הלכות שבת: לש

כללים וגדרים

הקדמה: דיני לש הלכות מאוד מעשיות ומצויות מידי שבת, לצערנו דינים אלו קצת נעלמו מעיני בני אדם רבים שלא מבינים מה הבעיה לערבב שני מאכלים יחד, הרי לא בישל ולא ברר, אך צריך לדעת שיש בזה איסור של לש, פעמים מדאורייתא ופעמים מדרבנן וכפי שיבואר לקמן. 

אמנם דיני לש מורכבים וסבוכים אך אינם מתפרסים בסעיפים מרובים בשולחן ערוך, אלא מפוזרים בכמה מקומות ומהם בסימנים שכ"א (סי"ד - ט"ז), שכ"ד (ס"ג), וש"מ (סי"ב). ומכל הסעיפים הללו יוצאים גדרים והשלכות מעשיות בדיני לש.

יש לחלק דיני לש לשני חלקים, חלק ראשון כללי וגדרי המלאכה, וחלק שני הדוגמאות המעשיות והמצויות הקשורות למלאכה. תחילה נפרט את הגדרים והכללים ואח"כ את הדוגמאות כדי שהלימוד וההבנה יהיו יותר מבוססים ונחרטים. מתוך הכללים ניתן ללמוד לבד את הפרטים היות ויודע שורש וסיבת כל הלכה והלכה, אבל מתוך הפרטים א"א ללמוד ולהבין כללים וגדרים, ופעמים שניתן גם לטעות בהבנת הענין[א]. וכדמצינו בספרי (האזינו פסקה ש"ו. ובילקוט שמעוני דברים תתקמ"ב) לעולם הוי כונס דברי תורה כללים כללים שאם אתה כונסם פרטים פרטים מיגעין אותך. וכן מובא במדרש (תנחומא כי תשא סימן ט"ז) שכללים כללים למדה הקב"ה למשה (ע"ע במה שכתבנו בעניין זה בהקדמה בכללים ועצות לזכירת הלימוד).

סוגי לישה האסורים מהתורה ומדרבנן

אחת מל"ט אבות מלאכות שהיו במשכן היא מלאכת "לש" שעניינה חיבור ודיבוק שני גופים, כגון נתינת מים על קמח וערבובם יחד עד שנעשים כעיסה אחת וכגוף אחד, וכן ערבוב ביצים ואבוקדו מרוסקים עד שנעשים כעיסה אחת וגוף אחד.

ישנם שלושה סוגי לישות: לישה האסורה מהתורה, לישה האסורה מדרבנן, ולישה המותרת לכתחילה אף בלא שינוי. כדי שהלישה תהיה אסורה מהתורה צריך שיתקיימו ב' תנאים:

א.בלילה עבה - הבלילה צריכה להיות עבה ולא רכה. ובלילה עבה פירושו דבר בצקי ועיסתי שלא נשפך כמים, וכגון מים וקמח או ביצה ואבוקדו שלאחר הערבוב הבלילה נעשית עבה ולא נשפכת[ב]. אך בלילה רכה כגון דייסא שנשפכת (אמנם בצורה גושית אך נשפכת ולא נעשית כעיסה) אסורה מדרבנן בלבד (חזו"א סימן נ"ח אות ט').

ב.בר גיבול - העיסה צריכה להיות ברת גיבול, דהיינו שיתגבלו שני הגופים היטב ביחד וכגון קמח ומים שמתחברים ומתגבלים היטב ביחד ונעשים לגוש אחד. אך אם זה שני דברים שלא מתגבלים ונדבקים היטב ביחד וכגון אפר ומים, או חול גס עם מים, איסור לישתם מדרבנן בלבד (רמב"ם בפירוש המשניות מסכת אהלות פ"ב מ"ב).

ישנה סוג עיסה שלישית שאינה נחשבת כלל כבלילה ומותר לעשותה לכתחילה בשבת אפילו בלי שינוי, והוא עשיית "מים עכורים" (חזו"א שם), וכגון נתינת אבקת חלב (בלא תוספת דייסא) לתוך מים חמים, האבקה אינה יוצרת סמיכות גושית במים אלא מעכרת ומשנה את מראיהם ולכן הדבר מותר אף בלא שינוי. ואם מוסיף דייסא והעיסה נהפכת להיות קצת גושית, צריך לעשות שינוי בסדר הנתינה וכפי שיבואר לקמן (חלק ב' דוגמא י"א).

סוגי השינויים בצורת ערבוב העיסה

כפי שביארנו לעיל (סעיף א') כדי להתחייב באיסור לש מהתורה צריכה הבלילה להיות עבה וברת גיבול, ועתה יש לדון כיצד ניתן להתיר את הלישה בשבת.

ובכן ישנם ששה פתרונות המוזכרים בגמרא, בראשונים בשו"ע ובאחרונים המתירים את איסור הלישה בשבת^[ג]: 

פתרון א' - ערבוב בנחת (שו"ע סימן שכ"א סט"ו וט"ז).

לדעת השו"ע דבר שהרגילות לערבבו בחוזקה, אם מערבו בנחת נחשב הדבר כשינוי ומותר. אמנם הרמ"א (שם) חולק וסובר שאין כזה היתר של ערבוב בנחת, ולכן בני אשכנז לא יכולים להשתמש בפתרון זה (וע"ע במשנ"ב ס"ק ס"ב ובה"ל ד"ה ויש אומרים).

אך צריך שימת לב בדבר כיון שישנם טועים לחשוב שבכל פעם שמערבב בנחת נחשב הדבר כשינוי, אך זה אינו, אלאדווקא במאכל שהרגילות לערבבו בחוזקה אם מערבבו בנחת נחשב כשינוי, אך מאכל שהרגילות לערבבו בנחת לא יועיל מה שמערבבו ביותר נחת ואין זה נחשב שינוי (יעוי' היטב במשנ"ב ס"ק נ"ח ובכה"ח אות ק').

ולמעשה, כיום כמעט ואין רגילות לערבב שני מאכלים בחוזקה (כדי שאם יערבב בנחת יחשב הדבר כשינוי), אלא הדרך לערבבם בנחת ולזה לא מועיל שינוי בערבוב ביותר נחת (מלבד הכנת מיונז שהדרך לערבבו בחוזקה וכפי שיבואר לקמן בדוגמאות המעשיות).

להמחשת העניין נביא שתי דוגמאות שהדרך לערבבם בחוזקה אך אין הפתרון של ערבוב בנחת מועיל ומעשי בהם כל כך, כיון שאז לא יקבל את התוצאה המבוקשת:

א. הקצפת נס קפה - מוסיפים מעט מים על הנס קפה והסוכר^[ד] ומערבבים בחוזקה.

ערבוב זה אסור משום לישה שהרי גורם לקפה נמס והסוכר להיות עיסתיים ודבוקים כגוף אחד, אלא שאם שם מעט מים זה נהיה בלילה עבה האסורה מהתורה, ואם שם קצת יותר מים זה נהיה בלילה רכה האסורה מדרבנן. 

ובכן, הדרך והרגילות לערבב את הנס קפה הסוכר והמים בחוזקה כדי לקבל נס קפה מוקצף, ולכן אם יעשה בנחת יחשב הדבר כשינוי ומותר, אולם אין עצה זו כל כך מעשית כיון שאם יערבבם בנחת לא יקבל את התוצאה הרצויה - קפה נמס מוקצף. ולכן יש לעשות אחד מהשינויים האחרים המבוארים לקמן.

