הלכות שבת: הלכות בורר

שתיית מים מלוכלכים באמצעות מפה

מים מלוכלכים כיצד ניתן לשתותם בלי לעבור על איסור בורר?

ניתן לשתותם על ידי מפה נקיה, ואין חשש כיבוס היות והוא מאוד מועט ואינו מתכוין, ולבני אשכנז אין להקל אלא רק במקום הדחק.

ומצד חשש שמא יסחוט אין לאסור, דהיות והוא מועט כדי הנחת פיו אינו חושש לסוחטו[א] (סימן שי"ט סט"ז ובמשנ"ב ס"ק נ"ט - ס', חזו"ע שבת ד' עמ' רכ"ב - רכ"ד). ולכן לא ישתה דרך בגדו דחיישינן שיסחוט היות ומצטער בלבישתו (משנ"ב שם, בא"ח ש"ש בשלח סי"ז וע"ע בפרשת ויחי סי"ז, כה"ח אות קכ"ה).

ביין ושאר משקים מותר אף לבני אשכנז לכתחילה, דאין המפה מתנקה על ידי שרייתן (שם).

בורר לצורך סעודה הבאה

המכינים סלט לסעודה השניה, האם מותר להכין כמות גדולה כדי שישאר גם לסעודה שלישית כשלצורך כך מקלפים שני בצלים ואם היו מכינים סלט רק לסעודה הסמוכה היה די בבצל אחד?

אסור לעשות כן מהתורה, היות ומקלפים את הבצל השני שלא על מנת לאוכלו לאלתר, אבל אם חשבו שיאכלו זאת לאלתר ונשאר חלק מהסלט אין בכך כלום (סימן שי"ט סק"ה במשנ"ב, בא"ח ש"ש פרשת בשלח ס"ג, כה"ח אות ל"ו, וע"ע בחזו"ע שבת ד' עמוד קע"ז).

וכן יש לאסור אם די בקילוף חצי בצל בשביל הכנת הסלט לסעודה הסמוכה ומקלפים בצל שלם כדי להכין כמות גדולה שישאר גם לסעודה שלישית[ב].

ואם מטרתם שיאכלו את הסלט לאלתר ונמלכו ולא אכלו ממנו כלל, לדעת הפרי מגדים אין בזה איסור היות ולא היה כאן מחשבת איסור, אלא שאין ראוי לעשות כן (שעה"צ שם אות ה'). ובבן איש חי (ש"ש פרשת בשלח ס"ג, רב פעלים ח"א סימן י"ב) מבואר שמעשה זה אסור מדרבנן כיון שחזר בו ממחשבתו לפני תחילת האכילה הרי שהתבטלה מחשבתו, ולכן ישתדלו לאכול מעט מהסלט כדי להינצל מכל חשש. וע"ע בהליכות שבת ח"א (עמוד רצ"ג וש"ה).

ברירת תפוחים חמוצים מתפוחים מתוקים

תפוחים חמוצים ומתוקים הנמצאים בקערה, האם מותר להוציא את החמוצים כדי להגיש לפני האורחים את הקערה רק עם המתוקים?

מסתפק בזה הפמ"ג (ולכן יש לאסור),ואם מחמת חמיצותו לא נאכל או נאכל ע"י הדחק ודאי יש לאסור (סימן שי"ט סק"ז ט"ו וי"ב במשנ"ב ובבה"ל שם וע"ע בחזו"ע שבת ד' עמוד קפ"ט בהערות). ולכן יש לברור את התפוחים המתוקים מתוך החמוצים ולא להיפך.

כמו כן שקית שיש בה ממתקים מסוגים שונים יש להקפיד להוציא את מה שרוצים בכדי לאוכלו לאלתר ולא להוציא את מה שלא רוצים. וע"ע לקמן תשובה כ"ג.

ברירת השמן מהטונה

האם מותר לשפוך את השמן מהטונה?

את השמן שמעל הטונה מותר לשפוך[ג], כיון שאינו נחשב מעורב עם הטונה, אולם כשהגיע לגובה הטונה אסור, דאז השמן מעורב עם הטונה ומה שיוצא הוא הדבר הנברר.

ואם יקפיד לשפוך כל הזמן מעט טונה עם השמן מותר[ד] (סימן שי"ט סי"ד ובמשנ"ב ס"ק נ"ה וס"א, בה"ל בס"ד ד"ה הבורר ובסימן תק"ד סק"כ, כה"ח אות מ"ו, איל משולש - דיני בורר פ"ו סכ"ג, וכן הוא בשבות יצחק ח"י פרק י"ט ס"ז בשם מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל, ילקוט יוסף שבת ח"ג עמוד שי"ד הערה נ"ח בשם מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל, אור לציון ח"א סימן כ"ח במסקנא).  

וכן הדין בשפיכת מי התירס, שמה שמעל התירס מותר, וכשמגיע לגובה התירס אסור אא"כ יקפיד לשפוך כל הזמן מעט תירס עם המים[ה].

כמו כן צריך להיזהר בזה כששורה חתיכות כרוב או חסה קטנות במים[ו] שאין לשפוך את המים מתוך הכרוב והחסה, אלא לקחת את חתיכות הכרוב או החסה מתוך המים, כדי שיחשב כבורר אוכל מתוך פסולת (ולאלתר) ולא להיפך. ואם שורה חתיכות כרוב או חסה גדולות יכול לשפוך אף את המים משום שאין זה מוגדר כתערובת, וכדלקמן בתשובה הבאה.

שפיכת מרק מסיר לסיר

סיר מרק עם ירקות האם מותר לשפוך את המרק מהסיר לסיר אחר כדי לשתותו לאלתר או לאחר זמן?

מה שמעל גובה הירקות מותר אף אם רוצים לשתותו לאחר זמן דאינו בגדר תערובת, ומה שבגובה הירקות מותר רק לאלתר היות והדבר היוצא הוא הדבר הנברר (סימן שי"ט סי"ד ובמשנ"ב ס"ק נ"ה, כה"ח אות קי"א). וה"ה בכל זה בסיר החמין (צ'ולנט).

ואין זה נחשב כבורר על ידי כלי מה שמעביר מסיר לסיר אלא כבורר בידו דעיקר הברירה נעשית על ידי ידיו, שהרי הסיר לא מסייע כלל בפעולת ההפרדה (שם).

מיהו אם כל הירקות שבמרק גדולים מגודל אגוז אינו מוגדר כתערובת כלל ומותר בכל אופן, דכל דבר יבש הנמצא בתוך נוזל וגודלו למעלה מגודל אגוז אינו מוגדר כתערובת (שביתת השבת מלאכת בורר בבאר רחובות ס"ק כ"ה, קצות השולחן סימן קכ"ה ס"ק י"ד).

ולכן מותר לשפוך את המים שבקופסת המלפפון חמוץ אבל בזיתים אסור[ז] (אייל משולש פ"ז הערה ק"ב בשם גדולי הפוסקים).

ובמרק צלול עם מעט לכלוכים מותר לסננו אף בכלי אם רוב בני אדם שותים כך, ואם רק מיעוט שותים כך מותר רק בכלי שאינו מיוחד (סימן שי"ט ס"י וע"ע בהליכות שבת ח"א עמודים רפ"ד, רצ"ז וש').

פינוי הלחם בסוף הסעודה

כשמפנים את השולחן בשבת, האם מותר ליקח את שאריות הלחם המעורבים בפסולת וליתנם בשקית נפרדת ולזורקם[ח]?

מותר, כיון שאינו בורר כדי להשתמש באחד מהחלקים שהפריד (שאריות הלחם או שאר הפסולת),ואיסור בורר הוא רק כשבורר על מנת להשתמש באחד החלקים שמפריד (סימן שי"ט ס"ג בבה"ל. וע"ע בהליכות שבת ח"א עמוד ש').

וזה יסוד גדול בדיני בורר דרק הפרדה כדי להשתמש מוגדרת כמלאכה, אבל הפרדה שלא על מנת להשתמש לא באוכל ולא בפסולת לא עכשיו ולא לאחר זמן, אינה מוגדרת כבורר ומותר.

ולכן מותר לשפוך שאריות דגים עם רוטב למשולש בכיור[ט]. וע"ע בהליכות שבת ח"א (עמוד רצ"ה) שהבאנו שלפי זה מותר גם להוציא עלון תורני או דברי תורה המונחים באשפה בביזיון, ואין חיוב להשתמש בהם כדי לא להיכשל באיסור בורר, כיון שאינו בורר על מנת להשתמש[י].

סינון מאכלים יבשים מהמרק במצקת מחוררת

מה הדין לסנן במצקת מחוררת את המאכלים היבשים מהמרק כשדעתו בסעודה זו לאכול את שניהם?

אסור היות ומפריד בכלי, אף שהוא בורר לאלתר (סימן שי"ט ס"א בה"ל ד"ה ובורר),ויש בזה חשש דאורייתא היות ומצקת מחוררת הוא כלי המיועד לברירה.  ואם כל המאכלים היבשים גדולים מגודל אגוז מותר להוציאם במצקת המחוררת, לפי שאינם נחשבים כמעורבים עם המרק. יעוי' לעיל תשובה ה'.

עשיית חור בתחתית קופסת הטונה

האם מותר לעשות חור בתחתית קופסת הטונה (כדי לחוש לאוסרים פתיחת קופסת שימורים) שהרי בעשיית החור נברר השמן מהטונה?

מותר (סימן שי"ט ס"ח, וסימן שכ"ד ס"א),כיון שאינו מכוין לברירת השמן מהטונה, והוא עפ"י הר"ן, ולרש"י אסור כיון שודאי יתברר השמן מהטונה (בה"ל שם).

ואף שהוא פסיק רישיה שיתברר השמן מהטונה ונוח לו בזה ובשאר מלאכות הוא אסור, שונה מלאכת בורר שבה עיקר האיסור הוא ההפרדה והמיון, ולהפריד ולמיין בלי כונה אין על זה שם מיון והפרדה.

הוצאת עוגות קטנות מתוך גדולות

מגש עם כמה סוגי עוגות האם מותר להוציא את כל העוגות הקטנות בכדי להגיש רק את העוגות הגדולות?

מותר, דבורר הוא רק כשמתכוונים לברור מין אחד מחבירו ולא בהפרדת גדלים, אף כשהם שני מינים ויוצא בסופו של דבר שהמינים מופרדים (ב"י ורמ"א בסימן שי"ט ס"ג).

והט"ז חולק וסובר דגם במין אחד יש ברירה וצריך לקחת את מה שרוצה לאכול כעת או שיקח מכל הבא ליד להניחו לסעודה אחרת, והאחרונים הסכימו עם הרמ"א[יא] (משנ"ב ס"ק ט"ו, כה"ח אות ל ומ"ג, חזו"ע שבת ד' עמוד קפ"ח, שש"כ פ"ג סכ"ה).

וע"ע בהליכות שבת ח"א (עמוד רצ"א) שהבאנו שמטעם זה מותר לרוקן צלחות עם שאריות סלטים וכדו' אע"פ שמעט מהאוכל נותר דבוק בצלחת, כיון שזה בורר במין אחד, ואיסור בורר נאמר רק בב' מינים. וע"ש עוד טעם להתיר זאת.

נידון זה מאוד מעשי וכגון בהוצאת בקבוקים קטנים (מתוך גדולים) המונחים בדלת המקרר כדי לפנות מקום ליתן שם בקבוקים גדולים דמותר, היות ואין כאן כונה להפרדת מינים אלא להפרדת גדלים.

הוצאת גרעין לימון מתוך סלט

פסולת ואוכל המעורבים יחד האם מותר להוציא את הפסולת מתוך האוכל על מנת לאכול לאלתר את האוכל?

אסור, ואף אם הרוב אוכל ויש פחות טרחא בהוצאת הפסולת (דביו"ט צריך להוציא את הפסולת משום שמחת יו"ט למעט בטרחא) מ"מ דרך ברירה הוא (סימן שי"ט ס"ד בבית יוסף ובמשנ"ב ס"ק י"ז - י"ח וע"ע בהליכות שבת ח"א עמוד ש"ז).

