כל יהודי הוא ייחודי, עם תפקיד ייחודי בעולם הזה

לכל יהודי חותם ודפוס מיוחד. שנו חכמים: "להגיד גדולתו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד, כולן דומות זה לזה, והקב"ה טובע כל אדם בחותמו של אדם הראשון, ואין אחד דומה לחברו, ולפיכך צריך כל אדם לומר: בשבילי נברא העולם." (סנהדרין ד, ה)

לכל יהודי יש חותם ודפוס מיוחד, ולכן בעבודתו הרוחנית עליו להטביע את חותמו שלו, ולא להשתמש בחותמות של אחרים, שכן חותמת של אחרים לגביו מזויפת היא.

במדרש רבה על מגילת אסתר מסופר בשבח מעלתו של מרדכי היהודי, שעמד כאברהם אבינו יחיד כנגד כל העולם כדי לפרסם את האמונה. הוא נקרא בפסוק: "איש יהודי", ועל כך אומרים חז"ל: "אל תקרי יהודי אלא יחידי." (מדרש רבה מגילת אסתר פרשה ו)

מהות היהודי – להיות יחידי

מהותו של כל יהודי היא היותו איש יחיד. יש לו תפקיד המיוחד אך ורק לו, ויש לו גם נסיונות המיוחדים רק לו. הבורא ציוה אותנו: "לא תחמוד בית רעך, שורו וחמורו וכל אשר לרעך" (שמות כ, יד). התורה מורה: אל תחמוד את מה שיש לחברך, לא בגשמיות ולא ברוחניות, אתם הנכם שני עולמות. לכל אחד מכם יש נסיונות אחרים וכלים אחרים. החֶמְדָה צריכה להיות מכם והלאה.

המהר"ל (נצח ישראל י"א) מבאר זאת באופן הבא: הקב"ה מכנה אותנו: "בני בכורי ישראל", במשפחה יש רק בן בכור אחד. זוהי דרגת הקרבה של ה' יתברך כלפי כל יהודי. הוא נחשב לבן בכור, בן יחיד. כל יהודי הוא בן יחיד לקב"ה.

לכל אדם תפקיד מיוחד בכל רגע

בנוסף עלינו לזכור כי לכל אחד מעמנו יש תפקיד מיוחד. בכל רגע ורגע שנשמתנו בקרבנו, נחפש לחיות במודעות גדולה מי אנחנו ומה רצון ה' עבורנו כאן בעולם, ומה תפקידנו בעולם הזה, נכיר בייחודיות שלנו ולא נשכח לאמץ לעצמנו את דברי הלל נשיא ישראל: "הוא היה אומר, אם אין אני לי מי לי" (אבות א, יד).

לכאורה זה נראה גאוה, אך לא! מהו פירוש אם אין אני לי מי לי? "אם אין אני לי" – אם אני לא אעשה את התפקיד שלי, התפקיד שלמענו ירדתי לעולם הזה, "מי לי" – מי יוכל לעשות זאת במקומי? לכל אדם ובכל רגע יש תפקיד ייחודי. תפקיד זה לא יוכל להתבצע על ידו ברגע הבא, וכמו כן הוא לא יוכל להתבצע ברגע זה על ידי אדם אחר.

אומר ה"בית אהרן" זצ"ל:

אם יהודי אחר היה יכול למלא את התפקיד שלי לא הייתי פה.

אם ביום אחר אפשר לעשות את שעלי לעשות ביום זה, לא היה אותו יום נברא.

אם אני פה בעולם הזה, סימן שיש לי תפקיד למלא לפי היעוד הפרטי שלי שה' יעד עבורי ושאף אחד אחר לא יכול למלא אותו.

וכדברי ה"שפת אמת" זצ"ל: לכל יהודי יש שם, והשם מראה על התפקיד הייחודי רק לו בעולם.

וכך שנו רבותינו במסכת אבות: "אל תהי בז לכל אדם, ואל תהי מפליג לכל דבר, שאין לך אדם שאין לו שעה" (אבות ד, ג). ופירשו בספרים הקדושים: "אין לך אדם שאין לו שעה" – לכל רגע ורגע יש תפקיד מיוחד לאדם, ואין לך שעה שאין לה יעוד המיוחד לה – ערך של זמן של יהודי...

"ואין לך אדם שאין לו מקום" – אין מקום שאדם נמצא בו ואינו יכול למצות את תפקידו. כל אדם מגיע למקום שלו, בהתאם לתפקיד שעליו למלא בו באותה שעה (מהר"ל נצח ישראל פ"ח, תניא באגרת הקדש ועוד).

