שבילי האמונה: כבוד הבעל הוא עיקר תפקידנו

כבוד הבעל הוא עיקר תפקידנו ועלינו להשקיע בו כדי שחלילה לא נחמיץ את עיקר החיים.

משל נחמד ימחיש לנו זאת:

המיקסר כבר עמד על השיש, מוכן להתחיל את סיבובו הראשון. אתי בדקה שוב את רשימת המוצרים: ביצים, קמח, סוכר ומרגרינה. הנה, הולך לתפוח כאן בצק שמרים נהדר!

הי. שמרים! היא טפחה על מצחה המבולבל. חיפוש בארון ובפריזר מגלה כי נגמרו השמרים בבית. ואיך תכין פסי שמרים ריחניים בלי שמרים?

"חיה'לה!" היא מזעיקה את בכורתה הצייתנית מעברו השני של הבית. "אני זקוקה בדחיפות לשמרים! זה תוקע לי כאן את כל הבצק! לכי חמודה למכולת, אך במהירות..."

חיה'לה אוהבת ללכת למכולת, והיא מסכימה בשמחה.

"ואם כבר את הולכת," נוברת אתי במקרר, "אני מגלה עכשיו שנגמר גם החלב, וגם ביצים תקני ו... נוזל לשטיפת כלים. רוצי!"

וחיה'לה רצה, כמו ילדה צייתנית וטובה, וחוזרת כעבור שעה ועשר דקות מתנשמת, מתנשפת, אחרי כל העליה ברחוב החם, וה"פקק" בקופה שבחנות, מצניחה את השקיות על שלחן המטבח וצונחת בעצמה על הספה.

אמא פותחת את השקיות. מוציאה משם שלושה בקבוקי נוזל לשטיפת כלים ('שלושה במחיר שניים – איך יכולתי להחמיץ?') שלוש שקיות חלב (שלא יגמר לנו כל רגע!') תבנית ביצים, וגרגרי השמרים – היכן הם? היא שואלת לחוצה.

"שכחתי!" הפעם תורה של חיה'לה לטפוח על מצחה המבולבל...

"אז רוצי מהר חזרה, וקני לי שמרים! רחמנות על הבצק!" היא מעיפה מבט על מה שאמור היה להיות בצק שמרים.

"אין לי כח..." מתחנחן קולה של חיה'לה. "אבל שכחת את העיקר. לשם כך שלחתי אותך לחנות!"

אם עשינו הכל אבל לא כיבדנו את הבעל – כאילו לא עשינו כלום. כי לא מלאנו את עיקר התפקיד.

כבוד הבעל – זכות התיקון לאשה

אחד התיקונים אשר קיבלה חוה לאחר החטא הראשון היה: "ואל אשך תשוקתך והוא ימשל בך" (בראשית ג, טז).

האשה נולדה עם חסרים. ואת החסרים הללו אינה יכולה להשלים בעצמה אלא על ידי בעלה. ואומר ה"אור החיים" הקדוש, שאף הבעל אינו יכול להשלים את כל החסרים של האשה, תמיד תישאר לה תשוקה אליו, כלשון הפסוק "ואל אשך תשוקתך". קשר טוב עם הבעל מבלי לשכוח את הקשר עם בורא עולם ועשית רצון ה', ימלא אותה מאד. התשוקה הזאת שגורמת לה לפעמים להרגשת חסר, היא כנראה כאמור גם כדי שלא נשכח לשתף את השותף השלישי, את השם יתברך. שלא נשכח לרקום קשר חזק גם עמו! שהוא הכל יכול, והוא נתן לנו את הטוב דרך הבעל. כמו שעל כל התיקונים של חוה נאמר שמטרתם לקשר אותה להשם, כמו הצער בלידה ועוד.

האשה זקוקה לבעלה ואינה יכולה להשלים את תשוקתה מאף אחד אחר, ולכן אם לא תפעיל תשוקה זו לבעלה היא תהיה חסרה מאד בנפשה, כי ה' הטביע בה את חוסר היכולת להשלים תשוקתה, רק דרך בעלה.

ה"אור החיים" הקדוש מבאר את הסיבה לכך ש"והוא ימשל בך" משמש תיקונה של האשה לחטא: היות שהיא רצתה להשלים רצונה ותאוותה, התיקון שלה הוא התשוקה לבעלה ועשיית רצון בעלה (על פי אור החיים בראשית פרק ג פסוק ט) וכפי שנראה בהמשך שגם יתחשב בדעתה. בכך תתקן זאת וגם תחיה במנוחת הנפש דרך כבוד הבעל.

התיקון של חוה הוא להיות כפופה לבעלה, לא חס ושלום ביטול אישיותה ושאין לה זכות הדיבור – ממש לא. אשה מוכרחה להביע את התחושות שלה, אך בדרך של כבוד, תוך נתינת סמכות לבעל. התוצאה המידית תהיה שהוא ירצה להיטיב עמה, ירגיש אותה ויתקרב אליה מאוד. והיא תתחזק בזכות הקשר הנכון והבריא שהתרקם ביניהם.

וכדברי הרבנית קנייבסקי ע"ה: "זה כתוב בתורה, אז כך הכי טוב וכך עושים, ורק כך נזכה לכבוד ולברכה!"

וזו תמצית עבודת חיינו בעולם הזה: לא להתגדל על בעלינו. כתוב בספרים כי איש אשר אשתו מתגדלת עליו – חייו אינם חיים. הנקודה הזו רגישה מאוד אצל הבעל והפגיעה בה – קשה מנשוא.

לרכישת ספרה החדש של הרבנית אסתר טולידאנו "שבילי האמונה" בהידברות שופס, לחץ כאן