ראש חודש: סגולות, מנהגים והלכות ליום הראשון שבחודש. אל תחמיצו

ריבוי אורה

טוב ונכון להרבות באורה בליל ראש חודש ובפרט בבתי הכנסת לכבודו של היום, כשם שמרבים באורה לכבוד שבת ויום טוב. (פרי מגדים, פרי חדש, החיד"א, יוסף אומץ יוזפא, זכר דוד ועוד. לקוטי מהרי"ח. רנח)

תיקון חצות

אין אומרים "תיקון רחל" בראש חודש אלא "תיקון לאה" בלבד, ככל הימים שאין אומרים בהם תחנון. כמבואר בחוברת "סדר היום בהלכה ובאגדה".

עשיית מלאכה לנשים

מנהג טוב שהנשים לא תעשינה מלאכות כבדות ביום ראש חודש, ויש להן מצוה ושכר טוב על זה (מסכת מגילה כב ע"ב, תלמוד ירושלמי, רש"י, הרי"ף, תוספות, הרא"ש ועוד). אבל בליל ראש חודש, מותר. [לפי שאין מקדשים את החודש בלילה. כמבואר להלן מושג זה.] (רמו, רמט)

מלאכות הבית - לא נהגו הנשים לפרוש ממלאכה לצורך בני ביתן. ואפילו מלאכת תפירה וכיוצא, אם רוצות לעשות, עושות. כי מתחילה כשקיבלו עליהם שלא לעשות מלאכה בראש חודש, אפשר שקיבלו רק לשנות את ראש חודש משאר ימי החול, שלא לעשות מלאכות לאחרים כדי להשתכר בהן, אבל מלאכות הבית לא קיבלו עליהן כלל. (בית יוסף סימן זי"ת)

משק בית - אשה העובדת במשק בית, לא תסרוג ולא תתפור בגדים, אבל מותרת במלאכות קלות, ככיבוס במכונת כביסה. וכן מותרת בגיהוץ לצורך לבישת הבגד בראש חודש. ומלאכות שהן צרכי בני הבית כבישול ואפיה, שטיפת כלים וכדומה, אין שום מנהג שלא לעשותם. (טור, בית יוסף ושלחן ערוך סימן זי"ת. רמו, רנ)

דבר האבד - אשה העובדת לפרנסתה כתופרת וכיוצא, ואם לא תעבוד בראש חודש, יפטרו אותה, תעבוד ולא תחמיר על עצמה. (רמו)

בלי כפיה - אשה שהיתה עובדת בראש חודש, ועתה חפצה שלא לעבוד, אין בעלה רשאי לדרוש ממנה שתלך לעבודה ותעשה מהמלאכות שאין עושים בראש חודש. והוא הדין למשרתת יהודיה שאינה חפצה לעשות מלאכה בראש חודש, אין בעל הבית יכול לכופה לעשות, זולת בישול ואפיה וצרכי הבית, שאין מנהג שלא לעשותם כמבואר לעיל. (רנ)

להלכות נוספות הנהוגות בראש חודש, לחצו כאן.

עשיית מלאכה לגברים

לדעת רבים מרבותינו הראשונים, יש ענין נכון מאוד שגם הגברים יימנעו מעשיית מלאכה בראש חודש. וכך היה מנהגם בשנים קודמות, כמבואר בספרי הנביאים כדלהלן. על כן, טוב ונכון שימעט בעבודתו ויקדיש את יום ראש חודש לעסק התורה יותר ויותר.

ריבוי תורה בראש חודש

לאור כל האמור, מה נעים ומה נפלא מה שנהגו בכמה בתי כנסיות ובתי מדרשות לקבץ את הציבור העסוקים בעבודתם בשאר הימים, לבוא לשמוע שיעורי תורה בכל ראש חודש בענייני חודש בחודשו, הלכותיו ורעיונותיו. וכל המארגנים והמסייעים ללימוד זה [אפילו חצי יום שכולו תורה], אשריהם בעולם הזה וטוב להם לעולם הבא.

