רק כשמתפללים בפירוט צרותינו – ה’ שומע

כאשר האדם אינו פורש את צרתו לפני הבורא, הקדוש ברוך הוא כאילו אינו רואה ואינו שומע, ורק כשפורשים לפניו את צרותינו הדבר נשמע כביכול בשמים.

ומביא הרב פינקוס זצ"ל משל שממחיש זאת:

אדם אחד, שהיה בן לקרדיולוג (רופא לב) מומחה, נקלע לצרה צרורה: הוא חלה קשות בלבו ושכב במצב קשה בביתו. הגיע אליו חברו ושאלו: "כיצד זה שאביך, שהוא מומחה כה גדול למחלה זו, לא הגיע לרפאותך?" ענהו החבר: "פשוט, משום שלאבי אין רוח הקודש, ועדיין לא הודעתי לו על מחלתי..."

כך הוא גם בתפילה. כתוב: "השם שמעה בקולי תהינה אזניך קשובות לקול תחנוני", זוהי גזרת הכתוב שהקדוש ברוך הוא שומע כביכול באוזניים, ולא משתמש ברוח הקודש, ואם לא מספרים לו כביכול אינו יודע".

ומסכם הרב פינקוס זצ"ל: "בינו זאת (הבינו זאת) שנורא הוא עד כמה בדרכי ההשגחה הדברים בפשוטם, ובת קול יוצאת מן השמים מנהמת ואומרת: למה אינך מספר לי את מה שכואב לך, הרי מיד אבוא לעזרתך." (שערים בתפילה עמ' כט).

בעת התפילה נרגיש מול הקב"ה כבת המתרפקת על אמה, נביע בפניו את כל המעיק עלינו, נפרט את כל צרותינו, את קשיינו ופחדינו – הכל! כי השם שומע כל מילה. ודוקא כשמפרטים ומתקרבים אליו משתפים אותו בכל פרט ומתחננים אליו.

רופא במשמרת לילה קיבל לידו את המחלקה, יחד עם מספר טלפון של רופא כונן (רופא נוסף שלא יהיה במחלקה אך יהיה בכוננות, שאם מזעיקים אותו הוא יבוא מיד). אותו רופא מצא את עצמו בתוך ערב קשה במיוחד. הוא רץ מחולה לחולה כמעט בלי נשימה, עשה כמיטב יכולתו. אולם פתאום נוצר מצב חרום ואחד החולים איבד את הנשימה ומת בטרם הספיק הרופא לעזור לו. משפחתו של החולה תבעה את הרופא למשפט. אמר הרופא לשופט: "עשיתי מה שיכולתי! המחלקה היתה עמוסה והיו עוד מקרי חרום!" ענה לו השופט: "אכן! אבל למה לא קראת לרופא הכונן? למה לא ביקשת עזרה?!..."

בדומה לזה, אומר ר' חיים מוולוז'ין: הגמרא אומרת: "מגיד לאדם מה שיחו – אפילו שיחה קלה מגידין בשעת הדין." רבי חיים מוולוז'ין מסביר – שיחה מלשון תפילה. ומגיד לאדם – בן אדם עולה למעלה ומראים לו: 'איזה כוח תפילה היה לך, יכולת לבטל הכל, איפה היית?' ואין לתאר את תחושת הצער וההחמצה. כמה נצטער למה לא ביקשנו עזרה מה', למה לא פירטנו את צרותינו לפני ה' שרצה לעזור לנו, אם רק היינו משיחים בפניו את לבנו וכאבינו.

וכשנתפלל בכוונה ימלא ה' משאלותנו כדברי הגמרא בירושלמי (תענית טו, ב): "רבי שמעון בן לקיש אמר: אם סדרת תפילה, לא תהא מיצר פיך, אלא הרחב פיך ואמלאהו." רבי שמעון בן לקיש מבטיח לנו שאם סידרנו את תפילתנו – זאת אומרת שהתפללנו כראוי פירטנו את כל צרותינו והשחנו את לבנו לפני ה' – לא נשאיר בפינו פתח צר, אלא כביכול נרחיב את הפה וה' ימלא לנו את משאלותינו לטובה.

לרכישת ספרה החדש של הרבנית אסתר טולידאנו "שבילי האמונה" בהידברות שופס, לחץ כאן