הלכות שבת: כללים וגדרים בדיני גוי

[א] להלכות אלו רגיל אני לקרוא "עזרה ראשונה", לפי שכל אחד ואחד צריך לדעת הלכות אלו על בוריים, כיון שהם נצרכות מאוד, וצריך לדעת היטב מה מותר לומר לגוי ומה אסור, בפרט בימינו שהגויים מצויים בינינו (בבתים שיש אנשים סיעודיים או במוסדות ציבורים) ואפשר בקלות לקרוא לגוי ולהשתמש בו. מה גם שבדרך כלל בשעה שנופל החשמל בבית נוצר מתח ובלבול גדול בקרב בני הבית ואם לא יודעים את ההלכות היטב עלולים חלילה להיכשל ולהתיר דברים שאינם על פי ההלכה. ראשית צריך ללמוד את הגדרים והכללים היטב, ולאחר מכן ללמוד את פרטי הדינים וההלכות.

[ב] כגון "יש חושך בבית" והגוי מבין ומדליק האור, או "המזגן כבה וחם בבית" והגוי מבין ומדליק את המזגן, או "הפלטה כבתה ואין מאכלים חמים לאכול" והגוי מבין ומדליק את הפלטה.

[ג] אף שכיבוי הוא דרבנן וכן הדלקת חשמל שאין בה חוט להט כגון מזגן או מנורת לד אסורה מדרבנן (לדעת רבים מן הפוסקים וכדלקמן סעיף א' אות ג') ותרי דרבנן במקום צער גדול מותר (כמבואר במג"א סימן ש"ז סוסק"ז ובבה"ל סימן שט"ז סי"ב ד"ה לצוד, ובהליכות עולם ח"ג עמוד קפ"ז ובחזו"ע שבת ג' עמוד תע"ז) מ"מ בעניני חשמל אין להקל דזו פרצה עצומה בחומות השבת שידליקו ויכבו חשמל על ידי יהודי בשינוי, וכבר כתב החזו"א (סימן נ"ב אות ו') דמה שהוא זילותא דשבתא חמור יותר מאיסור של עיקר הדין דזהו גדר לעם כולו לדורות, בפרט שלדעת החזו"א (סימן נ' סק"ט) ועוד פוסקים, בכל כיבוי והדלקת חשמל יש איסור תורה של בונה וסותר. ורק עבור חולה שאין בו סכנה שלא יכול להרדם באור ואין חדר אחר חשוך בו יכול לישון יש להקל לכבות עבורו את האור בשינוי כמבואר בסימן שכ"ח סי"ז. וכן יש להוכיח מהחזו"ע (שבת א' עמ' רנ"ו-רנ"ט) שהתיר לכבות אור בשינוי עבור חולה שאין בו סכנה ולא כתב חידוש יותר גדול דאף לבריא המצטער מן האור מותר וע"כ כנ"ל.

[ד] ולעניין הגדרת סוג המוקצה של כל מכשיר ומכשיר יעוי' בהליכות שבת ח"א עמודים קי"א - קי"ב וקכ"ט.

[ה] במזגן אין חוט להט אלא עובד בשיטת יניקה ודחיסה. ולכן צריכת החשמל שלו נמוכה יותר ממפזר חום, רדיאטור ותנור ספירלה. מזגן שמחמם או מקרר בית של ארבעה חדרים צורך 3,000 וואט, ואילו רדיאטור בעל ארבע עשרה צלעות שמחמם חדר אחד צורך 2,500 וואט, ומפזר חום צורך 2,000 וואט, כיון שיש בהם גופי חימום או חוטי להט, משא"כ במזגן. ואין הבדל בזה בין מזגן העובד על קירור לבין מזגן העובד על חימום, שאף בזה אין חוט להט אלא שעובד בשיטה הפוכה, במקום יניקה ודחיסה, דחיסה ויניקה. אלא שישנם מזגנים שכשמזג האוויר קר מאוד (0 מעלות ומטה) נדלקים חוטי להט לאחר זמן מה כדי לעשות פעולת הפשרה ולחמם יותר, אך כאמור אין זה קורה מיד בהדלקת המזגן אלא רק לאחר זמן ומוגדר כגרמא בלבד.

