פעם ב-28 שנה: הלכות ברכת החמה

שמחה וששון ליהודים

שמחה גדולה היא לנו, על כי זכינו בעזר ה' יתברך ובישועתו, לברך "ברכת החמה" ביום רביעי י"ד בניסן ערב חג הפסח ה'תשס"ט, יחד עם רבבות עם ישראל. ויהי רצון שיזכה הקב"ה את כל עם ישראל לברך "ברכת החמה" בשמחה ובטוב לבב עוד רבות, בשנים הבאות עלינו לטובה, אמן.

אחת לעשרים ושמונה שנה

"ברכת החמה" מברכים אותה אחת לעשרים ושמונה שנה. והטעם בזה, כי החמה הולכת וסובבת ממקום שתלה אותה הקב"ה במעשה בראשית, ומקיפה את כל כדור הארץ, עד שחוזרת שוב לאותו מקום. ומשך זמן סיבובה הוא: 365 יום ורבע [6 שעות]. אך אחת ל-28 שנה, חוזרת היא למקום זה, בדיוק באותו יום ובאותה שעה שתלה אותה הקב"ה שם, שזהו תחילת ליל רביעי. וכמבואר לעיל בהרחבה, בבאור על "מהות ברכת החמה".

נמצא שתמיד "ברכת החמה" תחול ביום רביעי, מאחר ובתחילת יום זה [ליל רביעי] תלה הקב"ה את המאורות ברקיע בבריאת העולם במעשה בראשית.

אנחנו מאמינים בני מאמינים

פעמים בודדות בהיסטוריה חלה "ברכת החמה" בערב פסח, וקרוב לזמן זה מסוגלת מאוד ביאת הגאולה. וכן היה כשיצאו ישראל ממצרים, שמיד לאחר מכן בט"ו בניסן נגאלו. וכן היה בימי מרדכי ואסתר, ובט"ז בניסן שלאחר מכן נגאלו מגזרותיו של המן הרשע, ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם, וליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר. וגם בשנת ה'תשס"ט שזכינו שוב שחלה ברכת החמה בערב פסח, כולנו תפלה וציפייה שה' יתברך יחוס וירחם עלינו, ויזכנו לביאת הגואל, יראו עינינו וישמח לבנו, במהרה בימינו בשמחה ובטוב לבב, אמן. (עטרת פז קפד)

ברכות החמה הבאות

בעזרת ה' יתברך ובישועתו, ברכות החמה הבאות עלינו ועל כל ישראל אחינו לטובה ולברכה, לששון ושמחה, לחיים טובים ולשלום, יחולו כדלהלן: יום רביעי כ"ג ניסן שנת ה'תשצ"ז, ב' ניסן תתכ"ה, י"ב ניסן תתנ"ג, כ"א ניסן תתפ"א, ב' ניסן תתק"ט, י"א ניסן תתקל"ז, י"ט ניסן תתקס"ה, כ"ט לחודש אדר תתקצ"ג, שזו ברכת החמה האחרונה שבאלף השישי לבריאת העולם. וה' יתברך ברחמיו הרבים יזכה את כל עם ישראל לברך בכל אחת ואחת מהן בעתו ובזמנו, יחד עם משיח צדקנו שיבוא במהרה בימינו, בשמחה רבה ובטוב לבב, באורך ימים ושנות חיים, דשנים ורעננים, ששים שמחים ומתוקנים, וכל טוב סלה למען שמו באהבה, אמן. (עטרת פז קסח)

חביבות הברכה

חביבה היא "ברכת החמה" עד מאוד, משום שיש בה קידוש שם שמים גדול בהחדרת האמונה בבריאת העולם בששת ימי בראשית, על ידי אלוקים חיים ומלך עולם, יחיד ומיוחד, חי וקיים לעד ולנצח נצחים. (פסקי תשובות תתקלז)

הכרזת הברכה

המנהג להכריז בבתי כנסיות בערב שקודם ברכת החמה, כדי להזכיר לציבור שלא ישכחו לברכה. (מגן אברהם סימן רכט סק"ה בשם מהרי"ל)

