שירה כהן בטור מסכם שנה לרווקות: העיקר לדעת ליהנות מ'החמוצים' שבצנצנת שלנו

שוב אלול מתדפק על פתחנו. 

החיפוש עוד לא נגמר במציאה, אבל אני (מ)מציאה את עצמי בכל אלול מחדש - אוספת את השברים כדי להזכיר לעצמי שיש השם בעולם, והוא מנהל כאן את הכל. הוא הוא זה שהחליט שעוד לא, הוא הוא זה ששם אותי על מצב של HOLD. 

עדיין בהמתנה.

אבל רגע, מה מחזיק אותי כאן בהמתנה הזו בינתיים? 

המתנה!

הידיעה שיש מתנה, יש שי בסוף הדרך, עטיפה עם סרט סגול בדיוק כמו שאני אוהבת, בדיוק כמו שהאמנתי שאקבל. 

בטור הזה אני מבקשת יחד איתכם קוראיי הנאמנים - לסכם שנה מתוך חשיבה קצת שונה. 

בטורים החולפים שלי על רווקות, למדתי ביחד איתכם כל כך הרבה על עצמי, על מה שאני רוצה וצריכה, על מה שאני יכולה ולא יכולה, על מה שיש לי הכוח לעשות גם עכשיו בתוך ההתבוססות בציפייה האינסופית שמשהו יקרה. 

היו קוראים שהטוקבקים שלהם על הטורים שלי - העתיקו באחת את נשימתי, וגרמו לי לרצות להיות 'ממתינה' טובה ומנומסת יותר. בעקבות הטוקבקים האלה, מצאתי את עצמי 'מתיישרת' בתור, מיישרת קו עם אלו שלפניי, לא מתמרמרת על כך שהתור ארוך כל כך ומתי כבר יגיע תורי. איתכם למדתי את השיעורים הטובים ביותר, אלו שאף שידוך - קשה ככל שיהיה, לא הצליח ללמד אותי. 

כדי לזכות לטוב הזה עלינו ללמוד לשיר מתוך הכאב, מתוך הבדידות והחוסר

בהתחלה חשבתי שאני מושלמת, ושאני צריכה לקבל מושלם. לאט לאט, עם השנים והניסיונות - הבנתי שאני לא, ושאין דבר כזה מושלם. מה שיש זה היכולת להשלים - וכשאני לומדת להשלים עם החסרונות שלי, שבי, אני גם מקבלת כלים להשלים עם החסרונות של אנשים אחרים לרבות בן זוגי. אין דבר  כזה מושלם, אבל יש דבר כזה מישהו שהשלימו לו את החסר שלו (פעולה חיצונית הביאה להשלמת החסר, ואני מפרשת אותה כסיעתא דשמייא נטו).

אני רואה בכל דבר - סימן, מסר מהקב"ה. ומשום כך, כשחיפשתי כעת את הטורים שלי דרך גוגל והגעתי ל-5151 תוצאות, זה היכה בי מיד וידעתי שאני חייבת להעלות את הרהוריי על הדף. 

515 הוא מניין שמי בגימטריה. שירה. 

מהו האחד הנוסף אם כן, ואיך זה קשור למה שתכננתי לכתוב לכם עכשיו? איך זה קשור לסיכום שנה מתוך פרספקטיבה של רווקה שטרם נושעה? זה קשור! 

האחד הנוסף הוא הקב"ה והאהבה ששניהם אחד בגימטריה. 

מי שמוציאה טוב מהפה שלה זוכה להתגלות הקב"ה בחייה

האהבה שאני כל כך רוצה לקבל נמצאת במה שהקב"ה נותן לי בכל רגע ורגע, לי ולכם. אנחנו לא לבד ב'סרט' הזה - יש כאן השם, והוא גדול, והוא אבא אוהב, ויש לו הכל לתת לנו, והוא רוצה לתת לנו הכי טוב שיש - אבל... לטוב הזה יש מחיר. 

