זיוה שגיא: "רק כשגיליתי את הפרעת הקשב שלי, הבנתי שאני לא דפוקה"

אין מורה שלא נתקל בילדים עם הפרעת קשב. זיוה שגיא, שעבדה במשך שנים ארוכות כמורה בבית ספר יסודי, לא הייתה שונה מהבחינה הזו. למעשה, היא נתקלה בילדים כה רבים כאלה, שבשלב מסוים היא החליטה להרחיב את הידע שלה וללמוד אצל מאמנת אישית להפרעות קשב: על אף שסיימה תואר שני, היא הרגישה שאין לה מספיק ידע וכלים כדי לעזור לתלמידים הללו. הלימודים על ההפרעה היכו אותה בהלם. "גיליתי בהתחלה שלבעלי יש הפרעת קשב, לאחר מכן שלילדים שלי יש, ולבסוף יצאתי מההכחשה והבנתי שכנראה גם אני עם הפרעת קשב... עברתי אבחון, והחשד שלי התאמת".

האבחנה, אומרת שגיא, העניקה לה הקלה אדירה. "הייתי מורה מצליחה מאוד, אבל כתלמידה ביסודי ובתיכון הייתי כישלון מוחלט. היה לי דימוי עצמי נמוך בגלל הנטייה שלי לדחיינות, למשל, ונהגתי לתהות: האם אני באמת כזו רדודה וחפיפניקית? אחרת לא הייתי מסתבכת כמו שאני מסתבכת. אני בדיוק הטיפוס שקובע פגישות, מכניס ליומן, אבל אז שוכח להסתכל ביומן ומחמיץ את הפגישה... ברגע שהבנתי שזו הפרעת קשב שעומדת בבסיס הדברים, חוויתי הקלה אדירה. אני לא דפוקה! יש סיבה מאחורי ההתנהגות הזו! טונות של רגשי אשמה ירדו לי מהכתפיים, לראשונה בחיי".

מגלים את ההפרעה באיחור

התגלית הזו גרמה לשגיא לזנוח את קריירת ההוראה שלה ולעבור לעבוד בתחום האימון האישי לילדים ולמבוגרים עם הפרעת קשב.

הרוב המוחלט של המתאמנים המבוגרים שמגיעים לשגיא כבר יודעים שיש להם הפרעת קשב – והם גם מטופלים תרופתית. התרופה, עם זאת, אומרת שגיא, איננה פתרון קסם. "התרופה יוצרת מצב נוירולוגי שמאפשר לשבת לאורך זמן ולבצע פעולות בצורה מסודרת. היא גם עוזרת לשפר את הזיכרון. התרופה לא יכולה – והנקודה הזו קריטית – לסלק את המחשבות השליליות האוטומטיות של אנשים עם הפרעת קשב. היא לא יודעת לפתור את בעיית הכעס – ושמונים וחמישה אחוזים מאלה שיש להם הפרעת קשב לוקים גם בהתפרצויות כעס. התרופה לא מלמדת אותנו איך לארגן את החיים באופן כללי. כך יוצא שגם אנשים עם הפרעת קשב שכבר מקבלים טיפול תרופתי עדיין משלמים מחיר כבד: בלימודים, בעבודה ובזוגיות".

איך ייתכן שאנשים מבוגרים כה רבים מגלים את הפרעת הקשב שלהם בשלב מאד מאוחר?

"אנשים מבוגרים מלמדים את עצמם אסטרטגיות כדי להתמודד, ואכן חלקן אסטרטגיות יעילות מאד – אבל הן מגיעות עם מחיר משלהן. לפעמים אנשים עם נטייה להתפרצויות יעברו לקצה השני של הספקטרום ויהפכו טיפוסים מרצים. כאלה שיש להם בעיה להתרכז יכולים להגיע למצב של מיקוד יתר, שיגרמו להם להיתפס לקטנות וללכת לאיבוד בפרטים שוליים בעודם מחמיצים את העיקר החשוב".

אם מבוגרים מגיעים אל שגיא כי נמאס להם מהכלים החסרים בארגז שלהם, ילדים מגיעים בדרך כלל כשהוריהם מודאגים מהבעיות החברתיות של הצאצא. "לילדים עם הפרעת קשב יכולות להיות מגוון של בעיות חברתיות. לחלקם יש ממש לקות למידה חברתית: הם מתקשים ללמוד מהצפייה סביבם מה ההתנהגות הנאותה בחברה בכל סיטואציה. לילדים אחרים יש בעיה חברתית בגלל הדימוי העצמי הנמוך או התפרצויות הכעס שלהם. ויש אפילו ילדים שהם למעשה מקובלים בחברה וכן יש להם חברים – אבל בגלל המחשבות השליליות שלהם, הם חושבים על עצמם כבודדים ודחויים".

