שבילי האמונה: הכבוד הוא שפת הנשמה

הנשמה שלנו שהיא חלק אלוק ממעל – והיא גם מכונה "כבוד". כך אומר דוד המלך בתהילים (ל, יג): "למען יזמרך כבוד ולא ידום", מי זה הכבוד שמזמר? זוהי נשמתנו המכונה כבוד, הנשמה הזאת תזמר לה' ולא תדום לעולם, הנשמה שמזמרת ומהללת את בוראה כאן בעולם, תמשיך ותעשה זאת גם אחרי מאה ועשרים שנה ולא תשתוק.

ה' הוא "מלך הכבוד" (תהלים כד, י), "ובהיכלו אומר כבוד" (תהלים כט, ט), "כבודו מלא עולם" (קדושה). הנשמה שהיא חלק מה' מכונה כבוד, והשפה המקורית שלה היא כבוד.

ומכח אותה נשמה שלנו שמהותה כבוד נוכל לכבד, ונבקש שפה של כבוד בחזרה, כי זה האני האמתי שלנו, כי האני האמתי שלנו הוא הנשמה והיא מבינה רק את שפת הכבוד.

הכבוד הוא מהות הנשמה שלנו והוא דבר טבעי לנו, רק שלפעמים קלקלנו זאת. אמרה לי הרבנית קנייבסקי ע"ה שככל שנשמת האדם גבוהה יותר ומרוממת יותר, הוא מתייחס בכבוד יתר לאחרים, כי הוא לא קלקל את מהות הנשמה – את הכבוד, וכך אכן רואים אנו אצל גדולי ישראל, הם מכבדים כל אדם באשר הוא, שכן מהותם כבוד. כך גם כל אדם הנמצא בקשר הדוק יותר עם נשמתו, הוא מפזר סביבו יותר תחושת כבוד.

על הפסוק במשלי (כח, יב) "בעלוץ צדיקים רבה תפארת, ובקום רשעים יחופש אדם" אומר רבנו יונה, שהצדיקים מפארים את כל המעלה שבאדם, ולעומתם הרשעים משפילים אחרים. צדקות האדם נמדדת ברמת הכבוד שהוא חולק לזולת, ולהפך – רשעת האדם נמדדת בכמות ההשפלות והזלזול שלו באחר.

משום שהכבוד הוא מהות הנשמה, הרי שכל אחד זקוק לכבוד, והכבוד הזה הוא צורך עמוק וגדול של כל אחד, מגיל אפס ועד מאה ועשרים, ומהאדם הפשוט ביותר ועד לנשיאים ונגידים. מרתק לראות עד כמה אפילו תינוקות זקוקים לכבוד, ואיך ילדים קטנטנים נפגעים ממלה מזלזלת או מטון דיבור לא מתחשב. ניתן גם לראות שכשנותנים מחמאה לילד הגדול יותר, הקטן צועק: "גם אני ילד טוב"... ילדים כמבוגרים זקוקים לכבוד.

כבוד הוא שפת הנשמה, זו השפה שהנשמה מכירה, אין זה כבוד מטופש וקטנוני – אלא צורך גבוה של הנשמה בהכרה ובאישור.

לרכישת ספרה החדש של הרבנית אסתר טולידאנו "שבילי האמונה" בהידברות שופס, לחץ כאן