אמא שתמיד משקיעה ומכינה אוכל עבורי, לפתע לא יכולה

לפרקים הקודמים בסדרה, לחצו כאן

זה היה קשה, אך לבסוף החלטתי: לא אמשיך את לימודי בתואר הנדסת חשמל.

בצומת החיים בה עמדתי, בבחירה בין קריירה לבין ההגשמה האמיתית של יכולותי, הן בצד המקצועי והן בעבודת ה', הבנתי שעבורי הבחירה כאן לא צריכה להיות מושפעת מהסביבה, כי אני מכירה את עצמי יותר טוב מכולם. ידעתי שלא אוכל לסלוח לעצמי אם אעשה משהו רק בגלל שהסביבה מצפה לכך ממני, ולא בגלל שזה רצוני האמיתי. לעשות קריירה גדולה ולהצטער בקו הסיום שאת מי שאני באמת לא מימשתי, אצטער על כך כל החיים, לכן בחרתי להפסיק את לימודי ההנדסה ובהמשך לחפש מקצוע שאיתו ארגיש שאגשים את עצמי בצורה שלמה בה לא אפגע באורח החיים ובעתיד אותו ארצה ליצור לעצמי.

בנקודה הקשה בה עמדתי, הייתי צריכה למצוא את האיזון בחיי עם אמא שלי. הבנתי שבשלב אליו הגעתי בחיים אצטרך להפוך לאדם עצמאי יותר, שבדרך אותה סיגלתי לעצמי, אמא לא תוכל להחליט בנושאי הדת הללו שגדולים ממני וממנה. על כן בנקודה הזאת, למרות כל הכבוד הרב וההערכה שיש לי כלפי אמא, היא לא תוכל להיות שותפה מלאה בדרך בה אני צועדת. גיבשנו כל אחת לעצמה השקפה שונה על החיים, דעות שונות ואורח חיים שונה בתכליתו. ידעתי שהבנה ותמיכה חמה לגבי העניין של הפסקת לימודי ההנדסה שלי – לא אקבל מאמי, וכנראה שגם לא מהסביבה הקרובה או הרחוקה שלי.

כשמקורבי שמעו על החלטתי לפרוש מהתואר היו תגובות מרימות גבה מצדם, לפעמים ביקורת נוקבת על ההחלטה או זלזול בה. בשבילם זו הייתה החלטה פזיזה מאד מצדי. אלו שידעו שההחלטה נבעה משינוי אורח החיים שלי לאורח חיים דתי, לפעמים הגיבו ביותר זלזול...

הבנתי באותה תקופה שכולנו שונים. לא כולם רואים אותה המציאות. יש אנשים בעלי אמונה חזקה מאד, ויש כאלה שפחות. יש שמאמינים בלעשות הרבה השתדלות ויש כאלה שבמעט, כל אחד ואחת בוחרים לעצמם את העיקר שבחייהם. ואני? אני בחרתי ללכת עם האמת הפנימית שלי, למרות כל ההתנגדות של הסביבה.

שינוי אורח החיים לאורח חיים דתי לא היה קל בכלל. הקפדתי להתנהל בכל מעשי לפי ההלכה, כמו יהודייה אמיתית. השינוי התבטא בהקפדה גבוהה על כשרות המטבח ובמניעה מלאכול בבית אמי. מאז שקיבלתי על עצמי להתנהל לפי ההלכה, נמנעתי מלאכול בבית אמי, שכן אמא שלי אינה יהודייה ולא היה קיים אצלה המושג של "כשרות המטבח", או הקפדה על כשרות מוצרים שהיא מכניסה לבית. לכן לא הייתי מוכנה לאכול מהתבשילים ומהאוכל אותו הכינה, מכיוון שלא היה לה ידע בענייני הכשרות והיא לא חיה את חייה לפי ההלכה.

הייתי במצב שלא יכולתי לבקש ממנה להכשיר את כל המטבח בשבילי, ראשית מכיוון שאיני גרה עוד בביתה, ושנית מכיוון שאיני יכולה לסמוך עליה שהיא תהיה בקיאה בהלכות הללו, ובדרך שבה עליה לתחזק את מעמד כשרות הכלים.