 ב. הקצפת חלמון^[ה]עם סוכר - מערבבים בחוזקה את החלק הצהוב שבביצה יחד עם סוכר ושמים זאת בקפה במקום חלב, ובכך הקפה נהפך להיות לבן^[ו]. הרגילות לעשות פעולה זאת בחוזקה, ולכן אם יקציף את החלמון והסוכר בנחת יחשב הדבר כשינוי ומותר לדעת השו"ע[ז] (וכך ההלכה מעיקר הדין לבני ספרד).

פתרון ב' - ערבוב בצורת שתי וערב (שבת קנו ע"א ונפסק בשו"ע סימן שכ"ד ס"ג). 

בדרך כלל רגילים לערבב באמצעות כף מזלג או סכין בצורה סיבובית, אך אם מערבב בצורת שתי וערב, דהיינו שיערבב קדימה ואחורה, ימינה ושמאלה, נחשב הדבר כשינוי ומותר^[ח].

וכותב החזו"א (סימן נ"ח) שצריך להוציא את הכף בין השתי לערב, דהיינו לאחר שמערבב קדימה ואחורה יש להרים את הכף ורק אח"כ לערבב שוב ימינה שמאלה^[ט].

פתרון ג' - ערבוב ביד או באצבע (סימן שכ"א סט"ז ברמ"א).

הרגילות לערבב בכף מזלג או סכין ולכן כשמערבב בידו או באצבעו הדבר נחשב לשינוי ומותר. וכמובן צריך להיזהר שלא לעשות זאת בפני אורחים וכדו', אלא במטבח בצנעה^[י].

פתרון ד' - נענוע הכלי (אליה רבה הובא במשנ"ב סימן שכ"א ס"ק ס"ג ובכה"ח אות צ"ח), או ניעור המאכל מכלי לכלי (כמבואר בסימן שכ"ד ס"ג).  

במאכל שדרכו לנערו בכלי (כגון דייסא לתינוק), יכול ליתנו בכלי ולערבבו שתי וערב ואף בחוזקה, או לנער המאכל מכלי אל כלי ותוך כדי הוא מתערבב, ודבר זה נחשב כשינוי ומותר. אך ודאי שלא מועיל לנענע הכלי לפי שכך דרכו ואין זה שינוי.

פתרון ה'^[יא] - מיעוך בידית המזלג או הסכין ותוך כדי המיעוך מתערבב המאכל (חזון איש סימן נ"ח אות ח' ד"ה ויש לעיין, וכן הוא באגרות משה בח"ד סימן ע"ד - דיני לש).

לדוגמא, אם רוצה לרסק ביצה ואבוקדו ולערבב יחד עם מיונז, את הביצה יכול לרסק כרגיל בשיני המזלג היות ואין טוחן אלא בגידולי קרקע (סימן שכ"א ס"ט), ולגבי צורת ריסוק האבוקדו נחלקו הפוסקים, יש אומרים^[יב] שמותר מעיקר הדין לרסקו בשיני המזלג על מנת לאכול לאלתר, אך נכון להחמיר ולרסק עם ידית המזלג, ויש חולקים^[יג] וסוברים שצריך לרסקו בשינוי כגון בידית המזלג או הסכין. אולם כל זה הוא לעניין ריסוק האבוקדו ומטעם איסור טוחן, אך לעניין ערבובו יחד עם הביצה והמיונז לכולי עלמא אסור בשיני המזלג משום איסור לש^[יד].

אך אם מרסק האבוקדו בידית המזלג או הסכין ותוך כדי הריסוק מתערבב האבוקדו עם הביצה והמיונז אין בזה אף איסור לש, דכשם שריסוק בשינוי מתיר איסור דאורייתא של טוחן (מדינא דגמרא ונפסק בשו"ע סימן שכ"א ס"ז), כך מתיר גם את איסור לש. ואם זה לא לאלתר ירסקם בצד הצלחת ולא באמצע הצלחת כרגילותו כדי שלא יהא עובדין דחול של טוחן (עי' בשו"ע סימן שכ"א ס"ז ובמשנ"ב ס"ק כ"ה).

ולכן הדרך המובחרת ביותר להכנת סלט זה הוא לרסק הביצה כדרכו בשיני המזלג, לשים את המיונז ולרסק את האבוקדו בידית המזלג או הסכין ותוך כדי הריסוק יתערבב האבוקדו עם הביצה והמיונז. אך אסור לערבבו כדרכו בידית המזלג, אלא רק למעוך האבוקדו ותוך כדי המעיכה יתערבב מאליו.

פתרון ו' - עשיית כמות קטנה (שו"ע סימן שכ"א סי"ד).

דבר שהרגילות לעשותו בכמות גדולה וכגון סלט שמכינים בקערה גדולה לכל בני הבית, אם עושהו במנות אישיות וקטנות נחשב הדבר כשינוי ומותר.

אמנם היתר זה מוגבל דווקא בלישה האסורה מדרבנן כגון בלילה רכה או דבר שאינו בר גיבול (כגון קמח קלי, שעבר תהליך קליה ואינו מתגבל היטב עם המים). אך בלישה האסורה מדאורייתא לא מצינו שאפשר להקל בזה (עי' היטב בשו"ע בסימן שכ"א סי"ד ובמשנ"ב ס"ק נ"ב ובה"ל ד"ה שמא יבוא ובחזו"א סימן נ"ח אות א' ד"ה ולפי זה).

ולכן למעשה שינוי זה אינו כל כך מעשי וברוב ככל המקרים לא ניתן להשתמש בו, כיון שהבלילה בדרך כלל היא עבה או ברת גיבול.

איסור לש בנתינת משקה לתוך מאכל

עד עתה דנו בערבוב שני אוכלים יחד שיש בזה איסור לש והבאנו ששה פתרונות לכך, ועתה יש לדון אם נתינת משקה או רוטב לתוך מאכל בלא לערבב, נידון כלש או לא^[טו].

ובכן נחלקו בדבר זה התנאים ובעקבותם הראשונים ומרן השו"ע והרמ"א:

דעת רבי ש"נתינתו זהו גיבולו" ועצם נתינת המים אסור מהתורה (בבלילה עבה) משום לש^[טז].

אולם דעת רבי יוסי ברבי יהודה שלא אמרינן "נתינתו זהו גיבולו" ופעמים רבות שאף אין בזה איסור דרבנן, ורק ערבוב התערובת אסור משום לש (יעוי' בסימן שכ"ד ס"ג בבה"ל ד"ה אין גובלין ובסימן שכ"א בשעה"צ אות ס"א).

להלכה, דעת הרי"ף (שבת דף סז ע"ב) הרמב"ם (פכ"א מהלכות שבת הל"ג) והרא"ש (סימן ג') וכך פוסק מרן השו"ע בסתם (סימן שכ"א סט"ז) להקל כדעת רבי יוסי ברבי יהודה שנתינתו לא זהו גיבולו.

ואילו דעת ספר התרומה (סימן ר"כ), הגהות מימוניות (פכ"ב אות מ'), הסמ"ג (לא תעשה ס"ה) והסמ"ק (סימן רפ"ב) כדעת רבי שנתינתו זהו גיבולו וכך פוסק הרמ"א (שם), והשו"ע הביאם בתור יש אומרים.

ולכן בני אשכנז מחמירים מעיקר הדין שלא רק עצם הלישה והערבוב אסורה משום לש אלא אף נתינת המשקה או הרוטב לתוך העיסה אסורה משום שנתינתו זהו גיבולו. הילכך בבלילה רכה שאיסורה מדרבנן בלבד יש לשנות בסדר הנתינה וליתן את המשקה תחילה ורק אח"כ את המאכל^[יז], ובבלילה עבה לא יועיל שינוי זה כיון שאיסור נתינת המשקה בה אסורה מהתורה^[יח] (משנ"ב שם ס"ק ס"ו וע"ע בשעה"צ אות פ"ד).

ולבני ספרד מכיון שהשו"ע הביא את עיקר הדעה שלא אמרינן נתינתו זהו גיבולו בסתם, ואת דעת החולקים ביש אומרים, מעיקר הדין אין איסור בנתינת משקה או רוטב לתוך עיסה ולא צריך לשנות בסדר הנתינה, דקימ"ל סתם ויש הלכה כסתם.

אלא שנחלקו הפוסקים בדעת השו"ע מדוע הביא את שיטת היש אומרים והאם צריך לחוש לה:

דעת מרן הגר"ע יוסף זצוק"ל (יבי"א ח"ו חיו"ד סימן ה' אות ב', וח"ט סימן ק"ח אות ב') כדעת הרמ"ע מפאנו (סימן צ"ז) השו"ע הביא את היש אומרים כדי לחלוק להם כבוד, או שאם יש מקום שנהגו כמותם ימשיכו במנהגם, אך מעיקר הדין לא צריך לחשוש ליש אומרים, אולם אם בקלות יכול לחשוש לשיטתם ראוי לעשות כן, בפרט באיסור תורה^[יט].

אולם דעת הבא"ח (ש"ש פרשת משפטים סי"ח, וכן בפרשת טהרות סי"ד), הכה"ח (סימן י"ג אות ז') והאול"צ (ח"ב במבוא - עמוד ט', ובפרק ל"ג תשובה ג') - השו"ע הביא את שיטת היש אומרים כדי לחשוש להם לכתחילה ורק במקום צורך גדול אפשר להקל כשיטת הסתם.

ובנידונינו כיון שיכול בקלות לשנות בסדר הנתינה וליתן תחילה את המשקה או הרוטב כך צריך לעשות (לדעת הבא"ח, הכה"ח והאול"צ), או כך ראוי לעשות (לדעת היבי"א) אף לבני ספרד כדי לצאת ידי חובת כל השיטות.

אולם בשונה מבני אשכנז, בני ספרד יכולים להקל בשינוי בסדר הנתינה גם בבלילה עבה, כיון שמעיקר הדין נוקטים כדעת הסתם שנתינתו אינו גיבולו, ורק מחמירים לחוש לדעות האוסרות ומשנים בסדר הנתינה כדי להוריד את האיסור לדרבנן בבלילה עבה^[כ], ובאיסור דרבנן ודאי שאפשר להקל לכתחילה כדעת הרי"ף הרמב"ם והרא"ש שפסקם השולחן ערוך בסתם (אור לציון ח"ב פל"ג תשובה ה').

ואם זה מאכל שמפיג טעם אם יכינו מערב שבת גם בני אשכנז יכולים להקל על ידי שינוי בסדר הנתינה אף בבלילה עבה^[כא] (משנ"ב ס"ק ס"ח ושעה"צ אות פ"ד).

אמנם חשוב לציין ולהדגיש שאף לשיטות הראשונים שלא אמרינן נתינתו זהו גיבולו (וכך פסק השו"ע בסתם) זהו דווקא בדבר שלא מתערבב ונדבק היטב היטב בנתינת המים, אך בדבר שמתערבב היטב היטב בנתינת המים לכולי עלמא אמרינן נתינתו זהו גיבולו ואסור מהתורה ליתן המים בתוכו (בבלילה עבה), ואף לא יועיל בזה שינוי בסדר נתינתו (שו"ע סימן ש"מ סי"ב^[כב]).

ולכן במנה חמה מסוג פירה או קוסקוס עצם נתינת המים אסורה לכל השיטות והדעות, ולא יועיל שינוי בסדר הנתינה, היות והוא בלילה עבה והמים מדבקים אותם היטב אף בלא ערבוב. וזהו מלבד איסור בישול שיש בהכנת מנה חמה בשבת (שוב ראיתי שכן פסק בשש"כ פ"א הערה קפ"ה, ופ"ח ס"ל שאסור להכין מנה חמה בשבת גם משום בישול וגם משום לש. וע"ע במה שהארכנו בזה לעיל בדיני בישול תשובות כ"א - כ"ב).

לסיכום

נחלקו הפוסקים אם יש איסור לש בנתינת מים לתוך העיסה ("נתינתו זהו גיבולו"), לבני ספרד מותר מעיקר הדין אך ראוי (לדעת החזו"ע), או צריך (לדעת הבא"ח, כה"ח והאול"צ) להחמיר לעשות זאת בשינוי, ולבני אשכנז הדבר אסור.

ואם משנה בסדר הנתינה לבני ספרד מועיל הדבר אף בבלילה עבה, ואילו לבני אשכנז מועיל רק בבלילה רכה (כגון דייסת תינוק), ואם המאכל מפיג טעם מועיל אף בבלילה עבה. וע"ע בסעיף הבא.

בדבר שמתערב ונדבק היטב בנתינת המים אסור אף לבני ספרד ולא יועיל בזה שינוי בסדר הנתינה.

נתינת דבר סמיך שלא מחלחל לתוך המאכל

כל מה שמחמירים בנתינתו זהו גיבולו ומצריכים לשנות בסדר הנתינה זהו רק במשקאות ורטבים שמחלחלים לתוך המאכל כגון מים בקמח או שמן זית בביצה ואבוקדו מרוסקים, אך בדבר שלא מחלחל במאכל אין בו דין של נתינתו זהו גיבולו (שביתת השבת הקדמה למלאכת לש סק"ו, וכן פסק מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל כמובא באורחות שבת ח"א פ"ו הערה מ"ו).

ולכן מותר ליתן מיונז על אבוקדו וביצים מרוסקים ולא צריך לשנות כלל בסדר הנתינה[כג], היות והמיונז סמיך ולא מחלחל לתוך המאכל. ולגבי צורת ערבובם יחד יעשה אחד מששת הפתרונות שהזכרנו לעיל (סעיף ב').

וכן מותר ליתן סחוג בשני מאכלים ולא צריך לשנות בסדר הנתינה, היות והסחוג סמיך ולא מחלחל בתוך המאכל, ולכן מספיק רק לשנות בצורת הערבוב.

זה הכלל, משקה שמחלחל בתוך המאכל צריך לעשות שני שינויים: שינוי בצורת הערבוב (והוא השינוי העיקרי ולעיכובא לכל השיטות), ושינוי בסדר הנתינה (על פי המבואר לעיל בסעיף ג').

אך במשקה שלא מחלחל פנימה די בשינוי בצורת הערבוב ולא צריך גם לשנות בסדר הנתינה.

