איך מתמודדים ביומיום עם ילדים היפראקטיביים?

אנו הורים לשני בנים היפראקטיביים "טהורים". רצינו לקבל עצות  לשיפור מערכת היחסים בינינו לבין ילדינו בשגרה, מעבר לטיפולים השונים הניתנים להם.

החיים היומיומיים עם ילד היפראקטיבי הם מרתון רגשי מייגע להורים, המהווה אתגר גדול במיוחד ומחייב מעורבות כפולה ומכופלת. להשגיח, לפקח, ללמד, להעניש, לבלום, להגן ולטפח ובעיקר לאהוב.

כדי לפלס דרך במבוכים הרבים שהלקות מזמנת, מומלץ להיות מרוכזים בעקרונות העשויים להועיל:

• קביעת סדר עדיפויות – הרים לילדים היפראקטיביים מאבדים זמנם וכוחותיהם על קרבות מיותרים ופעוטי חשיבות ובכך מתעמתים עם הילד לאורך כל היום .הורים חייבים להחליט מה חשוב להם ביותר בחינוך ילדיהם וביחסים עמם ועל כך לעמוד באופן ברור.
• לפעול ולא להיות מופעל- להורים האחריות והיוזמה לשנות התנהגות לא רצויה של הילד בתכנון, באופן שקול ומודע ולא בתגובה מתוך דחף וכעס. על ההורים לשדר סמכות ולא להיות פרטנר במידה והילד מנסה  לגרור אותם לזירת הקרב שלו, הגורמת ליחסים מתוחים ושליליים.
• כל משא ומתן לגבי מטלות הבית וכד' חייב להתבצע בכבוד דו צדדי, כך שגם ההורים וגם הילדים ייצאו נשכרים. יש להבין את הקושי של הילד ולא להתרכז רק במה שההורים חפצים בו.
• לשאוף להבין ואז להיות מובן – אם ההורים כנים, אדיבים, מקיימים הבטחות, נמנעים מיחס מזלזל, מתגובות מוגזמות, מאיומים ומביקורות, הם מגדילים את המאזן החיובי עם ילדם ההיפראקטיבי ואז, ברגעים בהם חשוב להם שהילד ישמע להם ויהיה לצידם, סביר להניח שיזכו לשיתוף פעולה מצדו.

קרן אהרון היא מאבחנת דידקטית, מרצה בחינוך מיוחד ובפסיכולוגיה התפתחותית