הדקות הראשונות של הבוקר - משפיעות על כל היום

בטור הקודם ביארנו בעיקר כיצד מסירים את הרגשות השליליות מהחלק העליון של הגוף, על מערכות המחשבה והרגשות שבו.

בטור הנוכחי נתרכז בהרפיית חלק התחתון של הגוף, שבו מתרכזים הרגשות המעשיות יותר, הבאים לידי ביטוי בעיקר ברגליים ומערכת ההליכה – הכלי הבסיסי והראשוני לכל עשיה שהיא.

חשוב להבין כי בניגוד  לדעה המקובלת, הסוברת שכח המחשבה קשור לראש בלבד, והרגשות מתרכזות בלב, יש לדעת כי כח המחשבה מתפשט בכל הגוף, והראיה: אם רק יארע נזק כל שהוא בחלק כל שהוא מהגוף – יצטערו כל חלקי הגוף. יותר מכך: לכל חלק מהגוף יש בעצם כח בסיסי של מחשבה בהתאם ליעוד הרוחני שלו,  אלא שהתודעה בפועל היא בראש. מערכת המחשבה שבראש נחשבת למפקדה כללית שבה מתקבלים כל ההוראות מכל חלקי הפיקוד. הנוגע לענייננו הוא שלרגליים יש גם כן כח מחשבה המתעורר מכוחם, וחלק זה הוא הרצון והנטייה להביא את התוכניות של האדם לידי גמר.

מכיון שכך, בחלק זה של ההרפיה, העוסק בחלק התחתון של הגוף, אנו מרכזים ומנתחים את התוכניות הרבות של העשייה, הקשורים לרגליים, ומאירים אותם באור התורה, בכח הידיעה שלבשר ודם אין שום כח שליטה על עצמו ועל תוכניותיו.

ההתייחסות לחלקי המחשבה המתייחסים לעצמנו כמנהלים את חיינו וגרוע מזאת - כאחראים על קורות חיינו, הנולדים כתוצאה מהנטייה הטבעית של הנבראים בעולם הזה - לראות את האדם כישות נפרדת מהבורא, צריכה להיות כהתייחסות לאבק המצטבר על כל חפץ שלא רוענן במטלית או בצורת ניקוי אחר במשך תקופה מסוימת. מחשבות פסולות אלו מצטברות מדי יום ביום, וככל שמוטלים על האדם יותר מטלות וככל שחייו סוערים ומלאים בשינויים ובעשייה שוטפת, כך מצטבר אבק הישות המצטבר על חלקי הנפש שלא נשטפו במשקה האמונה המרענן ומחיה נפש כל חי.

כדי להשלים את תהליך ההרפיה באופן מושלם, ניתן – כמו בחלק העליון של הגוף - גם כאן לצרף את החלק המעשי המביא לידי ביטוי את הרעיון שבהרפיה בכח המעשה, ומכיוון שכך, אזי למרות שבשונה מחובת נטילת ידייםשחרית - אין חובה על פי ההלכה לשטוף את כפות הרגליים, מומלץ גם כאן לשטוף את הרגליים, ולהשתמש ברחיצת הרגליים כביטוי למחשבות ההרפיה הנזכרות. בדמיון של מין נוזל או אבק שחור היוצא בין הצפרניים לאצבעות הרגליים, כשבו מרוכזות כל מחשבות האבק של ה"כוחי ועוצם ידי" הקשורות לרגליים.

רחיצת פניו, ידיו ורגליו - חלק אינטגרלי מההרפיה הרוחנית

לרחיצה זו ישנה גם אסמכתא בתורת הסוד, שכן שלשת השלבים של הרפיה הרוחנית, מקבילים גם לשלשה שלבי הרחיצה על פי תורת הקבלה, שהם רחיצת פניו, ידיו ורגליו. המקור הראשון לרחיצה זו היא דברי הגמרא על הנהגתו הראויה של יהודי - (שבת נ' ע"ב) רוחץ אדם פניו ידיו ורגליו בכל יום לכבוד קונו, הלכה שלפי תורת הקבלה קיימת גם בזמן הזה.