ערבוב מאכל בנוזל הטבעי שלו

מותר לערבב פרי עם הלחות הטבעית שלו (חזו"א סימן נ"ח אות ח' ד"ה יש לעיין והעתיקוהו הפוסקים ומהם בשש"כ פ"ח ס"ג ובחזו"ע שבת ד' עמוד רפ"ו).

ולכן אם מרסק בננה עבור תינוק[כד], ותוך כדי הריסוק הבננה מפרישה לחות טבעית, מותר לערבב את הבננה עם אותה לחות ואין בזה איסור לש. ואף אם מרסק מספר בננות יחד והנוזל צף מעליהם מותר לערבבם יחד (חוט שני שבת ח"א פי"ג - דיני לש עמ' ק"ח - ק"ט).

אולם אסור לרסק תפוח אדמה ולערבב את הנוזל הטבעי שלו יחד עם ביצה מרוסקת, כיון שכלפי הביצה הנוזל של התפוח אדמה חיצוני ולא בכלל נוזל הפרי (כן מתבאר בשש"כ ובחוט שני שם), אלא יש לערבבם באחד מששת השינויים הנזכרים לעיל בסעיף ב'.

הפיכת העיסה לדלילה

מלאכת לש עניינה לדבק ולחבר שני חלקים ולעשותם סמיכים ועיסתיים, אך אם נתינת המשקה גורמת לעיסה להיות יותר דלילה ופחות סמיכה (יותר רכה), אין בזה איסור לש, היות ובדילול מפריד את החלקים הדבוקים ולא מחברם[כה] (בה"ל בסימן שכ"א סט"ו ד"ה יכול לערבו. ושכן מוכח ברמב"ם).

ולכן מותר ליתן שמן זית בחומוס ולערבבם יחד, כיון שבנתינת השמן זית החומוס נהיה יותר רך ופחות עיסתי, וזהו היפך מלאכת לש שעניינה חיבור ודיבוק חלקים והפיכתם לעיסה סמיכה.

וכן מותר ליתן טחינה בחומוס ולערבבם יחד, כיון שבנתינת הטחינה החומוס נהיה יותר רך ודליל ופחות עיסתי[כו].

וכן מותר לעשות "מטבל" עבור סלטים, כגון הוספת חומץ ושמן למיונז, היות ומדללו ולא הופכו למוצק וסמיך יותר (ע"ע בהליכות שבת ח"א עמוד של"ו).

נתינת רוטב בתבשיל

יש אומרים שמותר ליתן רוטב לתוך תבשיל ולערבבם יחד ואין בזה משום איסור לש, אף שמדבק בכך את החלקים הפזורים, היות ומטרתו להטעמת התבשיל ולא לדיבוק המאכל דדרך אכילתו בכך (בה"ל סימן שכ"א סי"ד ד"ה שמא, וכן פסק באול"צ ח"ב פמ"ז תשובה כ"ו, שש"כ פ"ח סכ"ד[כז]).

אולם דעת החזו"א (סימן נ"ח אות ז') לחלוק על זה ולשיטתו אין היתר ליתן רוטב לתוך תבשיל אא"כ ישנה בצורת הערבוב ובסדר הנתינה.

ולהלכה, המיקל ליתן רוטב על תבשיל מבושל כדי להטעימו אף בלי לשנות יש לו על מה שיסמוך, והמחמיר לשנות תבוא עליו ברכה.

ולכן מעיקר הדין מותר ליתן רוטב בצלחת אורז או קוסקוס מבושל ולערבבם אף שעל ידי הרוטב האורז או הקוסקוס נדבקים אחד לשני, כיון שעושה זאת לתיקון והטעמת המאכל ומעיקר הדין אין בזה איסור לישה, והמחמיר לשנות בסדר הנתינה (והערבוב) וליתן תחילה את המשקה ועליו יוסיף את האורז או הקוסקוס תבוא עליו ברכה^[כח].

כמו כן מותר מעיקר הדין להוסיף תבלין כגון טחינה או רוטב אלף האיים וכדו' על ביצה מרוסקת, אע"פ שעל ידי נתינת וערבוב התבלין חתיכות הביצים נדבקות זו לזו, כיון שמטרתו לתיקון והשבחת המאכל שיהיה טעים יותר ולא להדבקתו^[כט], והמחמיר תבוא עליו ברכה.

נתינת רוטב בחתיכות סלט גדולות

אין איסור לש אלא בנתינת משקה או רוטב למאכל טחון, כתוש, מרוסק או חתוך דק דק דאז הרוטב מדביקו ועושהו כגוש אחד. אך אם המאכל חתוך חתיכות גדולות מותר ליתן לתוכו משקה או רוטב ולערבבם יחד ואין בזה איסור לש, כיון שאין הרוטב מדביקם והופכם לעיסה אחת (משנ"ב סימן שכ"א ס"ק ס"ח בשם הט"ז והאליה רבה, וכן הוא בבא"ח ש"ש פרשת משפטים סי"ח, בכה"ח אות ק"ט ובאול"צ ח"ב פל"ג תשובה ו').

ולכן מותר ליתן בשבת מיונז או שמן זית בתוך סלט ולערבבם יחד ואין בזה איסור לש, כיון שחתיכות הסלט גדולות וניכרות כל אחת בפני עצמה ואינם נדבקות ונעשות כגוש ועיסה אחת בנתינת המיונז או השמן זית לתוכם.

אך אם הסלט חתוך דק דק וכגון מה שרגילים לחתוך הבצל קצוץ היטב באופן שאין כל חתיכה ניכרת בפני עצמה - אסור ליתן לתוכו סוגי רטבים למיניהם אא"כ ישנה בצורת הערבוב ובסדר הנתינה[ל] (ומועיל אף לבני אשכנז[לא]), כיון שהמשקה מדבק את חתיכות הסלט אחד לשני והופכם לגוש ועיסה אחת.

אולם בחזו"ע (שבת ד' עמוד רפ"ג) התיר ליתן מיונז לתוך סלט שנחתך דק דק ולערבם בכף, כדי לאכול לאלתר על פי שביתת השבת (בפתיחה סימן כ') והתורת שבת (סימן שכ"א ס"ק כ"ו) שלא שייך דין לישה אלא רק בדבר המרוסק או כתוש שעל ידי תוספת המשקה וערבובם יחד נעשים כגוף אחד כבצק או טיט, אך בדבר חתוך שהחתיכות ניכרות בו אפילו חתוך דק דק אין דין לישה.

דוגמאות מעשיות

לאחר שביארנו בחלק א' את היסודות הגדרים והכללים של מלאכת לש, כעת נתמקד בדוגמאות המעשיות השייכות לדיני לש, ודרכם נבין ונדע כיצד ניתן לערבב סוגי עיסות למיניהם בשבת.

כמובן שהדוגמאות מועילות דווקא למי שלמד ויודע תחילה את הכללים והגדרים, אך מי שלא יודע את הכללים אפילו אם ילמד את כל הדוגמאות ויחזור עליהם היטב עד שידע אותם בעל פה, כשיגיע לפניו דוגמא נוספת שאינה כתובה לא ידע לענות עליה, כיון שמהכללים אפשר ללמוד את הדוגמאות, אך מהדוגמאות אי אפשר ללמוד את הכללים וההלכות. ולכן חשוב ללמוד תחילה את הכללים בצורה נרחבת ויסודית כפי שביארנו לעיל בחלק א' ורק אח"כ לגשת ללימוד הדוגמאות המעשיות.

