מה התועלת של התוספתן (אפנדציט) לאדם?

טליה שאלה: "שלום רב, רציתי לשאול לגבי איברים שנראים לכאורה מיותרים בגוף האדם (מכונים "שרידי איברים")... ישנו עוד איבר בגוף שנקרא תוספתן, גם הוא יכול להזדהם ח"ו ואז צריך לנתח ולחתוך אותו במהירות האפשרית, מה התועלת שבו? אשמח להבין את מה שנראה במבט ראשון מיותר בגוף".

שלום טליה, ושוב תודה על שאלותייך.

אין ספק שהתוספתן (אפנדציט) זוכה ל"יחסי ציבור" גרועים מאוד, בשל מקרים רבים שבהם הופך למודלק אצל אנשים, ונדרש ניתוח מיידי להסרתו. מי יודע אם תזונה לקויה אינה תורמת לדלקות אלה בחברה המודרנית.

גם מבחינת צורתו, התוספתן נראה כמיותר: מעין חתיכת עור קטנה באורך 8-10 ס"מ שיוצאת מן המעי הגס. מדוע לדעתכם תרגמו אותו לעברית בשם "תוספתן"? מלשון תוספת. כיס זעיר ולא מובן זה מתנפח בעת דלקת וגורם לכאב נורא. לכן מיהרו לסווג גם אותו כאיבר "מיותר" בגוף האדם... ושוב, כמו במקרים רבים אחרים, המחקר מתקדם להכיר בתכנון הרב שבכל פרט מפרטי הבריאה.

במערכת העיכול שלנו ישנן בקטריות חיוביות, חשובות מאוד בעיכול המזון ובריאות המעיים. בעת מחלות מעיים - מתרוקנים רבים מחיידקי המעיים, וכך נאבדות גם בקטריות חיוביות יחד עם גורמי הזיהום. המדע גילה שהכיס הקטן שנקרא בשם "תוספתן" שומר על הבקטריות החיוביות, משמש מעין מאגר סודי למקרי חירום, המאפשר לגוף לחדש את הבקטריות הטובות במעיים לאחר מחלה. זהו איבר נוסף השייך למערכת החיסון של הגוף, וכמו השקדים, רגיש לדלקות של מזיקים (נדמה לעצמנו טנק בראש הלוחמים, אשר קרוב יותר להיפגע מאיברים אחרים בשל תפקידו המסוכן יותר).

שלושה מקורות:

1. "The mucosa and submucosa of the appendix are dominated by lymphoid nodules, and its primary function is as an organ of the lymphatic system", "Today, the appendix is recognized as a highly specialized organ with a rich blood supply"

Frederic H. Martini, Ph.D., Fundamentals of Anatomy and Physiology, p. 916, Prentice Hall, Englewood Cliffs, New Jersey, 1995.

2. Bollinger, R. Randal, Barbas, Andrew S., Bush, Errol L., Lin, Shu S., and Parker, William. "Biofilms in the Large Bowel Suggest an Apparent Function of the Human Vermiform Appendix." Journal of Theoretical Biology, 249(4):826-31, December 21, 2007.

3. Merritt, Richard, media rep. "Appendix Isn't Useless at All: It's a Safe House for Bacteria

בנוסף, ייתכן שיש לתוספתן תפקיד נוסף. איבר זה מכיל תאי לימפה רבים (lymphoid follicles) שעשויים לסנן בפיקודם אלו בקטריות יכנסו למעי הגס, תפקיד חשוב מאוד במערכת החיסון של ילדים קטנים.

מקור:

“it is likely that the appendix plays its major role in early childhood. It is also probably involved in helping the body recognize early in life that certain foodstuffs, bacterially derived substances, and even some of the body’s own gut enzymes, need to be tolerated and not seen as ‘foreign’ substances needing attack]”

"Dr Carl Wieland M.B., B.S. Article: "Your appendix … it’s there for a reason

כיום יש חוקרים המשערים שהסרתו של התוספתן עשויה להגביר את הסיכון לחלות במחלת קרוהן:

Mercola, Joseph, DO. "Helpful Bacteria May Be Hiding In Your Appendix

Mercola, Joseph, DO. "Appendectomy May Increase Risk of Crohn's Disease

כנגד זאת, ישנם חוקרים הסבורים שהתוספתן נהפך למיותר רק במאה השנים האחרונות, כיוון שבמדינות מפותחות לא מצוי קושי של תת-תזונה (וחידוש הבקטריות החיוביות במעיים) ולא זיהומים כבעבר. גם אם נכונה טענתם, התוספתן אינו מיותר בארצות העולם השלישי, ולא לאנושות באלפי השנים האחרונות. אך האמת ניתנה להאמר, שתפקידיו של התוספתן עדיין נחקרים.

