"פתאום הרגשתי את הנוכחות של השם, וזהו": איך רמה בורשטיין עשתה תשובה?

רמה בורשטיין (51) היא סופרת, תסריטאית ובמאית ישראלית-חרדית. התפרסמה בעקבות סרטה "למלא את החלל" משנת 2012 שזיכה אותה ב-7 פרסי אופיר. סרטה "לעבור את הקיר" זכה בשלושה פרסי אופיר. הסרט עורר הדים רבים ובימים הראשונים להפצתו כבר צפו בו מעל 30,000 איש.

"אני יודעת בוודאות שאין שום אדם, שחוזר בתשובה בלי שהקב"ה מחליט לגביו ושולף בפינצטה, כי אי אפשר לעשות לבד את המהלך הזה", אומרת בורשטיין. "אבל להיות מאמין, שזה משהו שכל העולם מצווה בו, זה תלוי בך. וזה לא קשור לחזרה בתשובה".

ליקטנו עבורכם ציטוטים נבחרים מדבריה של רמה בורשטיין, הבמאית המופלאה שתולה את כל הצלחתה רק בה' יתברך.

"יש אנשים בעולם שהם מחפשים מטבעם. אני חיפשתי ומצאתי"

"יש אנשים בעולם שהם מחפשים מטבעם. זה משהו בילט-אין בנפש שלהם, החיפוש. חיפשתי וחיפשתי, ואז מצאתי משמעות", אמרה בורשטיין בראיון שהעניקה ל'הארץ'. "בתחילת החיפוש, הדת ממש לא היתה אופציה בעיני, אז נמשכתי לבודהיזם ולעוד כל מיני דברים.

"חיפשתי הרבה, שום דבר לא מילא, אבל עם התורה היה רגע כזה שבבת אחת הבנתי את המלאות הזאת. להיות בתורה, שזה מבחינתי קשר עם בורא עולם, זה לוותר על הבדידות הזאת. ואני הייתי מוכנה לשלם את כל המחירים שבעולם כדי לוותר על הבדידות. כל מחיר.

"הייתי בודדה ומוקפת אנשים. אני חושבת שרוב העולם חווה את הבדידות הזו, ואז מגיעה השאלה: האם אתה משלים עם זה?", מספרת בורשטיין על התהליך, "ואני לא טיפוס שמשלים. וכשאתה מוצא, אתה אומר: מה יש לי לחפש במקום אחר? זה העסק. מאז עברו כבר 20 שנה, אין לי שום בדידות.

ביחס למחוייבויות שמציבה התורה, אומרת רמה בנחרצות: "אני מאמינה בקושי. אני לא מאמינה במנוחה", מוסיפה רמה. "זה בלוף אמריקאי שטימטם לנו את החיים".

"פתאום הרגשתי את הנוכחות של השם, וזהו"

"תהליך התשובה שלי היה פלאי. הוא כל כך פלאי, עד שכל דיבור אודותיו נשמע לי מוזר. הוא מוריד אותו בכמה רמות", אמרה בראיון ל'הידברות'.

"האמת היא שכל הזמן חיפשתי משהו. חיפשתי משמעות לחיים האלה. רציתי להבין מה קורה פה. מאיפה הכל התחיל, ולאן כל זה הולך. לדוגמה, אני זוכרת שחשבתי שלא יכול להיות שכל הטיפות שיורדות בגשם לא נוגעות אחת בשנייה, וזה יכול להיות מקרי. וחשבתי לעצמי - אם העולם הזה מגיע עם דף הוראות, אני צריכה ורוצה למצוא אותו. בהתחלה חשבתי שזה דף רוחני כזה, שקובע כי צריך להעלים את החומר ואת הגשמיות. בשלב מסוים אפילו חשבתי שהבודהיזם יתן לי את התשובות. אך כשהגעתי ליהדות, הבנתי שזה הדבר האמיתי, והשאלות שלי התחילו לקבל מענה. לא על כולן קיבלתי, כי זה תהליך ארוך שלא נגמר, אבל התהליך הוא עצם העניין".

בשיחה ל'הארץ', תיארה רמה את הדרך בה נחשפה ליופי ביהדות. "נסעתי עם חברים לפסטיבל סרטים במינכן. זו היתה פעם ראשונה שלי בגרמניה, ומהרגע שהגעתי, חוויתי שם פתאום יהדות שאין לי מאיפה להביא אותה. חזרתי בסוג של דיכאון. לא הבנתי מה עבר עלי. כבר נפער פתח גדול מכדי להמשיך עם החיים כרגיל.

"ואז חברה שלי שהיתה בתשובה הזמינה אותי לארוחת שבת אצל משפחה חרדית. לא ראיתי שום אור כשהגעתי לשם, אבל היה שם ילד בן שש, שבמשך סעודה של שעתיים וחצי קפץ על הספה, בזמן שאבא שלו שואל אותו שאלות על פרשת השבוע. הסתכלתי על הילד הזה ואמרתי, זה חיות מטורפת. ואז הוא גם התחיל לשיר והיה לו קול מדהים.