מהו המחיר? 515 שהם בגימטרייה שירה. 

כדי לזכות לטוב הזה עלינו ללמוד לשיר מתוך הכאב, מתוך הבדידות והחוסר, מתוך הרצון לבכות על מר גורלנו. 

כדי לזכות לאחד שלך, לאהבה שלך שמחכה אי שם שתקטפי אותה - את צריכה לצאת מהעצבות, מהאין, מהחיסרון, אפילו שבפועל עוד לא יצאת, ולהתחיל לדבר את האמונה שלך בבחינת 'האמנתי כי אדבר'. מי שמדברת טוב, היא מאמינה. מי שמוציאה טוב מהפה שלה, זוכה לאמונה בדרגה קצת יותר גבוהה מאחרים שלא מדברים את הטוב הזה החוצה. מי שמוציאה טוב מהפה שלה זוכה להתגלות הקב"ה בחייה, זוכה להרגיש אהובה לפני המקום. היש אהבה גדולה יותר מזו?

כדי לזכות לשיר את עצמך, את עצמאותך, את עצומתך - את חייבת חייבת לצאת מהגבולות שאת עצמך הצבת, בחושבך שכך נכון להתנהג, שזה מה שיביא לך את הישועה שלך. את חייבת חייבת לבחור לפקוח עיניים ולהתהלך בעולם הזה כמי שרואה הכל בבירור, ואין לה שאלות כלפי שמיא. את חייבת להאיר את האור הפנימי שלך, גם עוד הרבה לפני שמצאת אותו, עוד הרבה לפני שזכית להתהלך עם האבוקה הזו שלך ולהאיר את העולם של מישהו אחר איתה. כדי לזכות לשיר את השיר הייחודי שלך בעולם, השיר שיכניס אותך אל הארץ המובטחת כמו משה בשעתו - את חייבת לשים את עצמך בנעליים של משה שהתפלל 515 תפילות.

מהו העיקר? לדעת ליהנות מהחמוצים שבצנצנת שלנו, גם מבלי לעוות פנים

הוא לא זכה להיכנס לארץ, למרות שמניין תפילותיו הגיע למילה 'ואתחנן'. הוא התחנן, במה אני שונה בתחינה שלי ממנו? מדוע שאני אזכה אם משה רבנו לא זכה?

אלא שכאן זועק אליי סוד ענק מבין המילים: משה רבנו. בגלל שהוא משה - הוא זכה להיות רבנו. מה זה משה? זה מושה. משה משה ומשך את כל המילים האפשריות אל התפילות שלו, ולא התייאש מהתפילה ומהתחנונים, כי הוא ידע שלהתפלל צריכים גם אם הקב"ה יגיד 'לא' לתפילות. 

משה רבנו לא התעסק עם תוצאות וחישובי חשבונות. הוא התפלל כי צריך להתפלל, הוא התפלל כי התפילה היא החוט המקשר בינו לבין הקב"ה - ובלעדיה, אין כלום. אין קשר של תקשורת, יש קשר של תסבוכת. של פלונטר בלתי פתור. 

התפילה עוזרת לנו להגיע למודעות שבלי הבורא יתברך, בלי עזרתו, בלי השגחתו ורצונו - שום דבר לא באמת יכול להיבנות בצורה טובה. ההבדל בינינו לבין משה והלימוד שאנחנו צריכות להפיק לשנה החדשה מ'רבנו' - הוא שמשה לא סתם זכה להיות רבנו. מנהיג של עם שלם. משה (ששמו מעיד על מציאת השם על כל הקורות אותו, כי משה בהיפוך אותיות זה השם) מלמד אותי שיש תפילה מסוג אחר בעולם. תפילה שלא נועדה לסמן וי על עוד מטלה שמולאה, תפילה שלא נועדה למשות עוד איזו ישועה עבורי. 