אם כל אדם יש לו מקום מיוחד בעולם ותפקיד מיוחד, אז עלינו ללמוד מכך לא לנסות לשנות את השני, כי הרי הוא קיבל כלים מיוחדים לאותו תפקיד שעבורו הוא ירד לעולם. באותה מידה עלינו לא לרצות להיות מישהו אחר, כי אם ה' יצר אותנו כמו שאנחנו, הוא גם נתן לנו את הכלים לתקן את עצמנו ולהתקדם, וגם הטוב שבנו לנצל, להשתמש בו, ולבנות את עצמנו לפי רצון ה' שנתן תכנית מדויקת בעולם הזה לכל יהודי.

עלינו להשלים עם המציאות בדברים שאנחנו לא יכולים לשנות, וזה כולל גם את הסביבה שלנו. איננו יכולים לשנות את האנשים, כל אחד עובד על עצמו בקצב שלו וביכולת שלו. לדעת לקבל את השונה – כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות. לא לקטלג אנשים – זה טוב וזה שלילי. לכל אחד צורת חשיבה שונה ומערכת ערכים שונה, מי אמר שאני טוב יותר מהשני? לי יש דברים טובים וגם לשני יש, כל אחד יחיד ומיוחד, ונברא על ידי ה' כך בצורה הכי מדויקת לצורך תפקידו.

נלמד להעריך את הכלים המיוחדים והתכונות שקיבל כל אחד למען תפקידו, ולענייננו לקבל את עצמנו עם כל הכלים שקיבלנו למילוי תפקידנו בעולם בכל רגע נתון.

כל יהודי הוא כאות בספר תורה

השקפה זו שכל יהודי הוא יחידי וייחודי מתבארת מדברי חז"ל על אודות הקשר שבין היהודי לאותיות ספר התורה (זוה"ח שה"ש מאמר ב' טנ"א). חשבון מנין אותיות התורה עולה לחשבון שישים ריבוא. השם "ישראל" נוטריקון: יש שישים רבוא אותיות לתורה, כלומר שלכל יהודי יש אות השקולה כנגדו בספר התורה.

בספר תורה, אם חסרה אות אחת בלבד, ספר התורה נפסל חלילה. וכך גם בישראל, אם חסר יהודי אחד שאינו ממלא את יעודו הרוחני, נפגמת עבודת העם כולו. כל קדושת ישראל, תפקידם וייעודם תלויים בכל יחיד ויחיד. בלעדי עבודת ה' של יהודי כלשהו, ואפילו הפחות שבפחותים, לא תיתכן שלמות תפקידו וכל העם חסר. אל יאמר האדם: הן אני אות קטנה ומהי חשיבותי? שהרי אם חסרה בספר התורה אפילו האות הכי קטנה, כאות י', הספר כולו נפסל!

ומטעם זה נאמרה ההלכה במסכת בבא בתרא: "כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא" (בבא בתרא יא, א), שהרי כל קיום העולם הוא בשביל התורה ובשביל ישראל, וקיום ישראל תלוי בקיום של כל יחיד ויחיד. לכן המקיים נפש אחת מישראל, כמוהו כמשלים את האות החסרה בספר תורה המביא את הספר לשלמות שלא יהיה פסול, והוא מקיים עולם מלא. בכך נשלם ספר התורה ונשלם האדם וגם העם כולו. בזכות הצלת היחיד, נמצא הכלל שלם. "שקדושת נשמת כל אחד מישראל היא היא קדושת ספר תורה ממש" (נפש החיים ש"ד פי"א).

ובענייננו, כשם שבספר תורה אם תזוז אות אחת ממקומה הוא פסול, כך גם אם יזוז יהודי ממקומו, ממצבו הרוחני או הגשמי שהעניק לו בורא עולם ברוב רחמיו וחסדיו, וירצה להיות במקום אחר, ספר התורה ייפסל – יש חסר בנשמתו ובעם ישראל.

כל יהודי הוא שליח מאת ה' לשליחות מיוחדת במינה

עלינו להתחזק בהכרה כי כל יהודי הוא שליח מאת ה' לשליחות מיוחדת בכל רגע ורגע. בעל ה"שפת אמת" זצ"ל וה"שם משמואל" זצ"ל בפרשת שלח רואים בדברי חז"ל אלו יסוד ואבן פינה. וכך הם מבארים: בעצם, כל יהודי הוא שליחו של הקב"ה לקיים את מצוות ה' בעולם הזה. כשהוא מקיים את רצון ה' ומקיים מצוות, הוא ממלא את שליחותו.