אצל בעלי החיים הצמחוניים, התוספתן גדול יותר ומשמש לעיכול "תאית" באכילת עשב וצמחים (כך מצליחה הפרה להשמין מאכילת עשב). האדם אינו מסוגל לעכל תאית, ועבורו יש לעשב ערך קלורי שלילי. אך האם המצב תמיד היה כך?

התורה מספרת לנו כי מאכלו של האדם הראשון היה מן הצומח בלבד: "ויאמר אלוקים, הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע אשר על פני כל הארץ, ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זורע זרע, לכם יהיה לאוכלה ולכל חית הארץ... את כל ירק עשב" (בראשית א, כט). בדורות הראשונים היו בני האדם חיים במשך מאות שנים, אך כידוע נשתנו הטבעים. מאז ימי נח הותרה לאנושות אכילת הבשר (סנהדרין נט, ב).

מי יודע, אפשר שהתוספתן של האדם היה גדול יותר בראשיתו, ותפקידו העיקרי היה בעיכול תאית. כיום הוא מזערי, אך כמובן לא מיותר, כי בין תפקידיו משמש את מערכת החיסון. במילים אחרות, ייתכנו לאיבר אחד מספר תפקידים, וכך איבוד של אחד התפקידים בשל "ירידת הדורות".

בהקשר זה, מעניין לציין את העובדה שמדענים נוטים לחפש קודם כל תכליתיות באנטומיה של איברים ובביולוגיה של התא, ורק כשאינם מוצאים תכליתיות כזו מכנים זאת בשם "מקרה". אך מנין מגיעה האינטואציה לחפש קודם כל תכנון בבריאה? מדוע כשמדען נתקל בחוק טבע או איבר חדש, הוא מחפש תחילה אילו מטרות הם משמשים ליקום, למבנה החומר, או לקיום החיים?

נדמה שהחוקרים נוהגים בחקירותיהם כבעלי אמונה פנימית בכך שיש יוצר אשר כיוון את הבריאה אל תכלית הגיונית שעליהם לגלות, כמאמר הפסוק: "בורא השמים הוא האלוקים, יצר הארץ ועושה, הוא כוננה, לא תוהו בראה - לשבת יצרה" (ישעיהו מה, יח). פסוק האומר שהבריאה לא נבראה לתוהו, אלא יש תכלית בכל פרטיה.

ניסיונם של מדענים לגלות משוואות הגיוניות בפיזיקה ובכימיה, אינו שונה מנסיונם לגלות את ההיגיון בפרטי הביולוגיה. בכל תחום מדעי מנסים למצוא תכלית הגיונית, מועילה. אילו היו באמת מאמינים שהעולם נוצר במקרה, לא היתה להם סיבה לחפש תכליתיות במבנה היקום, וכל אירוע או איבר בטבע היה צריך להיות מיוחס קודם כל ליד המקרה חסר התכלית, ולא להיפך. נקודה למחשבה.

קראתי בעבר פרק ארוך בספרו של אבולוציוניסט בשם ד"ר דזמונד מוריס, אשר עסק בשאלה מדוע יש לזברה פסים, והציע סברות מתוחכמות שונות: אולי הפסים משמשים כאמצעי התגוננות מפני אריות או למטרה חברתית בעדר. הפליא אותי לקרוא כיצד הדוקטור מזדעק בשאלותיו כחוקר המבקש בכל מאודו להבין את המטרה שבפרט זה ("מדוע האבולוציה עשתה זאת? מה היה מטרתה בכך וכך?"), עד שכל מה שנותר לי הוא רק להחליף במאמרו את המילה אבולוציה בשם אלוקים...