בכל יום שעבר הרגשתי שאני הולכת – אך עדיין נשארת במקום

לפרקים הקודמים בסדרה, לחצו כאן

מה עושים בתקופה ארוכה כל כך של ייאוש ותסכול? כיצד מעודדים אדם בסיטואציה כזאת?

זה לא תסכול על חוסר הצלחה בדבר גשמי או הפסד בתחרות, זה תסכול על מי שאני ועל מהותי, ללא קשר ליכולותי. הקושי בלחיות חיים כדתייה – אך כלא יהודיה, זה מצד אחד לקיים את ההלכה מאהבה, ומצד שני לעשות אותה בכאב.

במקרה שלי, לא יודעת איך נשארו בי כוחות לצפות ולחכות לקורס שעתיד להיפתח. הציפייה שנגנזה כל פעם מחדש ריסקה אותי שוב ושוב... לשמוע שלא יהיה בקרוב קורס שיפתח – כאב לי מאד.

לא הצלחתי לראות את עצמי מחכה עוד חצי שנה בשביל שיתחיל קורס גיור חדש, אין לי הכוחות לחכות כל כך הרבה זמן. לחכות לפחות חצי שנה עד שהקורס יתחיל, ואז לעבור את הקורס במשך עוד 10-12 חודשים ורק בסופו לעמוד בבית דיון לגיור – היה פשוט מחזה אימים עבורי. רציתי להיות יהודייה עכשיו, לא היתה בי סבלנות להמתין שנה וחצי עד שאוכל לחיות את חיי כיהודייה אמיתית. הכעס, התסכול והמתח נבעו מכך שלא הייתי מסוגלת להעביר עוד יום במצבי הנוכחי. הייתי דתיה בכל רנ"ב איברי, ורק רציתי לרצות את המקום.

בכל יום התחננתי ובכיתי בתפילה ובמחשבה על המצב בו אני נמצאת. ביקשתי מה' שיעזור לי כדי שאני אהיה יהודייה אמיתית ואחיה חיים דתיים אמיתיים.

במצבי הנוכחי יכלתי רק להתפלל, וזה מה שעשיתי, כי החיים המשיכו לרוץ ושגרת החיים גם היא.

לאחר שביצעתי את ההחלטה הגדולה, להפסיק את התואר בהנדסה, נשארתי ללא מקצוע עתידי לעסוק בו. ידעתי שההנדסה היא לא המקצוע בו ארצה לעסוק בו, לא מבחינת ההגשמה העצמית של מהותי ויכולותי ולא מבחינת העתיד המשפחתי אותו אני רוצה לבנות לעצמי באורח החיים הדתי בו אני בוחרת.

אולי לא ידעתי מהו המקצוע הספציפי בו ארצה לעסוק, אבל כן ידעתי מהו התחום אותו אני אוהבת. אני אדם שאוהב מאד להתנדב, לסייע ולשמח אחרים. אני נהנית לתת מעצמי, והיכן שאני יכולה לעזור ולתת – אשמח מאד, אך לא באמת ידעתי כיצד זה יסייע לי להגיע אל המקצוע אותו אני רוצה לבחור.

חיפשתי וחקרתי אחר תארים שונים למקצועות שונים, קראתי וחיפשתי את התואר שיתאים הפעם למי שאני ולעתיד אותו אני רוצה ליצור לעצמי, תואר שיצליח לגרום לי להגשים את יכולותי ורצונותי, ומצד שני תואר שלא יתנגש עם דרך החיים בעבודת ה' אותה אני רוצה לחיות עם המשפחה שאקים.

במהלך החיפוש נוצרו לי כמה לבטים לגבי מקצועות שונים. לא ידעתי מה אני רוצה באמת, לא הצלחתי להכריע לבד. גם לזה התפללתי – התפללתי שה' ינחה אותי לעשות את ההחלטות הנכונות ולבחור בתואר המתאים לי. בתקופה של המון התלבטויות וחוסר הכרעה החלטתי לבקש את עזרת ארגון "ענפים" ברב שיוכל לעזור לי בנושא הלימודים. חיפשתי רב שיוכל לייעץ לי ובע"ה לגרום לי להחליט לבחור בדבר הנכון. איש הקשר בענפים הציע לי את הרב אליהו עמר – רב גדול בעל דעת תורה. הרב אליהו עמר הוא מרצה בכיר בהידברות, שמעביר הרצאות בתחומים רבים וגם שיעורים יומיים. איש הקשר בענפים אמר לי שהרב אליהו עמר הוא אופציה מאוד טובה עבור המקרה שלי. את הרב אליהו עמר הכרתי עד אז מהשיעורים וההרצאות מהידברות ומיוטיוב, נהניתי מאד לצפות בהרצאות שלו והן בהחלט ריתקו אותי מאוד. אבל עכשיו לדבר עם הרב אליהו עמר? המעמד היה מלחיץ מאד עבורי. איש הקשר בענפים נתן לי את המספר של הרב ואמר לי ליצור איתו קשר.

