אמונה
שבילי האמונה: לייחס לקב"ה גם את ההצלחות שלנו
עלינו לדעת שה' נתן בחירה לאדם ולכן נראה לאדם כאילו הוא פועל ועושה ומצליח, אך האמת היא שאם הוא מצליח זה רק משום שכבר נגזר עליו להצליח
- הרבנית אסתר טולדנו
- פורסם ג' אלול התשע"ח |עודכן
(צילום: Shutterstock)
לפעמים נוטים להרגיש שיש לנו יד בהצלחתנו. עלינו לזכור גם כאן להכניס את ה'. נכון עשיתי השתדלות למשהו מסוים כדי להצליח, אך הכשרונות והתוצרים, הכל מה'! לדעת זאת, לחיות זאת ולאמר זאת בפה!
לאה קראה לכל ילדיה על שם ה' – להראות שהכל מה'. ראובן – כי ראה ה' בעניי, שמעון – כי שמע ה', וכן הלאה, כי ידעה בחוש שהכל ממנו יתברך.
בעל ה"קדושת לוי" מבאר, כי כל הצלחה – צריך לתלות בה'. לא לומר: הילד שלי מוצלח כי יש לי עקרונות בחינוך... הצלחתי כי ה' עזר. בדומה לכך כשהפרנסה באה בשפע, לא לייחס זאת לחוש העסקי שלנו, ליכולת לנצל הזדמנויות, ואפילו לא לחריצות ולנכונות לעבודה קשה – לזכור שהקב"ה הוא הזן ומפרנס ולו הישועה.
(עוד בנושא פרנסה – ואמונה שאין אדם נוגע במוכן לחברו – בהרחבה בפרק החמישי שדן בבטחון בפרנסה.)
עלינו לדעת שה' נתן בחירה לאדם ולכן נראה לאדם כאילו הוא פועל ועושה ומצליח, אך האמת היא שאם הוא מצליח זה רק משום שכבר נגזר עליו להצליח ושה' גרם לו להצליח. כך מסופר במדרש רבה (פרשת וישלח פרשה עט), שכשיצא רבי שמעון בר יוחאי מהמערה ראה אדם שצד ציפורים, ורשב"י בדרגתו הגבוהה שמע איך כל פעם שהוא יורה חץ יוצאת בת קול ומכריזה האם הפעם יצליח הצייד לתפוס את הציפור או לא. אותו צייד בוודאי חשב לעצמו שהוא צייד מוכשר ושהוא הצליח עכשיו כי הוא כיוון טוב יותר, ובת-הקול נעלמה ממנו...
כשאדם מתגאה בהצלחותיו וחושב שהוא יכול הכל, ה' גורם לו שלא להצליח. מעשה מצמרר מספרים לנו חז"ל על בר כוכבא שהיה גיבור עצום עד שהיה מקבל אבני בליסטראות בידיו וזורק אותם והורג בהם כמה נפשות (ירושלמי תענית פרק ד, הלכה ה). בר כוכבא יצא במרד ענק נגד רומי, הוא בא עם צבא אדיר ועצום של חיילים. החיילים בצבא בר כוכבא היו גיבורים במיוחד, כפי שמספרים חז"ל. כדי להתקבל לצבאו היו צריכים לעבור מבחן שבו היו קוטעים את אצבעם, ובהמשך החליף את המבחן וגייס לצבאו רק את מי שהצליח לעקור ארז מארזי הלבנון תוך כדי דהירה על סוס.
כשיצא בר כוכבא עם חייליו הגיבורים במרד נגד רומי הוא קרא בגאוה ואמר לה': "רבש"ע, לא תסעוד ולא תכסוף (לא תעזרנו ולא תביישנו)", "הלא אתה אלקים זנחתנו ולא תצא בצבאותינו".