זמן הברכה

מברכים בבוקר, לאחר שעלה גלגל החמה מן האופק, ועד סוף שלוש שעות זמניות של היום, [יש מהדרים לברך עד 7:45 בערך. ויש מקילים עד 8:25 לערך]. אך לאחר זמן זה, לא יברך ברכה זו אלא בלי שם ומלכות. [בבאור המושג "שעות זמניות", עיין בחוברת "סדר היום בהלכה ובאגדה", בדיני קריאת שמע וברכותיה.] (חזו"ע ברכות תעו, תעט)

זריזים מקדימים למצוות

יש להזדרז ולברך מיד כשרואה את החמה בפעם הראשונה, ואפילו אם ראה אותה קודם התפילה. ומכל מקום יש להקדים לברך ברכות התורה, כדי שיוכל לומר את הפסוקים שנוהגים לומר בעת ברכת החמה. (הליכות עולם ב קצ. עטרת פז רה, רכה, רל)

אדם שראה את החמה ולא בירך, רשאי לברך כשיראה אותה פעם שנית. (פסקי תשובות תתקלח)

ודבר בעתו מה טוב

קודם הברכה נוהגים לומר מזמורים המדברים בענייני המאורות, כמו מזמור "השמים מספרים כבוד אל", "הללויה הללו את ה' מן השמים", עד "חק נתן ולא יעבור". "שיר למעלות אשא עיני אל ההרים". "הודו לה' כי טוב, כי לעולם חסדו" ועוד, כמסודר בנוסח "ברכת החמה". והטעם לזה על פי מה שאמרו חז"ל (מסכת סנהדרין קא ע"א): כל הקורא פסוק בזמנו מביא גאולה לעולם, שנאמר (משלי טו כג): "ודבר בעתו מה טוב". (חזו"ע ברכות תעט)

הברכה

קודם הברכה יסתכל בחמה, ואחר כך יוריד את עיניו, באופן שבשעת הברכה לא יסתכל עליה, ויברך בשמחה רבה ועצומה מאוד, ובכוונה גדולה: "בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, עוֹשֵׂה מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית". (תעג, תעט. חזו"ע חנוכה שכט)

כיצד מברכים

יש נוהגים שהשליח ציבור מברך בקול רם, והקהל מברכים עמו בלחש. ויש נוהגים שמקדים השליח ציבור לברך בקול רם, ולאחר מכן חוזרים כל הקהל לברך בקול רם, כמו שנוהגים בספירת העומר. ויש נוהגים שכולם מברכים בקול רם יחד, כמו שנוהגים בברכת הלבנה. (ע' תפד)

פני אברהם

טוב להסתכל לאחר "ברכת החמה" על פני אדם ששמו "אברהם", כדי להזכיר את זכותו של אברהם אבינו עליו השלום שנמשל לחמה. (הגר"ח פלאג'י. עטרת פז רפח)

ברכת "שהחיינו"

אין מברכים "שהחיינו" על ברכת החמה. ומכל מקום הנכון הוא ללבוש בגד חדש, ויכוון בברכת שהחיינו על הבגד החדש וגם על ברכת החמה. וכן נהגו הגר"ח פלאג'י ועוד. (תפב)

המברך שהחיינו, טוב שיברך בקול רם, כדי לזכות גם את האחרים ולהוציאם ידי חובתם. וכן נהג הגאון רבי פנחס עפשטיין זצ"ל. (עטרת פז רמח)

והטעם שאין מברכים "שהחיינו" על ברכת החמה, אף שהיא באה מזמן לזמן, מאחר ואין ברכת שהחיינו באה, אלא על דבר שיש בו הנאת הגוף כאכילת פרי חדש, לבישת בגד חדש וכיוצא, או על קיום מצוה חדשה כתקיעת שופר, נטילת לולב וכיוצא, אבל ברכת החמה אין בה הנאת הגוף, ואין בה קיום מצוה, ואינה אלא ברכת השבח לבורא עולם (ראשונים). ועוד משום שאין מברכים "שהחיינו" אלא על דבר שניכר בו חידושו כמו פרי חדש או בגד חדש, אבל אם לא ניכר בו חידושו כאגוזים ושקדים, אף אם הם היו חדשים ולא נמצאים כל השנה, אין מברכים עליהם, מאחר ואין היכר בהם בין חדש לישן. אף כאן, לא ניכר בחמה שום שינוי מהותי ביום זה, אלא רק יודעים אנו על פי החשבון שגילו לנו חז"ל שכעת הגיעה לנקודת בריאתה (מהר"ם שיק). ועוד טעם, לפי שנאמר בנביא ישעיה (ל כו): "וְהָיָה אוֹר הַלְּבָנָה כְּאוֹר הַחַמָּה, וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם כְּאוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים, בְּיוֹם חֲבֹשׁ ה' אֶת שֶׁבֶר עַמּוֹ וּמַחַץ מַכָּתוֹ יִרְפָּא". נמצא שהנביא תולה בנו את הוספת אור המאורות, שאם ניטיב את דרכינו ונתקן את מעשינו ונחזור בתשובה, יחבוש ה' את שבר עמו ויחיש לגאלנו, ואז יאירו המאורות פי כמה וכמה, אבל כל עוד שאין אנו שבים בתשובה, נמצא שאנו הגורמים חסרון אורם. ובעת ברכת החמה, אנו נזכרים בצערנו שלא הספקנו לתקן את מעשינו ודרכינו, ולכן אין לנו לברך "שהחיינו" (כתב סופר). (תפג)