נשמתו של האדם ירדה מגובהי מרומים מתחת כסא הכבוד אל עולמנו, העולם הזה שיש בו הרבה טוב אך אין ספק שגם יש בו נסיונות. הנשמה ירדה לצורך מטרה מסוימת, לשליחות מיוחדת, ובכל עת ובכל שעה יש לאדם תפקיד ושליחות מיוחדים מאת ה'. באמצעות מילוי תפקידו ניתנת לו ההזדמנות לגלות את רצון ה' וגם למלא את רצונו ולמלא את הנשמה שלו.

גם אם איננו יודעים מה בדיוק השליחות שלנו כאן בעולם, אם אנו מנסים בכל שלב להבין מה ה' דורש מאתנו ואיזה מסר הוא שולח לנו, ומשתדלים לעשות רצון ה' – אנו זוכים למלא את שליחותנו כאן בעולם.

הידיעה שאנו ייחודיים עם תפקיד ייחודי עוזרת להתמודד עם הנסיונות

כשמבינים שכל יהודי ייחודי ויש לו תפקיד ייחודי – קל יותר להתמודד עם הקשיים

הידיעה שכל נסיון נועד לשם מילוי התפקיד הייחודי עוזרת להתגבר על נסיונות.

כאשר יהודי חי בתחושה זו שהוא ייחודי ויש לו חשיבות כל כך גדולה לתפקיד האישי שלו בעיני ה' ולשלמות כל עם ישראל, יהיו בו יותר כוחות לעמוד בנסיונות, כי הוא חי את ההשגחה הפרטית, את התחושה שהוא ייחודי ויחיד והכל מדויק לשביל שלו בעולם מלמעלה מאת ה' וממנו אין טעות.

ההתרחשויות סביבו אינן מפרות את שלוותו, ואין בכוחן להסיטו מהחתירה אל התכלית שלו עצמו שה' סלל בעולם הזה עבורו ולתיקונו. שהרי עליו לחשוב שדוקא בשעה זו ובמקום זה עליו למצות את תפקידו האישי והייחודי התפור עליו בצורה המדויקת ביותר מאת בורא עולם. דוקא מכאן עליו להעלות נחת רוח לפניו יתברך ולהתמלא בכוחות להתמודד, כשידע, יפנים ויחיה את הידיעה וההבנה במוחש שאין שום נברא שיכול לעשות את תפקידו האישי שלו במקומו ובשבילו, זה רק הוא עם הכלים שה' נתן לו למילוי תפקידו.

כשאדם מכיר את מקומו ויודע שהמקום הזה הוא רצון ה' – הוא חש רוגע ויוכל להתגבר על הייסורים. גם אם לא תמיד הדבר קל, זו היא נוסחא שנוסכת בנו המון כוחות גוף ונפש, וממלאת אותנו ברצון עז להתגבר על הנסיונות, כי הכל לא במקרה, הכל מה' בצורה מושלמת עבורי ואין מי שיכול לעבור את שאעבור ולהיבנות מזה במקומי, כי כל אחד קיבל משימה אחרת בזה העולם.

ואז את מרגישה אחת ויחידה מול ה' ורצון ה', ולא תתמוטטי אם לשני כביכול טוב יותר, כי תביני שכל אחד והחלק הייחודי לו למען שליחותו הייחודית.

ומביא הרב טאובר כי במסכת אבות מונה התנא הקדוש בין מ"ח הקניינים שהתורה מקנה למי שלומד אותה – את "המכיר את מקומו" (אבות ו, ו). ענין זה הוא ממעלות החכם השלם, שהרי בשעה שיהודי מכיר את מקומו ואת תפקידו, הוא אינו מתפעל גם כאשר מקומו אינו נוח לו. הוא יודע שזהו רצונו של הקב"ה שהוא יהיה דוקא במקום זה וכאן הוא יעבוד את ה'. הכרה זו משרה על האדם רוגע ושלוה בכל מצב שבו הוא נמצא. על ידי כך לבו פנוי לשמוח ולעבוד את השי"ת באמת בכל עת ובכל שעה, בעתות שלום או מלחמה, צער או שמחה, שפע או מחסור. תמיד הוא ממשיך לעשות נחת רוח לקונו ולגרום נחת רוח להקב"ה בכל מעשיו.

לרכישת ספרה החדש של הרבנית אסתר טולידאנו "שבילי האמונה" בהידברות שופס, לחץ כאן