לא תאמינו כיצד נרפא החולה, לאחר ששמע כי ימיו ספורים

בעיר פיוטריקוב התגורר יהודי שלקה במחלת השחפת. היתה זו מחלה חשוכת מרפא, והחולה בה דעך לאיטו. הוא טופל על ידי פרופסור ברנרד, יהודי מתבולל, שעשה כל שבידו כדי למתן את ההידרדרות.

המחלה הלכה והתגברה, וכאשר הורו הבדיקות כי אין כל תקווה לשיפור, אמר הפרופסור לחולה כי עליו להתחיל להיפרד ממקורביו.

"אם כך", אמר החולה, "אסע למעיינות המרפא בקרלסבד. אנפוש בעיירה השלווה תחת השגחת הרופאים, ארחץ במעיינות ואשתה את מימיהם, אולי יקלו על סבלי ויאריכו את ימי".

הפרופסור לא התלהב. "ראשית", אמר, "הדרך ארוכה ומתישה, ותרע את בריאותך. ושנית, כל הבא לרחוץ במעיינות חייב להתייצב לפני רופא ולהיבדק, לוודא שאינו נושא מחלה מדבקת ושיכול הוא לעמוד בחום המרחצאות המתיש. כשיראו את מצבך ויאבחנו את מחלתך, לא תורשה לשהות שם!"

החולה סבר שהפרופסור פסימי מדי, והחליט ליסוע לקרלסבד. אך כאשר נבדק אצל הרופאים שם – הם לא אישרו לו לרחוץ במעיינות. באכזבתו, עלה לכרכרה כדי לחזור לעירו.

בדרכו חזרה הביתה עבר דרך העיירה לעלוב, מקום מגוריו של הצדיק רבי דוד מלעלוב. "הרי מתגורר כאן צדיק מופלא שמחולל גדולות ונצורות", אמר לעצמו וביקש מהעגלון לסור לביתו של הצדיק על מנת להתברך מפיו.

רבי דוד קיבלם במאור פנים עצום והזמינם לאכול עמו. אולם, ביתו של הרבי היה ריק. חיפש הרבי ולא מצא אלא מעט גבינה מלוחה ישנה וקנקן יין עתיק. החולה סעד את ליבו בצוותא עם רבי דוד מלעלוב. בעייפותו, נרדם וישן עד אור הבוקר.

למרבה התדהמה, בבוקר קם החולה בריא. הדם פסק, החרחור נעלם, הנשימה קלה, הכאב בחזה פסק. הרי זה נס ופלא.

"זה כוחה של מצוה", אמר הרבי. "הגמרא מספרת (בבא בתרא ט"ז ע"ב) שמרגלית היתה בצווארו של אברהם אבינו, וכל הרואה אותה מתרפא. והכוונה, שזו סגולת 'חסד לאברהם' ומצוות הכנסת אורחים שקיים".

בלב מתרונן שב לעירו ועלה אל הרופא. סיפר שהיה בקרלסבד, נבדק ונדחה. "כפי ששערתי", הפטיר הרופא, "חבל על הטרחה והטלטול. ודאי עוד הרעו את מצבך. בוא ואבדוק אותך".

בדק הפרופסור והשתאה: לפניו אדם בריא לחלוטין. "מעולם לא נרפאה שחפת בשלב כה מתקדם ובמהירות כה רבה", אמר בתדהמה. "ריאות חדשות נשתלו בקרבך. נס התחולל לך!

החולה הנהן בראשו. "אכן, הייתי אצל רבי דוד מלעלוב, והוא ריפא אותי". הפרופסור, יהודי מתבולל, הביט בו באי אמון: "וכי מה, השמיע לחש מסתורי?"

"לא", השיב החולה. "נתן לי לאכול גבינה ישנה ויין ישן נושן".

הפרופסור קם מכסאו בהלם: "הרי זה רעל עבורך. אני חייב לראות את האדם שריפא באמצעות רעל!" קם הפרופסור ונסע ללעלוב.

כאשר הגיע אל ביתו של הצדיק, הציג את עצמו: "פרופסור אני, רופא נודע. אני מעוניין לדעת איך מרפאים מחלה חשוכת מרפא בשלבים כה מתקדמים, בשעה קלה באמצעות רעל!"

"אם תשהה כאן יומיים, אלמד אותך", השיב הצדיק.

אמר הפרופסור לעצמו: "למדתי והשתלמתי במשך שנים. בשמחה אקדיש עוד יומיים על מנת לגלות את סוד הקסם בריפוי השחפת לחלוטין".

ישב הצדיק עם הפרופסור במשך היומיים, ולימדו כי יש בורא לעולם ומנהיג לבירה, אשר בחר בעמו ישראל באהבה ונתן לו תורה, ציווה במצוות והשרה בו שכינתו.

עוד לימד הרבי את הפרופסור המאזין כי בורא עולם שומע תפילה ומאזין שוועה, ומקיים בקשות יראיו והבטחות צדיקיו. הרופא בלע בצמא את דבריו, עולם חדש נגלה לפניו, והאמת קרנה מכל מילה.

קם הרופא והפך לבעל תשובה. ביקש לדעת עוד ועוד, והרבי החל ללמוד עמו את יסודות הקבלה, תורת הנסתר.

נרתע הפרופסור לאחוריו: "רבי", הזכיר, "לפני כמה ימים אכלתי נבלות וטריפות", והרבי הזכיר לו: "הן מקרא מפורש הוא, 'משכו' ידיכם מעבודה זרה 'וקחו' לכם צאן למצווה!'"

לקחו רבי דוד אל רבו, החוזה הקדוש מלובלין, והפך לאחד מחסידיו. הפרופסור הלא הוא הרב הקדוש רבי חיים דוד מפיוטריקוב זצ"ל...

זה כוחה של התשובה. נאמר במסכת קידושין: "המקדש את האישה על מנת שאני צדיק גמור, ונמצא שהוא רשע גמור, חוששין לקידושין. שמא הרהר בתשובה, ונעשה צדיק גמור". כלומר: ברגע אחד, בהרהור אחד, אפשר להיהפך לצדיק גמור.

החתם סופר ביאר את הפסוק בתהילים כך: "כרחוק מזרח ממערב הרחיק ממנו את פשעינו" – כאשר אדם עומד ופניו למערב, המזרח רחוק ממנו מאוד. אך ברגע שיסתובב – המזרח ייפרש לפניו והמערב יהיה מאחורי גבו. מה שנדרש מהאדם הוא אחד: להסתובב, ותו לא! כמה זמן זה אורך? כהרף עין, וכבר שינה מצבו לחלוטין, רחק מפשעיו. יהי רצון שנזכה בימים אלו, ימי הרצון, בו בורא עולם פותח את שערי הרחמים ומחכה להרהורי התשובה שלנו – לשוב אליו בלב שלם.

מתוך 'מקרבן לתורה', באדיבות אתר 'דרשו'.