לדבורי וקשטוק יש יום הולדת, אבל זה בכלל לא העיקר

יש לי 3 ימי הולדת:

היום בו נולדתי;

היום בו עברתי את ניתוח השרוול לפני עשר וחצי שנים;

והיום בו התחלתי ללמוד קורס אימון לפני עשר שנים.

כל שאר הניסים בחיי קשורים באופן ישיר ועקיף לימי ההולדת שיצרתי בעצמי.

אני לא צריכה יום מיוחד, אחד, כדי לחגוג. אני חוגגת בכל יום את הבחירות האמיצות האלה, ששינו את חיי בכל המובנים.

לפני שנה, בימים אלו ממש, שכבתי במיטה, והדבר היחיד שאמרתי לעצמי: "דבורי, זה עכשיו נורא אבל זה יעבור. 3 חודשים ואת אחרי. תשעה חודשים מעכשיו ואת עם תינוק בידיים. זה לא הזמן לוותר". ככל שנקפו הימים וקרבו לראש השנה ביקשתי רק דבר אחד – שאזכה להצליח ולשמוע תקיעות שופר בבית הכנסת. לא משנה כמה בעלי מצא היתרים לכך שבמצבי אסור לי לזוז מהמיטה – הייתי נחושה לא לוותר.

וה' שמע לתפילתי, והעקשנות שלי שהיא מתנה מאבא שלי, סייעה לי לזחול מהמיטה, להלביש איכשהו שלושה ילדים שובבים ולגרור את כולנו לבית הכנסת. וכשהתקיעות קרעו את הקירות – הלב שלי נפתח. מרגע זה התחלתי להתאושש לאט לאט.

זו הייתה הפעם הראשונה שיצאתי מהבית, אחרי כמה שבועות ששכבתי עם היפרמאזיס גראבירדום, בהריון עם האוצר הרביעי שלנו.

אמא שלי קנתה לילדים את בגדי החג, ובאה בכל בוקר להשקות אותי מים בכפית. וגם זה היה בלתי אפשרי מבחינתי.

קצת לפני התקופה הזו, מזכירתי עזבה בפתאומיות מסיבות אישיות, והעסק שלי פשוט קרס. נראה היה שעבודה של שנים מתאיידת מול עיני, ורק הדמעות ביטאו את הכאב הנורא שחשתי.

לא היה לי כח לדבר. לא יכולתי לענות לשיחות טלפון ולא למיילים. הרגשתי מת חי.

ומי בכלל זכר שיש לי יומולדת?

המיטה הפכה להיות הדבר היחיד בחיי, והחלום הכי גדול היה פשוט להצליח לקום ממנה.

אחרי שעברתי את שלושת החודשים הראשונים הנוראיים והתאוששתי, ביקשתי כל ההריון לזכות שאבא שלי יראה את הקטנה שלנו ויהיה בקידוש שלה. זכיתי גם לקרוא לה על שם סבתו ולקיים את הקידוש בביתו, בנוכחותו, כשהמשפחה המדהימה שהוא גידל מקיפה אותו.

שנה עברה.

והנה, שנה אחרי, ויש לנו תינוקת בת ארבעה חודשים ושלושה שבועות, שמחייכת ומתגלגלת מצחוק ומקשקשת ונואמת ומתראיינת ויש לה מה להגיד על כל דבר והיא, בצדק, דורשת תשומת לב מאחיה ואחיותיה.

ואני על שתי הרגליים, רצה ממקום למקום, מתזזת בשגרה עמוסה וברוכה ורק מתחננת לשים את הראש שעה בשקט, בלי הפרעות, במיטה. כן, אותה מיטה שהייתה סימן לסוף העולם.

והעסק שלי, שנדמה היה שהוא גוסס יחד עם מצב בריאותי – קם גם הוא וסגר את כל הפערים!

כמה החיים שבריריים!

איך תוך שנה העולם שלנו יכול להתהפך.

במבט לאחור, השנה הזו פשוט עפה לי.

חיים נולדו.

וגם הרבה חיים של אנשים יקרים שאני מכירה – הסתיימו.

השעון שלנו הוא כמו שעון חול. אפשר להרגיש את זה רגע לפני ראש השנה או כשיש מישהו קרוב שזקוק לישועה.

בימים אלו אני חווה גם וגם.

ואני רוצה לנצל כל רגע. להספיק כמה שיותר.

במוצאי שבת, עת נכנסתי לשנתי החדשה, נסעתי לכותל. הכותל זו מילה נרדפת להכל, ובמיוחד ליומולדת. זה אחד מהדברים שלמדתי מאמא שלי שתחי'.

