"אם כולם יתחתנו מוקדם, מי יבכה עם ה' יתברך?"

אשת התקשורת סיון רהב מאיר, הקריאה בשיעורה השבועי את הטקסט המחזק הבא, שכותרתו היא: "אם כולם יתחתנו מוקדם, מי יבכה עם ה' יתברך?"

"אחד המאזינים, רווק, שלח לי את הטקסט הזה", אמרה רהב מאיר. "את הדברים כתבה עדי דוד–אהרון, היום היא נשואה ואם לילדים, אבל כך היא כתבה בימי רווקותה:

"אם כולם יתחתנו מוקדם, מי יבכה עם ה' יתברך?", פותחת עדי את דבריה.

"עזבתי את בית הכנסת שלי בדיוק כשהתחלתי להרגיש שהמבטים החודרים של הנשים המבוגרות בעזרת הנשים, מצליחות לחדור גם לתפילתי ולהפריע לי להתרכז. המבטים השותקים האלו עלי, המנסים למצוא סוף סוף מה לא בסדר אצלי שעדיין לא התחתנתי, אלו שרועמים יותר מאלף מילים, גרמו לי ללכת", כותבת עדי.

"אז עזבתי את בית הכנסת ומצאתי לי אחד חדש, עם תפילה עוצמתית כזו שמרעידה את הלב, ובלי נשים זקנות שישפטו אותי בחומרה. בבית הכנסת החדש שלי, העולם שייך לצעירות, שמחתי. הגעתי כמעט ראשונה לעזרת הנשים, לבנה וחגיגית, והתחלתי לקבל פנים של שבת.

"אלא שכעבור דקות, ההתרגשות הראשונית שלי החלה להתערער. אחת אחרי השנייה הן החלו להיכנס לעזרת הנשים, פנים מוכרות– החברה מהתיכון, אחותה הצעירה, זו שהדרכתי בתנועת הנוער עוד בהיותה בכיתה ד', ועוד, כאשר המשותף לכולן היה שכולן היו עטופות בכיסוי ראש ומלוות בבטן הריונית בשלב כזה או אחר", מתארת עדי את הנשים הצעירות שהגיעו לבית הכנסת החדש 'שלה'.

"המפליא הוא, שהדבר הזה הצליח למלא את כל כולי בעוצמות שלא הכרתי– כי הדבר הזה, שעטף אותי ברחמים בעת הזאת, כשהן נכנסו בזו אחר זו, מדגמנות חיים מאושרים, היה לא אחר מאשר – ה' יתברך", ממשיכה עדי במילותיה המרגשות.

"באותה העת, הרגשתי קרובה אליו יותר מאי פעם. הרגשתי שהוא איתי הכי קרוב שאפשר, הכי אמיתי שהרגשתי מעולם, ואולי כמו שהן לא ירגישו אף פעם. חייכתי חיוך ענקי, בלתי מוסבר.

"ואז הוא, בורא עולם, לחש לי: 'מתוקה שלי, בך בחרתי להשתתף איתי בצערי, בצער השכינה. רק את, שיודעת מהי הרגשה של בדידות אמיתית גם כשכל הבית מלא חברים, שמבינה מהי גלות, שמרגישה את הצער הזה של להיות רחוקה מבן הזוג שלך, צער שהולך מתעצם מיום ליום… רק את יכולה לבכות איתי בדמעות אמיתיות על שאין לי בית (בית מקדש), על שהשכינה (בת הזוג) בגלות, ועל שרבים מהבנים שלי רחוקים ממני ולא מכירים אותי… רק את, בך בחרתי לתפקיד הגדול הזה, לבכות איתי יחד…'", ממשיכה עדי לתאר את אשר הרגישה.

"שמעתי את ה' מדבר איתי והבנתי למה יש היום כל כך הרבה רווקים ורווקות, ולמה אולי דווקא הטובים שבינינו"

"שמעתי את ה' מדבר איתי והבנתי למה יש היום כל כך הרבה רווקים ורווקות, ולמה אולי דווקא הטובים שבינינו", ממשיכה עדי בדבריה.

"נזכרתי שלפני מספר ימים נפגשתי עם כמה חברות, כולן נשואות עם פז"מ מכובד וילדים. והן דיברו על משכנתא וכסף וטיטולים באותה ההתרגשות שבה אני וחברותיי הרווקות, מתפללות להקדוש ברוך הוא. הבנתי למה ה' צריך אותנו, הרווקים, למה הוא מעכב לנו במעט את החתונה המיוחלת (שגם היא תגיע ממש בקרוב). הבנתי שהוא בעצם גייס אותנו איתו לשירות הכי קרבי. כי אם כולם יתחתנו מוקדם, מי יבכה עם ה' יתברך? מי יתחנן אליו להחזיר את בניו הביתה? מי יבקש ממנו בדמעות שישוב אלינו במהרה? רק מי שידע בחייו גם הוא צער של גלות והמתנה וכאב שאי אפשר להסביר במילים.

"כשאת בוכה בתי שלי, אני בוכה איתך. הוא לחש לי: 'יחד נביא את הגאולה!'"

"הקטע מוקדש לכל מי שעדיין לא זכה לפגוש את החצי השני שלו. דעו לכם, זה קרוב מאי פעם. ואם לפעמים אתם מרגישים קצת רחוקים– תדעו שזה רק מפני שזה ממש ממש קרוב. כי כמו שרבי נחמן מברסלב מתאר ב"הלב והמעיין"- דווקא את מה שהכי קרוב אלינו– אנחנו לא מצליחים לראות)", מסיימת עדי את דבריה.