האם לאמא יש ממלאת מקום?

כשעובדת מרגישה שהערך שהיא נותנת רב כל כך היא אפילו תיגש לבקש העלאה במשכורת, כל שנה היא רוכשת עוד ניסיון ומקצועיות,  האינפלציה יורדת... וממילא ההעלאה מתבקשת, (צריך רק לבקש...)

האומנם? האם את באמת כל כך טובה, ואין לך ממלאת מקום? אין עוד משהי מוצלחת ובעלת כישורים שתוכל ללמוד את רזי החברה? לא שאני רוצה לערער לך את הביטחון העצמי או את הביטחון הכלכלי חלילה, אבל, באמת, הבוס לא יוכל לחפש עובדת אחרת שתוכל להרים את החברה ולהביא לו רווחים נאים?

שמעתי מאדם שרבו ביקש ממנו למלא תפקיד מסוים, והתלמיד השיב שאינו יכול כי הוא עובד במוסד לימודי לנערים מתקשים, יש לו שם תפקיד מרכזי והוא לא יכול לעזוב, איך יסתדרו בלעדיו?

אותו הרב אמר לו "בוא איתי" והלך איתו לבית הקברות. ההוא נבוך ולא הבין מה משמעות הדבר, עד שהרב אמר: ”פה טמונים כל אלה שחשבו שלא יסתדרו בלעדיהם". וכדרך שאנשים נוהגים לומר:"לכל אחד יש ממלא מקום"

ושוב עולה השאלה: האומנם? לכל אחד יש ממלא מקום?

כשאת נעדרת מהבית לצורך שמחה, לצורך רפואי, לצורך חופשה, מתעכבת בעבודה, את דואגת לסידור לכולם, דואגת לעניינים הטכניים, מעדכנת את מי שצריך, משאירה בגדים, אוכל, פתקים הוראות, כסף, כרטיסי "קופת חולים", ומתפללת שהכל יסתדר ולא יהיו פשלות. למקרה חרום יש נייד שמשמש לבֵרור עניינים בוערים ואפילו לעניינים של מה בכך.

הניתוק בימינו לא מוחלט ואת יכולה לשמוע במחלקת היולדות כבר בשבע בבוקר את שכנתך מעבר לוילון, "אתם מסתדרים? כן המכנסהכחול עם חולצה תכלת? מה? את ראובן צריך לקחת לסבתא" מנסה לעוץ עצה מרחוק לפי הצורך.

אבל בכל זאת, גם שַׁלָּט עובד טוב יותר כשהוא קרוב לבסיס.

את אולי קצת נעלבת שאחד הילדים אומר: "את יכולה להישאר עוד כמה ימים, אנחנו מסתדרים מצוין!", אבל תכל'ס את שמחה ומקווה שהם מתפקדים כרגיל, כל אחד באשר הוא שם.

כשהגיסה/אחות/שכנה שהתנדבו לשמור על אחד או כמה מהילדים מעדכנות שהילדים שלך מנומסים ומחונכים להפליא, את תוהה אם הדברים אכן כך והילדים בכל זאת מתמלאים בטקאט כשהם מתארחים, או שהדברים נאמרים רק כדי להרגיע אותך (לא תוכלי לדעת את האמת אם אין משת"פ בסביבה), ומגדילות לעשות אלה שאומרת: "זו הייתה עזרה בשבילי שהילדים שלך היו אצלי הם העסיקו את הילדים שלי בצורה יוצאת דופן" אדרבה, הלוואי...

הם מסתדרים ויתכן שאפילו נהנים כי הם יודעים שאת, בעזרת ה', חוזרת! את חוזרת אליהם, והם חוזרים אליך. החופשה – קצרה, ההיעדרות – תיכף מסתיימת.

אז יכול להיות שאפשר להסתדר, אבל זה עדיין לא אומר שלכל אחד יש ממלא מקום,

מגיע גם הזמן שהם באמת מסתדרים בלעדיך, עוזבים את הסינר, גדלים "מסתדרים" - ובלעדייך, בשלב זה או אחר זה קורה.

עדיין, מקום של אמא הוא מקום מיוחד ששמור בלב. מקום שהילדים  לא יודעים להעריך מספיק וגם לא לבטא, אבל זכרי: עוד יגיעו ימים שהם כן יוכלו להעריך ולהבין עד כמה המקום הזה יקר.

כי אמא היא לא עניין של מקום ולא עניין של גיל. זהו מקום מיוחד ששמור בלבו של כל ילד, ובמקרה שהילד הוא שלך, אז המקום הזה שמור לך במעמקי ליבו. ולא, לך - אין ממלאת מקום.

פסי דבלינגר עוסקת בהעצמה אימהית.  Pid38a@gmail.com