ואמנם, יש להבהיר כי ישנם אנשים שכל קביעת העיתים לתורה שלהם, נעשית אך ורק באמצעות השתתפות בשמיעת שיעורי תורה, ואף שלכשעצמו הוא דבר גדול מאוד, [כמבואר בילקוט שמעוני (פרשת בחוקותי תרעב) שלא דומה מועטים העוסקים בתורה, למרובים העוסקים בתורה, שאז כל אחד נוטל שכר כנגד כולם. למשל: אם ישנם חמישים איש בשיעור, כל אחד נוטל שכר פי חמישים, כי כל אחד שבא, מחזק את חבריו ונותן להם חשק להתמיד יותר כשרואים שבאים עוד אנשים.] מכל מקום חשוב מאוד שכל אדם ישתדל ללמוד גם בעצמו מתוך הספרים, ובכך יראה שיכול להתקדם בעוד ועוד נושאים, בזמנים שונים, ואינו תלוי רק במוסר השיעורים ובזמנים שקבעו. ומאוד חשוב שישתדל גם ללמוד עם חברותא, שעל ידי כך יתבארו ויתלבנו הדברים היטב היטב.

אשר על כן, מה טוב ומה נעים, מה שהגדילו לעשות במקומות מסוימים, שמשלבים במסגרת הלימוד של ראש חודש, אף לימוד עצמי של הציבור ב"חברותות" מתוך הספרים. וכדאי שיבחר להם הרב נושא מעניין מתוך הש"ס, עם מעט מדברי הראשונים, הטור והבית יוסף שבאותו ענין [ניתן לצלם קטעים מסוימים מגמרא, ראשונים, טור ובית יוסף, ולתת לציבור ללמוד מתוכם]. ועל ידי כך ישיגו ויכירו את מתיקות וערבות התורה יותר ויותר, וכמו שכותב האור החיים הקדוש (דברים כו יא): "אם היו בני אדם מרגישים במתיקות וערבות טוּב התורה, היו משתגעים ומתלהטים אחריה, ולא יחשב בעיניהם מלוא עולם כסף וזהב למאומה, כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם". ולמתיקות זו זוכה האדם בעיקר בלימוד עצמי מתוך הספר, ובפרט כשלומד עם חברותא. ואשרי המשתדלים לארגן כן בקרב הציבור, שצדקתם עומדת לעד.

סיום הלימודים מוקדם

פשט המנהג לסיים את הלימודים בתלמודי התורה ובבתי הספר מוקדם יותר, לכבודו של היום - ראש החודש, וכמו שמסיימים בערב שבת. (ערוך השולחן יו"ד סי' רמה סי"ב)

הקבלת פני רבו

הגר במקום קרוב לרבו, עליו להקביל את פניו בכל שבת ובכל ראש חודש. ואם גר רחוק ממנו, די שיקביל את פניו בחגים. ומסופר בזוהר הקדוש שרבי אליעזר בן הורקנוס הלך בראש חודש לקבל את פני רבו רבן יוחנן בן זכאי. אמר לו רבו: "בור שנובע מים בתדירות גבוהה, דהיינו אתה שנובעים ממך תדיר חידושי תורה, מפני מה באת לכאן?" אמר לו: "חייב אדם להקביל את פני רבו בראש חודש, שנאמר (מלכים ב ד): 'מַדּוּעַ אַתְּ הֹלֶכֶת אֵלָיו הַיּוֹם, לֹא חֹדֶשׁ וְלֹא שַׁבָּת'". (ועיין מסכת ראש השנה טז ע"ב, רבנו חננאל, הריטב"א ועוד. רנח) וכן היה מנהגו של הגאון הראשון לציון רבי שלמה משה עמאר שליט"א, לבוא בכל ראש חודש מעירו בני ברק כדי לקבל את פני מורו ורבו הגאון רבי שמעון טימסטיט זצ"ל, שהיה גר בשכונת שמואל הנביא בירושלים. ולאחר מכן מנהגו היה לבוא בכל ראש חודש לקבל את פני מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף זצ"ל, ולהתפלל עמו תפילת השחר.