התפילה הזו היא היכולת להבין ולקבל את זה שיש אפשרות שלא ניענה בחיוב, וזה בסדר גמור. כי אנחנו לא מתפללות רק בשביל מילוי חסכים ורק בשביל שהקב"ה יגיד 'אמן' לכל בקשה שלנו. התפילה הזו היא היכולת להבין ולקבל שיש היגיון אחר מההיגיון שלי, שפועל כאן בעולם. יש השם בתוך השם שלי, יש מציאות נוספת, אחד נוסף, מלבד ה-515 שאני רואה. 

התפילה הזו היא היכולת להבין ולקבל שיש מציאות של תהליך בחיינו - שלא הכל צריך להיות חת-ושתיים. בתהליך הזה נובט הזרע שלנו באדמה, מקבל חומרים החיוניים להתפתחותו השלימה (והמשלימה לאחרים). בתהליך הזה שלנו יש לנו דברים ללמוד ולהשיג, יש לנו דרך לעשות, יש לנו תובנות להפיק. וזה בסדר גמור שלא הכל ניתן לנו במהירות. כך בדיוק צריך להיות, ואין סיבה להחמיץ פנים - כי אז מחמיצים את העיקר. 

מהו העיקר? לדעת ליהנות מהחמוצים שבצנצנת שלנו, גם מבלי לעוות פנים. 

האין - הוא עוד מלבדו. הוא חלק נוסף שניתן לנו כדי להתמודד בתוך ה'לבדו'

באלול אני תמיד הופכת לברייה חדשה - אבל הטור הזה, שנכתב כמעט בלי מאמץ, ברור לי שניתן לכם במתנה כדי שתהפכו את קערת החמוצים שלכם על פיה, ותנסו להפיק ממנה טעם קצת אחר, קצת יותר טעים. הדרך שלנו לא קלה, זה נכון. פעמים היא אפילו קשה - בואו נגיד את האמת... אבל רגע, יש השם כאן בעולם, והוא זה שהחליט וקבע שטוב עבורנו להיות לבד. 

למה טוב? כי אם לא טוב היות האדם לבדו ובכל זאת אנחנו לבד - זה סימן שזה רצון השם, וזה הכי טוב עבורנו כרגע. למה? לא יודעת, וזה לא מעניין אותי. מה שאני יודעת זה שיש השם בעולם, ואין עוד מלבדו. 

האין - הוא עוד מלבדו. הוא חלק נוסף שניתן לנו כדי להתמודד בתוך ה'לבדו'. הוא מם. מה זה מם? כמי שעורכת את מקבצי ההומור בהידברות, חזקה עליי שאדע הומור מהו: כנראה שבחלק הזה שנוסף על הבדידות שלנו יש סוג מסוים של הומור שאנחנו צריכים להפיק. כן, זה לא בשמיים להפוך את הכאב לצחוק, ולצחוק על מה שעובר עלינו. 

לצחוק ולחייך ולשמוח ולתת תודה למי שהחליט ככה - ומעל לכל, לא לאבד את האמונה בו. לא לאבד את התקווה והאמונה שמי שיודע 'לקלקל' יודע גם 'לתקן'. 

אם זו את שקלקלת את מעשייך - אז תשובי בתשובה ותתקני, כי את יכולה לשוב בכל רגע נתון מכל מדרגה שהיא - תהא זו המדרגה הכי נמוכה שיש. 

ואם זה הקב"ה ש'קלקל' (ומחילה מכבודו שאני משתמשת במילים הללו, אבל רק כך אוכל לגרום לך להבין את המסר שלי) את המציאות שלך, שחיסר אותה בבחינת 'ותחסרהו מעט מאלוקים' - אז תדעי ש(רק) בכוחו לתקן אותה ו'כבוד והדר תעטרהו'. 

ליצירת קשר עם הכותבת אפשר לפנות במייל shira@htv.co.il