במחשבה תחילה לפרשת שופטים: הרבי הורה לסוחרים – דווחו במשטרה על גניבה בסכום כפול מהסכום האמיתי

מורה: "אחת ועוד אחת שווה שתיים. שתיים ועוד שתיים – ארבע. כמה זה ארבע ועוד ארבע?"

תלמיד: "המורה, זה לא פייר. אתה עונה על השאלות הקלות בעצמך, ומשאיר את הקשות בשבילי...".

***

במדרש איכה מובא דין ודברים נוקב בין מלאכי השרת להקב"ה. המלאכים שואלים את ה' כיצד הוא עובר על מה שכתב בתורתו, שהרי הוא ציווה בתורה על כיסוי הדם של עוף או חיה טהורים, ואילו בזמן חורבן בית המקדש דמם של ישראל נשפך כמים ללא כיסוי.

כמו כן הם שואלים כיצד עובר הקב"ה על הציווי של "אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד", כאשר בני ישראל בזמן החורבן נשחטים אבות על בנים באותו יום?! זאת ועוד, כאשר הכהן מגיע לראות נגע בבית, הוא מצווה להוציא את הכלים מן הבית כדי שהם לא ייטמאו כאשר יוכרז שהבית טמא, ואילו בבית המקדש נאמר "וישרפו בית האלוקים וכל מחמדיה להשחית", דהיינו בית המקדש נשרף עם כל תכולתו.

רבנו יצחק לוריא, האר"י הקדוש, מביא את המדרש הזה ומסמיך אותו לפסוק בפרשתנו. "כי ייפלא ממך דבר למשפט", כאשר הבורא מביא "משפט" ודינים קשים לעולם, אינך מבין את ההבדל "בין דם לדם (דמם של ישראל), בין דין לדין (אותו ואת בנו) ובין נגע לנגע (נגעי בתים)".  

ובכן, כשהאר"י הקדוש מתכוון להסביר לנו למה מתרחשים אסונות, הוא גם יודע דבר או שניים בסודות וסתרי התורה. לפני שנגיע לתשובה המצמררת שלו, תקראו בבקשה את הסיפור היהודי הבא:

שני סוחרים נשדדו כאשר חזרו מעסקיהם ביריד. ארנקם ובו עשרת אלפים זלוטי נלקח בחוזקה בידי מספר שודדים אכזריים. הסוחרים, מחסידיו של הרה"ק רבי יצחק אייזיק וייס, ה"חקל יצחק" מספינקא – נכנסו אל רבם ושחו בפניו את שברונם. כל כספם היה באותו צרור, ועמלם ירד לטמיון.

"גשו נא לתחנת המשטרה ודווחו על השוד", הורה הרבי, והוסיף: "בקשו מהם שיפרסמו בעיתון מודעה בולטת שסכום של עשרים אלף זלוטי נשדד, מי שיביא לתפיסת השודדים יבוא על שכרו".

"אבל רבי", מחו שניהם ביחד, "היו אלו רק עשרת אלפים זלוטי".

הרבי הנהן בשלווה. יודע הוא את העובדות לאשורן, ובכל זאת הוא מבקש שידווחו על סכום כפול.

אם הרבי מתעקש, כנראה שיודע הוא מה שאנחנו לא יודעים, הרהרו השניים. הם פנו לתחנת המשטרה, ובלב הולם קיימו את דברי רבם: עשרים אלף זלוטי נגנבו מהם. נא לפרסם מודעה בולטת.

למחרת בבוקר פורסמה המודעה ושני הסוחרים התבוננו בה בתהייה. מה תעזור המודעה? ונניח וייתפסו השודדים, הלא אנחנו נואשם בכך שדיווחנו דיווח כוזב בתלונתנו.

לא הספיקו השניים להתבוסס יתר על המידה במחשבות וכבר הגיע לכל אחד מהם רץ מהיר – קוראים להם בדחיפות לתחנה. כאשר הגיעו השניים בהולים ומבוהלים, התיישבו מולם קצין חמור סבר שהראה להם את ארנקם. למראה פניהם שהוארו, שאל הקצין בחומרה כמה כסף נגנב מהם. הסוחרים השיבו את האמת: עשרת אלפים זלוטי.

לשאלת הקצין מדוע שינו בתלונתם ודיווחו על סכום כפול, הפנו הסוחרים אצבע "מאשימה" לעבר ה"חקל יצחק" מספינקא, והתנצלו שהוא זה שפקד עליהם לומר כך.

השוטר הרהר רגע וחייך מלוא פיו. "רבי חכם יש לכם! לפני שעה קלה נקראנו בדחיפות לפאתי העיר, כנופיית שודדים התקוטטו זה עם זה עד זוב דם. אסרנו את כולם ומצאנו במאורתם שלל רב. הרבי החכם שלכם הבין שאם השניים ששדדו אתכם חזרו לכנופיה עם עשרת אלפי זלוטי, אבל בעיתון יהיה כתוב שנשדדו עשרים אלף – תפרוץ מהומה רבתי בין השודדים וחבריהם יתבעו מהם להשיב עשרת אלפים נוספים – שאף פעם לא היו קיימים – לחלוקה משותפת...".

***

ומהי הסיבה לדינים ולנגעים שבאים לעולם? לפי האר"י הקדוש זה בכלל לא קשור לסודות. זה פשט בפסוק.

מצמרר ממש. שימו לב לפסוק המלא: "כי ייפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם, בין דין לדין ובין נגע לנגע – דברי ריבות בשעריך". המריבות, המחלוקות, הסכסוכים הם אלו שאחראיים לכל הרע הזה. ממש כפי שחבורת השודדים הפסידה הכל בשל מריבה אחת.

את "השאלות הקשות", המורה מותיר לנו לפתור. זה תלוי בידינו. וכלשון תלמידי האר"י בשם רבם: "ועל ידי התורה יתאחדו ויתווך ביניהם השלום"...