המניעה לאכול בבית אמי גרמה לאמא שלי להיפגע מאד. הסיטואציה בה הבת היחידה שלה אינה מוכנה לאכול ממאכליה גרמה לה לחשוב שאני מזלזלת בה, או שלפי הדת – היא אינה נקייה מספיק בשבילי. היא לא הכירה את ההלכות וגם לא הייתה מוכנה להבין. השינויים בחיי בתה נגעו בה כשזה הגיע למטבח ולמאכלים אותם הכינה.

בגלל הקושי ובעיות הכשרות הייתי ממעטת לשהות בבית, אך דאגתי לבקר אותה. כשהייתי נשארת שהות ממושכת, היא ראתה שאני מעדיפה להזמין אוכל מבחוץ ולא לאכול את שלה. הנקודה הזאת הייתה הכי קשה עבורה בשינוי אורח החיים שלי. אמא שתמיד משקיעה ומכינה עבורי אוכל כל חיי, ברגע אחד עוצרים אותה מלהכין. הבנתי והזדהיתי עם כאבה, אך הכל נבע מכך שהיא לא הבינה מהי חשיבות ההלכה, מה המשמעות ומה זה המושג הזה בכלל.

הייתי נמנעת משהות ארוכה בבית מאחר שלא רציתי להקשות על אמי וודאי שלא להטריח אותה. השינוי באורח החיים שלי לא גרם לה להפסיק להיות אמא שלי. היא תמיד רצתה להשתדל ולנסות לעזור לי, גם בדרך החיים אותה בחרתי. היא הייתה קונה עבורי כלים חד פעמיים, כלי בישול שיהיו רק לשימושי, וזאת כדי שכשאגיע לביתה אוכל להסתדר. היא ביררה היכן ניתן לקנות אוכל מוכן בכשרות מהודרת, ותמיד דאגה לבוא לקראתי בכל נושא בהלכה אותו כן הכירה. ההבנה הזאת לא הגיעה ברגע אחד, וזהו תהליך ארוך שנבנה במשך חודשים – זה התחיל מהתנגדותה למצב החדש והסתיים בקבלה של דרך החיים החדשה אותה בחרתי.

את חג הפסח חגגתי אצל משפחתה של חברתי הטובה, אשר הזמינה אותי להתארח ולקיים איתם את ליל הסדר. משפחה מקסימה, דתיה וחמה מאד. ההזמנה ריגשה אותי מאד, מאחר שעד אז לא יצא לי באמת לחגוג את החגים עם משפחה דתיה ולפי ההלכה. במהלך חיי יצא לי לעשות את החגים במקומות שונים, אך בכל אותם מקומות האווירה שהשתררה בחג הייתה חילונית מאד, אף אחד מן הסובבים לא חגג לפי ההלכה. הפלאפונים מלאו את השולחן, ולא באמת עניין את כולם מהות החג, אלא מה יותר ההווי החברתי שבעניין.

פסח הגיע, ואיתו הניקיונות. הבית היה מבריק ומקורצף לכניסתו של החג. לאחר שהכשרתי את כל ביתי לכבוד בואו של חג הפסח, התכוננתי לקראת ההתארחות שלי בליל הסדר אצל משפחת חברתי. התלבטתי רבות עם עצמי, כיצד אגיע לביתם ומה אביא איתי, הרי אני מוגבלת בהכנת תבשילים. לכן הייתי צריכה לחפש מה אני כן יכולה לעשות, במגבלות ההלכה. בסופו של דבר החלטתי על הכנת פלטת פירות, וכך שמרתי על ההלכה.

