שבילי האמונה: מי אמר שהקב"ה רוצה את ההישגים הרוחניים שלך?

אהובי, הנני לוחץ אותך אל לבבי, ולוחש באוזנך, כי אילו היה מכתבך מספר לי אודות המצוות והמעשים הטובים שלך, הייתי אומר שקיבלתי ממך מכתב טוב. עכשיו שמכתבך מספר על דבר ירידות ונפילות ומכשולים, הנני אומר שקיבלתי ממך מכתב טוב מאוד. רוחך סוערת לקראת השאיפה להיות גדול. בבקשה ממך, אל תצייר בנפשך גדלותם של גדולי עולם שהם ויצרם הטוב בבחינת חד הוא. לעומת זאת צייר גדלותם של גדולי עולם באותיות של מלחמה נוראה עם כל הנטיות השפלות והנמוכות. ובזמן שהנך מרגיש בקרבך סערת היצר, דע לך שבזה אתה מתדמה אל הגדולים הרבה יותר מאשר בשעה שאתה נמצא במנוחה השלמה שאתה רוצה בה. דוקא באותם המקומות שהנך מוצא בעצמך הירידות הכי מרובות, דוקא באותם המקומות עומד הנך להיות כלי להצטיינות של כבוד שמים.

(מתוך מכתבו של ר' יצחק הוטנר לתלמידו)

קשיים הם חלק בלתי נפרד מהחיים

קשיים הם סימן של חיות רוחנית. מי אמר שהקב"ה רוצה את ההשגים הרוחניים שלך? אולי הוא רוצה דוקא את העליה שלך מתוך הקשיים? את הנפילות ואת המלחמות? אם אתה נלחם – סימן שאתה חי. בזה שאתה מתאמץ, אתה מקור לנחת רוח לקב"ה. כשמטפסים – מתרחשות גם נפילות. הנפילות מוכיחות שאתה בעליה. מי שלא עולה אין לו לאן ליפול. רק מי שעולה נופל וקם. שבע ייפול צדיק וקם.

ר' יחזקאל מקוזמיר כותב: אז ישיר משה – רמז לתחיית המתים מן התורה (סנהדרין צא, א). למה דוקא תחיית המתים קשורה לקריעת ים סוף, למה לא ענין אחר? כי כל חיות האדם היא בשביל האמונה, וכאן בקריעת ים סוף האמונה היתה כל כך ברורה, השכינה שראתה שפחה על הים בבהירות מופלאה, גרמו לכך שישראל לא היו צריכים לפתח את 'שריר' האמונה. הדברים היו כל כך נהירים וחזקים, שזה היה בבחינת מוות בשבילם. משום כך היה צורך בתחיית המתים.

מהותו של עם ישראל הוא העמידה בנסיונות. בגמרא מובא, שאברהם נהיה יהודי באור כשדים בגיל 52. איך זה ייתכן? והרי גילה את מציאות ה' כבר בהיותו בן שלוש! מסביר הרבי מסאטמר, כי אז הוא עמד מול הנסיון הראשון שלו. יהודי נהיה יהודי כאשר הוא עומד בנסיון במסירות נפש.

"עשרה דורות מנח ועד אברהם" כך כותבת המשנה באבות (ה, ב). אחר כך היא ממשיכה "עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו" (ה, ג). מדוע כאן 'אברהם אבינו' ושם רק 'אברהם'? כי כל עוד לא עמד בנסיונות – הוא אינו 'אברהם אבינו', אבי העם היהודי. מאז שעמד בנסיונות הוא היה לאבי העם היהודי – ומשכך, זכות מעשיו עומדת לבניו עד עצם היום הזה.

את הכח הזה, של עמידה בנסיונות, קיבלנו מאברהם אבינו. במתן תורה הכרזנו: "נעשה ונשמע!" – אנו מוכנים לעבוד ולשאת בעול.

זה לא היה פעם. זו כל המהות של חיינו. זה קשור לעבודה שלי עם עצמי, עם בן זוגי ועם הסובב אותי. להיות יהודי זה לקבל על עצמי דבר ראשון, שהחיים הם לא קיטנה. אני מקבל אימונים רוחניים גם אם הם אינם תמיד נוחים. גם אם קשה, אני מבין שזה לטובתי. אני סומך על המאמן שלי שלא יתן לי משהו מעבר לכוחותי, שלא יעשה לי שום דבר שלילי. הוא מאלץ אותי להתמודד, אבל זה לטובתי. במתן תורה לא שאלנו מה כתוב, לקחנו את הכל בעסקת חבילה. שלא כמו אומות העולם, שזרקו את התורה כשהיה קצת קשה, אנחנו ידענו שגם הקושי הוא חלק מהענין ולא ויתרנו עליו.

לרכישת ספרה החדש של הרבנית אסתר טולידאנו "שבילי האמונה" בהידברות שופס לחץ כאן