עלינו לשבח

יש נוהגים לומר "עלינו לשבח" לאחר ברכת החמה, ויזהרו שכאשר אומרים "ואנחנו משתחווים", לא ישתחוו אל מול השמש, אלא יצדדו עצמם לצדדים מעט. ומכל מקום מנהגנו שלא לאומרו. (כן כתבו מרן החיד"א, הגר"ח פלאג'י ועוד. תפב)

נשים

הנשים מברכות "ברכת החמה". (תפה) כן הורה הגאון חכם צבי לרעייתו הרבנית שתברך ברכת החמה. וכן פסקו הגר"ח פלאג'י, הגר"ש קלוגר, מאורי אור, מהר"י מילר, נוהג כצאן יוסף, ישרי לב, מהרי"ל דיסקין, ילקוט הגרשוני, עטרת ישועה, דברי ישראל ווואלץ, הגאון החזון איש, הגאון מליבאוויטש בשערי הלכה ומנהג, מנחת יצחק וויס ועוד.

והן אמת, שכלל גדול בידינו, שהנשים פטורות ממצוות שהזמן גרמא [גורם]. דהיינו כל מצוה שתלויה בזמן קבוע, האשה פטורה מלעשותה. כנטילת לולב, שהנשים פטורות מליטול לולב, כי זמנה קבוע שבעה ימים בשנה. וכן פטורות מלהתעטף בציצית, כי זמנה קבוע ביום ולא בלילה. וכן פטורות מלהניח תפילין, כי זמן הנחתן קבוע בחול ולא בשבת, וכן כל כיוצא בזה. אם כן לכאורה תהיינה הנשים פטורות מברכת החמה, כי זמנה קבוע מעשרים ושמונה שנה לעשרים ושמונה שנה?

אולם אין המצוה נחשבת כמצוה שזמנה קבוע, אלא דוקא כשהציווי לזמן מסוים בלבד; אבל אם אין הציווי לזמן מסוים, אלא שהמציאות גורמת שלא לעשותה בכל זמן, אזי אינה נחשבת מצוה שזמנה קבוע, כגון מצות הבאת ביכורים, שזמנה מחג השבועות ועד חנוכה, ובכל זאת אינה נחשבת שזמנה קבוע, כיון שמה שאין מביאים ביכורים בשאר ימות השנה, הוא מחמת שאין שבעת המינים מצויים על פני השדה בשאר השנה, אך אילו היו מצויים, היו הימים אכן ראויים להבאת ביכורים. וכן הוא ב"ברכת האילנות", שאף הנשים מברכות אותה, מאחר ואין הציווי לחודש ניסן דוקא, ומה שמברכים בחודש זה, כי המציאות היא שהאילנות מלבלבים [מוציאים פרחים] בחודש ניסן, אבל אילו היו מלבלבים בזמן אחר, היו מברכים בזמן אחר. ובאמת שבמקומות מסוימים בחוץ לארץ, שהאילנות מלבלבים בחודש אחר, מברכים בחודש האחר. אם כן הוא הדין והוא הטעם בברכת החמה, שאין הציווי לזמן זה דוקא, ומה שאנו מברכים אותה דוקא עכשיו, רק מפני שהמציאות היא שאין החמה חוזרת למקומה באותה שעה שתלה אותה הקב"ה ברקיע אלא פעם בעשרים ושמונה שנה, אבל אילו היתה חוזרת בזמן אחר, היינו מברכים בזמן אחר. ועיין עוד בזה לעיל בהלכות ברכת הלבנה. (תפה)