א) הכנת טחינה בשבת

ישנן שלוש אפשרויות להכנת טחינה גולמית בשבת, שתיים מותרות והשלישית אסורה:

1. לשים כמות מים מרובה בטחינה הגולמית (בבת אחת) באופן שתיהפך להיות דלילה יותר ממה שהייתה בעודה גולמית, וכגון הטחינה שעושים בחנויות הפלאפל שהיא ממש דלילה ונשפכת.

ומותר לעשות זאת ללא שום שינוי לכל הדעות והשיטות, כיון שאינו אלא מדלל ומרכך את העיסה הקיימת ובזה לא שייך איסור לש (בה"ל סימן שכ"א סט"ו וחזו"א באריכות בסימן נ"ח סק"ט. וע"ע במה שכתבנו בזה בחלק א' סעיף ו').

2. לשנות בסדר הנתינה[לב] והערבוב, וכגון שיתן תחילה את המים בתוך כלי ועליהם יתן את הטחינה וינער את הכלי בחוזקה[לג]. אך לא יעשה כן בקופסת הטחינה לפי שרגילים לפעמים לעשות כך ביום חול.

אפשרות זו טובה לאותם אנשים שלא מעוניינים בטחינה דלילה אלא סמיכה מעט יותר מסמיכותה בהיותה גולמית, ויש בזה משום איסור לש[לד], וכשעושה הפתרון המוזכר לעיל ניצל מחשש זה.

3. עשיית טחינה דלילה יותר מאשר בהיותה גולמית באופן שבכל פעם מוסיף מעט מים ומערבב עד שמקבל את דלילות הטחינה הרצויה.

ובכן, דנו בעניין זה הפוסקים שהרי התוצאה הסופית שהטחינה נהייתה יותר דלילה ואין בזה איסור לש, אך תוך כדי הלישה שמוסיף לה מעט מים ומערבב נעשית הטחינה כעיסה ובלילה קשה ויש בזה איסור לש, ומסקנת הפוסקים שיש להחמיר בזה כיון שסו"ס במהלך עשייתה נעשית הטחינה בלילה עבה, ואין להתיר אא"כ משנה בצורת הערבוב ובסדר הנתינה, וכנ"ל בפתרון השני[לה] (שש"כ פ"ח סל"א, ילקו"י שבת ג' עמוד ת"ה. וכן יש ראיה לכך מהכה"ח בסוף אות קי"ג ומהחזו"א בסימן נ"ח אות ח' ד"ה הא דמותר). 

ב) ערבוב שום או חומוס בטחינה

פעמים שהטחינה יותר מידי דלילה ורוצים להוסיף לה חומוס, טחינה גולמית או שום כתוש כדי לעשותה יותר סמיכה ועבה - יש בזה איסור לש כיון שיוצר דיבוק וחיבור חלקים והופך העיסה מדלילה לסמיכה. ולכן צריך לשנות בצורת הערבוב וכגון שיתנם בכלי וינערו בחוזק, או שינערם ויעבירם מכלי לכלי, או באצבעו, או שתי וערב. וכן יש לשנות בסדר הנתינה שיתן קודם את הטחינה הגולמית ואח"כ את הטחינה הדלילה (ע"ע לעיל בחלק א' סעיף ג').

ג) הכנת חילבה בשבת[לו]

מכיון שהדרך לערבב את גרעיני החילבה בחוזקה, הרי שלבני ספרד השינוי בצורת הערבוב יהיה לערבבו בנחת (שו"ע סימן שכ"א סעיפים ט"ו - ט"ז), אך אין עצה זו כל כך פרקטית כיון שבערבוב בנחת לא יצא החילבה כפי הרצוי (עי' לעיל בחלק א' סעיף ב' פתרון ראשון). ולבני אשכנז יש לערבבו בצורת שתי וערב או בניעור הכלי[לז], וכמובן שגם לבני ספרד פתרון זה מעולה.

ואם החילבה כבר מוכן מערב שבת ורוצה בשבת להוסיף לתוכו תבלינים כגון שום כתוש עגבניות וכדו', יש אומרים שצריך לשנות בסדר הנתינה שיתן החילבה על התבלינים ובצורת הערבוב כגון לערבבו בצורת שתי וערב, או באצבעו[לח], או בניעור הכלי (אול"צ ח"ב פל"ג תשובה ד'). ויש אומרים שאין צריך לשנות בסדר הנתינה אלא רק בצורת הערבוב (חזו"ע שבת ד' עמוד רפ"ד). וע"ע לעיל בחלק א' סעיף ג'.

ד) ערבוב מאכלי החמין (צ'ולנט)

אסור לרסק[לט] ולערבב יחד את מאכלי החמין כגון ביצה, תפוח אדמה חומוס ושעועית לפי שבערבובם נדבקים ומתחברים ונוצר בלילה עבה. ולכן צריך לשנות בצורת הערבוב וכגון לערבב שתי וערב.

כמו כן יכול לשים את המאכלים אחד על השני ולמעוך אותם בידית המזלג או הסכין ותוך כדי המעיכה הם מתערבבים יחד[מ], ובזה יוצא ידי חובת כל הדעות גם מצד טוחן לפי שהוא שינוי גדול (שו"ע סימן שכ"א ס"ז), וגם מצד לש שהוא נחשב ערבוב בשינוי (חזו"א סימן נ"ח אות ח' ד"ה יש לעיין, אגרות משה ח"ד סימן ע"ד דיני לש. וכנ"ל בפרק א' סעיף ב' פתרון ה'). אין צורך לשנות בסדר הנתינה וכפי שביארנו לעיל בחלק א' ס"ד.

ה) ערבוב חתיכות בצל קטנות עם אבוקדו מרוסק

אסור לערבבם כרגילותו לפי שנדבקים ומתחברים יחד ונעשים בלילה עבה, ולכן צריך לשנות בצורת הערבוב[מא], כגון ערבוב שתי וערב, או באצבעו, או מעיכתם בידית הסכין או המזלג ותוך כדי מעיכתם יתערבבו יחד וכנ"ל בדוגמא הקודמת[מב]. 

ו) ערבוב שום כתוש (מערב שבת[מג]) עם אבוקדו או תפוח אדמה מרוסק

אסור לערבבם כרגילותו לפי שנדבקים ומתחברים יחד ונעשים בלילה עבה, ולכן צריך לשנות בצורת הערבוב כפי הנזכר לעיל בדוגמא הקודמת.

ז) ערבוב פירורי ביסקוויט בסלט פירות מרוסק

מותר לפורר ביסקוויט בשבת לפי שאין טוחן אחר טוחן (סימן שכ"א ס"ח ברמ"א, ובסעיף י"ב בבית יוסף). אך לערבב את פירורי הביסקוויט יחד עם סלט פירות מרוסק אסור כרגילותו משום איסור לש, לפי שנדבק ומתחבר ונעשה כעיסה אחת, ולכן יש לשנות בצורת הערבוב וכגון לערב בשתי וערב, או באצבעו, או ליתנם בתוך כלי ולנערו בחוזקה, וה"ה לניעורם מכלי לכלי (כמבואר בסימן שכ"ד ס"ג. וכנ"ל בחלק א' סעיף ב' פתרון ד'). וכן ישנה בסדר הנתינה שיתן את הסלט פירות על הפירורים (עי' לעיל חלק א' סעיף ג').   

