מפעים: השופר מבית הכנסת העתיק של רש"י שרד את ליל הבדולח והגיע לארץ

עמותת "עמך ערכה אמש ערב מיוחד עבור ניצולי השואה, לקראת שנת תשע"ט שבפיתחה אנו עומדים. בעמותה – המעניקה תמיכה נפשית וחברתית לניצולי השואה ובני משפחותיהם –  מקפידים לציין את כניסת השנה החדשה כדי להקל על תחושות העצב והגעגועים של ניצולי השואה לבית ההורים שנמוג בעשן השואה האיומה. באירועים שעורכת העמותה לקראת חגי חודש תשרי מתאפשר לניצולים שעברו את התופת לחלוק את זכרונותיהם וסיפוריהם האישיים מהגטאות וממחנות המוות – חלקם עצובים וקשים, אך לצידם גם לא מעט סיפורים על האומץ של בודדים, שגילו גבורה רוחנית ועשו מאמצים עילאיים לחגוג את החגים למרות סכנת הנפשות שהייתה טמונה בכך. במקביל לסיפורים אלו, במרכזו של האירוע עומדים גם הריחות של הבית ומזמורי החג המסורתיים. מאות ניצולי שואה הגיעו לערב, שנערך בסניף התל אביבי של העמותה. את הליווי המוזיקלי במהלך האירוע העניקו הזמר דודו פישר, המוזיקאי דוד קריבושי וחברי מקהלת "עמך" תל אביב.

אחת המשתתפות באירוע השנה הייתה זהבה, ניצולת שואה שבחרה לחלוק עם הנאספים את זכרונותיה. היא סיפרה שבזמן המלחמה לא ידעה כלום על היהדות, ודווקא במחנה אליו נשלחה בשנת 1945 – במקום בו נרדפה בשל היותה יהודיה – היא למדה על היהדות, והתוודעה לכל השירים, למסורות ולהלכות. לדבריה, דווקא אלו הם שעזרו לה לשרוד ולהמשיך, ולהרגיש שאינה מאבדת צלם אנוש.

הרב ישראל לאו, לשעבר רבה הראשי של ישראל ושל העיר תל אביב, כיבד בנוכחותו את האירוע ואת משתתפיו: "הייתי פה כבר כמה פעמים", אמר הרב, "אבל עכשיו יש לי הזכות להגיע הנה בפעם הראשונה, לקראת הימים הנוראים הבאים עלינו לטובה". הרב איחל לנוכחים שנה טובה, בריאות ואריכות ימים. הגעתו של הרב ריגשה את ניצולי השואה, שכן כידוע גם הוא ניצול שואה, ומטבע הדברים מבין באופן העמוק ביותר את התחושות המורכבות שהם חשים לפני החגים..

ציפורה פלר, ניצולת שואה בת 90, שיתפה את הרב בזכרונותיה: "באושוויץ הפרידו אותי מאמא שלי. רצתי  אחריה, בכיתי, אבל היא דחפה אותי לצד השני ואמרה לי: תישארי בחיים ותקימי משפחה חדשה. וככה נשארתי בחיים והקמתי משפחה". פלר סיפרה כי יש לה 3 ילדים, 9 נכדים ו- 13 נינים: "זה הניצחון שלי, מילאתי בכבוד את צוואתה של אמי ואני גאה בעצמי על כך". היא הוסיפה: "דווקא ערב הימים הנוראים אני נזכרת בכל פעם שהגרמנים קודם כל תפסו את מי שהיו בעלי מראה יהודי מסורתי, ואני באתי מבית דתי, אני זוכרת מה היה שם בחגים. זה נצרב לי בזיכרון כי המשפחה שלי הייתה מאוד דתית ולכן הייתה מהראשונים שחיסלו. בכל חג אני נזכרת איך המשפחה שלי, שהייתה דתית מאוד, הייתה מתארגנת והולכת יחד לבית הכנסת כשכולנו לבושים בבגדי חג חגיגיים, מחכים לתפילה בבית הכנסת".

השופר מבית הכנסת של רש"י - מוורמייזא לישראל

אחד משיאיו של הערב היה כאשר תקעו בשופר שהגיע מבית הכנסת של רש"י בעיר וורמייזא (וורמס) שבגרמניה. בית הכנסת, שנבנה לראשונה בשנת 1034, נחשב לבית הכנסת העתיק ביותר בגרמניה שקיים גם היום. בליל הבדולח (נובמבר 1938) הוצת בית הכנסת ונחרב. הוא שוקם רק כעבור למעלה מעשרים שנה.

מאחורי הצלתו של השופר העתיק מגיא השריפה של ליל הבדולח מסתתר סיפור מרגש: הרב חיים יוסף פלם, יליד גרמניה שהצליח להימלט ממנה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה והגיע לארצות הברית, הצטרף לצבא האמריקני, הפך ללוחם וגם שימש כרב צבאי וכמלווה רוחני. בשנת 1945 הוא נכנס לגרמניה עם חיילי הצבא שכבשו את המדינה ומוטטו את המשטר הנאצי. הרב פלם הגיע לחורבות בית הכנסת של רש"י כשהוא חבוש קסדה ועליה סמל מגן דוד, ועל הג'יפ בו נסע התנוסס דגל עם ציור של שני לוחות הברית. המראה החריג גרם לאישה גרמניה מבוגרת לגשת אליו. היא אמרה לו שלא נותרו יהודים בעיר, והעבירה לידיו את השופר, כשהוא עטוף במגבת. היא סיפרה שבליל הבדולח הצילה בעצמה את השופר מתוך האש ושמרה עליו במשך שנים בציפיה לחזרתם של יהודים לבית הכנסת, כדי להחזירו לידיים יהודיות.

הרב פלם נפטר לפני כעשור. השופר עליו שמר לאורך השנים נמצא כעת בידיה של בתו, אלישבע פלם אורן, שהשתתפה באירוע. "תקיעת השופר מזכירה לי את ניצולי השואה", אמרה פלם אורן. "לפני התקיעה בשופר ישנה שתיקה שתמיד מלווה בחרדה ומתח, זהו הקושי שהיה לניצולים להוציא את הקולות לפני שדיברו ושיתפו את שעבר עליהם. כשמתחילים לתקוע בשופר הרבה פעמים יוצאים ממנו בהתחלה קולות של שברים שנשמעים כמו בכי. העבודה של עמותת 'עמך' עם הניצולים הייתה ללוות ולתמוך בניצולים, לאפשר להם להיפתח, לעבד את החוויות ולהשמיע את הקול שלהם. וכיום, העובדה שניצולים רבים מגיעים ל'עמך' מלאי חיים, מוצאים אוזן קשבת ויכולים גם לבטא את עצמם בקול גדול – זו התקיעה. לנו ב'עמך' יש זכות ללוות אותם בביצוע התקיעה הגדולה הזאת, תקיעת הניצחון".