ולכן אסור להוציא גרעין של לימון או שערה מתוך הסלט אף אם בדעתו לאכול את הסלט תיכף ומיד (בה"ל שם ד"ה הבורר[יב], בא"ח ש"ש בשלח סי"א, חזון עובדיה שבת ד' עמוד רל"ו).

אולם מותר להוציא את גרעין הלימון עם מעט סלט (משנ"ב ס"ק נ"ה וס"א),דנחשב חלוקת התערובת ולא ברירת פסולת. ויש אוסרים (הגר"ז בפסקי הסידור והחזו"א בתחילת סימן נ"ג),אא"כ יוציא את הגרעין עם כל הסלט הנמצא סביבו דאז מותר היות ולא ברר פסולת מאוכל אלא לקח את כל התערובת (כן מוכח בחזו"א שם). וע"ע בעניין זה בהליכות שבת ח"א (עמ' רצ"ו, ד"ש, וש"ח).

כמו כן יכול להוציא את גרעין הלימון ולמצוץ אותו, דחשיב כבורר אוכל מתוך פסולת על מנת לאוכלו לאלתר, וכפי שכתבנו לקמן תשובה כ"א.

עירוי מים חמים על עלי נענע שבמסננת

האם מותר ליתן מסננת על כוס ולהניח בתוך המסננת עלי נענע ולערות עליהם מים רותחים?

אין בזה איסור בורר היות והמים נכנסו צלולים והתערבבו עם עלי הנענע ויצאו מעצמם צלולים, ואיסור בורר הוא רק כשנותן תערובת למסננת (סימן שי"ט ס"ט ובמשנ"ב ס"ק ל"ג).

אלא שמצד הלכות בישול אסור לערות מכלי ראשון על עלי הנענע (סימן שי"ח  ס"י),ומותר לערות מכלי שני, דעירוי מכלי שני דינו ככלי שלישי שאינו מבשל (פמ"ג במשבצות זהב ס"ק ל"ה, וכן מוכח במשנ"ב ס"ק ל"ה למעיין, חזו"ע שבת ד' עמ' שע"ח - שפ"ב, אור לציון ח"ב פ"ל בביאורים לתשובה ב').

כל ההיתר הוא רק בעלי נענע מגידולים מבוקרים דאין בהם ודאי זבובונים ולכן אין איסור נטילת נשמה (מדין ספק פסיק רישיה לשעבר, כמבואר בבה"ל סימן שט"ז ס"ג ד"ה ולכן),אבל בגידולים שאינם מבוקרים אסור מדין נטילת נשמה שהרי יש בהם ודאי זבובונים והם ודאי מתים על ידי המים הרותחים[יג].

כמו כן יש להקפיד שיהיה פחות מטפח (8 ס"מ) בין תחתית המסננת לתחתית הכוס מדין איסור אוהל (סימן שט"ו ס"ק מ"ח במשנ"ב). מבדיקה שנעשתה גובה כוס רגילה הוא 9 ס"מ, וכשמניח עליה את המסננת שגובהה כ- 2 עד 3 ס"מ, אין גובה טפח (8 ס"מ) מתחתית המסננת לתחתית הכוס ולכן אין בזה איסור אוהל (שאין אוהל פחות מטפח). אך בכוס גדולה שגובהה בין- 11 ל- 13 ס"מ יש להיזהר בזה[יד].

בורר בסוכריות ממינים וטעמים שונים

מגש עם סוכריות ממינים וטעמים שונים, האם מותר לקחת מתוך המגש סוכריה אדומה וכחולה?

יש בורר בשני מיני אוכלים, מה שלוקח נחשב אוכל ומה שנשאר נחשב פסולת ולכן רק על דעת לאכול לאלתר מותר (כגון ליתן לילד קטן),ומכיון שאי אפשר לאוכלם עד אחר הקידוש שזה יותר משעה לכן נחשב שאינו לאלתר ואסור.

ואם אינו מדקדק לקחת סוכריה מסויימת אלא לוקח מכל הבא ליד מותר (שי"ט ס"ג ובמשנ"ב ס"ק ט"ז, וס"ק ט"ו בשם הט"ז).

אמנם אם הטעמים שוים ורק הסוכריות והעטיפות שונות בצבען, יכול לברור כרצונו דהכל נחשב מין אחד, ובמין אחד אין בורר[טו] (שי"ט ס"ג בבית יוסף וברמ"א וכנ"ל תשובה ט'). וע"ע בעניין זה בהליכות שבת ח"א (עמוד ש"ו).

קילוף כמות גדולה של גרעינים לצורך אכילה לאלתר

האם מותר לקלף כמות גדולה של גרעינים שחורים על דעת לאוכלם לאלתר?

הבית יוסף מביא בשם רבינו פרץ שקיבוץ גדול נראה כבורר ואסור אף לאלתר, והבה"ל (סימן שכ"א סעיף י"ט ד''ה לקלוף) הקשה מרב דמקלפא ליה דביתהו כסי כסי[טז], ודוחק לומר שהוא כמות מועטת, ואפשר דמשום כך השמיטו הרמ"א להלכה.

ולכן לבני ספרד אסור[יז], ואף לבני אשכנז לכתחילה יש להחמיר (דאין כאן הכרעה מפורשת של הבה"ל להתיר).

קילוף מנגו או תפוח במקלף

האם מותר לקלף מנגו או תפוח במקלף, והאם צריך לעשות זאת לאלתר?

בתפוח מותר אף לא לאלתר, היות ונאכל עם קליפתו לרוב העולם (משנ"ב בסימן שכ"א ס"ק פ"ד ושעה"צ אות צ"ז, קצות השולחן סימן קכ"ה סט"ז, חזון עובדיה שבת ד' עמוד רל"א - רל"ב, אור לציון ח"ג עמוד ר"ג, שש"כ פ"ג סל"ד),והמחמיר תבוא עליו הברכה גם בלאלתר, משום חשש עובדין דחול של המקלף שהרי נועד גם לקילופים אסורים[יח], וגם שלדעת הרמב"ם זה אסור מדין בורר היות והוא כלי המיוחד (שי"ט ס"י).  במנגו אסור גם לאלתר היות ולא נאכל עם קליפתו ורק בסכין ולאלתר מותר (שם. ואף שאי אפשר בענין אחר, מ''מ בכלי אסור).

והוא יסוד גדול בדיני בורר דכל שהפסולת נאכלת עם האוכל לרוב בני אדם, מותר להוציאה אף בכלי המיוחד, ואם נאכל רק למיעוט בני אדם מותר רק בכלי שאינו מיוחד, והמחמיר תבוא עליו ברכה.

ובאיסטניס שלא מסוגל לאכול תפוח עם קליפה, אסור במקלף ומותר רק בסכין ולאלתר (בה"ל שם בשם הפמ"ג, סימן שכ"א שעה"צ אות צ"ז). וע"ע בהליכות שבת ח"א (עמוד רצ"ט) שהארכנו בזה ובפירוט הפירות והירקות מה מותר במקלף ומה אסור.

הוצאת גרעיני הפרי סמוך לאכילה

האוכל תמר או קלמנטינה האם מותר לו להוציא את גרעיני הפרי סמוך לאכילתו?

גרעיני הפירות מותר להוציאם אם בדעתו לאכול את הפרי לאלתר היות וכך דרך אכילתם כגון תמר או משמש ואי אפשר באופן אחר בצורה נוחה ורגילה.

ואם אין כך דרך אכילתם כגון גרעיני הלימון או הענבים אין למחות במיקל להוציאם ואוכל את הפרי לאלתר, היות והוא תיקון אוכל כיון שהפסולת מחוברת לאוכל, דכל שהפסולת מחוברת לאוכל בחיבורה הטבעי אין עליה שם פסולת אלא אוכל לא מתוקן ומותר לתקנו כשבדעתו לאוכלו לאלתר, וכדרך שהתירו להוציא אוכל מפסולת לאלתר (שי"ט ס''ד בבה"ל ד"ה מתוך אוכל, וסימן שכ"א ס"ק פ"ד ושעה"צ אות צ"ט, וע"ע בחזו"ע שבת ד' עמ' קצ"ג - קצ"ה).

ולפי זה מותר להוציא את גרעיני הלימון או הענבים סמוך לאכילה, וכאמור לדעת המשנ"ב לכתחילה יש להחמיר ואין למחות במיקל[יט].

ובבן איש חי (ש"ש פרשת בשלח סעיפים ח' וט') כתב דכל שכך דרכו ביום חול הוי דרך אכילה ומותר אף שאפשר בענין אחר, וכל שאין כך דרכו אסור, ולכן בתמר משמש שסק ואפרסק מותר וכן בהוצאת עצמות מהעוף וקוצים מהדג (דהדרך בחול להוציא הגרעינים או העצמות קודם האכילה),אך בענבים קלמנטינה ולימון אסור להוציא את הגרעינים אף לאלתר היות ואין כך דרך האכילה ביום חול (וע"ע בהליכות שבת ח"א עמוד ש"א דעת החזו"א בדין זה). וע"ע לקמן תשובה כ"א.

איסור בורר בהוצאת חלק מהפסולת

שקית בוטנים עם הרבה קליפות של בוטנים, האם מותר להוציא רק חלק מהקליפות ואת שאר הקליפות להשאיר?

הבה"ל (סימן ש"מ ס''א ד''ה ומלקט וכו') הביא בשם הירושלמי (שבת פ"ב ה"ז) שאין בזה איסור תורה הואיל ולא הועיל כלום שעדיין יש פסולת, ומשמע שמדרבנן ודאי שאסור דסוף סוף עוזר לקידום תיקון האוכל, ולכן כתב "אין מתחייב" ולא כתב "מותר" (לבד שיטות הראשונים שפסולת מתוך אוכל לאלתר מותר כמבואר בבה''ל סימן שי"ט ס''ד ד''ה מתוך, בסוף העמוד).

ובמלקט שערות לבנות מתוך שחורות גם בשערה אחת עובר בלא ילבש ביום חול, ובשבת חייב גם משום גוזז אף שיש לו עוד שערות לבנות (בה"ל שם בשם הב"י והטעם בזה דמ"מ מתייפה קצת וכפי שביאר שם הבה"ל בתחילה).

הסרת עשבי תיבול מעל הדג

דג שיש עליו עשבי תיבול למיניהם כגון פטרוזיליה וכדו' ואינו חפץ לאוכלם, האם יכול להסירם מהדג?

בביאור הלכה (סימן שי"ט ס"ג ד"ה לאכול מיד) מבואר שכדי להתיר איסור בורר בתערובת שכבות צריך שיתקיימו שני תנאים:

א. החתיכות גדולות וניכרות. ומבואר בגר"ז (סימן שי"ט ס"ו) שאף אם רק מין אחד גדול וניכר והמין השני קטן, הוא בכלל זה.

ב. הדבר העליון שמוציאו אינו מוגדר כפסולת, אלא כאוכל שאינו חפץ בו עתה[כ].

ולכן מותר להסיר את עשבי התיבול מעל גבי הדג, לפי שמתקיימים שני התנאים, הדג התחתון הוא גדול וניכר, וגם עשבי התיבול נחשבים כאוכל ולא כפסולת, אלא שאינו חפץ לאוכלם.

אולם אסור להסיר לכלוכים שנמצאים שנמצא מעל גבי עוגה, דאף שקיים התנאי הראשון שהעוגה גדולה, מ"מ חסר התנאי השני שהדבר הנברר יהיה אוכל ולא פסולת. אא"כ יסיר את הלכלוכים עם מעט מהעוגה דאז נחשב כבורר אוכל ופסולת מאוכל שמותר (סימן שי"ט ס"ד בבה"ל ד"ה בורר ובמשנ"ב ס"ק נ"ה וס"א, ובסימן תק"ד סק"כ). ויש חולקים על היתר זה[כא] (יעוי' לעיל תשובה י').