"הילד לא חוצפן"

רוב הילדים שמגיעים אליך מטופלים תרופתית?

"חלקם אכן מטופלים תרופתית", היא משיבה. "אצל חלק אחר, ההורים מתנגדים לטיפול תרופתי. ובל נשכח שאצל עשרה אחוזים מבעלי הפרעת הקשב והריכוז, שום תרופה לא עוזרת".

בחלק הראשון של תהליך האימון, מדגישה שגיא, מזהים באמצעות משחקים את החוזקות של הילד. "כשמדובר בילד דתי, למשל, אנחנו מגלים את החוזקות שלו בשמירת מצוות. פתאום הוא מגלה שהוא עושה המון דברים טובים! הוא מתפלל! הוא הולך לאבות ובנים! אפילו ההורים נפעמים לגלות כמה טוב יש בילד, כי מתוך מצוקה קל להתעלם מזה..." בשלב הבא, היא אומרת, מנתחים את הפרופיל המיוחד של הילד באמצעות שאלונים. בשלב זה ההורים ממלאים שאלונים גם על עצמם, וחלקם מגלים, כפי שגילתה זיוה שגיא לפני שנים, שגם להם עצמם יש הפרעת קשב שמסבירה הרבה מאד...

הטיפול אצל שגיא הוא למעשה תהליך אימון, כאשר בכל מפגש נוכח לא רק הילד אלא גם ההורים. "ההורים משתפים פעולה כי הם צריכים ללמוד איך להפעיל את הכלים הללו. במפגשים הילד יכול, למשל, להעלות אירוע חברתי שחווה, ואנחנו מנתחים ביחד ולומדים מה ניתן לעשות אחרת. המוח הוא פלסטי, ועם עבודה נכונה אפשר לאמן את המוח לתגובות אחרות. זה לא קורה מיד, אבל אחרי 10-12 מפגשים בהחלט אפשר לראות הבדל ביכולת של הילד להתמודד עם מצבים חברתיים שונים – כמו גם בדימוי העצמי שלו".

שגיא, כמורה בעצמה בעברה, לא מהססת גם להתייצב מול צוותים חינוכיים ולהסביר להם את הקושי של הילד. "מורים לפעמים נוטים לתייג את הילד כחוצפן וחסר כבוד. אני מכנסת אותם ומסבירה שההתנהגות שלו היא נוירולוגית, בסך הכל, ושהילד לא יכול לשלוט בזה – וגם לא להתנצל, כי הדימוי העצמי שלו כבר מרוסק גם ככה! כשאני עובדת עם צוותים חינוכיים אנחנו מעלים כל מיני פתרונות כמו חוברות צביעה בשיעור, אביזרים שאפשר לשחק בהם, וכן הלאה".

רוב המטופלים של שגיא הם בנים: אצל בנים קשה יותר, בדרך כלל, להחמיץ הפרעת קשב, משום שלעיתים כל כך קרובות נלווית אליה היפראקטיביות. אבל שגיא חוזרת ומזהירה הורים ואנשי חינוך: אל תזניחו את הבנות עם הפרעת הקשב רק משום שהן יוצרות פחות מהומות.

 "אצל בנות, בדרך כלל, יש הפרעת קשב בלי היפראקטיביות והן מסתדרות מצוין עד שנות התיכון", אומרת שגיא. "שם הן כבר קורסות בגלל הצורך להתרכז במשך שעות כה רבות. גם בהמשך, נשים רבות משלמות מחיר קשה על הפרעת קשב כי היא גורמת להם לקשיים בארגון הבית ולדימוי עצמי נמוך. יש זוגות שכמעט נפרדו על הרקע הזה. הייתה לי פעם מאומנת שבעלה רב קהילה ולא העז אף פעם להכניס אנשים הביתה בגלל הכאוס. אחרי שהיא עברה אימון אצלי היא באה לדווח לי באושר: 'היום אנשים באו להתייעץ, ובעלי הרב פתח את הדלת ונתן להם להיכנס'. עבורם, זה היה נס אמתי".