תספורת וגזיזת צפרניים

מותר להסתפר שיער הראש והזקן בראש חודש. וכן מותר לגזוז צפרניים. שכבר פשט המנהג שלא לחשוש לצוואת רבי יהודה החסיד בזה. מה גם שיש אומרים שכל צוואותיו לא ציוה אלא לזרעו אחריו. (רנב)

שמחה וששון ליהודים

אסור להתענות ביום ראש חודש, מפני שהוא יום שמחה לישראל, כמו שדרשו חז"ל מהפסוק (במדבר י י): "וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם" (רבנו יצחק בן גיאת, הרא"ש והטור סימן תיח). ומעלה גדולה יש לראש חודש שהוא בחינת שבת, שאין אש של גהינם שולטת בראש חודש ברשעים, כמו שאינה שולטת בשבתות, שנאמר (ישעיה סו כג): "וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ, יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי אָמַר ה'". וכן, כשם שישנה נשמה יתירה בשבת, כך ישנה נשמה יתירה בראש חודש [בבחינה מסוימת, אך לא כאותה דרגה גבוהה של שבת]. (זוהר הקדוש, החיד"א ועוד. רנו. ה שיט)

בגדים נאים

מנהג טוב ונאה ללבוש מלבוש חשוב לכבוד ראש חודש. וכן המנהג בכמה מתלמודי התורה ובתי הספר. [וסימן לדבר "וחמש חליפות שמלות", חמ"ש ראשי תבות: חודש, מועד, שבת, שבהם יחליף שמלותיו]. והגאון מוילנא היה נוהג ללבוש בראש חודש כובע של שבת. (ה שיט. לקוטי מהרי"ח ועוד)

סעודת ראש חודש

אף על פי שאין חובה לאכול פת בראש חודש, מכל מקום כתב מרן בשלחן ערוך (סימן תי"ט, ראשי תיבות תאכל יותר טוב): "מצוה להרבות בסעודת ראש חודש". והיינו שירבה בבשר ודגים ומיני פירות וכיוצא. ומצוה לאכול בשר בהמה, שאין שמחה בלא בשר. ומנהג אנשי מעשה להוסיף מאכל או תבשיל חשוב בסעודה יותר משאר ימי החול. וכשחל ראש חודש בשבת, מוסיפים מאכל או תבשיל יותר משאר השבתות, כדי שיהיה ניכר שסועדים גם לכבוד ראש חודש. (משנה ברורה סימן תיט ס"ק ב)

מנהג טוב בכמה קהילות לארגן סעודת ראש חודש עם דברי תורה ושירות ותשבחות לה' יתברך, כשהמטרה היא לחזק את הקהל, ולהרבות אהבה וחיבה ביניהם, כמו שאמרו חז"ל (מסכת סנהדרין קג ע"ב): "גדולה לגימה שמקרבת רחוקים". ואמר שלמה בחכמתו (משלי טו טו): "וטוב לב משתה תמיד", והעיקר שיהיה הכל לשם שמים. (עיין ברמ"א סימן תרצז) 

כיצד ניתן לנצל את ראש חודש למהפך לטובה? ומה עושה אליהו הנביא כל ראש חודש?הרב אליהו עמר בהרצאה מרתקת על ייחודו של היום הראשון בחודש:

סגולה להצלחה לכל החודש

כתב הגאון רבי חיים פלאג'י: אשרי אדם שיש לו בראש חודש תלמיד חכם על שולחנו. ומי שחננו ה' להושיב אנשים שילמדו, ראוי שביום זה יהיה עורך השולחן בפניהם כפי השגת ידו, שהוא דבר גדול שתהיה לו הצלחה והרווחה בכל החודש. (ה שיג)

סגולה לפרנסה בחודש החדש

תפילה נפלאה ומרגשת התגלתה כשהיא כתובה בכתב יד עתיק. בראש התפילה נרשם כי "תפילה זו חוברה על ידי הרמב"ן, והוא היה מתפלל אותה 3 פעמים בכל ראש חודש". תפילה זו נחשבת סגולית להצלחה בפרנסה, ורבים נוהגים לאומרה בכל ראש חודש. לנוסח התפילה, לחצו כאן.