וכל זה בפירורי ביסקוויט, אך אם חתיכות הביסקוויט קצת גדולות מותר לערבבם כרגילותו לפי שאינם נדבקים ומתחברים זה לזה (עי' לעיל חלק א' סעיף ח').

ח) ערבוב פירורי ביסקוויט עם אשל

אם חתיכות הביסקוויט גדולות מותר לערבבם באשל ואין בזה איסור לש, כיון שאינם נדבקות ומתחברות יחד. אך פירורי ביסקוויט אסור לערבבם כרגילותו לפי שנדבקים ומתחברים ונעשים כעיסה אחת (בלילה רכה), ולכן צריך לשנות בסדר הנתינה שיתן את האשל על הפירורים וגם בצורת הערבוב וכגון שתי וערב, או באצבעו, או על ידי ניעור הכלי.

ט) ערבוב גרנולה עם אשל

אם שם מעט גרנולה והרבה אשל אין בזה איסור לש כיון שהחתיכות לא נדבקות זו לזו. אך אם שם הרבה גרנולה ומעט אשל יש בזה איסור לש לפי שהאשל מדביק ומחבר את חתיכות הגרנולה, ולכן צריך לשנות בסדר הנתינה ובצורת הערבוב וכנזכר בדוגמא הקודמת.

י) ערבוב פירורי ביסקוויט עם גבינה או שוקולד

אסור לערבב פירורי ביסקוויט עם גבינה כדרכו לפי שמתגבלים ומתחברים יחד ונעשים בלילה עבה, ולבני אשכנז אין היתר לעשות זאת בשבת אפילו אם ישנה בסדר הנתינה ובצורת הערבוב לפי שאפשר לעשותו מבעוד יום ואינו מפיג טעם (הרמ"א בסט"ז ובמשנ"ב ס"ק ס"ו ושעה"צ אות פ"ד).

ולבני ספרד יכול לעשותו בשבת על ידי שינוי בסדר הנתינה[מד], ושינוי בצורת הערבוב כגון שתי וערב, או באצבעו, או באמצעות ניעור הכלי (עי' לעיל בחלק א' סעיף ג').

ולגבי ערבוב פירורי הביסקוויט עם שוקולד אין היתר לערבבם בידו, כיון שכך הרגילות לערבב גם בשאר ימות השבוע כשמכינים כדורי שוקולד[מה], ולכן צריך לערבב דווקא בצורת שתי וערב, או למעוך את הביסקוויט בידית המזלג או הסכין ותוך כדי כך יתערבב עם השוקולד. ובזה יש להתיר אף לבני אשכנז, ורק בשוקולד נזיל שהוא מחלחל יש לאסור (עי' לעיל בחלק א' סעיף ד').

יא) הכנת דייסא ותחליף חלב לתינוק

מצד הלכות בישול אע"פ שאבקות חלב ותחליפי חלב אם עוברים תהליך בישול, מ"מ יש בהם רכיבים שאינם מבושלים ולכן אסור לערות עליהם מכלי ראשון (ישירות מהמיחם), אלא יש לערות מכלי שני[מו].

ומצד דיני לש בסתם אבקות מטרנה סימילאק וכדו' אין דין לש כיון שנמסות במים, ולכן דינם כמים עכורים שמותר להכינם בשבת (יעוי' לעיל בחלק א' סעיף א'. וכן פסקו מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל בשולחן שלמה סימן שכ"א סט"ז אות כ"א, החזו"ע שבת ד' עמוד ר"פ, והאול"צ ח"ב פל"ד ס"ח). ואף אם מוסיף מעט דייסא באופן שעדיין הוא דליל ונשפך כנוזל קצת סמיך אין בזה איסור.

אך אם מוסיף כמות יותר גדולה של דייסא באופן שהמשקה נהפך לסמיך ונוצר בו גושים, נחשב הדבר כבלילה רכה ולכן צריך לשנות בסדר הנתינה[מז] שיתן תחילה את הדייסא ורק אח"כ את המים.

ואם אינו יכול לשנות בסדר הנתינה[מח] ישנה בצורת הערבוב, דהיינו שלא יערבב את האבקה עם המים באמצעות ניעור הבקבוק וכדרך רגילותו בחול, אלא יערבב באמצעות סכין או כפית שתי וערב.

יב) הכנת החרוסת בפסח שחל להיות בשבת[מט]

אסור ללוש כרגילותו את תערובת החרוסת עם מים ויין כיון שנוצר בלילה עבה, ולכן יש לשנות בסדר הנתינה וליתן תחילה את המשקה ואח"כ את מרכיבי החרוסת, ובצורת הערבוב כגון שתי וערב או באצבע (משנ"ב סימן שכ"א ס"ק ס"ח, בא"ח ש"ש פרשת משפטים סי"ט, חזו"ע פסח עמוד עמ' צ"ז - צ"ח).

ולבני אשכנז יעשנה רכה (על ידי שיתן כמות גדולה של נוזלים) וגם את השינויים הנ"ל[נ], וזה דוקא אם עשה את החרוסת קודם השבת ורק לא נתן את המשקה, אבל אם לא עשאה כלל יעשנה בשבת עבה דהא מצותה בעבה ובשינויים הנ"ל[נא] (עי' היטב במשנ"ב שם ושעה"צ אות פ"ו ואות פ"ד).

יג) עירוב מיונז או שמן זית בסלט

יעוי' במה שכתבנו בזה באריכות בחלק א' סעיף ח'.

יד) ערבוב חומץ עם שום כתוש

אסור לערבב חומץ עם שום כתוש כרגילותו כדי ליצור "מטבל" לסלטים וכדו', בין אם נותן הרבה חומץ ויוצר בלילה רכה ובין אם נותן מעט חומץ ויוצר בלילה עבה, כיון שמחבר ומדביק שני חומרים, ולכן צריך לשנות בסדר הנתינה[נב] וליתן את החומץ תחילה ואח"כ את השום, וגם לשנות בצורת הערבוב וכגון לערבב באצבע, או שתי וערב, או בניעור הכלי. וכשעושה בלילה רכה די בשינוי בסדר הנתינה כמבואר באות י"א.

טו) הכנת מיונז בשבת

מותר לערבב יחד ביצים, שמן חרדל סוכר וקצת מלח כדי ליצור מיונז בשבת, ובלבד שיערבבם בנחת ולא בחוזקה, כדי לשנות מדרך רגילותו בחול[נג] (חזו"ע שבת ד' עמוד רע"ג). גם יעשה שינוי בסדר הנתינה ויתן את הנוזלים תחילה, כמבואר בחלק א' סעיף ג'.

וכל זה לבני ספרד, אך לבני אשכנז ערבוב בנחת לא נחשב שינוי (יעוי' לעיל חלק א' סעיף ב') ולכן יערבב באצבע או שתי וערב.   

