השמחה המושלמת בחיי נישואין: הרב עובדיה יוסף בסיפורים מרגשים

מצא אשה מצא טוב

בגמ' : במערבא כי נסיב אינש אתתא אמרי ליה הכי, מצא או מוצא? "מצא" דכתיב 'מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה''. "מוצא" דכתיב 'ומוצא אני מר ממות את האשה'. יש מפרשים, שאם הוא סומך בטחונו בקב"ה ולא בוטח בחכמתו ותבונותו יותר מדאי, אלא רוצה לקיים את מצוות פריה ורביה שהתורה חייבה אותנו, זהו נקרא "מצא אשה מצא טוב ויפק רצונו מה'". אך יש אדם "מוצא אני", תולה הכל בעצמו, זה "מר ממות" הוא ואשתו...

האדם צריך לבטוח בקב"ה, לפעמים נפגשים כמה חודשים, פעם לא היו דברים כאלה כלל, אלא היו נפגשים פעם אחת ומתחתנים ואף על פי כן היו מצליחים. היום הולכים כמה חודשים, ובסוף לא עובר זמן קצר 'ויצא העגל הזה', האיש נמצא רע בליעל מצורע, או שהאשה רעה ומושחתת. צריך להרבות תפילה לקב"ה, כמו שאמרו  'על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצא', לעת מצא זו אשה, אשה זו מציאה!

יש מצא ויש מוצא

מפרשים עוד, יש אדם שלוקח אשה צנועה היושבת בירכתי ביתה, הוא מצא אותה פעם אחת ולאחר מכן היא יושבת צנועה בירכתי ביתה, כל פעם שהוא בא מוצא אותה בבית מכינה לו תבשיל ואוכל וכיוצא בזה. אך יש אדם שלוקח אשה בלא בדיקה אם היא צנועה או לא, כשהוא בא הביתה אשתו איננה בבית ואין מפתח, עליו לחפש אותה, פעם היא בקולנוע, פעם אצל הסבתא, ופעם בגהנם... אדם זה "מוצא" כל פעם מחדש, לא רק פעם אחת, אשה כזו היא "מר ממות"! אדם שיש לו אשה צנועה מוצא אותה פעם אחת ודיו .

להביט על הטוב שבאשה

דרשו חז"ל על הפסוק "אעשה לו עזר כנגדו" - זכה עזר, לא זכה כנגדו. אפשר לבאר את המציאות שאשתו של האדם היא גם לעזרתו וגם לנגדו, על פי המעשה הידוע ברבי חייא , שהיתה אשתו מצערתו ובכל זאת היה מכבדה וקונה לה כל דבר חדש שראה בשוק, בהסבירו כי "דיינו שמגדלות בנינו ומצילות אותנו מן החטא", והיינו שזוהי העזרה האמיתית - ברוחניות, למרות שהיא נגדו בגשמיות.

מספרים על רבינו אברהם אבן עזרא שראה בכוכבים שהאשה אשר היא בת זוגו תהיה בעלת מזל גדול. והנה הראב"ע בכל ימיו היה בעוני ובחוסר כל, וכשזכה ונשא אשה היה מחכה ומצפה כל הזמן למימוש חזיונו, אך להוותו הוא נשאר עני ושום דבר לא השתנה למרות נישואיו. התפלא הראב"ע מאוד על כך, שכן הכיר את גודל ידיעתו בכוכבים והיאך יתכן שהוא טעה כל כך בדבר כזה. שאל את אשתו פשר דבר, ותשב לו: בעלי היקר, בודאי ובודאי שיש לי מזל גדול, שאם לא כן היאך זכיתי לבעל גאון כמוך... זוהי אשה חכמה שיודעת להוקיר את ערכו של בעלה. ועיין בספר כסא שלמה חכים (דרוש א' לנישואין) בדין מצא או מוצא.

השמחה המושלמת בחיי הנישואין

"שמח תשמח רעים אהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם". יש לפרש שבדרך כלל חתן שמחפש לעצמו כלה המתאימה לו, לא יבצר שיפגוש כמה בחורות עד שיחליט יחד עמה 'ויאמר לדבק טוב הוא'. אך בהיות ואין אדם שלם לגמרי, יוכל לחשוב על הכלה שמבחינה מסויימת אותה בחורה פלונית הייתה טובה ממנה באיזה פרט מסויים, אלא שבדרך כלל זאת עדיפה, אך אין שמחתו שלמה, וכן על זה הדרך. ואותו הדבר יש גם אצל הכלה שנפגשה עם כמה בחורים וכו'. (וכן דרך העולם כשמציעים לו למשל דירה לקנותה, ויש בזו מה שאין בזו, לבסוף כשמחליט על דירה מסויימת לא ייבצר מלהרהר במחשבתו, שהדירה האחרת שראה היתה טובה מזו בפרט מסוים, אלא שבכללות, זאת עדיפה, נמצא שאין שמחתו שלמה, וכן בהרבה עניינים). אך כשאין אלא דבר אחד בלבד, אין לו מה לחשוב על דבר אחר, וכן אדם וחוה, לא היה בעולם אלא הם, ובודאי ששמחתם זה בזו הייתה שלימה במאת האחוזים, וזהו שאמר "שמח תשמח רעים אהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם".