הוצאת תפוחים גרועים מתוך הטובים לצורך אורחים

סלסלה של תפוחים חלקם טובים וחלקם גרועים, האם מותר על ידי יהודי או על ידי גוי להוציא את הגרועים מהטובים כדי להגיש לאורחים רק את התפוחים הטובים?

אם הגרועים נאכלים לכתחילה (רק שאינם יפים) מותר אף על ידי יהודי, ואם נאכלים על ידי הדחק וכל שכן ברקובים לגמרי אסור אף על ידי גוי, דמה שנאכל על ידי הדחק נחשב פסולת מדרבנן ולכן אסור אף על ידי גוי, דאיסור דרבנן על ידי גוי אסור אא"כ הוא צורך מצווה או צער גדול (סימן שי"ט סק"ז וט"ו במשנ"ב. וסימן שכ"ה סק"ס דלא מקרי צורך מצוה אם אינו התבשיל של עיקר הסעודה).

נתינת לחם במשקה לשאוב הגזים

האם מותר ליתן לחם במשקה מוגז כדי לשאוב את הגזים?

הרי זה גוף אחד ואין זה בורר אף לאיסטניס (שלא מסוגל לשתות עם גזים) וכפירוש הרמב"ם בסוגיא "דבין הגיתות" (שבת קלט ע"ב) שעדיין לא נפרשו השמרים מהיין וכל היין גוף אחד, ולכן מותר לסננו[כב] (בה"ל שי"ט ס"י ד"ה ויין מגיתו).

ומשום כך מותר לסחוט שניצל או קוגל ספוג בשמן אף אם אין בדעתו לאכול לאלתר היות וזה גוף אחד ואין בו בורר. ומשום איסור דש יש להתיר היות והולך לאיבוד[כג] (ש"כ ס"ז ובמג"א שם ס"ק ט"ז). וע"ע בהליכות שבת ח"א (עמוד רע"ט).

הוצאת אבוקדו קשים מהסלסלה

סלסלה של אבוקדו שחלקם קשים מאוד שדינם כמוקצה וחלקם רכים, האם מותר לדחוף במרפקו או ברגלו את האבוקדו הקשים מחוץ לסלסלה כדי שישארו רק הרכים?

אסור משום איסור בורר, דכיון שהאבוקדו הקשים אינם ראויים לאכילה דינם כפסולת, ופסולת מתוך אוכל אסור מהתורה, וגם אם ראויים לאכילה על ידי הדחק (ואז אינם מוקצה),מ"מ אסור מדרבנן משום נראה כבורר (סימן שי"ט סק"ז וט"ו במשנ"ב בשם המג"א, וע"ע בתוספות שבת קלד ע"א ד"ה הכא).

ומשום איסור מוקצה אין לאסור, דטלטול בגופו מותר אף לצורך דבר האסור (שי"א ס"ח),וטלטול בשינוי כגון במרפק היד מותר לצורך דבר ההיתר (סימן רע"ו ס"ק ל"א במשנ"ב עפ"י המג"א ורעק"א),וע"ע בהליכות שבת ח"א (עמוד קכ"ו).

הוצאת עצמות מהצלחת

האם מותר להוציא את העצמות מהעוף בעודם מחוברים ואחר ניתוקם?

מותר מעיקר הדין להוציא את העצמות מן העוף וכן את הקוצים מהדג, דכך דרך האכילה ביום חול בקביעות ולא במקרה (בא"ח ש"ש בשלח ס"י, שש"כ פ"ג סי"ג),וגם מכיון שהפסולת מחוברת לאוכל בחיבורה הטבעי, אין על זה שם פסולת אלא אוכל לא מתוקן ותיקון אוכל לאלתר מותר (בה"ל סימן שי"ט ס"ד ד"ה מתוך על פי הים של שלמה, וכנ"ל תשובה ט"ו, אור לציון ח"ב פל"א תשובה ה', חזו"ע שבת ד' עמוד קצ"ו). והמחמיר להוציא ולפרק את העוף מהעצם ולא את העצם מהעוף תבוא עליו ברכה[כד].

וכן בדגים המחמיר תבוא עליו ברכה לאכול את הצד העליון, להופכו ולאכול את הצד השני וכך נשארת שדרת הדג. ובקוצים הקטנים אין צורך להחמיר[כה].

מיהו אם ניתקו את העצם מהעוף והניחו זאת בצלחת אסור שוב להוציאה דאז הוא בורר פסולת מתוך אוכל, אלא בעת הניתוק יוציא מהצלחת.

ואם מוצץ כל עצם שמוציא מותר אף במונחים בצלחת (בה"ל שם).

הפרדת קופסאות סלטים המונחות בערימה

קופסאות סלטים המונחות אחת על גבי השניה במקרר, האם מותר להרים את הקופסאות העליונות כדי לקחת את הקופסא התחתונה? ומה הדין כשדעתו להשתמש בקופסא העליונה שלוקח לאחר זמן?

מותר להוציא את הקופסאות העליונות אף שדעתו להשתמש בקופסא התחתונה לאחר זמן, דהיות ואינו מתייפה המין שלמטה הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה, וכיון שכל מין ניכר בפני עצמו הוי ספק בורר (תרומת הדשן) ובדרבנן אין להחמיר בספק.

אבל כשדעתו להשתמש בעליונה לאחר זמן אסור דהוי מלאכה הצריכה לגופה (סימן שי"ט ס"ג בבה"ל ד"ה לאכול מיד באריכות, וכן הוא במשנ"ב ס"ק ט"ו בסופו). וע"ע בתשובה י"ז הערה כ' שהארכנו בהבנת דין זה.

נידון זה מעשי בדוגמאות רבות כגון מספר חולצות על קולב או ערימת ספרים, ערימת מגבות (באופן שהם מינים שונים כגון מגבת ידיים, מגבת פנים, מגבת רחצה),בקבוקים אחד על השני וקופסאות משחקים אחד על השני, דבכולם מותר להסיר העליונים כדי להגיע למין שלמטה אפילו שדעתו לאוכלו או להשתמש בו לאחר זמן ומהטעם הנזכר.

אך אם מסיר העליונים כדי להגיע למין האמצעי מותר לקחתו ובתנאי שישתמש בו לאלתר שהרי הוא מעורב עם מה שמתחתיו והרי זה מלאכה הצריכה לגופה[כו]. ולכן מותר להסיר את המאכלים העליונים בסיר החמין (צ'ולנט) כגון עוף וקציצה כדי להגיע למה שמתחתיהם.

וכל זה בתנאי שהדברים אינם מעורבים אלא מונחים אחד על השני, אבל אם הם מעורבים כגון סלסלת פירות אסור להסיר העליונים כדי ליקח מה שלמטה דבהסרת העליונים מתקן את המין שלמטה, מיהו יכול להזיז העליונים הצידה וליקח המין שלמטה, דכיון שהעליונים עדיין נשארים בתוך התערובת אין כאן איסור בורר שהרי לא הפרידם (שביתת השבת סקל"ד, הגר"ז בסידורו ושולחן עצי שיטים, הביאם שביתת השבת במלאכת זורה סקי"ד. וע"ע בפמ"ג סימן של"ט א"א סקי"ד ובמשנ"ב סימן של"ט ס"ק ל"ד, ובאיל משולש פ"ד הערה ק"כ).

ברירת ממתק לצורך ילד קטן כדי להרגיעו

כידוע, הבורר אוכל מתוך פסולת לאלתר, מותר. מה הדין בילד קטן החפץ בממתק מסויים הנמצא בשקית הממתקים ורק אם יקבלו יסכים לישון וכדו', ויאכל את הממתק רק למחרת בבוקר, האם עצם נתינת הממתק לילד והרגעתו נחשבת כברירה ל'אלתר' ומותר, או כיון שבמציאות הממתק לא נאכל כעת נחשב כברירה שלא לאלתר ואסור?

הפוסקים דנו במי שהגיעו אורחים לביתו בשבת ולצורך הגשת הפירות או הפיצוחים לפניהם צריך לבררם מתוך פסולת, ויודע בוודאות שלא יאכלו האורחים את כל האוכל שבורר בעבורם, אלא שמפני הכבוד ושורת דרך ארץ שלא להגיש לפניהם צלחת חסירה נאלץ לברור קערה מלאה, האם נחשב הדבר כבורר לאלתר.

לדעת הבן איש חי (שו"ת דעת רב פעלים ח"א סוף סימן י"ב, ובשנה שניה פרשת בשלח סעיף ג'),קצות השולחן (סימן קכ"ה, בבדי השולחן אות מ') ומרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל (שמירת שבת כהלכתה פרק ג' סעיף מ"ד, הערה קכ"ט) מותר, לפי ש"לאלתר" אינו מוגדר רק בשימוש של אכילה, אלא אף שימוש אחר כגון לכבד האורחים נחשב כברירה לאלתר ומותר.

אולם לדעת מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל (הליכות עולם ח"ג עמוד ע"ז, חזו"ע שבת ד' עמוד קפ"ה) אסור, כיון ששימוש לאלתר באוכל הוא רק כשאוכל בפועל את המאכל ולא שנהנה בצורה כזו או אחרת מברירתו[כז]. 

וגם בנידון דידן, לדעת הבא"ח קצות השולחן ומרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל מותר לברור לילד הקטן את החטיף מתוך השקית, כיון שמשתמש בו כעת להרגיע את הילד[כח] (והוא דבר שאינו חריג להרגיע ילד באמצעות ממתק). אך לדעת החזו"ע לכאורה הדבר אסור היות ולא אוכלו לאלתר.

אלא שבנידון זה אפשר שגם החזו"ע יודה להתיר, לפי שאינו בורר פסולת מתוך אוכל אלא אוכל מתוך אוכל (ממתק מתוך שאר הממתקים),ובזה יש לצרף את שיטות הפוסקים (הובאו בבה"ל סימן שי"ט ס"ג ד"ה שברר שחרית) שרק אם בורר מסעודה לסעודה אסור, אך אם בורר אחר הסעודה לצורך הסעודה הבאה אפילו מליל שבת לשבת בבוקר, בכלל לאלתר הוא, ומותר^[כט].        

שני מינים בסוגי עופות ובשרים שונים

חלקים שונים של עוף כגון חזה, שוק וכנפיים, האם נחשבים כשני מינים?

יש לחלק בין סוגי עופות שונים, ובין חלקים שונים באותו סוג עוף.

אם סוגי העופות שונים כגון עוף הודו ועוף רגיל, לכולי עלמא יש להחשיבם כשני מינים, ולקחת את מה שמעוניין לאכול על דעת לאוכלו לאלתר[ל] (על פי המבואר בשו"ע סימן שי"ט ס"ג ובמשנ"ב ס"ק ט"ו שבשני מיני אוכלים מה שחפץ בו נחשב כאוכל, ומה שאינו חפץ בו נחשב כפסולת).  

ובאותו סוג עוף ורק החלקים שונים כגון חזה, שוק וכנף, נחלקו הפוסקים אם נחשב כשני מינים שונים לפי שטעמיהם שונים (מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל - מאור השבת ח"ג מכתב מ' אות ג'),או שנחשב כמין אחד היות וכל החלקים מאותו סוג עוף (איל משולש פ"ג הערה י"ז בשם מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל ומרן הגר"נ קרליץ שליט"א. ובחזו"ע עמוד קפ"ט כתב שהמיקל להחשיבם כמין אחד יש לו על מה שיסמוך).

ולעניין הלכה נראה שיש להחמיר להחשיבם כשני מינים היות וטעמיהם שונים[לא], ולכן יוציא את החתיכה שרוצה מתוך החתיכה שאינו רוצה על דעת לאכול לאלתר.

קוביה הונגרית בשבת

האם מותר בשבת לשחק בקוביה הונגרית?

בשאלה זו יש ארבעה נידונים: א. בורר - שמסלק את הצבע האינו רצוי קדימה או אחורה. ב. מוקצה - האם משחק נחשב מוקצה. ג. בונה - שמתקן ומעמיד את הקוביה במתכונתה בצבעים זהים בכל צד. ד. צובע – שנותן אחידות צבע בכל צד.

