"הדבר הכי קשה זה שאתה יודע שהאויב מחזיק בבנך, ושהמדינה שלך לא מחזירה אותו"

"לא סתם קוראים לזה חלל. זה פוער בך בור", אומר בקולו העמוק פרופ' שמחה גולדין מיד בפתיחת שיחתנו, והכאב ניכר היטב בתווי פניו וברעד קולו בשעת אמירת הדברים. גולדין (62), נשוי ללאה ואב לארבעה, פרופ' להיסטוריה של עם ישראל בימי הביניים באוני' ת"א וראש המרכז לחקר התפוצות, עסק במשך עשרות שנים במחקר הנוגע ליהודים שחיו בגולה, אשר חלקם עלו ארצה, אך למרות מאבקו הממושך לא הצליח עד כה להשיב ארצה את בנו הדר, אשר נהרג במבצע צוק איתן.

"למדנו ביחד, אהבנו לעשות אותם הדברים", ממשיך גולדין לנסות להכניס למילים ואותיות את הכאב. "הוא היה מכור לקריאת ספרים, והיה אפשר לדבר איתו על כל נושא שבעולם. הוא חסר לי מאוד. אני מנסה להשלים את החוסר הזה בעזרת הילדים האחרים, אבל זה עדיין לא מספיק.

"האמת המצערת היא", מוסיף גולדין, "שאף על פי שאנחנו יודעים שהוא מת, עוד לא התחלנו להתאבל עליו באמת. וגם לא להנציח. אנחנו עדיין רודפים אחרי ההבאה שלו ארצה. זה לא דומה לשום דבר אחר שהכרנו".

יש חלל בידי האויב

מאבקה של משפחת גולדין להשבת גופתו של בנם, הדר, אשר הצטרף למאבקה של משפחת שאול הנוגע לבנם, אורון – הוא אמנם מאבק המסוקר ברמה הלאומית ונוגע בלבם של אנשים רבים בישראל, אך בראש ובראשונה הוא מאבק פרטי, כמעט אישי, של הורים אשר רוצים בכל מאודם לחלוק כבוד אחרון לבנם אהובם ולהביאו לקבר ישראל.

דווקא בגלל פומביותו של מאבק מתוקשר זה, מעניין וחשוב ביותר לשמוע את הדברים מכלי ראשון, מהנקודה הפרטית והאישית ביותר אשר מופיעה בו, מחוללת אותו, ומטבע הדברים משפיעה ביותר על דרכו והלך רוחו.

"זמן קצר לאחר שקרה מה שקרה להדר בעזה", אומר גולדין, "נפגשנו עם הרמטכ"ל לשעבר ושר הביטחון באותם ימים בוגי יעלון, שהוא אגב גם בן דודי, עם הרב הראשי לצה"ל הרב רפי פרץ ועם ראש אכ"א אורנה ברביבאי.

"לאחר השיחה איתם, בה הובהרו לנו מספר דברים, הסכמנו לערוך לוויה להדר ולקבור שרידים מגופתו, משום שהמדינה ערבה לנו את החזרתו. עם זאת, לצערי, המדינה לא עמדה בהבטחתה כלפינו. ראש הממשלה עצמו אמר לנו שכל שיקום של עזה יהיה תלוי בהשבת הבנים, ולצערנו זה לא קורה. אגב, לדעתנו, ראש הממשלה הוא האחראי העיקרי לכך שלא הצליחו עד כה להביא את הדר ואורון לקבר ישראל".

בתגובה לדברים קשים אלו היוצאים מנבכי נפשו של גולדין, עולה כמעט מאליה השאלה מדוע, לדעתו, הבנים עדיין לא הוחזרו. גולדין, ברגישותו הרבה, חש את השאלה שמרחפת באוויר, ואכן מתחיל להשיב עליה. "כדי להביא את הדר צריך להפעיל לחץ על האויב. ביבי שחרר 1,027 מחבלים כדי להחזיר את גלעד שליט. לצערי, כדי להביא את הדר אולי הם ידרשו יותר.