ראה ה' איך הוא תולה את הצלחתו בכוחותיו ושוכח שהכל מה' – ולא היה בעזרו, ונתן אותו בידי הרומאים. הם הרגו חצי מיליון חיילים מצבאו, כל כך רבים היו המתים, שבמשך שבע שנים היה הדם זורם בעיר ביתר ולא היה צורך להשקות את האדמה.
הכל מה', ומי שלוקח בכח מפסיד את הכל
כותב בעל "ספר חסידים" כי למעשה אין יכולת לאחרים לקחת מהאדם מאומה – כי למעשה אם נלקח הרי זה לא שלו, שהרי בשמים גזרו שלא יהיה שלו. אם כך מדוע זה נחשב לכפרת עוונות כאשר הוא מפסיד משהו? משום שהקב"ה עושה שייראה כאילו זה שלו, כדי שההפסד יהיה לו לכפרת עוונות לטובת נפשו. מה שמגיע לך יגיע לך דוקא דרך שתאמין ולא תדרוש בכח. ומעשה קרח יוכיח.
על פי בעל חידושי הרי"ם זצ"ל, קרח היה צריך להיות "לוי גדול" – כמו שיש "כהן גדול" היה צריך להיות גם "לוי גדול". זה היה תפקיד שיועד לו בשל גדלותו – זאת רואים גם מן העובדה שכשלא קיבל את התפקיד, אף אחד לא יכול היה לקחתו במקומו. וכדי להיות ראוי לתפקיד הגדול היה צריך קרח לעבור נסיון מתאים לדרגה שיועדה לו – שהרי כגודל המדרגה גודל הנסיון. מה היה הניסיון של קרח? היה זה נסיון גדול לקבל את מנהיגותם של משה ואהרן ולא להתקומם נגדם ולבקש לעצמו מנהיגות. אם היה עומד בנסיון זה היה מקבל את הדרגה הגבוהה של "לוי גדול", אבל הוא התמרד ורצה לקחת את הכל בכח – ויצא במחלוקת שלמה נגד משה ואהרן. משום כך הפסיד הכל. זו בעצם היתה כל הטעות של קרח. הוא חשב שאדם יכול לקחת לעצמו בכח. הוא שכח שכל הכוחות וכל היכולות – מאת ה', ודוקא משום כך הפסיד את הכל. כפי שאי אפשר להפוך יום ללילה ולהפך – אי אפשר לשנות את הבחירה של ה' להפוך אדם למנהיג.
משה רבנו אמר לקרח ועדתו: "בוקר ויודע ה' את אשר לו" (במדבר טז, ה). אומר המדרש תנחומא: "אמר להם משה, גבולות חלק הקב"ה בעולמו, יכולים אתם להפוך בוקר לערב? כן תוכלו לבטל את זו [כפי שלא ניתן להפוך בוקר לערב, כך לא תוכלו לקחת תפקיד שאינו מיועד לכם.] שנאמר ויהי ערב ויהי בקר (בראשית א, ה) ויבדל (שם ד), כך ויבדל אהרן להקדישו וגו' (דברי הימים א כג, יג) [כפי שהקב"ה הבדיל בין בוקר לערב, כך הוא הבדיל את אהרן להקדישו לתפקידו, ואינכם יכולים לקחת זאת בכח]." ובגמרא (נדרים לט, ב) מובא ששמש וירח אמרו שאם כך נוהגים קרח ועדתו, הם לא יצאו להאיר לעולם, ומבארים צדיקים, כי ההבדלה בין מה שאדם אחד צריך לקבל ומה שאחר צריך לקבל היא הבדלה חזקה יותר מחוקי הטבע!
ככל שיהודי יחיה את האמונה, ידע שלקיחה בכח לא תביא לתוצאות. אמונה היא לזכור שמה ששלך יישאר שלך, ומה שלא – לא יגיע גם אם תהפוך את העולם.
לרכישת ספרה החדש של הרבנית אסתר טולידאנו "שבילי האמונה" בהידברות שופס לחץ כאן