[ו] במדחס המקרר אין חוט להט, ועל אף שבחיבור התקע לשקע שבקיר יש ניצוצות אש, מ"מ אין בזה איסור דאורייתא כיון שאינו מתכוין לכך וגם אין בו ממש (יעוי' בשו"ת יבי"א ח"ז חלק או"ח סימן ל"ח אות ב' בשם הפוסקים, ובשו"ת מנחת שלמה ח"א עמוד פ"ו והלאה).

[ז] לפי שהשימוש בו מאוד חסכוני ביחס לנורת האגס בה חוט הלהט דולק כל זמן משך ההפעלה וצריכת החשמל גבוהה. 

[ח] אפשר להיווכח בכך כאשר הפלורסנט לא נדלק ובקצה נראה אור בצבע אדום. אלו חוטי הלהט שמנסים לנייד את הגז ולהכניסו לפעולה אך לא מצליחים. ולכן ברור הדבר שהמדליק פלורסנט בשבת עובר באיסור דאורייתא של מבעיר, כיון שמדליק שלושה חוטי להט.

הפוסקים דנים באופן שצריכים להדליק אור לחולה או ליולדת בשבת (כגון שנתקפה בצירי לידה וצריכים לחפש את המסמכים הדרושים כמעקב הריון וכדו'), ויש אפשרות להדליק נורת אגס או תאורת פלורסנט, מה עדיף להדליק, מצד אחד בנורת אגס נדלק חוט להט אחד בסה"כ ואילו בתאורת הפלורסנט נדלקים שלושה חוטי להט, מצד שני שלושה חוטי הלהט של הפלורסנט הם קטנים וכבים מיד ואילו חוט הלהט של האגס הוא גדול ונשאר דלוק (יעוי' בשמירת שבת כהלכה פל"ב הערה קע"ח, ובמאמרו של הגאון הרב לוי יצחק הלפרין שליט"א, ראש המכון הטכנולוגי להלכה), ומסקנת ההלכה שישנם צדדים לכאן ולכאן ומה שירצה יעשה.

[ט] נתונים אלו העלנו בס"ד לאחר בירור מעמיק עם מהנדסי אלקטרוניקה שירדו לעומקם של דברים בכל עניין ועניין. ככלל יש לדעת שאין לשאול ולקבוע דבר בעניינים אלו על פי בדיקה עם חשמלאים, כיון שאין זה התחום בו הם עוסקים ופעמים שלא יורדים לעומקם של דברים, אלא יש להיוועץ עם מהנדסי אלקטרוניקה המתמחים ובקיאים בעניינים אלו.

[י] בשנים האחרונות נפוץ השימוש בתאורות אלו בשל צריכת החשמל המועטה שלהם. כמו כן נורת הביקורת ומספרי המעלות המופיעים על צג המזגן הם מנורת לדים ואין בהם חוט להט. וכן בתאורת הפלאפון ולוח בקרת השעונים ברכב.

[יא] מלאכת בונה מהותה ליצור יצירה חשובה וכשמדליק חשמל וסוגר את המעגל החשמלי יוצר יצירה חשובה ולכן אסור משום בונה לשיטה זו. וכשמכבה את החשמל סותר את המעגל החשמלי ועובר משום סותר דאורייתא, ואין זה מקלקל היות והכיבוי תיקון עבורו מטעמי חסכון או שרוצה לישון וכדו' (שם בחזו"א סימן ל"ח אות ב' בסוגריים).

[יב] רבי יצחק יהודה שמאלקיש, חי בדורו של הגאון רבי שלמה קלוגר וכיהן כאב"ד בעיר לבוב, נפטר בשנת ה'-תרס"ו. מספריו: שו"ת בית יצחק ו' חלקים, שיח יצחק ועוד. (ספר נוסף הנקרא בשם "בית יצחק" כתבו רבי יצחק אייזיק חבר, תלמיד מובהק של רבי מנחם מנדל משקלוב תלמיד הגר"א. ועוסק בענייני הלכה, אגדה וקבלה).

