שבילי האמונה: מטרת הייסורים - לעורר אותנו לתפילה

סיבת הכאב – לעורר אותנו לתפילה.

אדם אחד הסתובב ברחובות תל אביב בחיפוש אחר חניה. הוא היה בדרך לפגישה חשובה מאוד וידע שאם לא ימצא חניה תוך דקות ספורות, הוא בבעיה. ביאושו פנה בתחינה כלפי שמים ואמר: "אלוקים, אני יודע שהייתי לא בסדר, אבל אם תמצא לי חניה אני מבטיח לאכול כשר, לשמור שבת, להניח תפילין ולתת מעשרות. רק תמצא לי חניה." לא עובר רגע, ורכב יוצא ממקום חניה בסמוך לבנין שבו אמורה הפגישה להתקיים – מקום חניה מושלם עבורו. פונה האיש השמימה ואומר: "בעצם לא משנה, כבר הסתדרתי...".

סיבת הכאב היא כדי שיהודי יעמוד בתפילה, יצעק ויתחנן לבורא עולם שיסיר ממנו את הייסורים. יודע הוא כי אין לו אל מי לפנות, זולת למי שהביא עליו את הייסורים, וכך הוא חוזר ומתקרב לבוראו. נזכור שמטרת הייסורים היא להעמיק את הקשר בינינו לבין הבורא באמצעות תפילה, ולא להפך – שנתפלל כדי ש'נסתדר'...

המגיד מדובנא ממשיל זאת למלך שהשתוקק שבתו תהיה זקוקה לו ותקרא לעזרתו. ניסה לעורר אותה בדרכים שונות, והיא התעלמה ממנו. שלח הוא כלבים לקראתה, ואז זעקה מקירות לבה: "אבא, הושיעני!"

ה' רוצה להביאנו לטוב דרך התפילה – ולכן הוא מביא עלינו ייסורים כדי שנקרא אליו. הקב"ה אוהב אותנו באהבה אינסופית, הוא חפץ להעניק לנו מטובו, אך מחכה שנפנה אליו, אם לא נפנה אליו, הוא עלול להביא עלינו דברים בלתי נעימים כדי שנזכר בקיומו. אף התנגשות קלה בשלחן היא מלאך המזכיר לנו את אבינו שבשמים.

אין מישהו אחר מלבד הקב"ה

רחל היתה עקרה, והיא באה ליעקב לבכות לו. היא מבקשת ממנו: הבה לי בנים! הבה – גימטריא 12. אני הייתי אמורה להיות אשתך היחידה, ואמורים היו לצאת ממני 12 שבטים – היא מזכירה לו. אני ויתרתי ללאה, אולם מבקשת שגם לי יהיו בנים. אם אין – מתה אנוכי.

אולם יעקב לא נענה לבקשתה, והוא אומר לה: התחת אלקים אנכי אשר מנע ממך פרי בטן? חז"ל מספרים (מדרש רבה, בראשית ל) כי רחל ביקשה ממנו שיתפלל עליה כשם שיצחק התפלל על רבקה ונענה. אמר לה יעקב: מה את משווה אותי לאבי? ליצחק ולרבקה שניהם לא היו ילדים, ולכן התפלל על רבקה שתיפקד. אבל לי – יש ילדים מלאה, מבלהה ומזלפה. מה את רוצה ממני? אמרו חז"ל: הכך עונים את המעוקות? ככה עונים למי שנמצא במצוקה, כביכול זו בעיה שלך? חייך שיבוא ממנה בן שכל בניך ישתחוו אליו ויצטרכו לו.

כמובן, מדרש זה מעלה תמיהה גדולה: איך יתכן שיעקב דיבר כך לרחל, הרי היה צדיק יסוד עולם!? וכי לא הרגיש כמה היא כאובה וזקוקה למשען? אלא, יעקב הרגיש שרחל סומכת עליו ולא על הקב"ה. הוא רצה לעורר את רחל להתפלל מתוך הרגשה שרק ה' יכול לעזור, ולכן כביכול התנכר לצער שלה. הוא אמר לה: התחת אלקים אנכי? אני הכתובת?! אני אעזור לך רק כשתאמרי לעצמך שאין מישהו אחר מלבד הקב"ה!