שלשת חלקים אלו מכוונים כנגד שלשת מערכות הנפש:

פניו – מערכת הרצונות והמחשבות (הבאים לידי ביטוי בתווי הפנים, שבהם השתקפות כל מערכת הרצונות והשאיפות והמחשבות).

ידיו – מערכת הרגשות וכל הקשור אליהם.

רגליו – מערכת הוצאת התוכניות והמעשים לידי פועל.

אמנם בפועל אין מקבילות גמורה בין רחיצה זו לנטילת ידים שחרית. הסיבה לכך הוא שרחיצת הפנים נעשית בידיים, אשר הם טמאים לפני נטילת ידיים שחרית בטומאה חמורה שחז"ל קבעו כי היא גורמת נזק לכל האיברים הבאים עמה במגע, ולכן נטילת ידיים שחרית קודמת לרחיצה זו על כל שלביה, למרות שהיא מקבילה לשלשת השלבים בניקוי מחשבות הרע מתוך הגוף.

יש לציין כי לרחיצת הרגליים כאמצעי מעשי לסילוק מחשבות הישות מהגוף, ישנו מקור קדום, וכבר נתקנה על ידי אברהם אבינו עליו השלום, בכל עת שהגיעו לביתו עוברי דרך העוסקים ביגיע כפם ומדמים כי כוחם ועוצם ידם עשה להם את החיל הזה, היה אומר להם (בראשית יח, ד) "יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ" - רחיצה שמתפרשת לפי הגמרא (בבא מציעא פ"ו) המובאת בדברי רש"י כרחיצה להסיר את אבק הרגליים, המרמז על פי תורת החסידות לעשייה היום יומית של האדם, שאליו משתחווים ה"ערביים", כשהכוונה היא לאנשי עסקים, שבעסקיהם "מעורבים" כוחות של טוב ורע.

אף אנו – בניו של אברהם אבינו, רוחצים את רגלינו מדי יום ומסירים מעצמינו את אבק הגאווה, ונשענים בביטחון מוחלט תחת עץ האמונה המגן עלינו.

לאחר שהתמקדנו בחלק השלילי - הוצאת האנרגיה השלילית מגוף, אנו חוזרים ומתמקדים בחלק החיובי: חלק החיות האלוקית המרוכז בחלק זה של הגוף ומעניק לו חיות תמידית, ומגלים את דבר קיומו באמצעות התמקדות בכח האלוקי המחיה את הרגליים ואת הכוחות הרוחניים השונים הקשורים אליהם, ברוב אהבתו של הבורא אלינו.

בשלב זה עלינו להחדיר מחשבות משחררות על היכולת האלוקית המוחלטת ואפסות האדם, ועל כך שהבורא הוא העושה היוצר והבורא, גם אם לא תמיד נראה הדבר כך בהבנות הגוף החומרי, שמגבלות הבנתו לא עולים בהרבה על הבנתו של בעל חי (לפני התבוננות השכל באמצעות הכוח של התורה המפתח את כח המחשבה היהודי).

על זמן נפלא זה, בו האדם שוכב במיטתו ומתבודד עם הבורא, קובע המגיד ממעזריטש שלמרות שנראה כאילו האדם שוכב במיטתו ויושן, הוא עובד באותה שעה את הבורא.

אסור בשום פנים ואופן לתת לשום דאגה כל שהיא להחדיר את השפעותיה ההרסניות למוח באותם רגעים יקרים מפז, המשפיעים על כל שמחת החיים שלנו ביום זה. רק לאחר שלב זה – מתוך חיוך ושמחה, רוגע ושלוות הנפש, כדאי לקום מהמיטה.

הרב יהודה וינגרטן הוא יו"ר מכון יסוד החסידות וארגון "יסודות החינוך". הרשמה למאמרים בתחומים שונים Y3268992@gmail.com