"בכל מקרה, במקום להפעיל את הלחץ המתבקש על האויב, כולם מתחבאים מאחורי אמירות ריקות. לכן אני חושב שיש פה חולשה מהותית של ההנהגה. המקרה הזה הוא אבן בוחן לחוזק שלה, וכל זאת במיוחד בשעה שהחמאס מחזיק בו. מודה בזה, וממשיך להחזיק בו. כן, ביבי חלש מול החמאס. אם הוא התחייב בפנינו ובפני משפחת שאול שכל שדרוג ושיקום של עזה יהיה מותנה בהחזרת החיילים, אז או שהוא חושב שזה לא חשוב, או שהוא לא רוצה, או שהוא חלש.

"אגב, בהקשר הזה חשוב לי מאד לומר שאני בהחלט מצפה מפוליטיקאים ומגנרלים דתיים לפעול ביתר שאת בעניין. הם פשוט הפקירו את המצווה של הבאת חללים לקבר ישראל. אני מצפה מכולם לפעול בנושא, כי בצה"ל מקובל שלא משאירים חייל מאחור, אבל החובה ההלכתית יכולה להוסיף למי שכפוף לה. הרב גורן, למשל, עשה דברים מטורפים לגמרי כדי להביא חללים לקבר ישראל. גם אנשים לא דתיים כמו בגין עשו דברים גדולים, וביבי לא.

"בהלכה היהודית, אחת המצוות החשובות היא הבאת חללים לקבר ישראל. זה גם, כידוע, חסד של אמת. במסכת מגילה נאמר שרק אחרי שקברו את חללי מרד בר כוכבא, תקנו את ברכת 'הטוב והמיטיב' הנאמרת בברכת המזון. לדעתי, כיום אי אפשר להגיד את הברכה הזאת כל עוד לא הבאנו את הדר ואורון לקבר ישראל.

"הקשר בין קבורת חללים לבין ברכת הטוב והמיטיב, שמדברת על פרנסה וכלכלה, שהם הדברים הכי בסיסיים שיש, הוא שכל עוד שלא הבאת את החלל הביתה, אתה לא יכול באמת ליהנות, גם מהדברים הכי בסיסיים. יש פה שני לוחמים שהמדינה שלחה להילחם בשדה הקרב, ולא הצליחה להביא אותם בזמן הקרוב, וגם לא אחריו.

"כל אבא ללוחם יודע שזה יכול לקרות לו", מוסיף גולדין. "אבל אף על פי שאתה יודע, אין מילים לתאר את התחושה כשזה קורה באמת. הדבר הכי קשה בכל הסיפור זה שאתה יודע שהאויב מחזיק בבן שלך, ושהמדינה שלך, ששלחה אותו לקרב, לא מביאה אותו. אתה יודע שזה אפשרי, ושלמעשה – האויב מנצח.

"מבלי להיכנס לפרטים של כמה ואיך, אנחנו יודעים בוודאות שיש חלל בידי האויב. גופתו של הדר מוחזקת בעזה, אצל החמאס. כך עולה מהדו"ח שנכתב בעקבות האמצעים הפורנזיים, ועל פי החלטה של בית הדין. לכן אנחנו לא חושבים שהדר בחיים. אבל רוצים להביא אותו אלינו בכל מאודנו. אנחנו כבר ארבע שנים אחרי צוק איתן, וזה מצב קשה מאוד, במיוחד כי אנחנו יודעים שאם היו פועלים נכון – אפשר היה להביא אותו מזמן".

מחמאה אדירה מהרב קנייבסקי

אחת הסיבות לקיום שיחתנו, מעבר לאזכורם התכוף של השבתם האפשרית של גולדין ושאול כחלק מהסכם ההסדרה הנרקם בימים אלה עם חמאס, היא יציאתו הטרייה של הספר: "איך לבנות חיים – חברותא במסילת ישרים עם הדר גולדין". הספר, שיצא בהוצאת מגיד, למעשה מאגד בתוכו רשומות על ספרו של הרמח"ל, "מסילת ישרים", שכתב הדר בעת לימודיו במכינת עלי, אשר קובץ ונערך באופן מרגש.

"אני רוצה דווקא להתחיל מהסוף, מהתגובות", מספר גולדין על הספר הטרי, שלו זכויות רבות בעריכתו. "התגובות לספר הפתיעו אותנו מאד. יש לא מעט חבורות שהתחילו ללמוד מסילת ישרים בזכות הספר הזה, וזה משמח אותנו מאד. מעבר לזה, הספר נמצא מעט זמן בשוק, וכבר תפס בצורה מדהימה. לכאורה היית מצפה שבעיקר דתיים ירכשו אותו, אבל גם אנשים שאינם דתיים רוכשים אותו בכמויות. בחנויות כמו צומת ספרים וסטימצקי הוא נחטף. כנראה שזה בגלל הדמות של הדר, ובגלל מה שיש בתוך הספר.