ברוח זו שואלים חז"ל, מדוע היו האמהות הצדיקות עקרות? ותשובתם, משום שהקדוש ברוך הוא מתאווה לתפילתם של צדיקים. מהי כוונת הדברים? הקב"ה אוהב אותנו ודואג לנו. הוא יודע שאם נשכח ממנו במשך כל 120 שנות חיינו עלי אדמות, כשנגיע לעולם הבא לא יהיה נחמד... מה הוא עושה? מביא עלינו ייסורים. ואז, מה עושה אדם שיש לו צרות וייסורים? מתפלל, מתחזק ומתקרב לקב"ה. זהו הרווח. כך אנו זוכרים את ה' ודבקים בו, ואוצרים זכויות לעולם הבא.

לא לברוח מהקושי – לנצל אותו לתפילה

אם כך כדאי לנצל את הקושי – לא לברוח ממנו אלא לנצל את הייסורים לתפילה מעומק הלב. לא נדלג על זה, כדי שלא נסבול חלילה לחינם… וכך כותב הרב פינקוס זצ"ל בספרו "נפש חיה":

"כשבאים על האדם ייסורים הוא עלול לומר – אין לי עכשיו כח להתפלל, אין לי כח ללמוד... הייסורים הם כמו מכונית – הם יכולים להביא אותנו בקלות ובמהירות למקומות רחוקים. אמנם, אם לא יודעים כיצד לנהוג, המכונית עלולה גם להרוג...

ישנם אנשים רגשיים, שכשמפריע להם משהו, כשמעיק להם על הלב, הם ניגשים למקרר ומתחילים לאכול... זו אכן דרך אחת לטפל בבעיה רגשית. אבל בדרך זו אנו מאבדים אוצר נפלא! אנו מאבדים את ההזדמנות להתקשר עם הקב"ה! ניתנה לנו מתנה נפלאה – מועקה רגשית! ובמקום לנצל אותה לקשר עם הקב"ה אנו מקשרים אותה עם עוגת קצפת...

כשהאדם נתון בתוך הכאב, אל לו לנסות ולברוח ממנו! אם יתרגל ויתגבר, הוא יכול לחיות עם הכאב והסבל – להשכיל ללמוד את הלקח היוצא מהכאב! לקחת את הכח שמניע בנו את רצון החיים, את הרצון לצמוח, ולנצל אותו לחיים האמתיים – להתפלל יותר בכוונה, להתקרב לקב"ה, להיות שותף בבריאה!

או אז נהפכים הייסורים למתנה נפלאה שנתן לנו הקב"ה!"

אמרה לי רופאה פסיכיאטרית מומחית גדולה בארץ ובחו"ל, שמנסיונה רב השנים – רפואת הנפש העוצמתית ביותר היא תפילה.

אם את מתוך השבר הכי עמוק בוכה לה' ומתפללת אליו, את מושכת אליך כוח מרפא הפועל עליך בכל הרבדים – פיזית, רגשית ונשמתית. שום טיפול רגשי לא יעזור בלי תפילה מעומק הלב.

וכך כותב החזון איש זצ"ל בקובץ אגרות: "בכל פגע הריני מורגל להחזיק את האמונה, כי לא נעשה דבר בעולם במקרה, רק על פי השגחתו יתברך, והריני מתאמץ בתפילה להעביר את רוע הגזרה, ולפיכך הריני מתייחס בקרירות להשתדלות כי... אין ההשתדלות ברורה."

ובדינים והנהגות חזו"א הוא כותב: "צריך לזכור שאין בכוחנו לעשות מאומה, רק במעשינו אנו מעוררים שערי רחמים שמעשי ידינו יכוונו את המבוקש, ומי שמתפלל ועושה תחנונים הוא פועל יותר מהמשתדל."

לרכישת ספרה החדש של הרבנית אסתר טולידאנו "שבילי האמונה" בהידברות שופס לחץ כאן