טז) ערבוב חצילים מרוסקים עם מיונז (סלט חצילים)

אסור לערבב חצילים מרוסקים עם מיונז או טחינה כדרך רגילותו בחול כיון שמחבר שני גופים ויוצר בלילה עבה, ואע"ג שהחצילים מבושלים (ומעיקר הדין אין איסור להטעים מאכל מבושל - יעוי' לעיל בחלק א' סעיף ז') מ"מ כיון שמכשיר בכך את החצילים לאכילה אסור[נד], ולכן לבני ספרד יש לשנות בצורת הערבוב ולערבב שתי וערב או באצבעו, או בניעור הכלי[נה].

כמו כן אם לא ריסק את החציל הקלוף מערב שבת יכול ליתן עליו מיונז בשבת ולרסקם יחד בידית המזלג ותוך כדי הריסוק יתערבבו, ובכך יוצא ידי חובת כל הדעות בדיני טוחן כיון שמרסק בשינוי גדול (שו"ע סימן שכ"א ס"ז), וגם פותר את איסור לש כיון שנחשב הדבר לשינוי בצורת הערבוב (יעוי' לעיל בחלק א' סעיף ב' פתרון ה'). 

אולם לבני אשכנז אין להתיר הכנת סלט חצילים בשבת כיון שיוצר בלילה עבה וגם אינו מפיג טעם אם מכין מערב שבת. מיהו אם נותן על החציל מיונז לא דליל שאינו מחלחל פנימה מותר אף לבני אשכנז (כמבואר לעיל בחלק א' סעיף ד') ובשינויים הנ"ל.

יז) ערבוב דבש או ריבה עם גבינה

בערבוב דבש או ריבה עם גבינה אין דיבוק וחיבור חלקים אלא ערבוב שתי עיסות יחד וקבלת עיסה שלישית חדשה, ונחלקו הפוסקים אם יש בזה איסור לש:

דעת מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל (הובא בשש"כ פ"ח סי"ג) - גם ערבוב שתי עיסות יחד נידון כלש ואסור לעשותו כרגילותו אלא רק על ידי שינוי בצורת הערבוב כגון שתי וערב, או באצבעו או בניעור הכלי. ואם הנוזל מחלחל פנימה כמו בדבש נזיל יש לשנות גם בסדר הנתינה.

אולם דעת האגרות משה (ח"ד סימן ע"ד בדיני לש סוף אות י"ג) והחזו"ע (שבת ד' עמוד רע"ז) - אין בחיבור שתי עיסות משום איסור לש, כיון שאיסור לש הוא דיבוק חלקיקים זה לזה, ולא ערבוב שתי עיסות.

וכן הדין לעניין ערבוב סחוג עם עגבניות המרוסקות מערב שבת[נו], וערבוב חומוס עם עריסה, שעל ידי הערבוב יוצר עיסה שלישית ונחלקו הפוסקים אם יש בזה איסור לש.  

יח) הקצפת נס קפה

יעוי' בחלק א' סעיף ב' פתרון א' שהארכנו בזה.

יט) ערבוב סוכר עם אבקת שוקו

מותר לערבב סוכר עם אבקת שוקו כרגילותו בחול כיון שאינם מתחברים ונדבקים להיות גוש אחד, דהרי זה יבש ביבש ואין לחות או נוזל הגורם להם להידבק.

כ) ערבוב סוכר ואבקת שוקו בלבן

מותר לערבב סוכר ואבקת שוקו בלבן, כיון שהם גורמים לריכוך ודילול הלבן ומלאכת לש עניינה לדבק ולחבר שני חלקים ולעשותם סמיכים ועיסתיים ולא לעשותם יותר דלילים (יעוי' לעיל בחלק א' סעיף ו').

כא) ערבוב טחינה עם ביצה מרוסקת

מצד ריסוק הביצה מותר לרסקה כרגילותו בשיני המזלג כיון שאין טוחן אלא בגידולי קרקע (סימן שכ"א ס"ט), ומצד הוספת וערבוב הטחינה מעיקר הדין הדבר מותר היות והביצה מבושלת ומטרת הטחינה להטעים ולהשביח את הביצה ולא להדביקה (בה"ל סימן שכ"א סי"ד ד"ה שמא), ויש אוסרים, ולכן טוב להחמיר ולערבב בשינוי כדי לצאת ידי חובת כל הדעות (יעוי' במה שכתבנו בזה לעיל בחלק א' סעיף ז').

כב) ערבוב סחוג או סלט מבושל (מטבוחה) עם טונה

מותר מעיקר הדין לערבב סחוג עם טונה כרגילותו, היות והטונה מבושלת ונאכלת כמות שהיא לבד והסחוג בא להשביח טעמה, והמחמיר לערבבם בשינוי תבוא עליו ברכה (יעוי' לעיל בדוגמא הקודמת ובדוגמא ט"ז).

אולם כל זה דווקא בהוספת סחוג לטונה דאינו בא אלא להטעים, אך אסור להוסיף ולערבב סלט מטבוחה עם טונה כדרך רגילותו, כיון שהסלט מטבוחה אינו בא רק להטעים את הטונה אלא יש עניין ותוספת באכילתו מלבד הטונה וכוונת האדם לאכילת שני התבשילים יחד[נז], ולכן יש לערבבם בשינוי וכגון שתי וערב, או בידו, או על ידי נענוע הכלי[נח].

כג) ערבוב רוטב עם אורז יבש או קוסקוס

מותר מעיקר הדין ליתן רוטב בצלחת אורז או קוסקוס מבושל ולערבבם יחד אף שהאורז או הקוסקוס נדבקים אחד לשני, כיון שעושה זאת לתיקון והטעמת המאכל, והמחמיר לשנות בסדר הנתינה וליתן תחילה את המשקה ועליו יוסיף את האורז או הקוסקוס, וגם לערבבם בשינוי כגון שתי וערב תבוא עליו ברכה (יעוי' לעיל בדוגמאות הקודמות ובמה שכתבנו בזה בחלק א' סעיף ז').

כד) ערבוב שמן זית ותבלינים עם חומוס

מותר ליתן שמן זית בחומוס ולערבבם יחד כיון שגורם לדילול וריכוך החומוס (יעוי' לעיל דוגמא כ'). וכן מותר ליתן תבלינים בחומוס ולערבבם יחד כיון שלא נדבקים בחומוס ונעשים כעיסה אחד, אלא רק נתפסים על גבי החומוס[נט].

ולעניין נתינת סחוג בחומוס מעיקר הדין מותר לפי שהחומוס מבושל והסחוג בא להשביח טעמו, והמחמיר לערבבם בשינוי תבוא עליו ברכה.

כה) ערבוב טחינה בחומוס

מותר ליתן טחינה בחומוס ולערבבם יחד לפי שהטחינה גורמת לדילול וריכוך החומוס ובזה אין איסור לש (כנ"ל בחלק א' ס"ו).

כו) ערבוב חמאת בוטנים או סלט עם הנוזל שנפרש מהם

מותר לחזור ולערבב את הנוזל שפרש מעל החמאת בוטנים או הסלט כיון שהוא מרכך ומדלל את העיסה ולא מעבה אותה[ס] (שש"כ פ"ח ס"ז).

ואם חמאת הבוטנים אינה דבוקה וחזקה והערבוב מחדש עלול לדבק את החלקים הפזורים ולעשותה כעיסה אחידה ועבה אסור, אא"כ יערבב בשינוי.

כז) ערבוב קורנפלקס עם חלב

מותר ליתן קורנפלקס או שאר דגני בוקר בחלב ולערבבם יחד ואין בזה איסור לש, כיון שאינם נדבקים ומתחברים אחד לשני מחמת החלב. וה"ה לנתינת שקדי מרק לתוך מרק.

