שבילי האמונה: השתדלות מוכרחת אך אינה מביאה הפרנסה

כדי שתהיה לנו פרנסה חובה עלינו לעשות השתדלות, כפי שראינו שה' בנה את העולם כך שההשתדלות מוכרחת, וזאת כאמור כדי לנסות את האדם אם יזכור שהפרנסה היא משמים, וכדי שהאדם יהיה תלוי בה' כל יום מחדש. אך לא להתבלבל ולא לשכוח שההשתדלות לא מביאה את הפרנסה.

ר' אברהם בן הרמב"ן אומר: חובה לעשות השתדלות – כי זהו התנאי של ה' כדי שתהיה לך פרנסה, אבל אם אדם חושב שההשתדלות מביאה את הפרנסה – זוהי אפיקורסות בסתר.

בטחון אמתי משמעו, אני עושה השתדלות וסומך על ה' שיעשה מה שהכי טוב בשבילי.

ע"פ החזון איש: טעות נושנת נתאזרחה בלב רבים, חושבים שבטחון פירושו לשבת בבית ולא לעשות כלום וה' יסדר הכל, או בוטח בה' שאם אני פותח העסק לבטח יצליח. לא נכון! בטחון בה' משמעו – אני עושה השתדלות המוטלת עלי לפי ההיגיון והסבירות, כי זה התנאי, שה' נותן פרנסה אחרי השתדלות, ואני בוטח בקב"ה שיעשה שמה שהכי טוב לי זה מה שיהיה.

השתדלות לא תביא את מה שלא נגזר משמים

השתדלות אינה מוסיפה על מה שנקצב.

כותב ר' חיים קנייבסקי שליט"א: "הכלל כי כל מעשה אנוש ותחבולותיו לא יועילו אפילו כל שהוא להוסיף או לגרוע ממה שנגזר בראש השנה, זולת על ידי תפילה ועל ידי תשובה יכול הגזר דין להשתנות."

מה שנגזר על האדם בראש השנה לא יועיל לו לקבל יותר ממה שנגזר עליו בראש השנה. אלא אם כן נקרע גזר דינו על ידי תשובה ותפילה.

שלפעמים מצליח אדם במשהו מסוים שהוא החליט שהוא רוצה בו, אך עליו לדעת שאם הוא מצליח זה רק כי כך נגזר, ואם לא – ה' היה מסבב שיקבל זאת בצורה אחרת, או על ידי טרחה אחרת.

"מה שאדם בהשתדלותו מצליח לפעמים לפעול כרצונו, זה בגלל שכך נגזר בראש השנה, ולולא השתדלותו היה קורה בצורה זו או אחרת, ואם לא היה נגזר עליו, לפעמים מניחים לו להצליח זה ממש במקום דבר אחר, כי לא יוסיף ההשתדלות יותר ממה שנגזר עליו, כמו שאמרו חז"ל ביומא: אין אדם נוגע בחברו אפילו כמלוא נימא."

ההשתדלות בסך הכל מביאה לאדם את מה שנגזר עליו לקבל מה'. השתדלות סבירה היא חובה למען הפרנסה אך יתר או פחות השתדלות לא ישנו את מה שנגזר עליו להרויח, כפי שבמַן קיבל כל אחד באופן מדויק מה שנקבע לו. ומה שאדם פועל יותר ממה שמגיע לו בהשתדלות – או הכסף יצא להוצאות או הוא מקבל אותו על חשבון הנאות אחרות.

ומסביר "עמוד העבודה" את הענין לעומקו: בלוחות הברית נאמר "לא תגנוב" – תמיד מפרשים שזו אזהרה שאסור לגנוב. אולם זוהי בעצם הבהרה: לא תגנוב – לא תצליח לגנוב, אתה לא תיקח בדרך בלתי כשרה שום דבר ממה שלא נגזר עליך. אל תשכנע עצמך שאם תגנוב יהיה לך יותר ממה שנקצב לך. אם תגנוב יצא הכסף על דברים אחרים, ותפסיד אותו כולו. בשום מצב לא יהיה לך יותר ממה שנקצב לך.

רבי אברהם אבן עזרא היה עני מרוד, אולם סרב לקבל נדבות. רצו התלמידים לתת לו סכום כסף. מה עשו? הניחו במסלול הקבוע שלו מן הבית לבית המדרש שקית של מטבעות, כדי שימצא אותה וייקחנה. מרוב סקרנות עמדו והציצו מצדי הרחוב לראות איך יתגלגלו הדברים. ואז הם רואים את האבן עזרא הולך, ובעברו על פני המטבעות הוא עוצם את עיניו, ומיד אחר כך הוא פוקח את עיניו – מבלי לראות את המטבעות.

נגשו אליו תלמידיו ותהו: "מדוע עצם הרב את עיניו ברחוב?"

הסביר: "הלכתי ברחוב וחשבתי לעצמי, איזה מסכן אני. וגאו בתוכי רגשי רחמים חזקים... אמרתי לעצמי: להיות רעב זה לא נורא... היה יכול להיות גרוע יותר, מה למשל? להיות עיוור. החלטתי להמחיש לעצמי איך מרגיש העיוור, עצמתי את העיניים לרגעים אחדים והלכתי".

אמרו לו: "אינך יודע כמה המצב שלך גרוע – בדיוק עצמת עיניים ליד מזלך..."

אם לאדם לא נגזר להרוויח – הכסף יכול להיות לידו והוא לא יראה. לא יתר ההשתדלות מגדילה את הפרנסה, אלא מה שנגזר עליו משמים זה מה שהוא יקבל.

לרכישת ספרה החדש של הרבנית אסתר טולידאנו "שבילי האמונה" בהידברות שופס, לחץ כאן