האוטובוס היה כמעט ריק, והדרך הייתה פנויה ומהירה. פיזרתי שקלים לצדקה לכל מי שביקש וניגשתי אל הקיר האהוב. כמו משמים זזה בחורה מהקיר הקדוש, ומצאתי את עצמי משתחלת במקומה.

כמו תמיד, פתחתי קודם במזמור לתודה וברשימת תודות להקב"ה. והפעם מצאתי את עצמי, לראשונה בחיי, אומרת בלי להתכוון קודם כל תודה על...

עלי!

על מי שאני. על מה שעברתי ומה שהפכתי להיות.

על עמוד השדרה האיתן שבניתי, על הערכים שהם חלק ממני, על המתנות שהקב"ה העניק לי, על הזכות להשתמש בהם ולהשפיע מהם הלאה בטוב, על המקום אליו הגעתי, על היכולת להיות נחושה ולהסכים להתאמץ, על הבחירות המורכבות שעשיתי בחיי, על הטוב ועל המוטב, על האמונה שלי בעצמי, ועל האמונה שהכל אפשרי, על האמונה באלוקים ועל האמונה באדם. אף אחד מהם לא היה בתוכי פעם. על האמונות על החיים ועל העולם שעזרו לי להילחם ולחרוש את הדרך, על הקשיים, על אכזבות, על התקופות האיומות, על היכולת להתמודד ולא להישבר ולהיאבד בתהום הנשייה.

תודה על הבחירה המקצועית שעשיתי, ושהיא כל כך מדויקת לי אחרי שנים של חיפוש וטעיה.

תודה על הכלים והמיומנויות שרכשתי בעבודת כפיים סיזיפית. המאמץ השתלם!

תודה על השם הטוב שזכיתי לו, אחרי הרבה שנים ש"דבורי רובינשטיין" (שמי לפני הנישואים) היה שם דבר במובן הלא טוב של המילה.

תודה על התלמידות המופלאות שלי, שאני אוהבת אותן כל כך. יש היום כל כך הרבה בתי ספר לאימון – ובכל זאת הן בחרו בי.

תודה על הלקוחות של המרכז שלי, שאני מעריכה על נכונותן לזוז מאזור הנוחות.

תודה על הלקוחות הפרטיות שלי, שנותנות בי אמון ועושות איתי את דרכן בנבכי החיים ומאפשרות לי להכיר רבדים עמוקים שמעולם לא התגלו, מאפשרות לתת להן יד ולצאת למסע של חיים.

תודה על שזכיתי להיות מי שאני.

על שאני מרגישה סוף סוף שלמה.

לא מושלמת. שלמה.

יש לי עוד דרך לעבור והמסע עוד לפני, ועדיין, הגעתי למקום שבו אני מסמנת וי על כל כך הרבה דברים שאני ראויה לראות אותם ולהודות עליהם, והם כולם מתחילים בי.

התרגשתי מהמחשבה הזו שאני רוצה להודות עלי, ורציתי לצרוח בכותל לכל הנשים היקרות שמילאו אותו "זכרת להודות על עצמך היום? זכרת שאת שווה הרבה יותר ממה שאת חושבת? זכרת שכל מה שסביבך לא היה – אם לא את?!".

אבל שתקתי. ודיברתי איתו.

ואחרי התודה עלי, הגיעו התודות על הבית שזכיתי להקים. על הבעל שהוא שותף לדרך ועל הילדים שכל אחד מהם הוא מתנת חינם.

תודה על ההורים היקרים שלי, שיחיו בבריאות ובשמחה.

תודה על המשפחה המורחבת שלי, שהיא מיוחדת במינה.

תודה על העולם שנברא רק בשבילי.

ובשבילך

ובשבילו

ובשבילם

ובשבילנו.

עברתי השנה הרבה:

בשורות טובות ומרגשות

בשורות קשות ומטלטלות

רגעים של אושר בהם נגעתי בשמים

ימים של אבל ופרידה, צער, תסכול, כאב וחוסר אונים בהם הרגשתי שאני נוגעת עמוק באדמה

שעות שהרגשתי זקנה ועייפה

ושעות שהרגשתי צעירה והכל יכולה

זכינו לעוד מתנה במשפחה

זכינו לעבור ממאורה לדירה

זכיתי לגעת ברגשות שנמנעתי מלחוות כל חיי.

למעלה מ-30 בחורות מגיל 19 ועד 38 שהגיעו אלי לאבחון (וחלקם עברו תהליך אישי אצלי וחלקן אצל הצוות המקסים שלי) זכו להתארס, וחלקן הגדול גם להתחתן. לפחות 5 ילדים נולדו, והם "נכדים סמויים" שלי.

