דרכי התמודדות וטיפול בהפרעות קשב וריכוז: יחסי חונך – חניך

חניכים בעלי הפרעת קשב עלולים לסבול מאימפולסיביות הגורמת להם נטייה להתגרות בכל מי שקשור איתם. חונכים/מטפלים המתכננים ללמוד איתם ולטפל בהם, צריכים לדעת זאת ולהתכונן בהתאם. בעלי ההפרעה האימפולסיביים עלולים לרצות תעסוקה שונה, לפרוץ גבולות, לעשות מעשים שאינם מתאימים, לגעת בדברים שאינם שלהם, וכדומה, מכיוון שיש להם פחות עכבות וגבולות מאשר לילדים ללא הפרעה. החונכים/מטפלים צריכים להיזהר לא להיכנס איתם לוויכוחים, אזהרות, עונשים וכדומה.

החונכים עלולים למצוא עצמם בהתלבטות: מצד אחד, הם רוצים לעזור ולסייע לחניכים, למצוא חן בעיניהם, ולקרב אותם  בכדי שיוכלו להעביר להם דברי עידוד וחיזוק אמיתיים, ומצד שני, החונכים מעוניינים לנצל את הזמן העומד לרשותם באופן המוצלח ביותר, לדעתם, והוא קידום החניכים במקצועות הלימודים. מצב מבולבל זה גורם לחונכים בדרך כלל לתת לחניכים חופש פעולה רב מהמקובל. אם הם עושים זאת בדעת שלימה ובנפש חפצה, מה טוב, אבל אם הם מתחילים להרגיש שהחניכים 'עברו את הגבול', הם עלולים להגיב מעמדה של אזהרה, עונש ותגובה שלילית. תגובה כזו מתפרשת על ידי החניכים: "אני לא בסדר", "החונך נגדי, ולא לצידי". בכדי שלא יגיעו החונכים למצב זה, העלול להרחיק את החניכים מהם, כדאי ורצוי שישפיעו עליהם הערכה, עידוד וחיזוקים כל הזמן, כך שגם אם יארע שיגיבו נגדם בתגובה שלילית, החניכים לא יתבלבלו וידעו שכל הזמן החונכים לצידם, ולא נגדם.

דבר נוסף המועיל לחניכים הוא, שהחונכים הקובעים גבולות לחניכיהם, ינמקו ויסבירו את הסיבה לקביעת הגבולות, כי כך נוח להם לעצמם, עקב הצרכים שלהם, ולא מחמת התלמידים. על ידי כך החניכים אינם מרגישים מותקפים או פגועים, וכך אפשר ביתר קלות להציב כללים וגבולות נוספים.

הסחת דעת

דבר נוסף וחשוב: על החונכים לתכנן שמקומות הלימוד עם החניכים יהיו ללא גירויים חיצוניים העלולים למשוך את תשומת לב החניכים, להפריע להם, ולהסיח את דעתם. לימודים במקום שקט עדיפים על מקום הומה.

המתמודדים עם חניכים בעלי הפרעת קשב וריכוז, צריכים להתאמן בשליטה עצמית גדולה לקראת המפגשים עמם, כיוון שהחניכים נמצאים במצב של 'מינוס' שליטה עצמית. צריך להשתדל מאד לא לכעוס עליהם ולא להוכיח אותם.

כאשר ההתנהגות של החניכים מאד קשה ומפריעה, כדאי להשהות את התגובה. כדאי עתה לשקף ו'להציף' להם מה הם עשו, אך ללא תגובה, ולטפל בזה בפעם אחרת.

חניכים שאינם רוצים לשתף פעולה לפי התכניות של החונכים, אפשר להציע להם שבתחילת המפגש ידברו, או יטיילו, ורק אחר כך ילמדו, וכדומה. אם אינם רוצים ללמוד כלל, העזרה תהא בעצם הזמן שהחונכים נמצאים איתם ונותנים להם הערכה, שגם זה חלק מהטיפול בהם, והקידום שלהם.

ככלל, רצוי שהלימוד עם החונכים יהיה כהכנה ללימודים בכתה, כך שכשיבואו לכתה ידעו על מה מדברים ויצליחו להשתלב בלימוד, וגם אם יאבדו הקשב ידעו לאן לחזור, אך כדאי לתאם זאת עם המורים.

'הורה אלטרנטיבי'

ישנם הורים שאינם בעלי יכולת להפנים את קשיי ילדיהם, או שאינם יכולים לעזור, גם כשמוסברת להם ההפרעה של ילדם.

 במקרים כאלו, תפקידו של החונך הוא גם להיות כ'הורה חילופי' לחניכו, ולנסות להשלים לו את העידוד והתמיכה הביתיים. על החונך להבין שייתכן שהוא 'קרש ההצלה' היחידי לחניכו, ויחסו אליו הוא כ'הצלת נפשות' ממש.

המאמר נלקח מתוך הספר – "ADHD אפשר להתמודד", מאת אברהם קלברמן. לרכישת הספר בהידברות שופס הקליקו כאן.

למאמרים ותכנים נוספים בנושאי בעיות קשב וריכוז הקליקו כאן.