[יג] ר' מרדכי יעקב ברייש, נולד בפולין בשנת תרנ"ו ונפטר בשנת תשל"ז (1896-1973 למניינם), שימש כרב בכמה קהילות בפולין וגרמניה, ומשנת תרצ"ד, לאחר שברח מן הנאצים, כרב הקהילה החרדית בציריך.

[יד] וכתב שם דכותב דבריו הלכה ולא למעשה כיון שלא רוצה להורות נגד החזו"א ואף בחיי החזו"א לא הורה אחרת, ק"ו לאחר פטירתו דגדולים צדיקים במיתתם יותר מבחייהם (חולין ז ע"ב). מיהו ביו"ט (שאיסורו בלאו ולא בסקילה) הורה דלא כהחזו"א.

[טו] כשמדליק מזגן, מאוורר או מקרר הרי שמוליד זרם בחוטי החשמל ויש בזה כעין מלאכה ואיסורו מדרבנן, כשם שאסור להתיז בושם על בגד משום מוליד (סימן תקי"א ס"ד ברמ"א, וגם בסימן תרנ"ח ס"ב. יעוי' בהליכות מועד יום טוב - מהדורה קמא סעיף י"ט), וכן אסור לרסק שלג או ברד ולהופכם למים (סימן ש"כ ס"ט), משום שדומה למלאכה שבורא דבר חדש (מים משלג - רש"י שבת נא ע"ב ד"ה מרסקין. הובא בבית יוסף שם). והוא הדין ב-"זרחן" (סטיק לייט) המכיל בתוכו חומר כימי מוקשה וכששוברו נהפך החומר לנוזלי וזורח ומאיר, אסור להשתמש בו בשבת משום שמוליד דבר חדש ודומה למלאכה (ואם החומר הכימי מתחמם עד לשיעור יד סולדת בו - 45 מעלות חייב גם משום מבשל, אך אינו נראה שמגיע לחום זה), וכן קופסאות מאכל שעל ידי פתיחתם מתחמם האוכל אסור משום מוליד, שיוצר דבר חדש ודומה למלאכה, ופעמים אסור אף משום בישול. וע"ע בחזו"א הנ"ל שכתב דהאיסור מוליד הוא בהולדת הניצוצות, ואכמ"ל.

[טז] שם איירי בברית מילה שיש צורך לטלטל את סכין המילה מרשות הרבים לרשות היחיד (כשאין עירוב בעיר) ואם לא יביאוהו תתבטל הברית, אעפ"כ פוסק השו"ע שאסור לומר לגוי להביאו משום שאסור לומר לגוי לעשות מלאכות האסורות מהתורה אף במקום מצוה או צורך גדול. וע"ע במה שכתבנו בזה לקמן בשאלות ותשובות בדיני גוי תשובה כ"ח. ובמשנ"ב שם (ס"ק כ"ב) פוסק כהמג"א דלעניין מילה המיקל וסומך על בעל העיטור לא הפסיד. וכך יש לנהוג לבני אשכנז. ודוקא שלא פשע מאתמול כגון שיכל להביא הסכין או לתקנו ובפשיעה לא עשה כן דאז אין להקל (בה"ל שם ד"ה ועיין לעיל).

[יז] ואף שבסימן ש"ז ס"ה הביא השו"ע את שיטת התוספות בתור יש אומרים, מ"מ בסימן תקפ"ו סכ"א סתם להתיר כדעת הרי"ף הרא"ש והרמב"ם שמלאכות דרבנן מותר לעשותם על ידי הגוי במקום מצוה או צורך גדול.

[יח] אע"ג שהרמ"א (סימן רע"ו ס"ב) הסתמך על שיטת בעל העיטור במקום צורך גדול, מ"מ הכרעת המשנ"ב בזה כדעת השו"ע שאין להתיר מלאכות דאורייתא על ידי גוי אפילו במקום צורך גדול (ורק במצוה דרבים או לצורך חולה וקטן התירו וכדלקמן), וכך נוהגים בני אשכנז.