ונראה שיש להתיר לכתחילה לשחק בקוביה הונגרית בשבת אף לגדול ללא שום חשש[לב]. ונפרט את סיבות ההיתר:

בורר – כשם שמותר לקלף פירות בשבת ואין חשש של בורר פסולת מתוך אוכל (סוף סימן שכ"א בבית יוסף וברמ"א) היות וכך דרך אכילתו, הוא הדין בכל סוגי המשחקים אם כך צורת וסדר המשחק לסלק חלקים מסויימים תוך כדי המשחק, הרי שכך דרך שימושו שהרי אי אפשר לשחק באופן אחר, וכך גם בקוביה הונגרית כך צורת השימוש והמשחק לסלק את הצבע הלא רצוי קדימה או אחורה ולקבל צד שלם בצבע אחיד וכך להמשיך עד שכל צד יהיה בצבע אחיד אחר.

מוקצה – משחקים של ימינו אינם מוקצה אף לדעת מרן השו"ע (סימן ש"ח סמ"ה) היות ומיוצרים בבתי חרושת לשם משחק והריהו מעשה חשוב ליתן עליו שם כלי וכפי שכתבנו בהליכות שבת ח"א (עמוד קמ"ט וקנ"ד) ולעיל בדיני קושר (סוף תשובה ז'). בפרט בקוביה הונגרית שהוא משחק המפתח את החשיבה והזכרון שלכולי עלמא אינו מוקצה, דודאי נחשב לשימוש חשוב הנותן לקוביה שם כלי.

בונה – כל דבר שכך צורת שימושו אינו נחשב כבונה וסותר אלא כדרך שימוש כמבואר במג"א ובט"ז (סימן שי"ג ס"ו הביאם המשנ"ב שם בס"ק מ"ה). וגם לחזו"א (סימן נ' סק"ט) יש להתיר זאת לפי שמרצונו מרכיב ומפרק וכך צורת שימושו והכל הוא באותו הכלי ולא בחיבור שני חלקים היוצרים אפשרות שימוש (עי' היטב בסוף הס"ק שם).

צובע – נראה פשוט שאין איסור צובע בהעברת משטח צבוע ממקום למקום בפרט שאינו לקיום, ובפרט שכך צורת שימושו, ורק לצבוע חפץ מסויים נחשב צובע (ע"ע בסימן ש"כ ס"ק נ"ט במשנ"ב ובסימן ש"מ ס"ק י"ז).

סנני מים

האם מותר להשתמש בשבת בסנני מים הנמצאים מתחת לכיור ועוברים לברז הקטן שעל השיש, ומה הדין בשימוש במכשירי מיני בר למיניהם בהוצאת מים קרים?

אסור מעיקר הדין לפתוח את אותו ברז הקטן שעל השיש לפי שבפתיחתו מסנן באופן מיידי מים מלוכלכים הנמצאים בסננים, ולכן יש למלאות בקבוקים לפני שבת ולא להיכנס לאיסור בורר בכלי הקרוב לאיסור תורה.

מי שיש לו מיכל אגירה, יסגור לפני שבת את כניסת המים למערכת כך שבשבת לא גורם לשום פעולת סינון אלא מקבל מים מסוננים הנמצאים במיכל אגירה, וזאת בתנאי שהמים עוברים ישירות מהמיכל אגירה לאותו ברז קטן שעל השיש ולא דרך עוד סנן, אא"כ אותו הסנן הוא סנן פחמים מוצק.

אם לא סגר לפני שבת את ברז כניסת המים למערכת, יכול לסוגרו בשבת ואז לפתוח את אותו הברז הקטן שעל השיש.

לכל מכשירי המיני בר למיניהם מורכב לפחות סנן אחד וגם בהם אסור להשתמש מחמת איסור בורר של המים הנמצאים בתוך גרגירי הפחם, אף שכל מטרתו לקבלת מים קרים. ואם אותו הסנן הוא פחמים מוצק, מותר ואין בזה איסור בורר לפי שאין כאן תערובת[לג].

גם באופן שסנן המיני בר הוא פחמים מוצק שאין בו איסור בורר, עדיין יש חשש להקדמת פעולת המדחס בפתיחת המים ולכן יש לפתוח את הברז רק כאשר המדחס עובד ובתנאי שזו פתיחה מכנית ולא חשמלית[לד].

ישנו פתרון לשימוש במיני בר להוצאת מים קרים ללא חשש בורר, על ידי חיבור צינור עוקף סנן שהמים מהברז הראשי עוברים ישירות לבית קיבול של המיני בר ולא דרך הסנן, לפני השבת סוגרים את המעבר דרך הסנן ואחר השבת פותחים[לה]. והוצאה כספית זו היא בכלל הוצאות שבת שנאמר בהם לוו עלי ואני פורע.

נכון לכתיבת שורות אלה, כל מכשירי המיני בר למיניהם כולל אלה שיש להם כשרות מהודרת לא נותנים פתרון גורף לאיסור החמור של בורר (כנראה מחוסר ידיעה),ולכן אין להשתמש בהם בשבת[לו].

בענין בירור פעולת הסננים והנידון ההלכתי המורחב מהגמרא ועד פוסקי דורנו, דעות המתירים ודחיית טענותיהם, עיין מה שכתבנו באריכות בתשובה הבאה.

ביום טוב מותר להשתמש בכל סוגי הסננים (מצד הלכות בורר),לפי שבורר הותר ביום טוב משום שהוא מלאכת אוכל נפש, ואף שבורר בכלי המיוחד לברירה אסור ביום טוב, מ"מ זהו דוקא בכלים כאלו שהדרך לברור עמהם לימים מרובים ולא בסנני מים שהדרך להשתמש באותו היום, וגם שהברירה נעשית בפעולה אחת עם פתיחת הברז ואין כאן פעולה מיוחדת רק עבור הברירה (יעוי' היטב בסימן תצ"ה ס"א בשו"ע וברמ"א ובסימן תק"י ס"ג ובמשנ"ב ס"ק י"ב ובבה"ל ד"ה אין מסננין, ס"ד בשו"ע ובבה"ל ד"ה מותר, סימן תק"ג ס"ב ודו"ק ואכמ"ל).

שימוש בסנני מים בשבת

יש לדון בסנני מים האם הם מותרים בשימוש בשבת, ישנם שלושה סוגי סננים:

א. מסנן בריטה- סנן ידני מכני ששופכים לתוכו מים והם מסתננים.

ב. סנני מים הנמצאים מתחת לכיור כולל אוסמוזה הפוכה.

ג. סנני מים הנמצאים במכשירי המיני בר לסוגיהם. כדי שנבין היטב את ההכרעה ההלכתית צריכים אנו להבין כיצד פועלות המערכות.

בירור פעולת הסננים

ראשית נתמקד בסננים הנמצאים מתחת לכיור, ישנם שלושה סננים עומדים הנמצאים כל אחד בתוך כוס גדולה המכילה כחצי ליטר ובמערכת האוסמוזה יש עוד שני סננים שוכבים מעל שלושת הסננים כולל מיכל אגירה הנמצא בין הסנן הרביעי לחמישי, או אחר הסנן החמישי.

המים נכנסים מהצינור הראשי לתוך הסנן הראשון שהוא ספוגי ותפקידו לסנן חול וחלודה הנמצאים במים, עוברים לסנן השני שהוא או ספוגי או פחמים מוצק ותפקידו לסנן טעמי לוואי, עוברים לסנן השלישי והלאה שהם פחם גרגירים או גרגירי קוקוס וגם הם תפקידם לסנן טעמי לוואי וריחות ומשם יוצאים לאותו ברז קטן הנמצא על השיש.

הפיכת המים לחומים

לכאורה אין איסור שימוש בסננים אלו היות ומי ברז הלא מסוננים ראויים לשתיה לרוב בני אדם והשו"ע פוסק (סימן שי"ט ס"י) כדעת רוב הראשונים בהבנת הסוגיא בשבת (קלט ע"ב) שמותר לסנן יין או מים אף אם יש בהם מעט לכלוכים אם רוב בני אדם שותים זאת כמות שהם (דהלכלוכים בטלים ליין או המים ונחשבים כגוף אחד-אגלי טל בורר ס"ד ומרקד סק"ה אות ב),ק"ו במי הברז שלא רואים בהם שום פסולת.

אך לצערינו לאחר בדיקות מעמיקות שערכנו בכמה וכמה סננים המורכבים בבתים בין שלושה חודשים לשנה ויש מקומות אף בפחות משלושה חודשים (תלוי באיזורים) נוכחנו לראות נתונים מאוד מפתיעים, המים שבכוס הראשונה עם הסנן הספוגי חומים או צהובים כך שבאופן ברור רוב בני אדם ואף מיעוט לא ישתו מים כאלו בשום פנים ואופן.

צבע זה מגיע למים כתוצאה מהסנן הספוגי שהרי תפקידו לסנן חלודה וצורת הסינון שהחלודה נתפסת בסנן והמים עוברים הלאה ומכיון שהסנן עטוף כולו בצבע חום הרי שגם המים שבסביבתו נהפכים לחומים או צהובים (תלוי ברמת הלכלוך שעל הסנן).

עוד בדקנו שהמים הופכים לחומים או צהובים מיד בכניסתם לסנן ולא אחר כמה שעות ששוהים שם (סגרנו את כניסת המים למערכת, רוקנו את המים שבכוס הראשונה, שטפנו את הכוס, הכנסנו את המערכת לפעולה לכמה שניות ושוב סגרנו את כניסת המים, רוקנו את הכוס לכוס נקיה והמים צהובים).

צורת ניקוי מים אלו מתבצעת באופן ישיר ומיידי על ידי האדם הפותח את ברז המים, שכן בפתיחת הברז נכנסים מים חדשים למערכת שהם דוחפים את המים המלוכלכים לתוך הסנן הספוגי וכך עוברים צלולים לסנן השני.

ומעתה ברור הדבר שיש איסור גמור של בורר בפתיחת הברז שהרי על ידי פתיחת הברז מסתננים המים המלוכלכים.

מי שיש לו מיכל אגירה יכול לסגור את כניסת המים למערכת קודם השבת ובשבת ישתמש במה שנמצא בתוך המיכל ובתנאי שהמים עוברים ישר לברז ולא דרך הסנן האחרון אא"כ הוא פחם מוצק. מים לשתיה למשך השבת יש די הצורך במיכל האגירה.

האם נידון דידן דומה לדין משמרת

אלא שיש לדון האם נידון דידן דומה לסימן שי"ט ס"ט. נבאר בקצרה מה שכתוב שם והוא דינא דמשנה בשבת (דף קלז ע"ב),מסננת שיש בה שמרים קודם השבת, מותר בשבת ליתן מים על השמרים כדי שהמים יספגו את טעם היין שבשמרים ויצאו עם טעם יין מהצד השני.

ויש להקשות מדוע אין כאן איסור בורר שהרי המסננת מפרידה בין המים לשמרים, וביאר בזה הלבוש והביאו המשנ"ב (שם ס"ק ל"ג) דכיון שהמים שהוא נותן צלולים הם לכן מותר. דהיינו שאיסור בורר הוא רק אם שופך למסננת תערובת של פסולת ואוכל (מים מלוכלכים) אבל אם שופך מים נקיים והם מתערבבים עם הפסולת ומסתננים מאליהם מותר. ואין בזה גם איסור של גרמא היות ונתוני המלאכה לא קיימים כעת שהרי המים נקיים וגרמא שייך רק כשנתוני המלאכה קיימים וכמו נתינת מים סמוך לאש, וכדמוכח בשו"ע בסימן תקי"ד ס"ג וכפי שהאריך לבאר זאת מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל (במנחת שלמה ח"א סימן י' סק"ג).

