כאן זה רק הדואר, כל אחד מקבל את מה שהזמין

אדם עבר ברחוב וראה שני אנשים חופרים בור – האחד חופר והשני ממלא את הבור בחזרה.

שאל אותם בתימהון: מה אתם עושים כאן? מה זו העבודה המשונה הזו?

ענו לו: אנחנו שלושה. אחד מאתנו חופר בור, השני מניח שתיל והשלישי מכסה באדמה. היום העובד השני לא הגיע, אז אנחנו עושים את חלקנו...

כך נראה אדם שמשקיע בהשתדלות אבל לא מתפלל לה' – הרי הוא לא עשה כלום. דומה הדבר לאדם שעמל כל היום כולו בחטיבת עצים, אולם על אף מאמציו הצליח לחטוב רק גזעים בודדים. שאל אותו מבין דבר: מתי לאחרונה השחזת את הגרזן? ענה לו: לא היה לי זמן להשחיז, אני עסוק בעבודה קשה... כך הוא הדבר כשמתאמצים בלא להשקיע בתפילה – בהשחזת הגרזן – כדי שהמאמצים ישאו פרי.

יצחק בן החמש פרץ הביתה בעליזות והראה לאמו את הפרס שקיבל היום ב'חיידר': משחק נחמד שיש בו טבעות צפות במים, ובלחיצה בכפתורים יש לסדר את הטבעות על גבי מקלות.

עוד לפני שהוריד את התיק מעל כתפו, התיישב הזאטוט וניסה את כוחו בסידור הטבעות במקומן. הוא סובב את המשחק, מנסה למקם את הטבעות על המקלות, אך הטבעות קיפצו בשובבות, מותירות אחריהן בועות קטנטנות, ולא אבו להתיישב במקום המיועד להן. "א-מא!" קרא יצחק, "בואי תעזרי לי!"

מרים באה והביטה בנסיונותיו של הבן שלה להפוך ולסובב את המשחק. "רוצה לראות פטנט?" לימדה אותו, "בוא תראה. הנה, כעת כל הטבעות מפוזרות בלי סדר, אבל כאשר לוחצים על הכפתור הזה," הדגימה, "הופ! ראית? הטבעות קופצות לגובה, והנה שתיים כבר נכנסו למקל!"

הילד לקח אליו את המשחק וניסה את כוחו – זה הצליח! הוא שקע במשחק ומרים חזרה אל הסירים במטבח. 'הטבעות האלה הן כמו המטלות שמחכות לידי הגואלת', חשבה לעצמה. 'כל כך הרבה עלי להספיק היום! והכל מבולבל כל כך וחסר סדר. מה יהיה? איך אצליח לעמוד בכל המשימות, ולסדר אותן כמו טבעות על גבי מקל? היכן נמצא הכפתור שלי, שאוכל ללחוץ עליו והכל יסתדר נפלא?'

המים הזורמים והכלים הנקיים שנצצו ממייבש הכלים הפריחו בה הארת פתאום: התפילה! התפילה היא הכפתור שלי. אני חסרת אונים כל כך, המטלות שלפתחי מאיימות על שלוותי ונראות גדולות ממידתי, אבל הקדוש ברוך הוא נמצא אתי. הוא יכול לסדר לי הכל בצורה הטובה ביותר ולשלוח לי ברכה בזמן. אני רק צריכה ללחוץ על הכפתור, להתפלל - - -

מרים עצרה לרגע, ונשאה פרק תהלים חרישי מלב רותח.

אומרים חז"ל על הפסוק "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", שכשמשה בנה את המשכן הוא ביקש: יהי רצון שתשרה השכינה. למה צריך לבקש, והרי ה' הבטיח שישכון בתוכם? אלא שבלי תפילה אין כלום. דומה הדבר לתקע של מכשיר חשמלי – שאם לא יחובר לשקע, לא יפעל, גם אם כל החלקים שלו תקינים. בלי החיבור – אין שום דבר. ומי לנו גדול כמשה, וגם הוא – מה שלא ביקש לא קיבל.

כששלח הקב"ה את משה אל פרעה אמר משה: "לא איש דברים אנכי גם מתמול גם משלשום גם מאז דברך אל עבדך כי כבד פה וכבד לשון אנכי" (שמות ד, י) ", אומר הרמב"ן: לכאורה למה לא ריפא אותו הקב"ה? וכי קשה לו לרפא את הצדיק? אלא שמשה רבנו לא ביקש על כך, ובלי תפילה לא קורה שינוי.

אדם עמד בדואר ליד האשנב וקיבל לידו חבילה קטנה, והנה הוא רואה כי האדם שלידו מקבל חבילה גדולה בעוד התשלום על החבילות זהה. צעק בכעס: למה רק לי הבאתם חבילה קטנה? אמרו לו: כאן זה רק הדואר. אדם מקבל מה שהוא הזמין. ההוא הזמין הרבה, אז הוא מקבל. אתה הזמנת משהו קטן, אז זה מה שקיבלת. כך הוא הדבר גם לעניין התפילה. אם נתפלל ונבקש ונזמין הרבה – נקבל...

נכון שלפעמים, מסיבות שרק ה' יודע למה, הוא לא נתן לנו את בקשתנו, הוא לא ענה לנו לפי מה שחשבנו. אך התפילה לא שבה ריקם, היא תתקבל או למשהו אחר או לפעם אחרת, ובכל מקרה מקלה עלינו את ההתמודדות (והרחבנו על כך בהמשך בפרק שומע תפילת כל פה).

לרכישת ספרה החדש של הרבנית אסתר טולידאנו "שבילי האמונה" בהידברות שופס, לחץ כאן