ראש חודש אב

אף שנהגו להמנע מאכילת בשר מראש חודש אב עד עשירי באב, כדי להצטער על חורבן בית המקדש, מכל מקום ביום ראש חודש עצמו אוכלים בשר לכבודו של ראש חודש. (החיד"א, פרי האדמה, שלחן מלכים, קול אליהו ועוד. וכתב בכנסת הגדולה, שכן המנהג פשוט. רנו)

סעודת היום

עיקר סעודת ראש חודש היא ביום ולא בלילה. (עטרת פז מ)

יעלה ויבוא בברכת המזון

מזכירים "יעלה ויבוא" בברכת המזון. ואם שכח ולא אמרו, אם נזכר אחר שחתם "ברוך אתה ה' בונה ירושלים", יאמר כך בלי שם ומלכות: "ברוך שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל לזכרון", וימשיך ברכה רביעית. אבל אם נזכר אחר שהתחיל ברכה רביעית, אינו חוזר. אך טוב שאחר שאמר "הרחמן הוא יחדש עלינו את החודש הזה לטובה ולברכה", יאמר: "יעלה ויבוא". (סימן קפח ס"ז. רנז. ה שיג)

המתפלל ערבית בערב ראש חודש מוקדם בזמן "פלג המנחה" [שעה ורבע לפני צאת הכוכבים בשעות זמניות. בחורף בערך 15:50, ובקיץ בערך 18:40], ואכל סעודת פת קודם הלילה, אומר "יעלה ויבוא" בברכת המזון. (ה"ב ט תקז)

המתפלל ערבית במוצאי ראש חודש בזמן "פלג המנחה" ואחר כך אכל סעודת פת, לא יאמר "יעלה ויבוא" בברכת המזון. (ה"ב ט תקז)

ראש חודש שחל בשבת, ושכח לומר בברכת המזון "רצה והחליצנו" ו"יעלה ויבוא" - אם נזכר אחר שחתם "ברוך אתה ה', בונה ירושלים", יאמר כדין הטועה בכל שבת: "ברוך אתה ה', אלוקינו מלך העולם, אשר נתן שבתות למנוחה לעמו ישראל באהבה לאות ולברית, וראשי חדשים לזכרון, ברוך אתה ה' מקדש השבת". ואם נזכר אחר שהתחיל ברכה רביעית "לעד האל ...", שדינו לחזור לתחילת ברכת המזון - יאמר "רצה והחליצנו" ו"יעלה ויבוא" שוב. אך אם אמר "יעלה ויבוא" ורק שכח לומר "רצה והחליצנו", יאמר ברכת "אשר נתן" הנ"ל, בלי להזכיר בה ראש חודש כלל. (סימן קפח ס"ז. ה"ב ט תצד)

להלכות "יעלה ויבוא", לחצו כאן.

סיום הסעודה במוצאי ראש חודש

התחיל לאכול פת בראש חודש לפני השקיעה, ונמשכה סעודתו עד הלילה שכבר אינו ראש חודש, אומר "יעלה ויבוא" בברכת המזון, כיון שהתחיל בראש חודש. (מהרש"ם ועוד. שו"ת יחוה דעת חלק ג סימן נה)

ראש חודש שחל במוצאי שבת, הנכון שיסיים אכילתו קודם צאת הכוכבים, כדי שלא ליכנס למחלוקת אם לומר "יעלה ויבוא" או לא. ומכל מקום אם האריך בסעודה שלישית עד הלילה אפילו אכל כזית פת לאחר צאת הכוכבים, אינו אומר "יעלה ויבוא" אלא "רצה והחליצנו" בלבד, שהכל הולך אחר ההתחלה. (הב"ח, אליה רבה, רבנו חיים הכהן רפפורט, זרע אמת, הרי בשמים, שאגת אריה, שואל ומשיב, פעולת צדיק, נתיבי עם ועוד. יחוה דעת ח"ג סימן נה. ה"ב ט תקי. וכמבואר בחוברת "השבת בהלכה ובאגדה".)