ולפ"ז לכאורה יש להתיר גם בנידון דידן שהרי המים נכנסו צלולים לסנן הראשון ושם נתלכלכו ומסתננים ועוברים נקיים לסנן השני.

היה נכון לדמות זאת אם אכן המים לא היו עומדים בסנן הראשון אלא נכנסים מתלכלכים  ומסתננים[לז], אבל המציאות לא כך אלא ברגע שהברז שעל השיש סגור יש מים בכל הסננים, ובכל רגע נתון יש כחצי ליטר מים מלוכלכים בסנן הראשון, וכשפותח את הברז מסננם בכוחו באופן מיידי ומה אכפת לן שהיו אתמול נקיים, וכי יעלה על הדעת שמים נקיים שהתלכלכו בבוץ מותר לסננם בגלל שלפני דקה היו נקיים.

ובחזו"א (סימן נ"ג ד"ה ואם) כתב שאם יש מסננת על הברז כדי לסנן המים מהחול מותר להשתמש בזה בשבת. ואף אם נתקבץ בה חול והמים הנכנסים מתערבבים עם החול  ומסתננים אעפ"כ מותר וכדין מים לשמרים שהרי נכנסו צלולים התערבבו עם החול ויצאו צלולים דרך המסננת.

וברור כשמש שנידון החזו"א לא דומה לנידון דידן שהרי המים לא שוהים במסננת שבברז, כפי שרואים בחוש בברזים שלנו שיש בהם מסננת ולכן התיר החזו"א כיון שפעולתי בפתיחת הברז זה כניסת מים צלולים, אבל בנידון דידן שיש בכל רגע נתון מים מלוכלכים המסתננים ע"י פתיחת הברז פשוט שאסור.

ודבר זה מוכח בחזו"א שכתב שם שאם מלכתחילה המים מעורבים עם חול באופן שבני אדם נמנעים לשתותם אסור לפתוח את הברז (עם המסננת) לפי שבפתיחת הברז מסנן את המים.

ואף שמים אלו היו פעם ללא חול מ"מ כיון שעכשיו הם עם חול ובפתיחת הברז אתה מסננם פשוט שאסור וזה ממש כנידון דידן.

ועדיין יש לדון במה שכתב המשנ"ב שם בשם הלבוש דבנתינת המים לשמרים לא יוצאים מהמסננת רק המים שהכניס אלא גם קצת מהיין הבלוע בשמרים ואעפ"כ מותר[לח]. אלא שהקשה הפמ"ג (משב"ז סק"י) מדוע זה מותר הרי נתינת המים בוררת את היין הבלוע בשמרים וכן הקשה האגלי טל (מרקד סק"ח) ונשארו בצ"ע. ותירץ בזה הגר"נ קרליץ שליט"א (חוט שני ח"ב פכ"ה סק"י) שכיון שמעט היין שיוצא מהשמרים מתערב מיד במים, טפל הוא למים ואין זה נחשב בורר.

ולפי תירוץ הגר"נ קרליץ שליט"א אין נידון השמרים דומה לנידון דידן שהרי המים המלוכלכים הם כחצי ליטר ולא שייך לומר שיתבטלו לנקיים, מה גם שהם מסתננים ראשונים.

וגם אם נאמר שזו קושיא ללא תירוץ, כיצד ניתן לפסוק הלכה מנידון שהוזכר בפוסקים שגדולי האחרונים נשארו בקושיא. הלא כל תירוץ שנאמר יתכן ויגרום לנידון דידן להיות לא דומה כלל לנידון זה בפרט שבהשקפה ראשונה נראה ברור שאין הנידונים דומים. שוב ראיתי שתירץ בזה בשביתת השבת (מרקד ס"ק כ"ג) שהיין זב בלאו הכי אלא שנותן מים כדי שהקמחים יצופו למעלה ולא יתערבבו עם היין שזב, וכיוון שהיין ראוי לשתיה עם הקמחים אין בכך משום בורר. וגם לפי זה אין שום דמיון לנידון דידן שהרי בלי פתיחת הברז לא יסתננו המים החומים.

האם ניתן להתיר מצד גרמא

ואין להתיר מדין גרמא וכמו שכתב החת"ס (ביו"ד סימן רי"ד) שפתיחת ברז הוא גרמא היות ורק מסיר מונע. זה אינו משתי סיבות:

 א. רוב הפוסקים חולקים על החת"ס ורק בדרבנן פוסק החזו"ע (שבת ח"ה עמ' כ"ט) לסמוך על החת"ס. וכאן הוא איסור בורר דאורייתא.

ב. גם אם ננקוט שזה גרמא אין להקל בגרמא בדאורייתא כמבואר ברמ"א (סימן של"ד סכ"ב) ובב"י (סימן תקי"ד ס"ג) ורק בצורך מצווה או הפסד מקילים. וכן הוא ביביע אומר (ח"ג סימן י"ח) והליכות עולם (ח"ד עמ' ע"א).

ואין לומר שהוא אינו מכוין או פס"ר דלא ניחא ליה, דברור הדבר שאחר שיש מים חומים במערכת הוא מכוין לבוררם ונוח לו בזה. וגם אם יש ספק אם הם מלוכלכים הרי שהוא מתכוין לבוררם אם הם מלוכלכים.

מיהו מי שהשתמש בזה עד היום אינו צריך תשובה וכפרה לפי שהיה מתעסק וי"א שאין בזה מעשה עבירה כלל, וגם לדעות שהוא מעשה עבירה (וכפי שמסיק רעק"א בתשובה סימן ז') הרי זה דרבנן כיון שחסר במלאכת מחשבת וה"ל שוגג בדרבנן שלדעת נתיבות המשפט (סימן רל"ד סק"ג) א"צ תשובה וכפרה, ואף שלא נוקטים כך וכמש"כ המשנ"ב (סימן של"ד ס"ק ע"ח) מ"מ בצירוף הסוברים שמתעסק אין זה מעשה עבירה יש להקל.

לסיכום- אין להקל בשימוש סנני המים שמתחת לכיור על כל סוגיהם.

מסנן בריטה- מותר בשימוש בשבת היות והמים ראויים לשתיה קודם הסינון, ואף למי שהוא איסטניס ולא שותה מים מהברז כלל מותר היות והפסולת לא ניכרת (עי' הליכות שבת ח"א עמוד רפ"ח מקורות לזה) וגם אם המים עוברים דרך גרגירי פחם וכדו'- מותר היות והנתינה היתה מים צלולים והערבוב והברירה נעשים מאליהם וכנ"ל לענין נתינת מים לשמרים.

שימוש במכשירי מיני בר

הסוג השלישי והוא הסנן של מכשירי המיני בר. שם יש רק סנן אחד העשוי מפחם גרגירים, המים עוברים דרכו לבית קיבול של שני ליטר ומשם יוצאים.

מבדיקות שערכנו המים לא מתלכלכים בתוך הפחם, כל הסנן מכיל בערך 150 סיסי מים, חלק ניכר מהמים צף מעל הפחם והוא ראוי לשתיה ובו אין איסור בורר לפי שאינו מעורב עם הפחמים, ואף שעל ידי כניסת המים החדשים לסנן כל המים מתערבבים עם הפחמים (חדשים גם ישנים) אעפ"כ מותר היות והיו צלולים לפני שהתערבבו ומיד הם יוצאים והרי זה כנותן מים לשמרים. אלא שיש כארבעים סיסי מים מעורבים בתוך גרגירי הפחם באופן קבוע ועל ידי פתיחת הברז הם מסתננים דרך מסננת הנמצאת בראש הסנן, ואמנם זה כמות מזערית אבל עדיין גם במעט מים יש איסור בורר, ובפרט שנוח לו באותו סינון שהרי המים חייבים לצאת כדי ליתן אפשרות כניסה למים אחרים.

אלא שיש לדון להתיר עפ"י מש"כ לעיל בשם הגר"נ קרליץ שליט"א שהנברר המועט מתבטל ברוב המים שאין בהם איסור בורר. וה"נ נאמר שאותם מים מועטים מתערבבים עם כל המים שאין בהם איסור בורר החדשים והישנים. אכן מציאות זו אינה ברורה וא"א לבררה דיתכן שאותם מים מועטים מיד נבררים ויוצאים ורק אח"כ יוצאים המים החדשים.

לכן אין להשתמש במיני בר עם סנן. וכיום יש בכל מיני בר סנן גרגירי פחם או קוקוס, ורק אם הוא פחם מוצק מותר דאין כאן תערובת (וכמו שכתב שביתת השבת מלאכת בורר בבאר רחובות ס"ק כ"ה, וקצות השולחן סימן קכ"ה ס"ק י"ד דדבר מוצק הנמצא בתוך מים אם הוא למעלה מגודל אגוז אין כאן תערובת. וע"ע במה שכתבנו בזה בדיני בורר תשובה ה' ובהליכות שבת ח"א עמוד רח"צ).

***

והנה מאז שפירסמנו פסק זה לפני כשנתיים, הגיעו אלינו תגובות רבות הן בעל פה הן תשובות בכתב יד והן במאמרים שפורסמו בענין, מהם שהסכימו לדברינו ומהם שחלקו והתירו. מחד גיסא שמחתי מאוד שהתרבתה תורה בעולם ואברכים חשובים עסקו וליבנו סוגיא זאת בהרחבה, ומאידך גיסא הצטערתי מאוד לראות ולשמוע שישנם המתירים זאת לכתחילה בעוד שלענ"ד השימוש בסננים קרוב לאיסור דאורייתא, והסכימו עימי פוסקים חשובים. וביותר הצטערתי שתולים היתרם בדברי הראשונים אשר לענ"ד אין מהם זכר כלל לנידון דידן ואף הביאו סייעתא לדבריהם את מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל כאילו הוא מתיר בנידוננו, וכאשר נתעמק ונתבונן בדבריו נראה ברור שאינו קשור כלל לעניננו וכאשר נבאר לקמן, וכל הבקי ורגיל במשנתו של מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל מבין שלא עלתה על דעתו לומר ולכתוב את אשר הבינו בדבריו.

ומכיון שנושא הסננים הוא נושא חדש שלא דנו בו להדיא פוסקי הדור הקודם, בהיות והמציאות לא היתה ידועה וגם שהשימוש בסננים נכנס בצורה משמעותית רק בעשור האחרון ואנו כתבנו את אשר העלנו בחכתינו, הקפדתי לעבור ולקרוא את כל המכתבים והמאמרים שנשלחו אלי בענין זה באומרי אולי טעיתי ואחזור בי, דכל רצוני לעשות רצון בוראי, וראיתי ברור שאין בדבריהם להתיר את השימוש בסננים בפרט כשמדובר באיסור בורר בכלי המיועד לכך שהוא איסור תורה, ואף שחשקה נפשי לכתוב תשובות ולשלוח לכל הכותבים, אך מה שהלב חושק הזמן עושק ועמהם הסליחה.

אמנם כעת בעומדי להוציא בסייעתא דשמיא הליכות שבת ח"ב אמרתי להרחיב מעט את היריעה בנושא הסננים והשי"ת יזכנו שלא תצא תקלה מתחת ידינו.

עיקר טענות המתירים הן ארבע סיבות, היו שרצו להתיר מסיבה אחת או יותר והיו שצירפו את כל הסיבות, ואלו הם:

א. הסרת מונע – גרמא, מכיון שהמים הנכנסים דוחפים את המלוכלכים לסנן על ידי פתיחת הברז הרי שזה רק הסרת מונע ולא פעולה חיובית ביד, ולדעת החתם סופר ועוד פוסקים הסרת מונע נידון כגרמא.

ב. דבר שאינו מתכוין – ישנה הלכה מיוחדת ומחודשת בבורר שרק אם מתכוין לפעולת ההפרדה אסור, אך אם מתכוין לדבר אחר וכתוצאה מכך נעשית פעולת הברירה הרי זה מותר לחלק  מהראשונים ובפשטות כך דעת השו"ע (סימן שי"ט ס"ח וסימן שכ"ד ס"א) אף שפסיק רישיה שתהיה כאן הפרדה בין הפסולת לאוכל ובכלי וגם ניחא לו בזה, היות ומלאכת בורר זה למיין בין שני דברים מעורבים וכדי למיין צריך כונה, ומיון בלי כונה לא נקרא מיון והפרדה.