"בנוסף לכל זאת, אחד הדברים הכי מרגשים בקשר לספר התרחשו בביקור שערכנו בביתו של הרב קנייבסקי. רצינו מאד להגיע אליו בהקשר של חשיבות החזרת חלל לקבר ישראל. היה לנו חשוב מאד שהוא יגיד שזו מצווה גדולה, כדי שהציבור החרדי לא יהיה אדיש לעניין. בשיחתנו עמו הראנו לו את הספר, והוא התרשם ממנו מאד. הוא אמר שזה מיוחד מאד שבחור בגיל כזה כותב דברים כאלה עמוקים ונפלאים".

לדבריו של גולדין, שלוקח נשימה עמוקה לפני שהוא ממשיך לספר על בנו, בהדר היו מספר תכונות שגרמו לאנשים רבים להעריכו בחייו, קל חומר אחרי מותו. "בהדר היה שילוב מיוחד מאד. הוא היה גם למדן מעמיק מאד, גם צייר, גם בעל חוש הומור מפותח וגם לוחם עז נפש.

"הדר היה קצין מצטיין בסיירת גבעתי, אשר סיים קורס קצינים בהצטיינות. הוא ואחיו התאום צור היו יחד בקורס קצינים, ובמהלך כל הקורס למדו את מסכת ברכות. כשהקורס נגמר הם עשו סיום מסכת מרגש מאד. השילוב הזה של למדן רציני בעל חוש הומור ייחודי, לוחם, צייר ודברים נוספים, יצר דמות שהרבה אנשים לומדים עליה וממנה, ורוצים לדעת עליה עוד ועוד.

וכיצד הגיח הספר החדש לאוויר העולם?

"על קיומם של הכתבים שבסופו של דבר הפכו לספר נודע לנו בשבת שבה הדר הוגדר כחטוף. אחיו התאום צור קיבל אותם מחברים של הדר, והביא לנו אותם. כשהדר למד במכינת עלי, בין הגילאים 18-20, הוא למד בעיון את הספר 'מסילת ישרים' עם הרב אליעזר קשתיאל.

"הדר סיכם את השיעורים שהרב קשתיאל העביר, אבל גם כתב המון הארות בתוך הספר. למעשה, הדר גם תמצת את הרעיון של כל פסקה ופסקה, וגם כתב מה הוא צריך לעשות כדי להגיע למעלה שעליה נלמד בכל שיעור ושיעור.

"הדר לא תכנן לפרסם את מה שכתב. הוא כתב לעצמו. מה שמיוחד בספר הוא שאפשר לחוות בעזרתו חוויה של בחור מעמיק בן 19, שמתבונן במה שהרמח"ל כתב לפני מאות שנים ומתכנן כיצד יבנה את חייו לאור הדברים הקדושים והגדולים שמופיעים בספר.

"כשקיבלתי לידי את הכתבים של הדר בפעם הראשונה התרגשתי והתרשמתי מאד. החברים של הדר מעלי הגיעו בשבעה ואמרו שהם רוצים מאד להוציא את הספר. גם אנחנו רצינו, אבל הדר כתב את הדברים לעצמו, ולא ידענו האם ואיך לפרסם. התייעצנו עם הרב קשתיאל, ובסוף החלטנו לפרסם את הדברים ולקרוא לספר: 'חברותא עם הדר גולדין'.

"אני חושב שזה המקום להודות להוצאות מגיד וקורן שלקחו את זה על עצמם. אכן, הספר נראה כמו שהדר כתב אותו. גם במקומות שהרחבנו, זה על פי הסיכומים שלו מהשיעורים של הרב קשתיאל.

"בחצי השנה האחרונה לפני יציאת הספר התעסקתי איתו לא מעט, ואף למדתי אותו עם הרב ד"ר יצחק ליפשיץ, שחוקר איתי באוניברסיטה. אגב, הציור שמופיע על כריכת הספר הוא ציור שהדר צייר. הדר היה צייר מחונן, ובעבר אף עשינו תערוכות של הציורים שלו. הדר היה אהוב ומיוחד מאד, ואנחנו מתגעגעים אליו מאד מאד".