שבילי האמונה: להתפלל עוד לפני שבכלל יש צרה

התפילה בזמן רגוע לפני הצרה, היא תפילה בדרגה גבוהה יותר. על כך אמרו חז"ל: "לעולם יקדים אדם תפילה לצרה." (סנהדרין מד).

התפילה טרם הצרה יכולה למנוע לפעמים מהצרה לבוא, לכן עלינו להתפלל תמיד, גם בזמן רוגע ושלוה, טרם יבואו עלינו חלילה צרה או קושי. החפץ חיים זצ"ל כותב בספרו אהבת חסד: "ליזהר שהפחד והצער והכניעה שאדם מכניע את עצמו בעת צרתו וסכנתו ח"ו, כן ינהג א"ע אף שהוא בשלוה, בכניעה, בפחד ובענוה." (אהבת חסד קטז). החפץ חיים אומר שעל האדם להזהר לנהוג בכל החיים באותם צער והכנעה כמו בעת צרה.

הרב פינקוס זצ"ל מקשר מקור זה של החפץ חיים לתפילה ומדייק: מדוע כתב החפץ חיים 'ליזהר' להרגיש גם בזמן רוגע את ההרגשה שמרגישים בעת צרה?

ומסביר, שהרי כל מטרת הצרה היא לעורר אותנו לתפילה, (כפי שראינו אצל האבות והאמהות, שציפו לילדים כי הקדוש ברוך הוא התאווה לתפילתם של צדיקים). ומאחר שזאת הסיבה לצרה, הרי שברגע שנעורר בנו את אותם רגשות שמרגישים בזמן של צרה ובכך בעצם נתעורר לה' – הרי שנוכל לחסוך לפעמים צרות, לכן עלינו להזהר מאד להרגיש כך גם בעת רוגע, כי כשכשאדם אינו מתעורר לתפילה הוא מכניס עצמו לסכנה, ואם יתפלל יחסוך מעצמו את הצרה.

 אין הכוונה שעלינו להיות בפחד כל הזמן שמא יבואו עלינו צרות, שהרי עצם הפחד עלול לגרום שכך יהיה, אלא רק שנדע שאין ביטוח ועלינו להתפלל בכל עת שהכל ישאר כשורה.

אמר צדיק אחד: "צריך לבקש? עדיף לפני ולא אחרי."

ובאמת, אין בידינו 'תעודת ביטוח' ואיננו יכולים להיות שאננים ולחשוב כי מה שיש לנו יישאר בידינו לנצח. תמיד עלינו להתפלל, כדי לשמור על הקיים ולבקש על העתיד.

כותב ה"שבט מוסר": "יש נוהגים לפני שמחה (כגון שמחה משפחתית) להתפלל על שלא יהיה עין הרע בילדיהם ולא יהיה מידת הדין, ומנהג נכון הוא."

תפילה לפני צרה פועלת יותר

תפילה שלפני הצרה פועלת יותר מתפילה בעת צרה, וכך כתוב: "המתפלל ומקדים התפילה לצרה, היא מקובלת יותר מהמתפלל אותה בעת הצרה." (בית אלוקים, שער התפילה, פרק 12). כך להבדיל אנו רואים גם בתחום הרפואה, כי בימינו משקיעים רבות ברפואה מונעת, כי קל יותר לשמור על הבריאות מאשר לרפא את החולי. אין קושי לה' לרפא, אך ברגע שהאדם כבר חולה זה מצריך נס גלוי יותר ודורש יותר תפילות וזכויות.

ומדוע תפילה זו רצויה יותר לפני השם? מכיוון שניכר בה כי מטרתה היא קרבת אלוקים, לעומת התפילה בעת צרה אשר ניכר בה כי מטרתה בקשת עזרה והצלה מן הצרה. על אף שאין ספק שיהודים רבים נקשרים לה' בעת צרה כי חשים בצורה הכי מוחשית שרק ה' יכול להצילם ומתחזקים באמונה כדי לצלוח תקופה זו של נסיונות בשלום, וממילא מכח האמונה מתחברים עוד ועוד לה', אך אין מה להשוות כשהתחלת הקשר והתפילה עם ה' היא ממקום שהכל רגוע וטוב.

להתפלל לא רק בזמן צרה

יש הבדל בין 'יגון' לבין 'אנחה': אנחה באה בעקבות עצב שיש לו סיבה, יגון – הוא עצב בלי סיבה. כאשר אנחנו נמצאים במצב של יגון או של אנחה, אנחנו נזכרים בהשם. כאשר אנו חלילה בצרה, או עצובים 'בלי מצב רוח', אנחנו נזכרים בהשם. אך מדוע לחכות ליגון ואנחה? למה לא לפנות להשם לפני כן?!

לרכישת ספרה החדש של הרבנית אסתר טולידאנו "שבילי האמונה" בהידברות שופס, לחץ כאן