כיצד נראית זוגיות בלי תורה? הרב עובדיה יוסף בתיאור מצמרר

חיים בלי תורה - חיי גהינם!

אלה שאין להם חיים של תורה יש להם חיים של גהנם! אנשים לא יודעים זאת, כלפי חוץ הם יודעים למרוח , אך ביתם בית של גהינם, היא לא מאמינה בו והוא לא מאמין בה, היא חושדת בו שהוא הולך אצל אחרות, והוא חושד בה שהולכת עם אחרים. אין להם שום אמון אחד בשני.

אנחנו יושבים בבית הדין, באים לפנינו עובדות יום יום, זוגות כאלה שאף אחד לא מאמין בשני, הם חילוניים אין להם דת ודין, הולכים לבריכה מעורבת ולים מעורב, היא רואה גברים אחרים והוא רואה נשים אחרות, והיא מאמינה שהוא הולך אצל אחרות, כך יש להם אמון. אם ערב אחד הוא יאחר, היא תשגע אותו 'הלכת אצל אחרות', ובצדק...

הבעל והאשה צריכים להיות רק 'באמונה הם עושים' . וכשיש להם אמון היא יודעת שאם יום אחד הוא מאחר, יש לו תורה ברוך ה'.

חיי התורה - גן עדן עלי אדמות!

התורה מלמדת את האדם איך יתנהג עם אשתו, באיזה דרך ארץ וכבוד, וכמו שכותב הרמב"ם : "וכן צוו חכמים שיהא אדם מכבד את אשתו יותר מגופו ואוהבה כגופו" - יכבד אותה ויתנהג עמה יפה, לא יכעס ולא יצעק עליה.

הנה רבי זירא האריך ימים, שאלוהו תלמידיו מדוע אתה מאריך ימים? אמר להם, מימי לא הקפדתי בתוך ביתי . כי יש אדם מודרני שבחוץ מתנהג יפה עם הבריות, על כל דבר מבקש 'סליחה', אך כשנכנס לביתו כמו שמלאך המוות נכנס... צועק על זה ועל זה. בחוץ אתה מתנהג סוכר 'עסאל', בבית אי אפשר לשמוע אותו. ורבי זירא אומר, "מימי לא כעסתי", קורה לפעמים שאשה טועה שמה פעמיים מלח, הבעל בא לאכול ורואה מלוח הרבה, יקח כוס עם מעט מים יכניס בפנים ויגמור, 'וישלך אל המים וימתקו המים' . אדם אחר בלי דת מתחיל לצעוק ועושה מהפיכה... מה יש בזה, חיי העולם הזה כולם הבל!

לימוד מוסר מגוי

המושל של ארם-צובה היה אדם חשוב מאוד, לא כהיום שיש דמוקרטיה והמושל כאחד האדם, באותם ימים 'על פיו יצאו ועל פיו יבואו' , אם המושל אומר "תלו אותו" מיד היו תולים, היה תקיף מאוד. והנה הוא שמע את שמעו של הגאון רבי חיים מרדכי לבטון, מחבר ספר 'נכח השלחן' ורבם של היהודים בלי משרה לשם שמים, היה איש צדיק תמים, והיה שופט בין איש לרעהו בחכמה ובתבונה, עד שאפילו גוים היו באים להשפט אצלו, לא היו מאמינים בקאדי שלהם ובשיכים שלהם, אלא היו באים להתדיין לפניו, ותמיד יוצאים ומברכים אותו, היה מפשר ביניהם באופן שכולם יוצאים וידם על העליונה, ולכן היו כולם מהללים אותו.

המושל ששמע על חכמתו ורצה לבקר אותו בימי אחד החגים, שלח את אחד ממשרתיו שיודיע לרב כי ברצונו לבקר אצלו בחג. לא היה נהוג אז שהמושל ה'וואלי' יבוא לרב, ולכן הרבנית נתייראה ונכנסה ללחץ, עד שרעדה מרוב פחד.

הרב ביקש מהרבנית שתכבד את האורח בכוס קפה, והיא הכינה שתי כוסות קפה, ובנתיים הם היו משוחחים על הא ועל דא. המושל נהנה מאוד מהרב, שמע ממנו רעיונות של חכמה, והנה הרב אומר למושל 'בכבוד, תשתה'. לקח את הכוס ושתה. הרב בא גם לקחת את הכוס לשתות, ברך שהכל ושתה מעט, התחיל לעקם את אפו, במקום סוכר הרבנית שמה מלח מהלחץ והמתיחות.

המושל הרגיש עליו, אמר לו: אדוני הרב תשמע, אני שתיתי, תשתה גם אתה, אל תאמר כלום, אחר כך היא תיעלב ותהיה לה שפיכות דמים, אם היא תדע שהיא שמה מלח במקום סוכר מה היא תעשה!