[יט] ואף שדעת החזו"א והאול"צ שהדלקת מזגן כרוכה באיסור דאורייתא של בונה, מ"מ כיון שאמירה לגוי אסורה רק מדרבנן, והוא שבות קל שאין בו מעשה (כפי שכתב הרא"ש, הביאו הבית יוסף בסימן שכ"ח סי"ז), לכן אפשר להקל בזה ולומר לגוי להדליק את המזגן במקום צורך גדול. ויש לכך ראיה מסימן שכ"ה ס"ב דפסק מרן השו"ע שמותר לומר לגוי לטלטל ברשויות שלנו ע"י גוי כשהוא לצורך גדול ומקורו באור זרוע. וביאר שם הבית יוסף היות ולדעת חלק מהראשונים אין לנו רה"ר דאורייתא מכיון שאין שישים ריבוא עוברים בכל יום. וכתב שם שעה"צ (באות י"ג) ואף דהרבה פוסקים סוברים שרשויות שלנו הם רה"ר דאורייתא (וכך סתם מרן השו"ע בסימן שמ"ה ס"ז), לעניין שבות ע"י גוי סמכינן על המקילים. ק"ו בנידון דידן דלרוב הפוסקים אין איסור בונה בהדלקת חשמל. וע"ע בעניין זה בהרחבה לקמן בשאלות ותשובות בדיני גוי תשובה ל"ד במקורות וביאורים.

[כ] אך אם מדובר רק בחוסר נעימות וכדו' אסור, דלא התירו אמירה לגוי בדרבנן אלא רק במקום צער או צורך גדול ולא בחוסר נעימות וכדו'.

[כא] כדי לצאת גם דעת החזו"א והאול"צ שהדלקת מזגן אסורה מדאורייתא משום בונה, וכשמדליק הגוי בשינוי הוי ליה שבות דשבות במקום צורך גדול שהותר (וכפי שיבואר לקמן שאמירה לגוי בשינוי מועילה לחלק מהפוסקים להחשיב הדבר כשבות דשבות). ואם אמר לגוי להדליק בשינוי אף שהגוי לא עשה כדבריו והדליק כרגילותו אין בזה חשש, דלנוחיותו עשה כרגילותו (באופן שאכן יש אפשרות לעשות זאת בשינוי). אשל אברהם מבוטשאטש סימן ש"ז ס"ה.

[כב] חכמים גזרו איסור אמירה לגוי רק כשאומר לו לעשות מלאכה האסורה בשבת כגון הדלקת מזגן או מיחם, אך אם אומר לו לעשות דבר היתר, ומדבר ההיתר יוצא דבר איסור - לא גזרו בזה איסור אמירה וממילא גם לא איסור הנאה. ולכן מותר לומר לגוי לגרור ספסל (בלא להתייחס לאיסור טלטול רשויות, וכגון שעושה זאת בחצרו שהיא רשות היחיד) על אף שיודע שבגרירת הספסל יעשה חריץ (ואף אם נוח לו בעשיית החריץ), כיון שהוא פסיק רישיה וחכמים לא גזרו באופן זה איסור אמירה לגוי.

[כג] שם איירי בתנור בית החורף שמותר לומר לגוי להדליקו כשהקור הגדול, וכותב תרומת הדשן שקודם שמדליק הגוי את התנור מותר לומר לו להניח מעל התנור מאכלים לחים קרים כדי שיתחממו לאחר ההדלקה, ואע"ג שהגוי יודע ומבין שבהדלקת התנור מחמם גם את המאכלים, מ"מ עיקר כוונתו להדליק את התנור, והוי ליה חימום המאכלים פסיק רישיה שהותר בגוי. והכא נמי עיקר כוונת הגוי להדליק את המזגן כפי שביקשו היהודי ואע"ג שיודע שידלקו כתוצאה מכך עוד דברים מותר ליהנות מהם לפי שהוא פסיק רישיה. ואף לדעות שפתיחת מקרר כשנדלקת המנורה נחשב מעשה בידיים לפי שכך מתוכנן (יעוי' בהליכות שבת ח"א עמוד ר"ס), כאן שונה הדין לפי שאין רגילות להדליק דרך המתג הראשי את החשמל שבבית.

