם צריכים לברך ברכה אחרונה, וכמו שנחלקו הרז"ה והרמב"ן (פרק ערבי פסחים) בענין ארבע כוסות בליל הסדר, אם צריך לברך ברכה אחרונה על שתי הכוסות ששותה לפני הסעודה, או שברכת המזון פוטרתן. ולכן טוב יותר להביא את כל הסימנים בתוך הסעודה, לאחר שעשו קידוש ונטלו ידים ואכלו לפחות כזית פת, אז יביאו את הסימנים, ובזה יוצאים מכל ספק.

ברכה על תמרים בסעודה

כב. על התמרים מברך למרות שאוכל אותם בסעודה, כיון שאין רגילים לאוכלם עם הפת אלא לקינוח. ואמנם בספר החינוך (מצוה תל) כתב, שאין מברכים על התמרים בסעודה, כיון שתמרים מיזן זייני, הם מזינים ומשביעים ולכן הם טפלים לפת. ולפי דעתו דין התמרים כדין תבשילים שבאים להשביע, כמו אורז ויאפראק [כרוב ועלי גפן ממולאים באורז ובשר], ובספר טהרת המים (מע' פ אות יא) חשש לדבריו, משום ספק ברכות להקל. והיה חכם אחד ע"ה שבכל שנה בשיעור שלו היה חוזר על זה, שאין לברך על התמרים בסעודה[6]. אולם מרן זצ"ל (בחזון עובדיה עמ' צו) הביא את ספר החינוך, ואף על פי כן לא חשש ופסק שמברכים על התמרים בסעודה, למרות שמרן זצ"ל מאוד חשש לסב"ל, כיון שאין לחוש לסברא יחידאה, ובפרט שכן המנהג שמברכים על תמרים בסעודה, ובמקום מנהג אין אומרים סב"ל. אבל על הלוביא והדלעת לא מברכים, כיון שהם דברים הבאים מחמת הסעודה, ונפטרים בברכת הפת.

המאמר לקוח מתוך הספר "השיעור השבועי - הרב יצחק יוסף". לרכישה בהידברות שופס לחצו כאן