"החברה שלי נתנה לי חוברת, אמרה 'תקראי'. אני מאוד לא אוהבת לספר את זה, כי זה לא עובר במילים. אבל למחרת בבוקר קמתי, הדלקתי סיגריה, קפה של בוקר, התחלתי לקרוא, ובבת אחת ירדה עלי התובנה. כל הזמן אני רואה את העולם בנוי ממלא נקודות, כל החיים שאלתי מהן הנקודות השחורות האלה שממלאות לי את האוויר. ופתאום, בזמן שאני קוראת, אני פשוט מבינה שזה הנוכחות של השם. וזה כל מה שהייתי צריכה כדי להבין שהנה. הגעתי. באותו שבוע הלכתי לשיעור של האיש הזה, שכתב את החוברת. וזהו. שבת אחרי זה כבר שמרתי. כבר לא היה לאן ללכת מבחינתי.

"אני בן אדם טוטאלי. גם התשובה שלי היתה במהירות האור", הוסיפה רמה. "שבת אחת הייתי חילונית, שבת אחרי זה הייתי דתייה, ובאמצע היה שבוע שלא היו לי בו יותר מדי דיונים.

בראיון אחר, ציינה כי "היו לי רגעים בתוך התשובה, שאמרתי לעצמי, יכולת לקחת את זה יותר לאט. אבל זה לשקר לעצמי, כי אין לי מציאויות כאלה בכל מקרה. אני לא בן אדם כזה".

"אם יש הצלחה - זה רק בגלל שאני נותנת לקב"ה להיות שותף"

"אני חייבת לומר שאני חרדית. ממש חרדית. מאוד חרדה לדבר ה'. בהפקת הסרט - לא הייתי יוצאת בלי גב הלכתי גדול. אני מעדיפה לא להגיד את שם הרב שמכוון אותנו, כי הוא לא מעוניין שידעו במי מדובר, אבל בכל צעד וצעד הוא מעורב", אמרה ל'ידיעות'.

"המסר של הסרט הוא שהמרכז של התנועה שלנו בעולם הזה נע בין ייאוש לתקווה, והסרט מעביר את החוויה הזאת, ואת זה שהטוב ינצח ושהרע יפסיד. רבי נחמן אומר שאין ייאוש בעולם כלל. וגם אם זה נראה כמו ייאוש - אין ייאוש. וזה המסע שלנו בעולם הזה - להתגבר על הניסיונות האלו".

בשיחה שהעניקה ל'ידיעות', סיפרה השחקנית הראשית בסרט את העבודה עם רמה. "עם רמה הכל ברוגע", אמרה ונתנה דוגמה לכך. "נסענו לאומן לצלם סצינה אחת, קור מקפיא, והמצלמה לא עובדת. לא משנה מה עושים, המצלמה לא עובדת. אנשי הצוות, אנשים חילונים לחלוטין כולם מלבד רמה, נכנסים לקבר של רבי נחמן ומתפללים שהמצלמה תעבוד. לא עובדת. והאירוע הזה עובר רגוע לחלוטין. רמה לא צועקת, לא נכנסת ללחץ. היא אומרת לכולם: 'להכל יש סיבה'. וניצלנו את הזמן הזה לגיבוש, וחזרנו לאומן מאוחר יותר לצלם את הסצינה".

בראיון ל'ליבא', סיפרה רמה כי פעם שאלה מישהי "איך אני יודעת אם אני יוצרת בעולמו של הקב"ה או בעולמי הצר?", זה הרי יכול להיראות אותו דבר. אני יושבת וכותבת, אבל מי מביננו כותב? ואז היא אמרה לי משהו מאד יפה: "אם זה היינו הך בעיניך אם את נכשלת או מצליחה, את בעולמו של הקב"ה, אבל אם את בדיכאון מחץ כשאת נכשלת, או באורות מטורפים כשאת מצליחה, את בעולמך הצר".

רמה הוסיפה והרחיבה את הנקודה הזו. "אני הולכת לדבר ממש מתוך הלב שלי, לומר דיבור שהוא לא כל כך קל לי. יש אנשים, שמרחיקים לכת ואומרים לי שאני גאון. תדעו לכם, שאני לא גאון בכלל, אין לי השכל הזה שמייחסים לעבודה שלי, ואם יש הצלחה, זה רק בגלל שאני נותנת לקב"ה להיות שותף. מה שאני אומרת לכם זה אמיתי. היה יכול להיות הרבה יותר כיף להתהדר בנוצות של גאונות, כי אני בחסך, אף פעם לא אמרו לי את זה, אבל אני פשוט יודעת את זה, ומציעה לכם למצוא איזושהי קומבינה, בה אתם משלבים את הקב"ה, שהוא המלך של היצירה, בתוך העבודה שלכם, כי אז זה באמת נהיה מעניין", אמרה ל'ליבא'.

"אני חרדית", משיבה רמה לשאלת המראיינת ב'הארץ'. "אין בי תא שרוצה לעבור על משהו שהשם ציווה לא לעבור. הריגוש היחידי שיש באמת בעולם שלי זה הקשר עם השם. כמובן שיש לי משפחה, וכישרונות, ועוד דברים, אבל הכל מושאל ממנו. הכל מרגיש שאול ולא שייך לי. אני נשענת על ה' בכל נשימה ונשימה, כי הוא הדבר היחיד האין סופי. אני כל הזמן בעבודה של אין עוד מלבדו".