[כד] וכן יש להוכיח מהשו"ע (סימן רע"ו ס"ג) ודו"ק. הלכה זו מאוד מעשית בבית שיש עובד זר וכשנופל החשמל מיד הוא מרים את מתג החשמל הראשי, העובד הזר מדליק את החשמל גם עבורו (שיהיה לו אור בחדר ומאכלים חמים באמצעות הפלטה) וגם עבור היהודי, ולכן המיקל ליהנות ממלאכתו יש לו בהחלט על מה שיסמוך. וזה נפק"מ גם בישיבות ובתי מלון שיש שם עובדים גוים וכשנופל החשמל מיד הגוי מדליקו לצורכו ולצורך היהודים (וזה דוקא באופן שאכן הגוי מדליק החשמל גם לצורכו ולא רק לצורך היהודי). וע"ע בעניין זה לקמן בשאלות ותשובות בדיני גוי תשובה ל"ה.

[כה] ישנם שני טעמים מדוע חז"ל אסרו הנאה ממלאכת הגוי:

א. הנאה אטו אמירה, היינו, חז"ל חששו שאם נתיר ליהנות ממלאכת הגוי יבוא היהודי גם לומר לגוי שיעשה מלאכה, ולא יבדיל בין הנאה ממלאכת הגוי לאמירה מפורשת (משנ"ב סימן רע"ו סק"ב בשם הרשב"א).

ב. זלזול בשבת - בית יוסף בסימן שכ"ה ותקט"ו ס"א, הובא גם במשנ"ב בסימן שכ"ה ס"ק כ"ח , ע"פ רש"י (ביצה כד: ד"ה ולערב) והר"ן (שם יג. ד"ה אבל מכל מקום), היינו שיש פגם וזלזול בקדושת השבת כשהיהודי נהנה ממלאכה שגוי עשה בעבורו, ולכן אסרו ליהנות ממנה (ים של שלמה).

[כו] הרי בשעת עשיית המלאכה לא ידע הגוי שיקבל דבר מה בתמורה לכך שידליק ועשה זאת אך ורק לצורך היהודי.

[כז] שם דן לגבי אשה שחל ליל טבילתה בשבת ושכחה לקצוץ ציפורניה קודם השבת, שיכולה לומר לשפחה הגויה שתקצוץ לה את ציפורניה בשינוי (כגון ביד ולא בכלי).

[כח] שם דן לגבי שופר מקולקל שמוכרחים לתקנו תיקון האסור מהתורה ביום טוב, הדין הוא שאסור לומר לגוי לתקנו אפילו אם על ידי כך יתבטלו ממצוות שופר, אך כותב שעה"צ שיכולים לומר לגוי לתקן השופר בשינוי מדין שבות דשבות במקום מצוה דשרי.

[כט] על אף שהצגנו בפניו את הראיות מהמשנ"ב ומהרמ"א הנ"ל לא הסכים לקבלם ואמר שלא יעלה על הדעת שאפשר לומר לגוי להדליק נר בשינוי. ולא זכיתי להבין טעמו בזה. לכאורה היה מקום לחלק ולומר ששינוי נחשב דוקא היכא שעושה שינוי במלאכה וגם התוצאה משונה, כגון גזיזת ציפורניים או תיקון שופר בשינוי דהשינוי ניכר גם בתוצאה, אך במקום שהתוצאה היא אותה תוצאה ורק המעשה משונה כגון בהדלקת אור במרפק שהאור מאיר כרגילותו, בזה לא נחשב הדבר כשינוי ושאלתיו האם אוסר מטעם זה והשיב בשלילה. מ"מ כבר כתב האגלי טל בהקדמתו שגם שינוי במעשה חשיב שינוי. וכן מוכח ברמ"א סימן תק"ו ס"ב. וע"ע במה שכתבנו בזה בהליכות שבת ח"א עמודים שנ"ג - שנ"ד. ובשש"כ (פ"ל הערה מ"ט) הביא בשם מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל שמתחילה התיר בזה (והביא את האגלי טל הנ"ל) ששינוי ע"י נכרי נחשב שבות דשבות. ושוב הביא שו"ת באר יצחק לגאון מקאוונה זצוק"ל סימן י"ד דפליגי בה רבוותא אם שינוי ע"י נכרי נחשב שבות דשבות, והפמ"ג (סימן תרנ"ה בא"א) מסתפק בזה. וצ"ע. וסיים מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל דאף למתירים הוא דוקא באופן שניכר בגוף הדבר שלא נעשה כראוי ולא כשאומר לגוי להביא מרה"ר לרה"י בשינוי, כיון שאחר ההבאה לא ניכר כלל שום שינוי, עכ"ד. ולפי זה בהדלקת חשמל בשינוי ע"י גוי אין להקל כיון שלא ניכר שום שינוי אחר ההדלקה. ואף שבסימן תק"ו ס"ב ברמ"א התיר לנפות הקמח ביו"ט ע"י שינוי קל כגון שמנפה על השולחן (עי' היטב במשנ"ב שם), צ"ל דזה חשיב ניכר שהרי רואים שהקמח ע"ג השולחן ולא בתוך כלי כנהוג. דאין כונת הגרש"ז אויערבך שיהיה שינוי בתוצאה ולא רק במעשה שהרי כמה שורות קודם הביא את האגלי טל הנ"ל ששינוי במעשה נחשב שינוי אף שבתוצאה אין שינוי, אלא שיראה השינוי אחר המעשה וכמו בניפוי קמח. ובטעמו צריך לומר שיהא ניכר השבות דשבות אף אחר העשיה דאי לאו הכי אתו לזלזולי. ואף שסברתו קשה שהרי סו"ס בעת העשיה היה כאן שבות דשבות מ"מ אין להקל לשיטתו בהדלקת חשמל בשינוי על ידי גוי.

