איך נחבר את ילדינו באהבה לתורה ולמצוות?

מה את מרגישה כשאת חושבת על עוגות?

מה את מרגישה כשאת חושבת על ניקיון הבית?

מה את מרגישה כשאת חושבת על לימוד מתמטיקה?

מה את מרגישה כשאת חושבת על מצוות ועבודת ה'?

כמובן שלכל אחת תהיינה תשובות אחרות ושונות ומדוע?

לכל פעולה (ניטרלית) שאנו עושות, מתחברת חוויה שלילית או חיובית.

החיבור-הקישור הזה נקרא "התניה".

יש נשים שאוהבות מאד לנקות את הבית, כי יש להן התניה חיובית עם ניקיון. יתכן שכהיו צעירות וניקו את הבית, הן קיבלו מחמאות ומילים טובות שגרמו להן לאהוב לנקות. יש נשים שמאד לא אוהבות לנקות, כיוון שכשהיו צעירות היו שומעות הערות או כינויים כגון עצלנית, מלוכלכת וכדומה. הקשר שלהן עם ניקיון הינו שלילי, ובכל פעם שעליהן לנקות – עולה הכאב הגדול של ההשפלות וכו', ופעמים רבות הו אינן מבינות מדוע הן כ"כ לא אוהבות לנקות... וכו'.

כיצד התניה קשורה לחינוך? וכיצד נשתמש בה בצורה נכונה וחיובית ע"מ לחבר את הפעולות של ילדינו לחוויה טובה ונעימה?

כדי להמחיש מהי התניה אשתמש בדוגמא. אני (למרות גילי...) חוששת מחתולים, ובאופן כללי לא מחבבת את החיה הזו. לעומת זאת יש אנשים שאוהבים חתולים מאד, ואף מגדלים אותם בביתם.

לי, לעומתם, יש התניה שלילית עם חתולים עד כדי גועל, מכיוון שבילדותי, תוך כדי משחק עם חתולה, זו קפצה עלי ושרטה אותי בפנים. הייתי ילדה קטנה בת 8, הייתי שם לבד והסיטואציה הזו גרמה לי לפחד. בכיתי נורא, קיבלתי זריקת טטנוס וכו'. מאותו יום ואילך נרתעתי מחתולים עד כדי כך שבכל פעם שהייתי מתקרבת לפחים לזרוק אשפה הייתי מוודאת ב-100% שאין חתולים, ורק אז הייתי משליכה (מרחוק) את הזבל.

ההבדל ביני לבין אנשים שמגדלים חתולים הוא ההתניה שנוצרה לי סביב החתולים. לי נוצרה התניה שלילית עם חתולים, וכמובן שיש ביכולתי להפוך את ההתניה להתניה חיובית. יוצא מכך שחתולה הינה חיה ניטראלית והעובדה היא שישנם אנשים שאוהבים וישנם שלא (כך בכל דבר, אוהבים או לא אוהבים, מתחברים או לא מתחברים – תלוי בהתניה שיש לנו עם אותו הדבר, ולא עם הדבר עצמו).

אנו יכולים לחנך את הילדים שלנו דרך התניות (וכמובן רצוי שהן תהיינה חיוביות).

חינוך למצוות, חינוך לערכים, חינוך לסדר וניקיון, חינוך ליראת שמים וכו'.

אך כמובן שתלוי מאד איזו התניה הילדים שלנו יחוו עם אותה פעולה שנרצה לחנך אליה.

חשוב לזכור, שעיקרון ההתניה מבוסס ותלוי בחוויה של השני, ולא בחוויה שלי! הרבה פעמים כוונותינו טובות אך הדרך שבה אנו משתמשים איננה נכונה.

יכול להיות הורה שירצה שבנו ילמד משניות בע"פ, וזהו דבר מבורך מאד. אך אם בכל פעם שהילד ירצה ללמוד הוא ייזכר בפניו הכועסות והמאוכזבות של אביו כשהוא לא הצליח ללמוד בע"פ, תיווצר לו התניה שלילית עם לימוד המשניות, וממילא לא יהיה לו חשק ללמוד ואף לא מוטיבציה. לעומת זאת, אם בכל פעם שהילד לומד משנה בע"פ הוא מקבל עידוד, מחמאה, נקודה טובה – לילד תהיה התניה חיובית עם לימוד המשניות.

אמא יקרה!

רוצה שילדייך יתחברו לתורה ולמצוות מתוך אהבה ורצון? רוצה שבתך תאהב לעזור בניקיון הבית? רוצה שבנך יצליח במקצוע מסוים שהוא מתקשה בו?

דאגי שהאווירה החינוכית בבית תהיה אוירה קבועה של נעימות, שמחה ואופטימיות, ע"י ההתניה החיובית עם כל פעולה. היא זו שיוצרת הפנמה, וילדים עובדי ד' אמיתיים ושמחים.

יוכי דנחי – ייעוץ חינוכי ותמיכה רגשית לגננות ואימהות, מומחית למשמעת וסמכות Yd0548414745@imahut.org.il