ולפי זה גם בסננים רצו להתיר היות ועיקר כונת האדם בפתיחת הברז זה הוצאת מים ולא סינון מים אף שפסיק רישיה שיסתננו המים בכלי ומיד.

ג. צירוף דעת הרשב"א בצידת צבי – הסוגר את ביתו לשמירת חפציו ויש בביתו צבי, דעת הרשב"א שאין בזה איסור צידה אף שנוח לו בצידת הצבי (ולקמן נבאר בס"ד מה הביאור בזה),והכא נמי מכוין לפתיחת ברז כדי להוציא מים שמותר אף שגם מסתננים המים באותה פעולה, ואף שלא פוסקים את הרשב"א להלכה, מ"מ חזי לאצטרופי בעניננו (עי' סימן שט"ז ס"ק כ"ה במשנ"ב).

ד. סוגיא דמשמרת – מותר ליתן מים בשבת לתוך משמרת שיש שם שמרים מערב שבת, אף שהמים מקבלים טעם יין ומסתננים, והוא דינא דגמרא בשבת קל"ז ע"ב ונפסק בשו"ע בסימן שי"ט ס"ט. ולדעת חלק מהפוסקים ההיתר הוא אף באופן שהמים גורמים למעט יין שבשמרים לצאת. ואם כן הכא נמי בסננים יש להתיר היות והמים הנכנסים דוחפים וגורמים למלוכלכים להסתנן.

וכעת נכתוב דחיות לכל הטענות הנ"ל ונשתדל לקצר כדי שלא להלאות ולבלבל את הלומדים.

הסרת מונע

בגוף התשובה הבאנו את החתם סופר שהסרת מונע נחשב גרמא וכתבנו שאין לסמוך על זה היות ורוב הפוסקים חולקים על החתם סופר, וגם אם ננקוט שזה גרמא הרי לפחות אסור מדרבנן, והנה יש עוד כמה טענות לדחות השימוש בהיתר זה אף לא בתורת צירוף:

א) השו"ע פוסק בסימן רע"ז ס"א שאסור לפתוח חלון או דלת הנמצאים מול נר לפחות באופן שכעת הרוח מנשבת, היות והרוח תכבה את הנר מיד, והוא כדעת רש"י בביאור הגמרא בשבת ק"כ, ובבית יוסף שם כתב דגם יתר הראשונים שחולקים על רש"י בביאור הסוגיא מודים לו לדינא.

והנה כיבוי הנר נעשה על ידי הסרת מונע, שהחלון מונע מהרוח לבוא וכשפותח את החלון מסיר את המונע, ואף שאינו מכוין לזה והוא פסיק רישיה דלא ניחא ליה אעפ"כ אסור, ק"ו בסננים שהמים מסתננים בהסרת המונע שזה פתיחת הברז וניחא לו בסינונם. ובפשטות מוכח כאן בשו"ע שהסרת מונע אינו גרמא, כי אם נרצה לומר שהסרת מונע זה גרמא ואיסורו כאן רק מדרבנן אזי נוכל להוכיח מדברי השו"ע ארבע הלכות חשובות:

1. שפסיק רישיה דלא ניחא ליה בדרבנן אסור[לט] כדעת רבים מהפוסקים, וביבי"א ח"ד סימן ל"ד פוסק שפסיק רישיה דלא ניחא ליה בדרבנן מותר, ולא יתכן שראיה כל כך פשוטה לא הובאה בפוסקים ולא ביבי"א הנ"ל, ק"ו כשמסקנתו להיתר ולכאורה אם נאמר שהסרת מונע זה גרמא הרי מוכח מכאן לאסור פסיק רישיה בדרבנן אף בלא ניחא ליה.

2. שגרמא בפסיק רישיה אסור, וידוע שישנם הסוברים שפסיק רישיה בגרמא אף בדאורייתא וניחא ליה מותר כמבואר במאירי בשבת ק"כ וכן פסק מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל (הביאו השש"כ בפי"ב הערה נ"א) וכן פסק בחזו"ע (שבת ה' עמוד י' והלאה, לפחות בלא ניחא ליה),ואם נאמר שהסרת מונע הוא גרמא הרי שמוכח מהשו"ע שפסיק רישיה בגרמא אסור אף בלא ניחא ליה ואף שהוא רק מלאכה שאינה צריכה לגופה שזה כיבוי הנר ולא ממש מלאכה דאורייתא.

3. שגרמא אסור מדרבנן אף כשאינו מכוין למלאכה, ק"ו כשמכוין למלאכה ומה התחבטות הפוסקים מהי דעת מרן השו"ע בדין גרמא (בדאורייתא או במלאכה שאינה צריכה לגופה, עי' סימן תקי"ד אות ל"א בשעה"צ) האם אסור מדרבנן או מותר לכתחילה, והלא סעיף מפורש הוא. ובחזו"ע (שבת ה' עמוד רפ"א ושבת ו' עמוד קמ"א) היקל טובא בדין הגרמא, ואם נאמר שהסרת מונע הוא גרמא הרי שמוכח מהשו"ע שגרמא אסור מדרבנן אף כשאינו מכוין למלאכה.

4. כידוע פסיק רישיה דלא ניחא ליה בדאורייתא גם לאוסרים שכמותם אנו פוסקים הוא רק איסור דרבנן, כמו שכתב המג"א והביאו המשנ"ב בסימן ש"כ ס"ק נ"ג, ומעתה אם פתיחת החלון שזה הסרת מונע נחשב רק גרמא, הלא הוא גרמא בדרבנן שהרי הוא פסיק רישיה דלא ניחא ליה, ובשו"ע בסימן שנ"ז ס"ג מוכח שגרמא בדרבנן מותר וכן פסק המשנ"ב (סימן רס"ה סק"ו),וביביע אומר (ח"ג סימן י"ז אות י"ט),ומרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל (מנחת שלמה ח"א עמוד פ"ה ועמוד ע"ו, ובשש"כ פכ"ב הערה מ') ובאור לציון (ח"ב פל"ט תשובה ג'). וע"ע במה שהארכנו בזה בדיני מוקצה תשובה ס"ג. על כרחך מוכח בשו"ע שהסרת מונע אינו גרמא אף שאינו מכוין למלאכה.

ואיך שלא יהיה מוכח מהשו"ע שהסרת מונע אסור אף בלא ניחא ליה, ק"ו בנידון הסננים שהוא הסרת מונע וניחא ליה.

ב) הבה"ל בסימן רנ"ב ס"ה (ד"ה להשמעת קול) פוסק באופן ברור ומוחלט שהסרת מונע אינו נחשב גרמא אלא מעשה גמור האסור מהתורה, והוא על פי הגמרא בסנהדרין (עז ע"ב) – האי מאן דאשקיל על חבריה בידקא דמיא חייב (משום רציחה),והני מילי בכח ראשון אבל בכח שני גרמא בעלמא הוא. והוא הדין לענין שבת דהלא מצינו בגמרא בשבת דף ס' דשבת חמירא מנזיקין. ובפרט שיתכן ואף החתם סופר אמר את דבריו בדיני מקואות ולא בדיני שבת (כפי שביארו בדעתו כמה פוסקים),ובהכי לא תקשי עליו מהסוגיא של בידקא דמיא.

ג) כל מכשיר המתוכנן לעבוד בצורה מסויימת בין בחול בין בשבת אין לדונו כגרמא אלא כמעשה בידיים, בין אם זה בהסרת מונע ובין אם זה לא קורה מיד, היות וכך צורת סדר עבודתו וכמו שכתב החזו"א (בסימן ל"ו אות א' ד"ה החורש),והדגיש שם שזהו אף אם נעשה בהסרת מונע (אלא שבהסרת מונע כתב להסתפק האם חייב גם על כח שני ומצדד להחמיר).

וכן סנני המים הרי הם בנויים ומתוכננים לסנן את המים, ואף שהרכבת הסננים בשביל מים נקיים שיהיו נקיים יותר, מ"מ אחר שהמציאות מראה שהמים מלוכלכים בסנן הראשון וצורת סינונם באופן קבוע ובלעדי הוא על ידי פתיחת הברז, פשוט הדבר שנחשב כמכשיר העובד באופן קבוע ומסויים שנחשב מעשה גמור ולא גרמא.

ואם נרצה לדון הסרת מונע כדין גרמא גם כשמתוכנן לכך הרי שנצטרך להתיר פתיחת מקרר כשנדלקת מנורה שהוא רק הסרת מונע שזה הלחצן התופס את מתג ההדלקה, וכן פתיחת ברז מים החמים (בוילר) שהוא רק מסיר את המונע של כניסת המים הקרים, וכן הדלקת מתג החשמל שהוא רק מסיר את המחיצה המונעת חיבור בין הפלוס הקבוע לפלוס האינו קבוע, אלא ודאי שכל מכשיר שעובד באופן מסויים במשך כל השבוע הרי שהשימוש בו נחשב מעשה גמור ולא גרמא[מ].

ואף שבהסרת המונע בסנני המים פעולת ההסרה רחוקה ממקום המים, אין בזה כלום להוריד מחומרת הענין שהרי נעשה באופן מיידי וגם מתוכנן לכך, וגם בפתיחת מים חמים הסרת המונע הוא רחוק מאוד מהמים הקרים הנכנסים שהוא פותח בבית והמים נכנסים בדוד שבגג ואעפ"כ לא מקילים ואף שיש שם יותר סיבה להקל וכמו שנתבאר בהערה.

ועוד ראיה שאין בשינוי זה להוריד מחומרת הענין, דבבידקא דמיא שחייב בכח ראשון ופטור בכח שני, נחלקו הראשונים מהו כח ראשון ומהו כח שני, שיטת רש"י שהקילוח הראשון הוא כח ראשון והקילוח השני כח שני, ודעת הרמ"ה שכל זמן שהמים נעים בפעולה אחת בלי לעצור זה נחשב כח ראשון, דהיינו שאם הסיר את סכר המים ויצאו שלוש מאות ליטר מים ופגעו באדם היושב מעבר לסכר ונהרג בליטר השלוש מאות, הריהו חייב משום רציחה כיון שהמים רדופים ללכת כל הזמן – מיא דלא תמו, אבל אם נעצרו ואחרי שנעצרו התחילו שוב ללכת זה כח שני ופטור[מא].

הא קמן דאף שהסרת המונע נעשה רחוק מהמים ההורגים (הליטר השלוש מאות) אעפ"כ נחשב מעשיו.

ושמא נאמר שהסרת מונע של סננים יש להקל בו יותר מסתם הסרת מונע, היות וצריך את כח הדוחף של המים שמאחור המונעים על ידי לחץ מים או משאבות, ואם כן לא כל הכח נמצא בכח מסיר המונע אלא בשיתוף הלחץ שמאחור, זה אינו דהלא גם בפתיחת מים חמים כן הוא שהמים הקרים נכנסים לדוד רק על ידי פתיחת ברז החם ובצירוף הכח הדוחף מאחור ואעפ"כ לא מקילים בו אף שאם נחשיבו לגרמא ודאי שיש להקל מדין גרמא בפסיק רישיה ולא ניחא ליה, אלא על כרחך דכיון שבפועל המים נכנסים על ידי הסרת המונע חשיב מעשיו ולא גרע מזה אינו יכול וזה אינו יכול דשניהם חייבים (סימן שט"ז ס"ה) ובפרט שכך מתוכנן וכנ"ל.

וכן יש להוכיח מבידקא דמיא לשיטת רש"י שחייב רק אם נהרג בקילוח הראשון, והלא ודאי כל עוצמת הקילוח הראשון להרוג זה רק על ידי דחיפת המים שמאחור ומדוע חייב, על כרחך כיון שכל זה נעשה על ידי פעולתו לכן הכל מתייחס אליו.

