הצאר אלכסנדר נחרד: "אוי, זה כל כך דוחה, זה נורא!"

שנת תרנ"א. פסגת שלום בין נשיא צרפת מארי פרנסואה ונשיא רוסיה הצאר אלכסנדר השלישי. שיאה של פגישת הפסגה, היתה ארוחת צהריים משותפת לשני הנשיאים, כאשר השפים עמלים להכנות הארוחה הנשיאותית.

התוצאה היתה מדהימה: השף הרוסי הגיש את המנה העיקרית שכללה גרונות הודו מבושלים כדבעי שהוכנו במתכון מושקע ומיוחד במינו. טעמה של המנה כה ערב לחכו, עדי שהורה לטבחו האישי לרשום את המתכון מפי עמיתו הרוסי, כדי שיוכל להכין את אותה המנה בשובם לצרפת.

עם הגיעם לצרפת, מיהר השף להכין את המתכון בדיוק לפי ההוראות שקיבל מעמיתו הרוסי. הוא לא דילג על אף שלב, ביצע בדייקנות כל פרט, המתכון הוכן בקפדנות רבה לפי סעיפיו השונים. אחר כך, עיצב את הצלחת בקפידה, והגישה לנשיאו הנרגש, כשהוא מצפה לתודותיו.

אך לתדהמתו, החל הנשיא להשתנק וכמעט להיחנק. תוך שניות אחדות הוא החל להקיא, כשהוא זועק: "אוי, זה כל כך דוחה! זה לא אכיל, זה נורא!"...

השף הנבוך היה מבויש והמום כאחד: הרי הוא הכין את המנה בעמל רב, בדיוק על פי ההוראות שקיבל. מה קרה, מדוע המנה יצאה כה דוחה ותפילה?! הוא חרד על נפשו, וידע כי חייו תלויים לו מנגד.

כאשר התאושש הנשיא, הוא קרא לשף והורה לו למהר אל רוסיה. "אמנם עליך להיענש", אמר, "אך אני מעדיף אותך חי ויודע להכין את המתכון נכון. מהר וארוז את מיטלטליך, צא לרוסיה ולמד להכין את המנה כהלכה".

כאשר הגיע לרוסיה, קיבל השף הרוסי את פניו, והורה לו להכין את המתכון אל מול עיניו. "בוא תכין את המתכון, ואני לא אומר מילה, רק מביט בך ובוחן. כשאראה את הכישלון – אעצור אותך", אמר השף הרוסי, ועמיתו הצרפתי החל בעבודה.

השף הצרפתי מיהר לקחת את עשבי התיבול, והכין את התערובת. "עד כאן מצוין", פסק השף הרוסי, והשף הצרפתי המשיך בעבודה והכין את הרוטב המתקתק. "גם זה מצוין", פסק שנית השף הרוסי, והשף הצרפתי המשיך במלאכה. הוא נטל את הגרונות והשליכם אל תערובת עשבי התיבול. אז נשמעה זעקתו של השף הרוסי: "כאן טמון הכישלון".

"שוטה שכמוך", אמר השף הרוסי, "מי מניח גרונות הודו ישר לתוך התערובת? הן התרנגול אוכל דרך גרונו, וממילא גרונו אינו נקי. האמנם חשבת שאפשר לתפוס את הגרונות כפי שהם ולהשליכם לתערובת, ולצפות שייצא תבשיל מנצח בטעמו?! תחילה יש לשטוף את הגרונות ולצחצחם מכל הלכלוך, אחרת התבשיל ייצא דוחה".

"אבל זה לא היה כתוב במתכון", ניסה השף הצרפתי להציל את כבודו. "אין סעיף במתכון המחייב את שטיפת הגרונות".

"סכל שכמוך", זעק השף הרוסי. "דבר בסיסי זה אינו צריך להיכתב. הרי זה מובן מאליו שכשמבשלים משהו – יש לשטפו תחילה מכל הלכלוך, ורק לאחר מכן לבשלו. השטיפה והמירוק לפני ההכנה הם בסיסיים, אין צורך לכותבם".

השלב הקודם למתכון, אך ההכרחי ביותר: פה זך ונקי

כולנו נרגשים לקראת תפילות ראש השנה, וכל יהודי אחד מאיתנו נרגש לקראת שנת תשע"ט ומה שהיא טומנת בחובה: הבריאות, הפרנסה, השידוכים, הילדים, השמחה, הנחת.

אנו נערכים לתפילות המרגשות, לשופר, לפרקי התהלים ולפדיון הכפרות, מתוך מחשבה נכונה כי זהו המתכון המנצח, זו הדרך שתוביל אותנו לשנת תשע"ט ברוכה ומאושרת.

אך כדי שהמתכון יצליח, כדי שתפילותינו יעלו יפה ויורידו אלינו את השפע המיוחל, יש למרק את הגרונות תחילה: יש לכבס את הפה, היוצר את המתכון המוצלח בתפילות הימים הנוראים.

זהו השלב הקודם למתכון, אך הוא ההכרחי והקריטי ביותר והמשפיע באופן דרמטי על הצלחת המתכון – עד כמה יהיה הפה שלנו נקי וזך בהגיעו לימים הנוראים לפעול עבורנו ישועות.

מסיבה זו, כתבו והאריכו בספרים הקדושים בגודל הזכות לטהר את הפה מכל דיבור אסור ולמעט בדיבורי חולין בימי חודש אלול. וכפי שכתב בעל 'יסוד ושורש העבודה': "רבים נוהגים שמקבלים עליהם מראש חודש אלול שלא לדבר שיחת חולין, ואשרי חלקם כי אין כל דבר בעולם לטהרת הנפש כמו בלימת פיו משיחה בטילה".

הבה ננצל את ימי חודש אלול לכבס את הפה ולנקות את מיתרי הקול. נשמור על הפה מכל דיבור אסור, נברח מכל ספק של לשון הרע ורכילות, נתגבר על הרצון לדבר דברים בטלים ונמלא את הפה בתיבות תורה ותפילה מעומק הלב. כך נזכה שמתכון הימים הנוראים יצליח ונזכה באמת לשנה טובה ומתוקה, ברוכה ומאושרת.

הרב פנגר בשיחת הכנה מיוחדת לראש השנה: