שבילי האמונה: לחפש את הטוב הטמון בניסיון ולהיאחז בו

התורה מלמדת אותנו על נקודות האור שהיו בתוך נסיונו הקשה של יוסף הצדיק: נער צעיר, בן טיפוחים, נמכר לעבד במצרים. אך בעת הגזרה הקשה שלח הקדוש ברוך הוא שיירה נסית, על-טבעית, שתיקח אותו עמה. בדרך כלל השיירות שעברו במדבר נשאו עמן נפט, אך כדי שלא יריח הצדיק ריח רע, זימן הבורא שיירה נושאת בשמים.

נשאלת השאלה: וכי משנה ליוסף ריח כזה או אחר? מהו ריח לעומת הגזרה הקשה שנגזרה עליו?!

אלא יש כאן יסוד נפלא, גילויי השגחה בתוך הנסיון. אכן הקדוש ברוך הוא גזר על יוסף גזרה קשה, אך הוא רצה להראות לו כי הוא עמו בכל מצב, וכי קושי שלא נגזר עליו – לא יעבור עליו. הקדוש ברוך הוא זימן ליוסף את ריח הבשמים, ללמדנו שדוקא בעת נסיון יש להתבונן ולחפש את גילויי ההשגחה שבתוך הצרה, את הריח הטוב, את הרפואה שהוקדמה למכה, וכך להתחזק ולעמוד בנסיון.

יציאת מצרים התרחשה בחודש ניסן, באביב. ומכיוון שכך, נצטווינו "שמור את חודש האביב". מה יש כאן לשמור? אומר רש"י: ה' הוציאם ממצרים, בתקופה שמזג האויר לא חם ולא קר, כך שהיציאה לדרך תהיה נעימה. מה זה כבר משנה? וכי כשהשתחררו מאושוויץ עניין את הניצולים אם קר או חם? אבל זה מה שה' רוצה להראות לנו: שהכל מדוד בצורה מדויקת. אם מגיע הרגע שצריך להשתחרר, אז אפילו טיפה מיותרת של צער לא תתווסף לענין. הדבר דומה למי שאומר לחברו: אני חייב לך מיליון שקל ועוד עשר אגורות. יצחק עליו חברו: שוטה, מהו מטבע של עשר אגורות לעומת מיליון? אולם אצל הקב"ה גם אגורה אחת של צער נכנסת בחשבון, אין טיפה של צער מיותר.

מלמדים אותנו חז"ל שכאשר אדם מכניס את ידו לכיסו ומוציא מטבע אחת במקום שתיים, הרי זהו צער ונסיון והוא מסובב משמים לטובתו.

הצער שקול ומדוד, והוא מנוקד נקודות של אור, המוכיחות לנו ש"עמו אנוכי בצרה". הרב פינקוס מכנה נקודות אור אלו "נשיקות מהקב"ה". גם בעת צרה ומצוקה – הקב"ה אתנו והוא מקל עלינו את המשא.

בכל נסיון טמונות נקודות אור. עלינו לפזר את הערפל של הקושי ולחפש את נקודות האור האלה ולהתמקד בהן. הן יעניקו לנו כח להתמודד ולצאת מן הקושי והצער. כמו כוכבים, המנצנצים באפלת הלילה – כך גם בתקופות קשות שולח לנו הקב"ה הארות ותזכורות שהוא אתנו ועלינו לחפש אותם.זכורני כי כאשר נפטר אבי זצ"ל הייתי שרויה בצער אדיר. זו היתה אבדה גדולה עד מאוד לנו ולכלל ישראל. הוא היה מהיהודים הטובים, הצדיקים, הישרים והטהורים של פעם, עובד השם אמתי, צנוע וירא שמים. ברוך השם זכיתי גם אז, בתוך הצער, לראות את החסד שבתוך הקושי. בהתחלה הודיעו לנו שאין מקום לכל שמונת הילדים והאמא לטוס יחדיו לביתנו שבחוץ לארץ לאחר ההלוויה, לכן נטוס בטיסות נפרדות. לא יכולתי להעלות בדמיוני כיצד אוכל לטוס לבדי במצב נפשי רגיש כל כך, שעה קלה לאחר ההספדים, ההלם, הצער, הבכי והפרדה הקשה...

והנה עזר השם ולפתע פתאום נמצאו מקומות לכולנו יחד, במטוס אחד.

גם בעזרתן של חברותי לכיתה ומשפחתי היקרה ראיתי נקודות אור, שכן לולי תמיכתן מכל הבחינות אינני יודעת כיצד הייתי עוברת את התקופה הקשה ההיא.

דבר נוסף שעודד אותנו הוא שזמן קצר לפני פטירתו קנה אבי חלקה בירושלים במקום שרצה, וכמו כן, ימים ספורים לפני פטירתו הוא בירך אותי בברכות רבות, ואלו חיזקו אותי והשאירו בי תחושה שאבא עזב את העולם הזה, אך ברכתו ממשיכה ללוותני.

בכל נסיון ניתן למצוא נקודות של אור המבצבצות מתוך החושך, אם רק מחפשים אותן.

אישה צדיקה שבנה חלה במחלה הקשה ונפטר בסופו של נסיון ארוך זה של מחלתו, סיפרה כי שנה קודם לכן שנפטר זכתה בתינוקת בריאה, יפה ומתוקה. "כיצד יכולנו להתמודד בלי התינוקת הזאת, המביאה אור לחיינו?!" היא שאלה, "השם שלח לנו אותה בדיוק בזמן!" הוסיפה האשה להסביר כיצד הצליחה להתמודד.

איזו גבורת נפש! איזו הסתכלות!

אמרה לי פעם אשה שהיתה בשלב סופני של המחלה, שהיא כל כך אוהבת את ה' על ששולח לה שליחים נכונים שעושים את כל ההשתדלות שתסבול כמה שפחות, ואת המשפחה המתפללת ותומכת לאורך הדרך. זה היה עוגן התקוה שלה.

ברגע שנתרכז בזמן הנסיון במציאת נקודות האור שבתוך הנסיון הדבר יקל עלינו להתמודד.

סיפר אחד שהלך ליד הכינרת ורגליו כאבו מההליכה על האבנים הקטנות – ואז החליט בכל צעד להתרכז ברגל המונפת למעלה ולא ברגל הפוסעת על האבנים – וכך היה לו הרבה יותר קל להתקדם.

כדי שנצליח למצוא את הטוב עלינו גם לזכור שלא מגיע לנו כלום, שאז לא נצפה לכלום ויקל עלינו לראות את הטוב שבנסיון.

לרכישת ספרה החדש של הרבנית אסתר טולידאנו "שבילי האמונה" בהידברות שופס, לחץ כאן