ואף שאם נסגור את הברז הראשי ונפתח את ברז הסננים לא יצאו מים, אין בכך כלום דכיון שכעת הכל פתוח ועל ידי פתיחת הברז נכנסים מים ודוחפים את המים המלוכלכים לסנן, הכל נחשב למעשיו והכל אצור בכח המסיר בפרט שכך מתוכנן.

ולסיום חלק זה יש להביא את זעקתם של גדולי הדור (הובא בשבות יצחק חלק ו' פרק ט"ו ובחוט שני ח"ב עמוד ר"ו ואילך) על מכשירים הפועלים על ידי גרמא רק ליום השבת ולא כל השבוע ואעפ"כ פסקו שזה נחשב מעשה האדם, ק"ו סנני המים שכך צורת סינונם כל השבוע ודאי שנחשב מעשה גמור ולא גרמא. ואף שהיה מעונין שהמים לא יתלכלכו בסנן הראשון, מ"מ אחר שכבר התלכלכו וכך קורה באופן קבוע וצורת סינונם רק על ידי פתיחת הברז, פשוט הדבר שנחשב מעשה גמור לכל דבר וענין.

לסיכום, אין להחשיב את פתיחת הברז לגרמא אלא הוא מעשה גמור ויש בו איסור דאורייתא של בורר מכמה טעמים וכפי שכתבנו.

דבר שאינו מתכוין

נחלקו הראשונים במי שמכוין לפעולת היתר וכתוצאה מכך נעשית הפרדה בין פסולת לאוכל האם אסור מדין פסיק רישיה או מותר כיון שלא כיון לאיסור, דבמשנה בשבת (קמ ע"א) תנן שמותר לקחת אוכל של בהמה עם הפסולת בתוך כברה כדי להעבירו לאבוס ששם אוכלת. ופירש הר"ן אע"פ שנופל הפסולת דרך נקבי הכברה זה מותר היות ואינו מכוין, והרש"י (על הרי"ף) כתב אע"פ דלפעמים נופל. ומשמע דסבירא ליה שאם ודאי נופל אסור משום פסיק רישיה וכמו בכל המלאכות[מב]. הובאה מחלוקתם בבה"ל (סימן שי"ט ס"ח ד"ה אע"פ),והשו"ע פסק כלשון הר"ן (גם בסימן שי"ט ס"ח וגם בסימן שכ"ד ס"א).

הרי מבואר שדעת השו"ע שאינו מכוין בבורר מותר אף שהוא פסיק רישיה וניחא ליה, דבר שלא מצינו ביתר המלאכות. ואכן זהו חידוש גדול וצריך לומר שההבנה בזה היות ועיקר מלאכת בורר זה להפריד בין פסולת לאוכל והפרדה בלי כונה לא יכולה להתייחס לאדם, דשם פעולת מיון שייך רק בכונה לכך היות וצריך שימת לב מדוקדקת כשבאים להפריד בין אוכל ופסולת, ולכן יש שרצו להתיר את השימוש בסנני מים היות ואינו מתכוין לברור אלא לפתוח ברז. וכבר בגוף התשובה התייחסנו לזה וכתבנו שודאי שמכוין לסננם אחר שיש מים מלוכלכים במערכת, ונפרט כעת יותר בס"ד.

משתי סיבות אין להתיר את השימוש בסנני מים משום אינו מכוין:

א. אינו מכוין שייך בפעולת היתר שאדם עושה וכתוצאה מכך נעשית מלאכת איסור והוא לא כיון אליה אף שנוח לו בה, וכגון גורר ספסל ונעשה חריץ שהרי עוסק בגרירת ספסל, אך אדם הפותח ברז המחובר למערכת סננים ודאי שכונתו ודעתו על סינון המים ולכן פותח ברז זה ולא ברז אחר, ואף שהכוס שמקבל כעת כבר מסוננת, מ"מ אם מערכת הסינון לא תעבוד כעת הרי שבעוד כמה דקות כשיפתח את הברז יקבל מים מלוכלכים, לכן ודאי שדעתו בפתיחת הברז שיצאו לו מים נקיים לא רק עכשיו אלא גם עוד כמה דקות, ומכיון שהפתיחה של עכשיו מאפשרת לו לקבל מים נקיים עוד כמה דקות ודאי שנחשב מכוין לכך.

ובכך שונה לחלוטין דין אינו מתכוין בסננים מכל הדוגמאות של אינו מכוין דבכולם פעולת ההיתר של עכשיו עם התוצאה האסורה לא מאפשרת לי את פעולת ההיתר של עוד כמה דקות, וכגון גרירת ספסל ועושה חריץ ונוח לו בזה, זה נקרא אינו מכוין היות וגרירת הספסל של עוד כמה דקות יכולה להתבצע אף ללא עשיית החריץ שעושה כעת, וכן כשנוטל בכברה את מאכל הבהמה ופסיק רישיה שהוא מתברר אך הוא אינו מכוין לכך, הרי שהנטילה בכברה של עוד כמה דקות לא מתאפשרת מחמת הברירה שנעשית כעת לכן מקרי אינו מכוין, משא"כ בסננים פתיחת הברז של עוד כמה דקות עם הוצאת מים נקיים מתאפשרת אך ורק על ידי הסינון שנעשה כעת בפתיחת הברז, ולכן ודאי שכל פתיחת ברז נקרא מכוין לברירה כי אם לא יסתננו כעת המים המלוכלכים הרי שלא יהיו מים נקיים בעוד כמה דקות, ואמנם הוא חילוק דק אך פשוט וברור לענ"ד.

ב. כתב המג"א והביאו המשנ"ב (סימן שט"ז ס"ק ל"ג בסופו) דאסור לומר לגוי להוציא דג מהמים אף שירא שימות ויפסיד את המים ויתר הדגים, דלא מקילים באמירה לגוי באיסור דאורייתא אפילו בהפסד ממון. וצריך ביאור מדוע יש כאן איסור דאורייתא של נטילת נשמה הלא אינו מכוין להריגת הדג ואף דהוא פסיק רישיה שימות, מ"מ אמירה לגוי בפסיק רישיה מותרת (כמבואר בבית יוסף וברמ"א בסימן רנ"ג סוף ס"ה ובמשנ"ב שם ס"ק צ"ט). וצריך לומר דכיון שכך צורת הריגת דג על ידי ניתוקו מהמים ואי אפשר להוציא דג מהמים בלי שימות, לכן נחשב מעשה בידיים ולא פסיק רישיה.

והכא נמי בסנני המים כיון שכך צורת סינון המים המלוכלכים, על ידי פתיחת הברז ואי אפשר לפתוח את הברז בלא שיסתננו לכן נחשב מעשה עם כונה ולא אינו מכוין עם פסיק רישיה.

ולדעות הסוברות שמותר לומר לגוי לפתוח מקרר אף שידוע שתדלק נורה היות ואינו מכוין לנורה והרי זה פסיק רישיה בגוי (אגרות משה ח"ב סימן ס"ח, אור לציון ח"ב פמ"ג תשובה ג', יביע אומר ח"ט סימן ק"ח אות קפ"ז, שו"ת מלמד להועיל או"ח סוף סימן נ') אף שהמקרר מתוכנן להדליק את הנורה, יש להקשות מדוע הוצאת דג מהמים נחשב מעשה בידיים הלא לא כיון להורגו ומה בכך שכך דרך הריגתו הלא גם במקרר כך דרך הדלקת הנורה על ידי פתיחת המקרר. וצריך לומר דבמקרר שייך לפתוח מקרר בלי להדליק נורה וכגון שלחצן התופסה מהודק או שניתקה לפני כן, ושייך להדליק נורה בלי לפתוח מקרר וכגון שהנורה לחוצה והמקרר פתוח וכעת מדליקה על ידי הסרת הלחצן, לכן זה נקרא שני דברים – הפתיחה וההדלקה ושייך לומר אינו מכוין בפתיחה על ההדלקה, אך בדג מלבד שכך דרך הריגתו על ידי הוצאתו מהמים הרי שאי אפשר להוציאו מהמים בלי שימות, לכן נחשב הכל כדבר אחד – ההוצאה מהמים וההריגה והרי זה מעשה עם כונה.

והכא נמי בסנני המים, מלבד מה שמתוכנן שעל ידי הפתיחה המים מסתננים, הרי שאי אפשר לפתוח את הברז בלי שיסתננו המים ולכן נחשב כמעשה אחד עם כונה ולא כאינו מכוין עם פסיק רישיה. ומשום כך חוזרני בי ממה שהתרתי בעבר להשתמש במיני בר אם כל כונתו רק למים קרים ולא לסינון מדין אינו מכוין בבורר, דזהו נקרא מתכוין גמור ואסור.

ולדעת הסוברים שפתיחת מקרר כשנדלקת נורה נחשב מעשה בידיים ולא פסיק רישיה היות וכך מתוכנן, ודאי שבסננים נחשב מעשה בידיים ולא אינו מכוין שהרי מתוכנן שעל ידי פתיחת הברז מסתננים המים ואינו על דרך המקרה (מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל במנחת שלמה חלק א' עמוד תקמ"ט, ושש"כ פ"י הערה מ"ה ופל"א הערה א', וכן דעת מרן הגרי"ש אלישיב זצוק"ל).

וע"ע בשבט הלוי (ח"ח סימן נ"ח) שהביא אחרונים שביארו את האינו מכוין של בורר באופן אחר מהנ"ל, שרק מקצת הפסולת נופלת וכמו שביאר המאירי ולכן הוא רק איסור דרבנן ובזה התירו כשאינו מכוין, וכך נוקטים בדעת הר"ן והשו"ע, ולפי זה הנידון להתיר הסננים מדין אינו מכוין לא שייך, כיון שברירת המים נעשית באופן מושלם ובכלי המיועד לכך והוא איסור דאורייתא.

לסיכום, אין להתיר שימוש בסנני המים מדין אינו מכוין בבורר דודאי נחשב מעשה ברירה גמור עם כונה מהטעמים שכתבנו.

הרשב"א בצידת צבי

דעת הרשב"א (שבת קז ע"א) שמותר לאדם לכתחילה לסגור את ביתו כשמטרתו לשמירת חפציו שלא יגנבו אף שיש בבית צבי והריהו ניצוד בסגירת הדלת ונוח לו בזה כיון שאינו מכוין לצידת הצבי.

ומכאן יש שרצו לצרף שיטה זו להיתר שימוש בסנני המים שהרי מכוין בפתיחת הברז להוצאת מים אף שעל ידי פתיחתו מסתננים המים ונוח לו בזה.

והנה רוב הראשונים חולקים על הרשב"א כפי שכתב המשנ"ב בסימן שט"ז ס"ק כ"ה ובשעה"צ אות ל"ב, ובאות ל"ג כתב דגם לרשב"א זהו דוקא כשמכוין רק לשמירת ביתו אך אם מכוין לשניהם אסור, וגם במכוין רק לביתו פסק שם המשנ"ב ובשעה"צ דההלכה לא כהרשב"א ואף לא במילי דרבנן כמו שכתב הרעק"א.

והנה לפי המשנ"ב אין לצרף בעניננו את דעת הרשב"א משתי סיבות:

א. כיון שההלכה לא כמותו אף לא במילי דרבנן היות והוא פסיק רישיה, ואף בלא ניחא ליה באיסור דרבנן לא סומך עליו השעה"צ שם, ק"ו בעניננו שהוא פסיק רישיה דניחא ליה בדאורייתא.

ב. כל היתר הרשב"א לדעת שעה"צ הנ"ל הוא רק במכוין לשמירת ביתו בלבד ולא במכוין לשמירת ביתו ולצבי, ובסננים הרי מכוין לפתיחת הברז ולסינון המים וכמו שהוכחנו לעיל.

אלא שדעת מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל בשו"ת יביע אומר (ח"ט סימן ל"ה אות ו') דניתן לצרף את הרשב"א כשמדובר באיסור דרבנן ולא באיסור דאורייתא וגם רק כשיש עוד סניפים.

