כשתרגילי החייאה הפיחו בבחור כוח ללמוד

אדם שלא האמינו בו קשה לו למצוא בעצמו כוחות, ולכן קשה לו לעבוד את ה' ולהתמודד עם הנסיונות.

גם אם באותו אדם יש כוחות רבים – ובכל אדם ובודאי ביהודי יש כוחות עצומים – אך אם אף אחד לא מעריך אותו ולא מביע בפניו את הערכתו – הוא פחות יהיה מודע לכוחותיו ויהיה לו קשה להוציא אותם אל הפועל.

כדי שאדם יהיה מודע לכוחות שבו – הוא צריך שיעריכו אותו ויביעו זאת

כדי שאדם ידע כמה כוחות יש בו, ויממש את הכוחות הללו, הוא זקוק לכך שמישהו יעריך אותו וישדר לו זאת ויביע זאת במילים.

כך מלמד אותנו ה"חתם סופר" זצ"ל על המילים בפסוק: "ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה ועשו את בגדי אהרן" (שמות כח, ג) – ה' אומר למשה רבנו שידבר אל חכמי הלב שבנו את המשכן שה' מילא אותם בחכמה, ויורה להם איך להכין את בגדי אהרן הכהן ובניו.

מפרש ה"חתם סופר" את הפסוק כך: "ירצה [הפסוק רוצה להגיד] כמו שכתב חובת הלבבות (בהקדמה) שבלבות האנשים חכמה נטועה, אם יבוא מי שיעוררם על זה יוציא המטמון ההוא ויגלה לעין כל, ואם לאו יהא נעלם, כגרגיר הזרוע שאם יעדר ויחרוש יצמח ואם לאו ירקב,

והכי נמי [וגם כאן] אמר ה' יתברך למשה רבנו עליו השלום לֶהֱיות כי הוא יתברך מילא אותם חכמת לב וצריכים למי שיעורר אותם ויודיעם זה, כדי להוציא חכמתם התקוע בכח אל הפועל, לזה אמר 'ואתה תדבר אל כל חכמי לב' ומה תדבר אליהם? 'אשר מלאתיו רוח חכמה' – זה בעצמו הוא הדיבור אשר תדבר ותודיעם שהם מלאים רוח חכמה, ועל ידי זה בזאת ההודעה 'ועשה את בגדי אהרן' כי יעוררו להוציאם אל הפועל."

לפי ה"חתם סופר", ה' אמר למשה רבנו להודיע לחכמי הלב שה' מילא אותם בחכמה, שרק על ידי שמשה רבנו יודיע להם על כך שיש בהם חכמה, יהיה בהם הכח להכין את בגדי אהרן והכהנים. רק כשמישהו מעריך את האדם ומביע לו את ההערכה במילים – הוא ידע על הכוחות שבו ויוכל להפעיל אותם.

אדם שלא העריכו אותו ולא הביעו בפניו את ההערכה, יהיה לו קשה להתמודד בחיים ויהיה לו קשה לעבוד את ה', אולם אם אפילו מישהו אחד יאמין בו, הוא ינסוך בו כוחות אדירים, והוא יוציא את הטוב הטמון בתוכו אל הפועל. ונראה בהמשך שבמקרה הצורך לפעמים אותו אחד יכול להיות גם אנו בעצמנו... אם אדם מרגיש שאין בו כוחות, או שאין לו מוטיבציה להוציא אותם אל הפועל – שיפנה לקבל את העזרה שהוא צריך בכל דרך. אי אפשר להתקדם בלי תמיכה ועידוד מאדם המאמין בך.

אדם שלא קיבל הערכה בילדות – היסודות שלו רעועים

האדם נמשל לבנין – לבית, בן מלשון בנין, בת מלשון בית. הבנין מתחיל מהיסוד, אי אפשר לבנות בית בלי יסודות איתנים. אי אפשר לגדל ילד בלי היסודות החשובים ביותר – ההערכה לילד והחום והאהבה.

אין בניין יכול לעמוד בלי יסודות. הוא יפול איך מתי שהוא. ילד שלא קיבל אהבה והערכה, חסר את התשתית להיבנות ולעמוד. הבנין האישי, הנפשי, המשפחתי, הכל עלול לקרוס, עלינו לתת לילדינו יציבות מכל המישורים, הכנה להמשך החיים.

רוב הבעיות בדורנו נובעות מכך שהיסודות רעועים. האמהות בדורנו פחות פנויות והילדים חווים חסכים רגשיים שקשה להשלים. זמן האיכות שניתן לילדינו ירפא גם אותנו ויעזור לנו להיות בקשר עם החלקים האיכותיים שבנו.

ההערכה לילד היא חובה לגדילתו

כשילד נולד הוא כפאזל לא שלם, יש לספק לו את כל מה שהוא זקוק לו כדי להשלים את התמונה. רק אנו ההורים יכולים לתת זאת מלכתחילה בצורה הכי טבעית, כל החום והאהבה, התזונה, ההחדרה של אהבת ה' ויראת ה', כל מה שהם זקוקים לו בגוף, בנפש וברוח.