30 תלמידות בקורס אימון שיצאו בימים אלו לסטאז' כבר שוחות בשטח.

עשרות ראיונות וחשיפות בלא מעט כלי תקשורת אפשרו לי לצעוק בקול את השליחות שלי ולהגיע ליותר ויותר נשים.

יותר אנשים עוצרים אותי ברחוב ומזהים אותי, וזה תמיד מחמם את הלב (רק לא כשאני עם אייס קפה ביד).

זכיתי לכתוב טור קבוע באתר הידברות, שהוא אתר מדהים, ובימים אלו אני סוגרת צילומים לתוכנית חדשה שתעלה אי"ה אחרי החגים באתר הידברות. כל הפרטים כאן.

והגיל?

הגיל הוא כלום. הוא רק מספר.

מה שהופך אותו למשמעותי זה התוכן שאנחנו יוצקים לתוכו.

אף פעם לא נראיתי או נתפסתי בהתאם לגיל שלי. עד סביבות גיל 25 נראיתי תמיד מבוגרת מידי, והיום אומרים לי שאני נראית צעירה הרבה יותר מהגיל שלי. (וחושבים שזו מחמאה).

תכל'ס, בכלל לא אכפת לי.

יומולדת הוא סתם מספר וסתם יום אם לא עשית משהו אחרת, טוב יותר, מהמספר הקודם שחגגת.

אם לא התקדמת.

אם לא סימנת לעצמך וי או שניים על מה שחשוב בשבילך.

אני לא אישה של מסיבות ימי הולדת ומתנות.

אני כן אישה של מטרות ותוצאות.

עוד תכשיט לא עושה אותי מאושרת.

עוד לקוחה בטוחה בעצמה ממלא אותי בכמות אנרגיה עצומה ונותן לי כח להרבה זמן.

את ימי ההולדת שלי אני מקדישה לתפילה עד כמה שאני יכולה. התחלתי אותו בכותל כבר בלילה של מוצ"ש ואת הבוקר פתחתי בנסיעה לאבא שלי היקר, שמאושפז בבית החולים. היום זו לא הייתה המשמרת שלי, אבל לא יכולתי לשמוע את ה"מזל טוב" בטלפון. הייתי צריכה להיות קרובה אליו. אז נסעתי, וחיכיתי שיתעורר ויתאושש, וביקשתי שיברך אותי. וכמו תמיד, אבא שלי קצר במילים, תכליתי. אבל כל מילה שלו שקולה, הו, כמה שקולה...

אחר כך נסעתי להתפלל בקברי רבותיי ולבקש שיהיו עבורי מליצי יושר לשנה טובה.

ואז פינקתי את עצמי במקרונים שאני קונה לעיתים ממש נדירות (או שבעלי לי קונה לכבוד אירועים מיוחדים).

ואז... נסעתי ללמד את תלמידותי בקורס האימון העסקי.

אז ביומי הגדול אני מאחלת לכל מי שקורא/ת שורות אלו:

שתזכו לשנה טובה, שתדעו שהכל מלמעלה ותראו את ההשגחה הפרטית שומרת עליכם ומכוונת את מה שהכי נכון לכם, שתזכרו להעריך את עצמכם ותראו את עצמכם כיצורים מופלאים ושלמים, ושתזכרו תמיד שהכל אפשרי, כמו שאפשרי לבקש סליחה ולהתחיל שנה חדשה ברגל ימין.

וכדי שבאמת תתחילי את השנה "כמו שצריך", לא עם הבטחות בלב או על הניר אלא עם תוצאות בשטח, אני מזמינה אותך לסדנה מדהימה בשיתוף אתר הידברות, שהוא אתר היהדות הגדול בעולם.

זו סדנה שמיועדת לנשים כמוך שרוצות לעשות שינוי, ולא לדבר עליו יותר.

פעם בשבוע, את ואני, בשידור חי, מהבית שלך ומהבית שלי.

בכל שבוע שעה של חוויה, לימוד והתקדמות. שעה של שינוי.

בואי לעשות את השנה הזו לשנה טובה יותר בשבילך, להזיז את המכשולים, להכיר את הכלים המדויקים ולעלות על המסלול שלך.

השיעור הראשון יעלה מיד אחרי ראש השנה, ביום חמישי, ד' תשרי, 13.9.18

כדי לקבל תזכורת עליו ואישור כניסה, לחצי כאן והרשמי.

השיעור הראשון הוא חינם לגמרי!

איתך, בפתחה של שנה חדשה!

דבורי וקשטוק

דבורי וקשטוק בשיעור ראשון בחינם, מתנה לשנה החדשה, מתוך סדנת "עושות שינוי". זה אפשרי! לפרטים הקליקו