חנוך לנער

על כל אדם לחנך את בניו ובנותיו הקטנים שהגיעו לגיל חינוך [מגיל חמש או שש ומעלה לפי שכלם והבנתם], שיברכו גם הם "ברכת החמה", ככל שאר המצוות שמחנכים אותם. (עטרת פז רסד)

מקום הברכה

המנהג להתפלל שחרית עם הנץ החמה, ובסיום קדיש תתקבל שאחר "ובא לציון גואל", יוצאים כל הקהל יחד לחצר בית הכנסת, ויש שעולים למקום גבוה כמו גג בית הכנסת, ומברכים הברכה ברוב עם ובשמחה רבה. ואחר הברכה חוזרים לבית הכנסת ומשלימים את התפילה, בית יעקב לכו ונלכה וכו'. (תעט)

קריית חוצות

יש נוהגים שלאחר סיום כל התפילה, מתאספים קהל גדול ברחובות קריה, ועולים לגגות או למקומות גבוהים, כדי לברך בראש חוצות ברוב עם ובפרהסיא. (בירור הלכה. עטרת פז רמה)

הנשים תשתדלנה שלא להתאסף בחוצות, שכבר אמר דוד המלך עליו השלום (תהלים מה יד): "כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ פְּנִימָה". ודי שתברכנה בחצרות ביתן. (ההפלאה, ילקוט הגרשוני, חבלים בנעימים, מהר"י מילר, חכם צבי ועוד. תפז) וכבר כתב החתם סופר, שאף שבני אשכנז נהגו שכל אחד מבני הבית מדליק נרות חנוכה, מכל מקום לא ידליקו אלא הבנים אבל הבנות לא ידליקו, מאחר ועיקר מצות נר חנוכה היא להדליק בחוץ ברשות הרבים, כדי לפרסם את הנס לרבים, ולא ראוי שהבנות יצאו לחוץ, לכן לא נהגו האמא והבנות להדליק כלל ויוצאות ידי חובה בהדלקת אביהם.

חיבוב מצוה - כינור נעים עם נבל

יש נוהגים להביא תזמורת, כדי להודות לבורא עולם על שזיכנו לברך "ברכת החמה" שהיא ברכה הבאה אחת ל-28 שנה. ויקפידו להכין את כלי הנגינה מבעוד מועד, כדי שיספיקו להתפלל קודם לכן תפילת שחרית. וישוררו כל הקהל יחד לאחר הברכה, כדי להראות חיבתנו ואהבתנו למקום ברוך הוא הבוחר בשירי זמרה. וכן נהג הגאון רבי יוסף שאול נתנזון זצ"ל בשנת תרכ"ג, ושרו מקהלה גדולה לכבוד המאורע הגדול. וכן נהגו בכמה ערים, בברכת החמה ביום רביעי ד' ניסן ה'תשמ"א, וביום רביעי י"ד ניסן ה'תשס"ט.

מיני מתיקה

נכון לחלק מיני מתיקה לקהל לאחר הברכה, כדי להראות חיבתנו ואהבתנו לבורא עולם שזיכנו בברכה זו הבאה אחת לעשרים ושמונה שנה.

סעודת מצוה

יש נוהגים לעשות סעודה לאחר ברכת החמה לחיבוב מצוה. (עטרת פז רסה)

עננים

היה יום מעונן בעננים כבדים והחמה לא נראית, לא יברכו ברכת החמה בשם ומלכות. אולם אם היו עננים קלושים, ונראית החמה ברקיע, יברכו ברכת החמה בשם ומלכות. (תצג)

אם היו עננים כבדים וברכו בלי שם ומלכות, ושוב זרחה החמה ונראתה, רשאים לחזור ולברך בשם ומלכות. כי כל ברכה שאין בה שם ומלכות, אינה ברכה. (תצד)