ובנידון הסננים גם אם ננקוט שהוא אינו מכוין ופסיק רישיה ולא מעשה עם כונה, הלא הוא פסיק רישיה דאורייתא דניחא ליה (שהרי ודאי נוח לו בסינון המים),ואם כן גם לדעת היביע אומר אין לצרפו גם לא בתור סניף לשימוש בסנני המים.

ועוד יש להוסיף שגם הרשב"א עצמו לא יתיר שימוש בסנני המים, דישנם שלושה ביאורים בהבנת דברי הרשב"א וכפי שהביאם ביביע אומר הנ"ל:

1. הישועות יעקב (סימן שט"ז סק"ה) כתב לבאר את הרשב"א דמה שאמרו (שבת קג ע"א) מודה רבי שמעון בפסיק רישיה ולא ימות הני מילי בדבר שיש בו ענין אחד כמו חיתוך ראש התרנגול כדי לתת לילדו לשחק עמו, והרי הדבר בלתי אפשרי דחיתוך הראש הוא מיתת העוף ולכן נאסר, אך בסגירת ביתו לשמירת חפציו שגוף העשיה תמיד פעולת היתר אלא שנזדמן שצבי היה בתוך הבית והוא ניצוד על ידי נעילת הבית זה לא מקרי פסיק רישיה כיון שיש כאן שני ענינים.

לפי ביאור זה, גם הרשב"א יאסור שימוש בסננים שהרי סינון המים המלוכלכים לא הזדמן במקרה בפתיחת הברז שהרי תמיד נעשה סינון בפתיחת הברז ואי אפשר לפתוח את הברז בלי שתתבצע פעולת סינון, זהו פסיק רישיה האסור ואינו דומה כלל ועיקר לסגירת בית עם צבי שבמקרה הזדמן שם הצבי וסתם סגירת בית לא כורכת אחריה שום איסור. וזה ברור.

2. הבן איש חי ברב פעלים (ח"א או"ח סימן כ"ג) מבאר את הרשב"א באופן אחר, שמה שאמרו פסיק רישיה אסור זהו רק כשניכר האיסור מתוך מעשיו אבל בסגירת ביתו לא ניכר איסור הצידה מתוך נעילת הדלת שהרואהו נועל אינו רואה כלל את הצבי שבבית, לכן כיון שעיקר הפתח נעשה לשמירת הבית ואין צידת הצבי ניכרת מגוף המעשה של נעילת הדלת, מתיר הרשב"א.

גם לפי ביאור זה יאסור הרשב"א את השימוש בסנני המים, היות וכולם יודעים (לפחות היום אחר שהדברים מפורסמים) שהמים מסתננים בפתיחת הברז והרי האיסור ניכר להדיא במעשיו. ואף שלא רואים זאת בעיניים, אין בכך כלום דהיכר האיסור הוא בגלל הידיעה ולא בגלל הראיה, וכי אם אדם יכניס ידו לתוך תיבה ויחתוך ראש התרנגול כדי לתת לילדו לשחק ובאופן שאינו נראה האם יתיר הרשב"א, פשוט שלא, כיון שידוע לכולם שחיתוך הראש הוא איסור הריגה, וגם בסננים ידוע ומפורסם שפתיחת הברז גורמת למים להסתנן.

3. השלטי גיבורים מבאר את הרשב"א דפסיק רישיה אסור רק באופן שבאותו מעשה שעושה לא נעשה גם דבר היתר כמו בחיתוך ראש התרנגול, אך אם במעשה שעושה יש בו גם מעשה היתר ומכוין לדבר ההיתר כמו בסגירת הבית לשמירת ביתו שיש שם גם צבי זה מותר אפילו בפסיק רישיה.

לפי ביאור זה יתיר הרשב"א את השימוש בסננים היות ויש בפתיחת הברז גם מעשה היתר של הוצאת מים ומתכוין לדבר ההיתר.

אך גם זה יש לדחות משתי סיבות:

א. דהשעה"צ (סימן שט"ז אות ל"ג) כותב שהרשב"א התיר רק במכוין להיתר בלבד ולא שמכוין להיתר ולאיסור, והרי בסננים מכוין להיתר שזה הוצאת המים ולאיסור שזה סינון המים כדי שבפתיחה הבאה יהיו לו מים נקיים וכפי שביארנו לעיל בדין אינו מכוין בבורר. מיהו ברב פעלים הנ"ל כתב שהרשב"א התיר אף במכוין לשניהם.

ב. הבית יוסף כותב בסימן של"ז ס"א בשם הרוקח שאסור לגרור ספסל כבד שודאי יעשה חריץ מדין פסיק רישיה, והרי ודאי שכונתו לדבר ההיתר ולא לדבר האסור ואעפ"כ אסר הבית יוסף ודלא כהרשב"א אף לפי הבנת השלטי גיבורים. ובפרט בדבר שכך מתוכנן כמו בסננים אין לנו שום ראיה שגם בזה דיבר הרשב"א.

לסיכום, אין לצרף דעת הרשב"א להתיר שימוש בסנני המים וגם הרשב"א בעצמו יודה שאסור מהטעמים שכתבנו.

סוגיא דמשמרת

כבר כתבנו בגוף התשובה דבנתינת מים לתוך שמרים הנתונים במסננת יורד גם מעט מהיין, ונתחבטו בזה גדולי הפוסקים מדוע אין זה בורר מה שהמים גורמים ליין להסתנן מתוך השמרים, והבאנו שחלק מהפוסקים נשארו בצ"ע וחלק תירצו ולדעת כולם אין ללמוד מזה היתר לשימוש בסננים וכפי שביארנו בגוף התשובה.

והנה גם מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל תירץ בזה תירוץ ויש שרצו ללמוד מדבריו היתר לשימוש בסננים. נעתיק לשונו (מנחת שלמה ח"ב סימן כ"ו אות ד' ד"ה וגם רחש לבי):

"ויתבאר בכך מאי דקשה טובא אהא דנותנין מים ע"ג שמרים בשביל שיצולו ופירשו דנתינת המים הוא כדי שיהיו השמרים צלולים ויזוב יינם, וכו'. אולם להנ"ל ניחא קצת דרבנן סברי דדוקא נתינת השמרים לתוך מסננת הוא דחשיב כמלאכת בורר כיון שעשה עכ"פ מעשה בגוף השמרים בזה שהביאם למקום שהם מתבררים, משא"כ כשהשמרים הם בלא"ה בתוך המסננת אלא שמחמת עוביים אין היין יכול לזוב כי אם ע"י נתינת מים אין זה חשיב כלל בורר כיון שעצם הבירור הרי נעשה מאליו ואף גם הוא לא הביאם כלל לאותו מקום לפיכך קיל טפי משאר מיני גרמא ומותר שפיר לעשות כן אף לכתחלה וכהנ"ל"

ביאור דבריו כיון שאת התערובת נתן לפני שבת הרי שלא עשה מעשה בגוף התערובת להביאה למקום שתתברר ועצם ההפרדה נעשית מאליה לפיכך מותר.

ויש להקשות מדוע נחשב שעצם הבירור נעשה מאליו הרי בלא נתינת מים לא יצא היין הבלוע בשמרים ועל ידי נתינת המים יוצא היין והרי הבירור על ידי מעשיו, וכי אם יתן מכה בידו על השמרים ובכך יצא היין דרך המסננת נוכל להתיר זאת, ודאי שאסור אם כן מדוע על ידי המים מותר.

וצריך לומר דהמים רק גורמים לשמרים להיות יותר דלילים ורטובים ואז ממילא היין יוצא וכמו שמצוי בשמרים לחים, לכן נתינת המים לא מוגדרת כמעשה ברירה. וכך מדוייק לשון מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל "שמחמת עוביים אין היין יכול לזוב כי אם על ידי נתינת המים".

ומעתה אין לדמות כלל ועיקר את סוגיא דמשמרת גם לפי מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל לסנני המים משלוש סיבות:

א) בנתינת מים לשמרים רק גורם לשמרים להיות יותר לחים ואז ממילא היין זב, אך בפתיחת ברז המים מכניס בכח ראשון מים שעושים פעולת סינון גמור בזה שדוחפים את המים המלוכלכים לתוך הסנן הספוגי, והרי זה כנותן מכה בידו על השמרים והיין זב שפשוט שאסור.

ב) בנתינת מים לשמרים היין לא זב מיד ואם כן הוא רק גרמא ובצירוף שלא הביא את התערובת וגם ההפרדה נעשית מאליה, לכן התירו, משא"כ בסנני המים הברירה נעשית מיד כשפותח את הברז ועל זה אין שום ראיה.

ג) כשפותח את הברז מביא מים נקיים למקום מלוכלך ואז הם מתלכלכים ובפתיחה הבאה מסנן את אותם מים שהביא מקודם למקום הלכלוך, והרי זה דומה למי שיתן יין בשבת לתוך שמרים הנתונים במסננת מערב שבת, ואח"כ יתן מים לשמרים כדי שיזוב אותו היין שנתן מקודם וזה פשוט דאסור, וכמו שכתב מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל בעצמו שעיקר ההיתר במשמרת לפי שהביא את כל התערובת קודם השבת. אך אם יצור תערובת בשבת ואח"כ יתן מים פשוט שאסור.

ואף שלא מצינו הגבלה במספר שפיכות המים לשמרים וא"כ המים השניים דוחפים את הראשונים, צ"ל דכיון שבלא"ה יזובו הראשונים אין כאן איסור דאורייתא וכיון שאף אחר שפיכת המים השניים לא זבים הראשונים מיד, לא גזרו רבנן. וכל זה אינו שייך כל ועיקר בסננים.

ובפרט שמרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל בזמנים אחרים ובמקומות אחרים נשאר בצע"ג על האי דינא דמשמרת וכפי שהביאו בשמו בשולחן שלמה ואף רצה לומר ביאור אחר.

ובזה זכינו לבאר מקחו של צדיק מרנא ורבנא מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל שאין מדבריו שום ראיה להתיר את סנני המים, ואדרבה יש ראיה לאסור וכפי שביארנו לעיל, וכל הרגיל במשנתו של מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל מבין שלא עלתה על דעתו להתיר את סנני המים הכרוך באיסור דאורייתא. ובפרט שלא ניתן ללמוד הלכה אפילו מפוסק חשוב מתוך דברים שנכתבו בהבנת הסוגיא ולא הלכה למעשה.

מלשונות הראשונים בסוגיא אין שום ראיה דאפשר לפרשם או כביאור מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל או כביאורים אחרים כפי שכתבנו בתוך התשובה.

לסיכום, אין ללמוד מסוגיא דמשמרת שום היתר לשימוש בסננים גם לא לפי ביאור מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל בסוגיא ואדרבה יש להביא ראיה לאסור.

ובהיות וכל הסיבות שכתבנו לאסור את השימוש בסננים שייכים גם בסננים של המיני בר למיניהם (גרגירי פחם או קוקוס),למעט צד אחד שגם בו יש להסתפק וכפי שכתבנו בגוף התשובה, לכן גם בסננים אלו אין להשתמש בשבת אא"כ הסנן המחובר למיני בר הוא פחם מוצק בלבד שבזה יש להתיר היות ואין כאן תערובת וכמו שכתבנו בגוף התשובה. ואף שיש עוד רבות להאריך בענין, נסתפק בזה.

וזאת תורת העולה שאין שום היתר לשימוש בסנני מים, גם אלו שמתחת הכיור וגם אלו המחוברים למיני בר למיניהם ויש בשימושם חשש איסור דאורייתא. גם אין היתר לפתוח את הברז בשינוי.

***

ההלכות לקוחות מתוך הספר "הליכות שבת" חלק ב', מאת הגאון הרב אופיר מלכא שליט"א, ראש בית ההוראה הלכה למעשה, ומחה"ס הליכות שבת, הליכות מועד, הליכות שמיטה. לרכישה לחצו כאן.