למחרת בערב טלפנתי אל הרב, הצגתי בפניו את הבעיה והדילמה בה אני נמצאת וביקשתי את עזרתו.

הרב נענה לבקשתי והתעניין לשמוע מה התחומים שחשבתי עליהם כאופציה, וגם שאל למה אני מתחברת בכל מקצוע. לבסוף הסקנו מסקנות לגבי נתח שוק העבודה, ביקוש וכמובן, במה חשקה נפשי ואיפה אני אהיה הכי מאושרת. בסיום השיחה, לאחר שהרב עזר לי להחליט לאיזה תואר עלי להירשם, הוא בירך אותי להצלחה ושכל מעשי במקצוע זה יהיו לשם גמילות חסדים.

בכל יום שעבר הרגשתי שאני הולכת – אך עדיין נשארת במקום. אני לא מצליחה להתגייר ואין למי לפנות כדי לטפל בבעיה. הימים שלי התחילו להתמלא בעצבות, ואני לא ידעתי כיצד לצאת מזה. בכל יום הייתי אומרת לעצמי "כל מה שקורה בחיים זה מאיתו יתברך, ואם הוא בחר עבורי את הניסיון הקשה הזה – איתו אני צריכה להתמודד. אז כנראה שזה הכי טוב בשבילי". לבסוף, בנקודת מבט עתידית, בהחלט ראיתי מהי הטובה שצמחה לי מכך.

לאחר זמן ממושך במצב בו אני נמצאת החלטתי להפסיק להיות שאננה ולנסות שוב להתקשר לשאול לגבי מועד פתיחת הקורס. הפעם, במקום אותה בחורה שהייתי רגילה לדבר איתה – ענו לי מההנהלה. רציתי לדעת למה לא מתחיל קורס, למה אין באפשרותם לפתוח אחד עכשיו ולמה זה מתעכב כל כך? הייתי נסערת מאד, שכן כל אותם חודשים של המתנה וציפייה נשפכו לתוך השיחה, אך למרות הכל, בצד השני של הקו ענו לי שזהו המצב, אי אפשר לפתוח וגם לא יפתח קורס נוסף בשלושת החודשים הקרובים.

כבר לא יכלתי לשמוע את התשובה. משהו בתוכי בער והתעקש מתוך האמת הפנימית שלי ברצון לפתוח קורס, וזאת למרות התשובות של ההנהלה. החלטתי בצעד אסרטיבי לבקש את הרב של הקורס, שאולי בעזרתו אוכל למצוא פתרון למצבי. באמת הרגשתי שכבר סבלתי, לא יכולתי למשוך עוד רגע במצבי הנוכחי, בכיתי כל כך הרבה והרגשתי שכל הכוחות שמחזיקים אותי כבר אוזלים ממני.

ההנהלה נענתה לבקשתי ונתנה לי את המספר. הייתי בהלם מהתשובה החיובית אותה קיבלתי, כי הרגשתי עד אותו זמן שפשוט אף דבר לא הולך לי בענייני הגיור.

עכשיו שכבר היו לי המספר וההזדמנות, נבהלתי לרגע. מה אני אגיד לו? איך אגיד לו את כל מה שעובר עלי והאם הוא יצליח להבין אותי? אולי הוא לא יבין מאיפה אני נופלת עליו עכשיו, ויראה אותי בצורה מוזרה. לא ידעתי כיצד לבקש ממנו שיעזור לי.

לא ידעתי איך לשאול, והאם לבקש שיפתח קורס במיוחד בשבילי? או לבקש שיקצרו לי את זמן הגיור? או רק לבקש להיות סוף סוף יהודייה מבלי לעבור יותר ייסורים בדרך?

הרגשתי היחידה שנפלה בין הכיסאות, אחת שמקרה כמו שלה לא קיים לעוד אדם ביקום.

בשיחה הבושה עטפה אותי. חששתי שגם אם אשפוך את ליבי זה לא באמת ישנה משהו, כי סה"כ עבורו אולי אני עוד אדם רגיל שרוצה להתגייר. הייתי נבוכה כשסיפרתי לו שאני דתיה, דתיה אמיתית שחייה אורח חיים דתי ומלא, שומרת תורה ומצוות, אך עם כל זאת – לא יהודייה.

כבר בתחילת השיחה הסרטתי בראשי את התנהלות השיחה – שהרב שמח לשמוע שממש חשוב לי להיות יהודייה, וכל הכבוד לי על המאמצים הרבים למרות כל המכשולים בדרך, על הידע והבקיאות בהלכות, אך בשלב זה אין מה לעשות בנידון ושאני אצטרך לחכות כמו כל אחד אחר לקורס הבא שיפתח…

אך ברגעים האחרונים שבהם אוזלים כוחותי, ואיני מסוגלת לקבל עוד את המצב הקיים, ה' לא נרפה מלהושיע, והתסריט בראש שינה את פניו במציאות.