והרב עשה כך, אמר לעצמו 'מלפנו מבהמות ארץ', שתה קפה עם מלח ולא העיר לה כלום, והיא לא ידעה מכך עד יום מותה!

האדם צריך להיות גבור הכובש את יצרו, ישקול שלא להעליבה. וכי היא יודעת איזה טעויות הוא עושה בעבודתו? לפעמים הוא גם עושה שטויות, וכי הוא נותן לה דין וחשבון?! צריך להיות וותרן!

התורה מלמדת את האנשים שיהיו כולם נבונים, ידעו מה זה כבוד האשה, וכי היא משרתת של אביו? לקח לו עזר כנגדו, לכן קורה טעויות, אם ירצה להעיר יעשה בחכמה ותבונה, לא 'בפטיש וכילפות יהלומון' , אלא בסבלנות ובאורך רוח.

סגולה לאריכות ימים

'אדם ילוד אשה קצר ימים ושבע רוגז' , מי שהוא שבע רוגז ימיו מתקצרים. אך מי שהוא עניו מרגיש את עצמו כאדם פשוט, מכבד את כולם, אין לו כעס וקפידא, לא אכפת לו אם ינהגו בו כבוד או לא, ולכן יאריך ימים.

הגאון בעל חפץ חיים, רבי ישראל מאיר הכהן זצ"ל, בעירו ראדין שבפולניה היו המדרכות קצרים והיה הרב הולך ואחד מתלמידיו תומך בידו. והנה לפתע בא ממולו גנרל בליווי שתי קולונלים, ראה הרב שהם מתקרבים ואין מקום במדרכה לכולם, ירד לכביש ופינה מקום לגנרל.

נעלב הגנרל ושאל את הרב, וכי אני דוב או אריה שפחדת ממני וירדת לכביש? אמר לו, לא ירדתי בגלל שפחדתי ממך, אלא זו דרכי עם כל אדם, כשאין מקום תמיד אני מפנה למי שממולי.

אמר לו הגנרל בגלל זה אתה מאריך ימים! הרב היה אז בן תשעים שנה, מי שיש לו סגולה שאוהב לפנות דרך לאחרים מאריך ימים!

מי שהוא ענוותן, לא מעניין אותו כלום אם פוגעים בו, ואפילו הדבר מציק לו אם עושים לו כבוד. היו רבנים שהיו מחכים מחוץ לבית הכנסת כדי שהקהל לא יעמדו להם, ורק כשהיו מגיעים לה' מלך היו נכנסים ויושבים במקומם, וזהו מחמת הענוה שלהם.

התורה מעדנת

זהו שהתורה מלמדת את האדם, 'כל הכועס כאילו עובד עבודה זרה' , איך רבותינו הקפידו על הכעס, אדם שלומד תורה מקיים, 'נאה דורש נאה מקיים'. אם אינו לומד תורה, וכן אדם בלי דת מתחיל להפוך את השלחן, מקלל את נעלי אביה... ועושה לה צרות. אך אם הוא לומד תורה מורא שמים עליו, יודע שהוא גם כן טועה.

המסקנה היחידה

לכן האשה היא זו שתעודד את בעלה שילך ללמוד תורה. אם יאמר לה אני רוצה לעזור לך עם הילדים, תשיב לו: תודה רבה, איני רוצה שתעזור לי, לך לשלום! ועל ידי כך הבעל באמת יהיה מסור לה, ידע את כבודה, ביתם יהיה כמו זוג יונים, יהיה להם נחת ושלוה השקט ובטח.

צער גידול בנים בסופו שמחה

גם עם הצער של גידול בנים, אין אדם שנקי מצער בנים, לפתע זה חולה וזה לא מרגיש טוב, אצל ילדים שינוי מזג האויר רוח קימעא מהפכת את הדברים, הילד מסכן נעשה לא מרגיש טוב, וצריכים ללכת להתרוצץ בין הקופות חולים.

יעקב אבינו התנסה בצער גידול בנים, לפעמים אם הילד חלש הוא בוכה בשקט, אך השבטים היו גבורים, אם אחד מתחיל לבכות השני עונה לו, עושים מקהלה שלימה... יש לו ארבע נשים שכולן ילדו ביחד, זאת הביאה את ראובן וזאת את גד וכו', כולם שרים לו יחד במקהלה, עם מי יתחיל עם מי יגמור...  ב"ה עבר בשלום, יצאו שבטי ישראל. כך האדם כמו שאמרתי 'הזורעים בדמעה ברנה יקצורו'.

לכן תתחזקנה נשים יקרות, תגדלו את בניכן לתורה, וזה הנחת רוח שתהיה לכן אחר כך, הם יזכו לתורה לחופה למצוות ומעשים טובים ברוב נחת, 'ואתם שלום וביתכם שלום וכל אשר לכם שלום' .

הדברים לקוחים מתוך הספר "מעדני המלך". לרכישת הספר היכנסו להידברות שופס או הקליקו כאן