דרך להתמודדות עם הייסורים: לצאת מהכאב הפרטי ולחשוב על הכאב של הזולת

לעתים, בעת קושי, אומרות הסבתות מבעד לזגוגיות משקפיהן העבות: "אל תתמקדי רק בעצמך, תרגישי גם את אלו שסובלים עוד יותר..." האמרה אולי מרגיזה כאשר היא נאמרת כשאת מלאה בצער ומצפה בעיקר לאמפתיה. אבל אם תאמרי זאת לעצמך, תצאי מהכאב הפרטי שלך אל כאב הזולת, תרגישי בצער הזולת ופחות תתמקדי רק בצער שלך, הדבר לא ירגיז אותך אלא עשוי להרגיע את רוחך ולעזור לך בהתמודדות.

הפסוק בתהלים ממחיש עד כמה היציאה מן הכאב הפרטי נותנת כח: "כאיל תערוג על אפיקי מים, כן נפשי תערוג אליך אלוקים" (תהלים מב, ב). נשאלת שאלה: הרי אייל הוא זכר, ומדוע נאמר עליו 'תערוג' בלשון נקבה?

אלא מדובר באיילה, שעליה אמרו חז"ל שניחנה בשתי תכונות:

היא מתקשה מאוד בלידתה, והיא רחמנית. כאשר מגיעה שנת בצורת ואין לבעלי החיים מים לשתות, הם באים אליה ומתחננים שתתפלל עליהם שירד גשם ויהיה להם מים. היא חופרת גומה באדמה ומכניסה קרניה לתוכה וגועה, והשם מרחם עליה והתהום מעלה לה מים.

אותה איילה, כאשר היא נתונה בכאבה האישי וחבלי לידתה הולכים ומתגברים עליה, במה היא עסוקה אם חברותיה מגיעות לבקש מים?

היא מתעלמת מהכאב שלה האישי הפרטי מרוב שנושאת בעול עם חברותיה, כה מרגישה האיילה בכאבן של חברותיה הצמאות, הכמהות לטיפת מים, שהיא אוזרת את כוחותיה כאייל (זכר) שלא עבר מעולם ייסורי לידה, וכאשר היא מתרכזת בכאבן של חברותיה הצמאות לדאוג להן למים – נרגע כאבה הפרטי שלה.

כאותה איילה אף אנו מתפללים שנפשנו תערוג לאלוקים – לעשות רצון ה' שלא נשקע רק בכאב הנסיונות הפרטיים שלנו, אלא נחשוב על השני, על נסיונות החברה, נחפש להקל על השני, ובזה נזכה שה' יקל מעל נסיונותינו האישיים.

ניקח מן האיילה מסר כצידה לדרך למסע החיים. פחות נתמקד בצער שלנו נרגיש בצער הזולת– ובזה יקטנו הקושי והלחץ האישיים שלנו, כי נסיח דעתנו מהקשיים שלנו דרך חשיבה על קשיים של אחרים.

כאשר האדם מתרומם מעל כאבו, הוא אינו טובע בו כי אם שוחה הלאה ואף מסייע לאחרים בשחייתם. כאשר הוא מתרכז בשחיינים שלצדו ומנסה להצילם מטביעה, הוא מתמלא כוחות.

כשמרגישים את צער השני קל יותר להתמודד

סופר על הרב אוריה שטיין ז"ל שבזמן שהתמודד עם מחלתו הקשה, היה מסייע לאלמנות טריות (שאת הבעל החולה הכיר בבית החולים) ומשמח אותן. זה היה נותן לו כח.

פעם פגש חולה אחר כששהה בשוויץ לשם החלמה. הלה סיפר לו שהוא לוקח תרופות להרגעה. אמר לו: מה יש מכל הכדורים האלו? הם תרופה למחלה? עדיף לתפוס אלמנה או שתיים ולסייע להן...

וסיפר אותו אדם שניסה את כל התרופות וכאן גילה את הריפוי האמתי והתחיל לעשות כמוהו. מאז החל לעזור לאלמנות – וראה ישועות מוכחות במצבו.

מי כעמך ישראל....

כשכל אחד חושב רק על עצמו, אין חושך גדול יותר מזה, במכת חושך במצרים כתוב: "ולא ראו איש את אחיו" (שמות י, כג). אומר על כך החידושי הרי"ם: החושך הגדול ביותר הוא כשאחד לא רואה את האחר. כמה קשה כשכל אחד צריך להתמודד לבד! כשנישא בעול עם השני, וכל אחד יקל על הצער של השני, יקשיב לשני, ירגיש את השני, נכניס אור לחיים שלנו, נתמקד פחות בצער שלנו ויקל עלינו להתמודד ונזכה גם להכניס אור לחיים של הזולת. יחד נעבור את הקשיים יותר בקלות.

לרכישת ספרה החדש של הרבנית אסתר טולידאנו "שבילי האמונה" בהידברות שופס, לחץ כאן