עשרה ילדים זה הרבה יותר מתשעה

כדי שנשקיע בחינוך הילדים חובה עלינו להעריך מה זה ילד – מהו ערכה של נשמה.

רב ששהה בבית החולים לאחר לידת ילדו, נשאל על ידי אחד השומרים שהיה רגיל לראותו כמעט כל שנה על מספר הלידה, ענה הרב כי זוהי הלידה השמינית. תמה השומר ושאל: "כיצד זה יכול אתה להסתדר עם שמונה חתיכות?" ענה לו הרב: "אצלך אלו חתיכות, ואילו אצלי מדובר בנשמות, בנצח נצחים. תמיד שמח אצלי, זה צועק, זה שובר, זה צוחק, זה עושה מעשה קונדס… ילד זה לנצח."

אותו רב שוחח פעם עם אברך. תוך כדי השיחה שאל אותו האברך למספר ילדיו, כאשר ענה הרב כי בביתו עשרה ילדים הפטיר האברך: "הרבה יותר ממני". לשאלת הרב: "מה זה הרבה יותר ממני, כמה יש לך בבית?" ענה האברך כי בביתו תשעה ילדים.

כי אלו תשובות למי שמבין שכל ילד הוא עולם ומלואו וחלק אלוק ממעל!

דוגמא מאלפת עד כמה גדול הוא ערכה של נשמה, מביא הרב פינקוס זצ"ל בספרו "נפש חיה" על משה רבנו:

"כשיצא לראות בסבלותם של אחיו וראה איש מצרי מכה איש עברי, הוא לא מיהר להרוג אותו מיד, אלא רק לאחר שבדק את הענין לעומק. בעצם, היו לו כל הסיבות להרוג אותו. על פי ההלכה היה לו מותר לעשות זאת. והיה בכוחו לקיים הלכה זו למעשה. ובכל זאת לא מיהר משה להרוג אותו – אלא קודם 'ויפן כה וכה וירא כי אין איש' – 'ראה שאין תוחלת של צדיקים עומדות הימנו ולא מזרעו עד סוף כל הדורות' (שמות רבה א, כט).

ראיתם פעם נהג מכונית שרוצה להתקדם, וקודם מביט ימינה ושמאלה לוודא שלא באה מכונית מולו שאם לא חייו בסכנה? כך בכיוון הזה בדיוק עשה משה רבנו, אך בדק יותר רחוק מימינה ושמאלה: קודם כל הוא בדק את כל ההשלכות שתצאנה ממעשה הריגת המצרי, ואז המשיך הוא לבדוק להמון דורות קדימה ווידא שלא יצא ממנו שום צדיק עד סוף כל הדורות, ורק אז – 'ויך את המצרי ויטמנהו בחול'.

רק ככה אפשר להכריע בענין זה, רק אם רואים עד סוף כל הדורות.

כשאדם רוצה להחליט החלטה גורלית, אם באפשרותו להביט עד סוף כל הדורות – טוב, אבל אם לא – מהיכן יטול את הכח להכריע?!"

בנושא לידת ילדים, כל אשה וסיבותיה. אולם הנושא לא נועד ל'שיחת גינה', והחברות אינן אמורות להיות היועצות והמתכננות של חיי המשפחה. מדובר בנושא שבין בני הזוג לבורא עולם וכל אחד יתייעץ בדעת תורה שלו עם סיפור חייו.

הילד מביא אתו מזל וברכה

זכר בא לעולם וכיכרו בידו (נדה לא, ב), כל ילד מביא את הברכה בפרנסה כדי צרכיו. כל תינוק מביא מזלו. כפי שאמר רב חשוב כי דומה הדבר לאדם המכניס ידו בכוס חלב, כאשר ירים את ידו תטפטף מכל אצבע טיפת חלב, כך כל ילד ועמו מזל ברכה ופרנסה. כל ילד מביא טפטופים של שפע רב, וממלא את הבית בטוב.

אב לשנים עשר ילדים אשר היה שרוי במצב כלכלי קשה מאד, הגיע אל רבו וכדרכו דיבר עמו בענייני עבודת ה'. בוש הוא בפני הרבי לבקש בענייני פרנסה, אך מאחר שלא עמדה ברירה בפניו התגבר על בושתו וסיפר על קשיי פרנסתו. הרבי שקע במחשבות ולאחר דקות ארוכות ענה: "יהי רצון שתלד בן עוד השנה".

כעבור תקופה קצרה נולד לאותו חסיד ילד חולה. לאחר שרופאי המקום לא הצליחו לרפאותו נסעו עמו הוריו למרחקים אל רופא גדול ומומחה. אך היות שלא היה באפשרותם לממן נסיעה זו עשו אותה רגלית, לפתע עצרה על ידם כרכרה ובה זוג גויים, שאלו הזוג את הורי הילד להיכן פניהם מיועדות, ענו כי לרופא פלוני, הזמינם הגוי לעלות למרכבתו והסיעם לאותו רופא, בנוסף גם הציע להחזירם לביתם. בדרכם חזור אמר הגוי: "לאחר ששהיתי עמך מספר שעות ועקבתי אחריך, מצאת חן בעיני וראיתי שהנך אדם אחראי מאד ואמין. רוצה אני כי תנהל את האחוזה שלי." ובאמרו זאת מסר בידו כסף לארגן את הדברים ולקנות לביתו את כל צרכיו.

מאושר ושמח רץ החסיד לרבו וסיפר את כל הקורות עמו, אמר הרבי: "כאשר ביקשת ממני ברכה לפרנסה, ראיתי כי אתה וילדיך נולדתם במזל של עוני, לכן בירכתיך בילד נוסף אשר מזלו מזל עושר, ובזכותו הפכת לעשיר."

כמה מרגש לראות שכל ילד מביא עמו ברכה ומזל חדש לבית ולמשפחה!

עוד הרחבתי על כך בפרק על בטחון בפרנסה, כמה ה' דואג לפרנסה של כל אחד ואחד, ושל כל ילד וילד במיוחד. לכן אין לנו לדאוג מנין יהיה לנו לתת את צרכי כל ילדינו, בלי סתירה לכך שצריך להשתדל לפרנסה.

ברגע שנעריך את הילד ונכיר בכך עד כמה הוא מביא לנו טוב מזל וברכה, ועד כמה ערכו גדול, ילד הוא נצח נצחים השקעה לדורי דורות כל החינוך יהיה ברמה אחרת לגמרי.

לרכישת ספרה החדש של הרבנית אסתר טולידאנו "שבילי האמונה" בהידברות שופס, לחץ כאן