והוא הדין בסעודת פורים שנמשכה עד הלילה, אומר "על הנסים" בברכת המזון. ואולם אם התפלל ערבית בתוך הסעודה, לא יזכיר "על הניסים". והוא הדין בחנוכה. (שם)

ענייני אבלות

הספד - אין מספידים בראש חודש אלא לתלמיד חכם בשעת הלוויה בלבד. ומלמד תינוקות של בית רבן שקובע עיתים לתורה, דינו כתלמיד חכם ומותר להספידו. (יורה דעה סימן תא ס"ה. יא)

צידוק הדין - לדעת מרן השלחן ערוך (סימן תכ ס"ב, ויורה דעה סימן תא ס"ו) אומרים צידוק הדין בראש חודש. והרמ"א כתב, שמנהג בני אשכנז שלא לאומרו. וכל מקום יעשו כפי מנהגם. ומכל מקום לתלמיד חכם בשעת הלוויה אומרים צידוק הדין ללא חשש. (חזו"ע אבלות א צא)

בית הקברות - אם חל יום השבעה או השלושים בראש חודש, לא יעלו לבית הקברות, מפני שמתעוררים לבכי ולמספד, וידחו את הביקור לאחר ראש חודש. (יא, רנה)

אם חל יום השנה בראש חודש ואין חשש שיתעוררו לבכי, רשאים ללכת לבית הקברות, אבל אם יש חשש שיבכו, ילכו יום או יומיים קודם ראש חודש. (יב)

אזכרה - מותר לערוך אזכרה בראש חודש, למלאות השבעה, השלושים או השנה. אלא שיזהרו שלא להספיד ולא לספר בשבחיו של הנפטר, אלא ידברו רק דברי חיזוק והתעוררות, ובפרט על חינוך הבנים, שזו מעלה גדולה מאוד לעילוי נשמתו. ועיין בהרחבה בסוף החוברת "כיבוד אב ואם בהלכה ובאגדה", אלו דברים באמת מעלים את נשמת הנפטר לאין ערוך ולאין שיעור, מחיל אל חיל בעולם האמת, ולא כמו שטועים ההמון שהעיקר זה הסעודות והמאכלים.

תענית - אסור להתענות בראש חודש. ואפילו אם חל בו יום השנה של אביו או אמו, שפסק מרן בשלחן ערוך (סימן תקסח ס"ח) שטוב להתענות ביום זה, לא יתענה, אלא ידחה את התענית למחרת (שם ס"ט). ויש נוהגים להקדים להתענות בערב ראש חודש. (רנד. עטרת פז לז)

בן שעוסק בתורה, לא יתענה כלל אפילו שחל יום השנה בשאר הימים, מפני ביטול תורה שיגרם לו עקב התענית, ואדרבה יאכל ויעסוק בתורה יותר, וזכות התורה תעלה במעלות גבוהות את הוריו. ובפרט אם מארגן שיעור תורה ברבים לעילוי נשמתם, שאין ערוך לזה. והוא הדין למלמד תינוקות שלא יתענה, כיון שהתענית גורמת לו למעט במלאכת שמים. וכן שכיר לא יתענה, כיון שממעט במלאכת בעל הבית. אולם עובד עצמאי, נכון שיתענה כשחל יום השנה של הוריו בשאר ימים. (רנד)

ראש חודש הזדמנות להתחדשות - הרב יצחק פנגר בהרצאה שאסור להחמיץ. צפו: