באלול הזה, אל תשאירי אף יהודי אחד - להמשיך לחפש. קחי אותו בלבך, בתפילותייך

פוסט מיוחד מאוד שכתבה בחורה בשם מיכל ל' (פרטיה המלאים שמורים במערכת) - טלטל אותי באחת, וגרם לי להבין כמה הודיה צריכה להיות בנו על הזכות המופלאה להיות יהודים שזכו לגלות את הבורא יתברך בחייהם, ולהיות איתו בקשר בורא-נברא במהלך כל השנה, ולא רק באלול. 

יש אנשים שלא זכו לזה. 

אנשים שקמים בבוקר וכל מה שיש להם בראש זה איך להשיג עוד כסף ועוד רכוש. איך לנסוע לעוד חופשה בחו"ל, ואיך לקנות עוד בגד מנקר עיניים. תשובה? תפילה? צדקה? את זה שיעשו הדתיים, ושיבושם להם. לקום בחצות לילה רק כדי לבוא לבית הכנסת בסליחות? לא, זה לא בשבילי הדברים האלה. שהדתיים יוציאו אותי ידי חובה, הם כבר ימצאו דרך לעשות את זה. 

אבל מה אם הם לא מוצאים דרך, כי אין באמת אחת כזו? מה אם את סוג העבודה הזה רק אתה יכול לעשות עבור עצמך, ורק אתה יכול להוציא אותך ידי חובת היום?

"אתמול ראיתי אותם", כותבת מיכל בתחילת הפוסט שלה. עברתי ברחוב יפו בדרכי לסליחות בכותל, ולא יכולתי שלא לבכות כשראיתי את כל אותן נשמות אומללות הרחוקות כל כך, מתגעגעות כל כך, ואפילו לא יודעות למה הן מתגעגעות...לא צריכה לספר לכם איך נראה הרחוב בחצות הלילה. המשכתי לצעוד במהירות, כשבליבי כאב אמיתי ובעיני דמעות, ואז חשבתי לעצמי - את זכית. זכית בזכות גמורה להיוולד לתוך המציאות הזו של חיי תורה וקרבת אלוקים אמיתית. את חיה ומרגישה את קרבת ה'. אבל אלה? אלה לא זכו, גם אם הבתים שנולדו בהם נראים כמו בתים של קרבת ה', הם לא זכו באמת להרגיש אותה.

"את הולכת עכשיו לסליחות, להתקרב אליו, להיטהר. את בעוד שבוע תעמדי בבית הכנסת בתחושה מרוממת ותבקשי עם כולם "גלה כבוד מלכותך עלינו...והופע והינשא...לעיני כל חי". תתפללי על גילוי שכינה, על המלכת ה', על מציאות אלוקית שלמה. והם? הם יסתובבו. יחפשו את עצמם ואת ליבם. 

ואז חשבתי עליו, על בורא עולם. לא הרבה יהודים יש בעולם, ומתוכם כל כך מעט שמכירים בו, שמבקשים על התגלות מלכותו. שממלכים אותו!

יש צער שכינה גדול מזה? אני לא יכולה להתעלם! אם כל אותם ילדים שלו לא מכירים בו, לא ממליכים אותו, רחוקים ממנו כל כך - הכוח שלי כפול ומכופל! עלי לבקש ולהתפלל לפחות כמו עוד אחד, אם לא יותר!", כותבת מיכל ומעיפה אותי עם המשפט הכל כך עוצמתי הזה, לגבהים שלא הכרתי מעודי. 

"כשאתם זועקים 'יהה שמי רבא מבורך לעולם ולעולמי עולמיא' - תצעקו גם את הצעקה שלו"

כמה אהבת ה' יש בו במשפט הכל כך קצר הזה, כמה כף זכות וכמה שמחה על עצם היותנו יהודים. על עצם הזכות שנפלה בחלקנו להתפלל בשביל האחר, לבקש גם עליו, שהוא גם יזכה, שהוא גם ירגיש מעט מהמתוק מתוק הזה של חודש הרחמים והסליחות, שהוא גם ירגיש את הרצון לשוב בתשובה, הרצון למצוא את הקב"ה ולתקן את מעשיו הרעים. 

כמה דעת דקדושה אוצרות בתוכן המילים 'להתפלל לפחות כמו עוד אחד, אם לא יותר'. תתארו לעצמכם את העוצמה של תפילה כזו, שיש בה 'רק עוד אחד' שזכה לגילוי דעת דקדושה, רק עוד אחד שהבין את מה שכולנו מבינים לבסוף - שאין עוד מלבדו, ואיזה כיף זה להיות חלק ממנו. איזו זכות זו לצעוד במעלה הדרך שמובילה אליו, גם אם לצדה יש לא מעט מדרונות של ניסיונות. ואיזו זכות ענקית זו להיות זו שחושבת על מי שעוד לא זכה, על מי שעוד לא בכיוון...

"כתבתי את הפוסט הזה כדי לקרוא לכם ולי ולכל מי שאהבת הבורא בליבו. לכל מי שהמלכת ה' חשובה לו: קחו בליבכם עוד יהודי אחד שרחוק מאבא, שלא נמצא איתנו שם, שלא זכה להתרוממות של ימי הרחמים והסליחות", ממשיכה מיכל וכותבת. "ובשעת התפילה, התפללו גם בשבילו, היו לפיו, בטאו אתם את רצונה של נשמתו, שהוא כנראה אפילו לא מודע לה... כשאתם זועקים 'יהה שמי רבא מבורך לעולם ולעולמי עולמיא' תצעקו גם את הצעקה שלו, של הנשמה שלו, שרק רוצה את ייחוד מלכותו בעולם. ואז יתרחש מה שנאמר '...וישמעו רחוקים ויבואו, ויתנו לך כתר מלוכה'".

***

הפוסט הזה אמור להרעיד כל נים ונים בנפשנו. הוא אמור להוציא אותנו מהשאננות הטבעית שאנחנו נופלים אליה בשאר ימות השנה, כשאנחנו כל כך מרוכזים בתפילות שלנו - על עצמנו. כי מתי בפעם האחרונה השארת את הכאב שלך מהשידוכים העקרים בצד, והתפללת שעוד בית יקום בישראל למרות שהוא לא הבית שלך? מתי בפעם האחרונה צעקת מתוך גרונה של רווקה אחרת שחווה דברים קשים ממה שאת עברת - כמו ביטול חתונה למשל? מתי בפעם האחרונה הרמת את העיניים שלך ממילות התפילה השגורות בפיך על הישועה שאת זקוקה לה, רק כדי לשאת תפילה לגמרי ייחודית במילים שלך עבור רווקה אחרת? 

מתי בפעם האחרונה נכנסת לנעליה של מי שאין לה באמת - על מי שמחפשת זיווג בעולם החילוני למשל, מבלי לדעת שמה שהנשמה שלה מתגעגעת אליו הוא חיבור מסוג אחר לגמרי שמתחיל ראשית בתוך נפשה עמוק פנימה? וגם היא תמצא לבסוף - מה היא תמצא כשזה בלי ברכת הקב"ה? מה מוצאים רבבות אנשים שמקימים בתים בכל יום, אם אין להם את הקב"ה בלבם, בתפילתם, באהבתם?

אז גם אני קוראת לכם דרך מילותיה של מיכל היקרה, ובהשארתה מבקשת: באלול הזה, אל תשאירו אף יהודי אחד להמשיך לחפש. מצאו בשבילו את מה שהוא עורג כל כך למצוא, את מה שהוא מתפלל עליו גם מבלי לדעת שעל כך הוא מתפלל. באלול הזה אמרו תודה לקב"ה בשם כל אותם יהודים שלא מצאו בהם את המנוע של כל יהודי - ההודיה. הודו אתם במקומם על כל מה שיש ואין לכם. הגידו תודה פשוטה, פרושה, מחבקת ועוטפת - שמכניסה אל תוכה את הרעים והטובים, והופכת את כולם למקשה אחת בבחינת 'עוד מעט ואין רשע, התבוננת על מקומו - ואיננו'. 

ליצירת קשר עם הכותבת אפשר לפנות במייל shira@htv.co.il