נפש של יהודי חייבת להיות כמו בלון מנופח, מלאה באמונה עצמית ובאהבה. מתחושת אפסיות לא יצמח כלום. רק מתוך הערכה לעצמנו נוכל להגיע לענוה בלי להישבר.

חובה להביע הערכה ויחס חם לילד, לתת לילדינו תחושה במילים ובמעשים שהם רצויים ושאוהבים אותם ושרוצים בהם. נקשיב להם עד הסוף, נכיל את הרגשות שלהם. נשקיע כוחות בדבר החשוב ביותר חינוך ילדינו, בניית אישיותם, בניית השלום בבית והשראת השכינה.

כך נצמיח ילדים בעלי עוצמות, בטחון, שמחה, ואהבת ה'. הם יהיו לאנשים שמכירים בערכם, וממילא יעבדו את ה' באמת ויפיצו אור לעולם, תהיה להם נוכחות כי יהיה להם העיקר: בריאות נפש ושמחה שאינה תלויה בדברים חיצוניים.

ילד שמעריכים אותו – יוכל לעבוד את ה'

יש שלושה מעגלים לאדם. בעיגול הפנימי שהוא סוג של בסיס, השורש של תחילת צמיחתנו, שם נמצא החלק של האדם לעצמו. בעיגול הבא – האדם כלפי חברו, המעגל החיצוני ביותר הוא החלק של האדם כלפי בוראו. המהר"ל אומר ששלמות האדם היא רק בשלמות שלושת החלקים הללו.

זהו הבניין שבו בונים את הילד. הבסיס שהוא החלק של האדם לעצמו הוא הכי חשוב. אם המעגל הפנימי תקין, האדם יוכל להתקדם לבין אדם לחברו, להיות ביחסים קרובים ולנהל תקשורת נכונה. כשאדם מרגיש טוב עם עצמו, הוא מקרין גם על הסובבים.

אך אם הילד לא יקבל את הבסיס הזה – אם לא נותנים לילד הערכה – לא יוכל לנהל זוגיות טובה ולהיות בקשר נכון עם הזולת. משום כך גם לא יוכל להיות עובד ה' באמת.

אומר בעל "חובות הלבבות" שרוב התורה הן מצוות האיברים, ואי אפשר לחייב איברים לקיים מצוות אם הלב לא כאן, אם הילד לא קיבל אהבה בחיים, גם כשהוא יתבגר, האיברים לא יוכלו לקיים כמו שצריך את המצוות, הלב שלו מבפנים מפורק כולו, אין מלט שיחזיק חזק את כל החלקים שלו: הנפש, הרגש, המוח.

ילד שלא מרגיש מספיק את אהבת הוריו, לא יוכל להרגיש כמה ה' אוהב אותו, ואז לא יוכל לעבוד את ה' באמת. כפי שרואים בתפילה בחגים: "אתה בחרתנו מכל העמים, אהבת אותנו ורצית בנו, ורוממתנו מכל הלשונות וקדשתנו במצוותיך." הסדר חייב להיות כך: 1. לדעת שה' בחר בנו. 2. לדעת שה' אוהב אותנו. 3. שה' רוצה בנו. 4. שה' רומם אותנו מעל כל העמים. רק אז יכול להגיע החלק הבא: 5. וקדשתנו במצוותיך – קיום המצוות. רק אחרי שבטוחים ומרגישים באהבת ה' אפשר לקיים את המצוות.

יהודי יכול למסור נפש כשיש לו נפש בנויה, יכול לאהוב את ה' ואת הזולת באמת, רק אם הוא חש אהבה עצמית והערכה עצמית.

סופר על בחור שלא הצליח בלימוד, הוא התאמץ וניסה ועמל אך ללא הצלחה, וכבר הגיע עד ליאוש, עד שידוע היה לכולם שלא רחוק היום שבו הוא יעזוב את הישיבה. יום אחד ראה במקרה מישהו שמבצע תרגילי החייאה על בובת תרגול. מתוך סקרנות הוא התבונן במעשיו, ובלא להתכוון הדברים נקלטו במוחו.

בדיוק למחרת התמוטט אחד הבחורים בישיבה בפתאומיות. כל הבחורים היו לחוצים ולא ידעו איך להגיב. אולם אותו בחור, כשראה את חברו מוטל על הרצפה, אזר אומץ, רץ אליו וביצע בו החייאה בדיוק כפי שזכר את שראה יום קודם לכן, ובסיעתא דשמיא זכה להציל את חייו לעיני חבריו המתפעלים.

כשהגיעו אנשי ההצלה ושמעו על מעשהו אמרו לו בהתרגשות ובהשתאות: "הצלת את חברך! עשית בדיוק מה שצריך לעשות!" הבחור התרגש עד עמקי לבו לשמוע מילים חמות ומעריכות אלו, זו היתה הפעם הראשונה בחייו שהוא קיבל הערכה חזקה ואמתית כל כך, והלא ייאמן קרה: מאותו רגע הוא התמלא כוחות, התחיל ללמוד ברצינות, ואט אט גם החברים הכירו ביכולותיו והוא פרח.

לרכישת ספרה החדש של הרבנית אסתר טולידאנו "שבילי האמונה" בהידברות שופס לחץ כאן