בהגיע יום ערב החג ארזתי הכל ועליתי לרכבי לנסיעה חזרה הביתה, לדרום, כדי לבקר את אמא לפני כניסת החג. בהגיעי לבית אמי, מיד נתתי לה חיבוק והוצאתי את הדברים מהרכב. רציתי לשים את פלטת הפירות במקרר בינתיים, בזמן שהותי אצלה, אך נתקלתי בבעיה – המקרר שלה לא מוכשר לפסח. בהחלטה מהירה מאד התחלתי מיד לנקות את המקרר. לקחתי ספוג ואקונומיקה וניקיתי מדף אחד שעליו אוכל להניח את פלטת הפירות. הקשיים עם אמא שאינה יהודייה ואינה פועלת לפי הלכה נהיו מסובכים יותר בשבתות ובחגים, ועל כן נמנעתי מלשהות שם זמן רב, ובעקבות זאת נשארתי לבד בביתי בשבתות ובחגים בהם לא הוזמנתי. בחוה"מ פסח לא יכולתי לבשל אצל אמא, הייתי צריכה להסתפק באוכל מבחוץ. מצב זה הביא את אמא שלי לסף דמעות – לא רק שאני לא אוכלת ממאכליה, אלא עכשיו אני גם מנקה את הבית לפני שאני מניחה דברים, ומעל הכל גם לבשל אצלה איני יכולה – עבורה זה היה שיא חדש של כאב. ההסברים הרבים לא עזרו לי להפיג את כאבה הרב. ניסיתי להסביר לה שאין לי דרך, בשלב זה, להכשיר את המטבח אצלה לפסח, אך היא התקשתה להבין אותי. הכאב הגדול ביותר עבורה היה הפחד שלה מכך שהיא חשבה שאני מתרחקת ממנה, שלאט לאט ביתה היחידה מתנתקת ממנה ולא רוצה יותר קשר עם אמה. ההסברים לא עזרו בנקודה זאת, אך התרופה הטובה ביותר למצב הייתה הזמן. ברוך השם, עם הזמן היא התחילה להכיל את המצב, ולאט לאט הצליחה להבין אותי ובהמשך גם לבוא לקראתי בנושא.

תקופת החג שהקנתה עבורי את האופי המיוחד שלה לאותו הזמן בימי השנה – את השמחה, את האווירה הייחודית ששררה בערב החג ובנוסף לזה את אכילת המצות במשך כל אותם ימים, ההקפדה על הכשרויות והניקיון – גרמה לי להרגיש את המעבר החד בצאתו של החג, היישר אל ימי החול והשגרה הבאה איתם. ברגע אחד ממש התגעגעתי לחזור אל אותה אווירה שנגמרה לה.

השגרה חזרה, ואיתה גם מחשבות רבות על מצבי. רציתי כבר להיות אחרי גיור – יהודייה כשרה שחייה על פי ההלכה. מיד בסיום החג ביררתי על מועדי פתיחה של קורס לגיור במוסד הלימודים שקרוב לישוב בו אני מתגוררת. בשיחה עם אחראי הקורס  בבירור המועד, קיבלתי בכל פעם מועד אחר לפתיחת הקורס במוסד. בכל שיחה נאמר לי שמועד הפתיחה של הקורס נדחה ונדחה. זה פשוט צרם לי, תסכל אותי נורא. אף אחד מאותם אחראים לא הבין כמה אני מחכה כבר להתגייר. התסכול נבע עוד יותר מהמהלך שעשיתי בפעם הקודמת, שוויתרתי על הקורס בגלל הלימודים – ועכשיו הקורס בכלל לא מתחיל. המתנתי בציפייה בכל כמה חודשים שהנה, זה עכשיו הולך לקרות, אך שוב ושוב המציאות טפחה לי על הפנים. לא ידעתי מה לעשות, לא הצלחתי להשפיע עליהם להקדים את מועד תחילתו של הקורס, שכן פתיחת הקורס הייתה מותנית בכמות אנשים.

אחרי כל שיחה של דחייה, קיבלתי תשובה מבהילה אף יותר: שיתכן שהקורס לא יפתח במחזור הקרוב, בגלל שאין הרבה נרשמים. בנקודה הזאת פשוט רציתי למצוא היכן לקבור את עצמי...

המשך בשבוע הבא.