[ל] חשוב לציין ולהדגיש שהדלקת האור ביד שמאל לא נחשבת שינוי, כפי שכותב החיי אדם (הביאו המשנ"ב בסימן ש"מ סוס"ק כ"ב) שרק בכתיבה יד שמאל נחשבת כשינוי, אך לא בשאר המלאכות (וכן פסק בחזו"ע שבת ד' עמוד קכ"ז). אלא שינוי לעניין זה נחשב כגון שמדליק במרפק וכדו', דבר שמקשה על עשיית המלאכה. (ולכבות את מנוע הרכב ביד שמאל נחשב כשינוי כיון שדבר זה מקשה בצורה משמעותית על עשיית המלאכה ודומה לכתיבה ביד שמאל. משא"כ בכיבוי אור פעמים שגם ביום חול מכבה ביד שמאל וכגון שמחזיק דבר מה ביד ימין, ואין בזה טורח וקושי בעשיית המלאכה ולכן לא נחשב כשינוי).

[לא] והוסיף ואמר לנו שיש לו על כך תשובה בכתב יד שעתיד הוא להוציאה לאור עולם בעז"י, ותשובה זו אכן התפרסמה לאחר כמה שנים בחזון עובדיה שבת ג' עמוד תנ"ז.

[לב] חז"ל לא אסרו הנאה ממלאכת הגוי במקום שהוא ריבוי הנאה לפי שאין חשש שיבוא היהודי לומר לגוי לעשות מלאכה, כיון שמבין שהסיבה שהתירו לו ליהנות ממלאכת הגוי זהו רק מפני שיכול היה להסתדר בלעדיו, אך אם לא יכול היה להסתדר בלא הגוי היה אסור ליהנות מהמלאכה ולכן אין חשש שיאמר לו לעשות מלאכה.

וחשש מראית העין שיאמרו שציוה את הגוי לעשות המלאכה, גם לא שייך כאן, כיון שחשש זה הוא באופן שכבה האור בכל הבית שאז צריך למחות בגוי שבא להדליק כדי שלא יאמרו שהיהודי ציוהו, אך אם יש קצת אור לא יחשדו ביהודי שציוה על הגוי להדליק את האור (שהרי לא ברשעים עסקינן, אלא שאם כבה כל האור יאמרו שמחמת הלחץ אמר לגוי לעשות המלאכה, אך כשיש קצת אור לא יחשדו בו שאמר לגוי, ולכן לא חייבו חז"ל בכזה אופן למחות).

[לג] וכן כשקוראים לגוי אין לומר לו "בא לביתי" וכדו' (סימן ש"ז סי"ט), אלא יש לספר לו את מה שקרה והוא יבין ויבוא. ומרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל כתב שאף שהעולם נוהגים לקרוא לגוי במפורש ורק את הפעולה אומרים לו דרך רמז, אפילו הכי עדיף להחמיר בזה ולא לקרוא לו באופן ישיר אלא גם את הקריאה יש לעשות דרך סיפור ורמז (יעוי' בהליכות שבת ח"א עמ' שנ"ב ושס"ד).