כח) נתינת מים למנה חמה

יעוי' לעיל בחלק א' סוף סעיף ג' שהארכנו בעניין זה שאסור ליתן מים למנה חמה מסוג פירה או קוסקוס כיון שעצם נתינת המים גורמת לחיבור ודיבוק החלקיקים היטב היטב ובזה לכולי עלמא אמרינן נתינתו זהו גיבולו. ולא יועיל שינוי בסדר הנתינה. וזה מלבד איסור בישול שיש בזה.

כט) הכנת ג'לי ופודינג

נחלקו הפוסקים אם מותר להכין ג'לי בשבת על ידי נתינת אבקת הג'לי במים חמים:

יש אומרים שאסור להכין את הג'לי בשבת לפי שלאחר זמן מה המים מתקשים ונעשים כבלילה עבה, ואין זה נחשב כגרמא לפי שכן דרך הכנת מאכל זה (שו"ת שבט הלוי ח"ז סימן מ"א וק"ה, באר משה ח"ו סימן מ"ה, חוט שני ח"א עמוד קי"ד אות ח', והשש"כ פ"ח סעיף ל'), וגם אם נחשיב זאת כגרמא הרי שהוא גרמא באיסור לישה מהתורה (כיון שנוצר בלילה עבה) שאיסורו לכל הפחות מדרבנן (מנוחת אהבה ח"ב פ"ט סט"ו).

ויש אומרים שמותר להכין ג'לי בשבת היות ובשעת נתינת האבקה נשארים המים נוזליים והרי זה כמים עכורים שמותר לעשותם בשבת (יעוי' לעיל בחלק א' סעיף א'), ומה שאח"כ מתקשה ונעשה סמיך הרי זה כגרמא ומותר[סא] (חזו"ע שבת ד' עמוד רפ"א).

ל) ערבוב בננה מרוסקת עם תמצית לחותה

מותר לערבב בננה מרוסקת עם תמצית לחותה וכפי שהארכנו בזה בחלק א' סעיף ה'.

לא) ערבוב בננה או תפוח עץ מרוסקים עם מיץ תפוזים

אם שופך משקה מרובה לתוך הבננה או התפוח עץ המרוסקים מותר היות והמשקה מדלל ומרכך את העיסה ובזה אין איסור לש.

אך במעט משקה אסור כיון שמדבק ומחזק את העיסה והופכה לסמיכה, אא"כ ישנה בסדר הנתינה ויתן תחילה את המשקה ואח"כ את הפירות המרוסקים, וגם ישנה בצורת הערבוב כגון שתי וערב, או ביד, או ריסוק הפירות בידית המזלג ותוך כדי כך מתערבבים עם המשקה, או באמצעות ניעור הכלי. ואם עושהו לצורך קטן מותר אף לבני אשכנז המחמירים שלא לעשות בלילה עבה בשבת (חזו"א סימן נ"ח אות ח' ד"ה כשכותשין) ובשינויים הנזכרים.

לב) ערבוב ביצה מרוסקת עם תפוח אדמה מרוסק

יעוי' במה שכתבנו בזה לעיל בחלק א' סוף סעיף ה' שיש לערבבם בשינוי כגון שתי וערב, או באצבעו, או בניעור הכלי, או בריסוק התפוח אדמה בידית המזלג ותוך כדי כך יתערבבו.

לג) ערבוב כבד קצוץ עם ביצה בצל ושמן זית (סלט כבד)

מנהג בני אשכנז מאז ומתמיד להכין סלט כבד בשבת והעושים כן יש להם על מה שיסמוכו, כיון שהבצל והשמן באים להטעים ולהשביח את הכבד והביצה המבושלים, ובזה מעיקר הדין אין איסור לש (יעוי' במה שכתבנו בזה באריכות בחלק א' סעיף ו'), ומ"מ טוב יותר לכתחילה לשנות בסדר הנתינה ובצורת הערבוב.

לד) מיעוך ודיבוק חלה או עוגה

מותר מעיקר הדין לדבק את החלה או העוגה כפי שרגילים הקטנים לעשות, כיון שמחברם ומדבקם עם הנוזל והלחות הטבעי שלהם ובזה אין איסור לש (יעוי' לעיל בחלק א' סעיף ה'). כך כתב שביתת השבת (בהקדמתו למלאכת לש סק"ט ד"ה אולם), ויש שפקפקו בזה (מרן הגרש"ז אויערבך זצוק"ל בשש"כ פ"ח הערה י"ג).

לה) הכנת "בסיסה^[סב]"

בהכנת ה"בסיסה" בשבת ישנם שני נידונים: א. נתינתו זהו גיבולו בנתינת השמן לתוך התערובת. ב. איסור לישה בערבוב התערובת יחד עם השמן באמצעות המפתח.

ובכן מצד נתינת השמן לתוך המאכל יכולים להקל כדעת הסתם בשו"ע (סימן שכ"א סט"ז) שנתינתו אינו גיבולו, ומכיון שאם ישנו בסדר הנתינה יתבטל הטקס, יכולים להקל כעיקר הדין וליתן המשקה לתוך העיסה[סג].

אולם מצד ערבוב העיסה חייבים לערבב בשינוי כגון שתי וערב ולא בצורה סיבובית כפי שרגילים (כמבואר בשו"ע סימן שכ"ד ס"ג, יעוי' לעיל חלק א' סעיף ב'). וערבוב העיסה במפתח אינו נחשב שינוי, כיון שהוא כערבוב במזלג ובכף^[סד] (וע"ע בספר זכרי כהונה לרבי רחמים חויתא הכהן זצ"ל מערכת ש' אות ל').

אלו הן הדוגמאות המעשיות בדיני לש, אמנם כפי שכתבנו לעיל יש ללמוד ולדעת את הכללים הגדרים והיסודות כדי שנוכל להתמודד עם דוגמאות נוספות הבאים לפנינו שאינם כתובות כאן.

ובכל אופן גם מי שלא יודע את הכללים לבני ספרד אפשר להקל תמיד בהכנת המאכל על ידי שני שינויים, ולבני אשכנז אפשר להקל בזה במאכל שמפיג טעם מערב שבת או לצורך קטן או חולה:

א. שינוי בצורת הערבוב (הוא השינוי היותר חשוב ולעיכובא) כגון ערבוב שתי וערב, באצבעו, ניעור הכלי, מעיכת המאכל ותוך כדי כך מתערבב (ערבוב בכמות קטנה - אם רגיל לעשות כמות גדולה, וערבוב בנחת למאכל שרגיל לערבבו בחוזקה - שני שינויים אלו פחות מעשיים כפי שביארנו זאת לעיל בחלק א' סעיף ב').

ב. שינוי מסדר הנתינה הרגיל בו בימות החול.

ג. כשיש איסור לש אין להקל במה שלש לאלתר (סימן שכ"א ס"ק ס"ו במשנ"ב).

ההלכות לקוחות מתוך הספר "הליכות שבת" חלק ב', מאת הגאון הרב אופיר מלכא שליט"א, ראש בית ההוראה הלכה למעשה, ומחה"ס הליכות שבת, הליכות מועד, הליכות שמיטה. לרכישה לחצו כאן.