והנה בסנהדרין (נט:) אמרו, שמלאכי השרת היו משמשים את אדם וחוה ומאכילים אותם צלי ומוזגים להם יין. וגם לעתיד לבא הזכירו בשמחה שעושה הקב"ה לצדיקים (ברכות לד:) "יין" המשומר בענביו מששת ימי בראשית. וכוונתם ז"ל לרמוז, כי הנה כמעט אין שמחה שלמה בעולם הזה, וליכא כתובא דלא רמו בה תיגרא , וכל ענייני העוה"ז גם כשאדם שמח זוכר יסוריו מאיזה ענין שהוא. אולם בששת ימי בראשית לא היה שום דבר שגורם לצער, אלא אך ורק שמחה ברצונו של השי"ת, וזהו הרמז ב"יין המשומר" מאז, שגם השמחה תהיה שלמה ללא כל טירדה, ולכן ג"כ אמרו שבהקמת המשכן הייתה שמחה כששת ימי בראשית. ואכמ"ל.

שלום הבית של הלל הזקן

"הלל ושמאי קבלו מהם. הלל אומר הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב שלום ורודף שלום, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה".

"מקרבן לתורה", לא מקרב את התורה אל הבריות, אלא מקרב את הבריות אל התורה, שידעו חכמה בינה ודעת, שידעו כמה התורה טובה, ואיזה חוקים טובים ומשפטים טובים יש לה, לא כמו חוקי אומות העולם, 'חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם' .

הלל היה עושה ככל יכולתו להשכין שלום, כאהרן אוהב שלום ורודף שלום, וכמו שהגמרא  מספרת עליו, פעם אחת בא לביתו עם אורח, תלמיד חכם שכנראה לא היה לו להיכן ללכת, ואמר הלל לרבנית הבאתי אורח, ישבו וחיכו לארוחה, והנה עברה שעה שלמה והם עדיין מחכים. מעולם הרבנית לא היתה כך, בכל יום הלל בא, עושה נטילת ידים ויושב על יד השלחן. אחרי שעה אמרה להם הארוחה מוכנה, וישבו לאכול.

לאחר שהאורח הלך קרא אותה, בתי למה התאחרת כל כך עד שהבאת לנו את הארוחה? אמרה לו, הכנתי את הארוחה לפני כן כדרכי בקודש, אך בא עני אחד ואמר שהיום הוא צריך להתחתן ואין לו אפילו פת לחם עבור סעודתו, נתתי לו את כל הסעודה, ועל כן היית צריך לחכות שאעשה הכל מחדש.

אמר לה, בתי, דנתי אותך לכף-זכות, כשם שדנתי אותך לכף-זכות כך הקב"ה ידון אותנו לכף זכות.

זהו שאמרו  'והוי דן את כל האדם לכף זכות', 'כל האדם' זאת גם אשתך, גם אותה תדון לכף זכות. לא ישתרר עליה, ולא יתנשא עליה, אלא יכבדנה כמו שהיה הלל הזקן.

אתה החפץ הטוב ביותר

במדרש שיר השירים מסופר, רבי שמעון בר יוחאי היה יושב ולומד. הוא היה גם אב בית דין, ובאו אליו זוג בבקשה להתגרש. הם נישאו לפני יותר מעשר שנים, ולא נולדו להם ילדים, ברצונו של הבעל לגרשה ולהתחתן עם אחרת כדי שיהיו לו ילדים. אשתו מסכנה אינה אשמה, כך גזר ה'.

אמר להם רשב"י, רצוני שכשם שנכנסתם לחופה בשמחה באהבה ובידידות, כך תצאו באהבה ושמחה וידידות, תעשו מסיבת פרידה, תאכלו ותשתו ביחד ומחר תבואו להתגרש. ולחש רשב"י לבעל, בשעה שתהיו באמצע המסיבה תאמר לה "כל חפץ טוב שייראה לך את רשאית לקחתו. היא אינה אשמה שאין לכם ילדים".

אכלו ושתו, והיא נתנה לו לשתות הרבה שכר עד שראשו התערבב, נשאו אותו 'על כפיים ישאונך' השכיבוהו על המטה וישן. רמזה האשה לעבדיה שיקחוהו על המטה ויוליכוהו לבית אביה. באמצע הלילה פג ממנו היין, התעורר והתחיל לצעוק "איפה אני, איפה אני"? אמרה לו, בבית אבי! - מה לי ולאביך? למה הבאת אותי לכאן?

- אדוני, לא אמרת שכל חפץ שטוב בעיני תקחי אותו? אין לי שום חפץ טוב כמוך! התבייש ושתק.

למחרת הלכו לרבי שמעון, אמר להם, אתם כל כך אוהבים אחד את השני, לא חבל שתיפרדו? תישארו ביחד ואתפלל עליכם שה' יפקוד אתכם בילדים, התפלל לקב"ה ותוך שנה היה להם בן!

הדברים לקוחים מתוך הספר "מעדני המלך". לרכישת הספר היכנסו להידברות שופס או הקליקו כאן