היה יום מעונן, ופתאום בתוך קריאת שמע וברכותיה זרחה השמש, מאחר ואם לא יברכו עתה, יש חשש שתתכסה החמה ושוב לא יוכלו לברך, על כן יסיימו את הברכה או את הפרק שבקריאת שמע, ויצאו לברך ברכת החמה מיד. אולם אם העננים סמוכים זה לזה, ויש חשש שהעננים יכסו שוב את השמש, ולא יספיקו לברך בסיום הברכה של קריאת שמע או בסיום הפרק, יפסיקו באמצע הברכה או באמצע הפרק ויברכו, מפני שהיא מצוה עוברת. וכדין השומע רעמים באמצע ברכות קריאת שמע, שמפסיק ומברך, כי אם לא יברך עתה, יעבור זמן הברכה ולא יוכל לברך. (תצו)

ופשוט שבאופן זה, יאמרו את הברכה בלבד, ללא תוספת פסוקים ובקשות. וטוב שיאמרו אותם לאחר התפילה. (עטרת פז רכח)

היה יום מעונן ופתאום זרחה החמה, ויש חשש שתתכסה שוב בעננים, יברכו מיד כשזרחה החמה, ללא הפסוקים שנוהגים לומר קודם הברכה, ולאחר הברכה יאמרו את כל הפסוקים. (עטרת פז רכה)

ים הכנרת

היה יום מעונן, וסוף זמן הברכה מתקרב, וחוששים שמא יפסידו לברך "ברכת החמה", אשר באה אחת לעשרים ושמונה שנה, מאחר ויש אומרים שמברכים ברכת החמה, אף ביום המעונן כשהשמש מכוסה לגמרי, ישנה עצה לתושבי צפון ארץ ישראל הסמוכים לעיר טבריה, שילכו למקום שמשם רואים את ים הכנרת, ויברכו עליו כנוסח ברכת החמה: "בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹקֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, עוֹשֵׂה מַעֲשֵׂה בְּרֵאשִׁית", ויכוונו לפטור גם את "ברכת החמה". ומכל מקום אין מברכים על ים הכנרת, אלא אם כן עברו שלושים יום שלא ראו אותו. (סימן רכח ס"א. תסז)

ים המלח. שאר ימּים.

אין לעשות את העצה הנ"ל בים המלח, מאחר ויש אומרים שעל ים המלח לא מברכים כלל. וכן אין לעשות עצה זו בשאר ימּים, כיון שהרואה את הים מברך: "שעשה את הים הגדול", ורק על ים כנרת שמברכים "עושה מעשה בראשית", רשאי לעשות כנ"ל. (הליכות שלמה אוירבך, שבט הלוי וואזנר, רבבות אפרים גרינבלט, הגרח"פ שיינברג ועוד.  תסט)

משקפי שמש

המרכיב משקפי שמש, רשאי לברך כך ללא חשש, כיון שראייתו ראיה גמורה לכל דבר. (תצא)

חולה

חולה שאינו יכול לצאת מביתו לחצר כדי לברך, אם רואה את החמה מחלון ביתו, ומבחין באופן ברור שזו החמה, רשאי לברך אפילו כשהוא שוכב. (תצב)

סומא

הסומא [עיור] אינו מברך ברכת החמה. ואולם, טוב שיבקש מאחר שיוציאו ידי חובה. ופשוט שאת שאר הפסוקים רשאי לומר בעצמו.

הטעם שהסומא אינו מברך, מפני שברכה זו נתקנה לרואה את החמה דוקא, וכמו שאמרו חז"ל "הרואה חמה בתקופתה, מברך". ועיין עוד בזה לעיל בדיני ברכת הלבנה. (תפז. חזו"ע חנוכה שסט)

אילם

האילם ישמע את ברכת החמה מאחֵר ויצא ידי חובתו, ככל המצוות התלויות בדיבור, שהאילם חייב בהן, ומקיימן על ידי שמיעה מאחר שמוציאו ידי חובה. כגון מצות קידוש על היין בשבת, והבדלה, וקריאת פרשת זכור, וקריאת מגילת אסתר בפורים, וקריאת שנים מקרא ואחד תרגום בכל שבוע ושבוע, שבכל אלו חייב האילם לשמוע מאחר, ולצאת ידי חובה.

ברכת החמה בשבעה

אָבֵל בתוך השבעה, מברך "ברכת החמה", ורשאי לצאת חוץ לביתו כדי לראות את החמה ולברך, אך לא יצא לרחובות קריה, כדי לברך ברוב עַם עִם כל הקהל הגדול. (תצז)