[לד] מיהו מיתר החשמל שהודלק כגון מזגן פלטה וכדו' מותר מדין פסיק רישיה בגוי וכנ"ל. ולכן כשרומז לגוי ירמוז לו שיש חושך בסלון וקשה לאכול כאן ולא רמיזה כללית על החושך, כדי שיוכל להנות מהאור בחדרים גם כשיכבו הנרות ויסגרו את התריסים.

[לה] זו יכולה להיות חידה מעניינית לעלותה בשולחן שבת בפני בני הבית, איך יכול להיות שיש לאדם אור קבוע דולק בבית, ברגע אחד מותר להשתמש וליהנות מהאור וברגע השני אסור, ולאחר זמן קצר שוב מותר, ואח"כ שוב נאסר.

התשובה לכך שנכנס לבית אור מבחוץ ורמז לגוי להדליק את האור בריבוי אורה, כל זמן שתריס החלון פתוח ונכנס אור מבחוץ נחשב האור שהדליק הגוי כריבוי אורה ומותר ליהנות ממנו, אך כשסוגר את התריס נחשב האור שהדליק הגוי כחידוש הנאה ואסור בהנאה.

[לו] גם בזה מותר לומר לו היכן המתג הראשי לפי שזו אמירה המותרת, וכפי שכתבנו לעיל באפשרות הראשונה.

[לז] נמצאנו למדים כשקוראים לגוי בשבת ואומרים לו להדליק עבור חולה או קטנים יש להדגיש לו שזה עבור ילדים קטנים או חולים וגם להדגיש לו מה צריכים עבורם, כגון "אור בסלון עבור הילד", "פלטה, מיחם או אור במטבח עבור החולה", ואז כיון שאמר לגוי מה צריך להדליק ולמי צריך להדליק יתר הדברים שנדלקו בבית מותרים בהנאה מדין פסיק רישיה בגוי, ומה שהדליק עבור החולים או הקטנים מותר גם לגדולים ליהנות.

[לח] ומהאור שהדליק במקום שהיה מעט אור יכול היהודי ליהנות רק שימושים שיכול היה לעשות גם בלי האור שהדליק הגוי, וכן רק בזמן שעדיין יש את מיעוט האור מהנרות או מתאורת הרחוב. וכנ"ל בגוף ההלכה.

[לט] אמנם יכול להיות שימצא הגוי את הדבר גם ללא האור וילך לו, ונמצא שנשאר היהודי גם ללא בירה או שוקולד וכדו' וגם ללא אור. כדי שלא יקרה זאת יחביא היהודי את אותו דבר עמוק פנימה בתוך הארון כדי שהגוי לא ימצא אותו ויוכרח להדליק את האור.

[מ] על אף שהשו"ע השמיט את שיטת בעל העיטור ולא סמך עליה, מ"מ במקום מצוה דרבים כתבו הפוסקים שאף בני ספרד יכולים להקל בזה.

[מא] ותיקון העירוב על אף שאין זה מצוה דרבים מ"מ זהו מכשול שנכשלים בו רבים ולכן נחשב מצוה דרבים. וכן אם יתבטל בניין בית הכנסת חשיב מצוה דרבים.

[מב] ואף שבכל מחלוקת הפוסקים בדיעבד מותר ליהנות (סימן שי"ח סק"ב במשנ"ב), כאן שעיקר איסור ההנאה כדי שלא יבוא לומר לו (סימן רע"ו סק"ב במשנ"ב) הרי שעדיין החשש קיים. וכן יש להוכיח ממה שפסק השו"ע (סימן רע"ו ס"א) שגוי שהדליק נר עבור יהודי אסור לכולם ליהנות מאורו ולא חילק אם הוא צורך גדול או צורך מצוה. וכן יש קצת להוכיח מהבה"ל שם (ד"ה אסור) שאסר ליהנות לאורו אף בסעודת שבת או לימוד תורה ולא כתב שאם עיקר ההדלקה היתה עבור זה שמותר.