אבנר שאקי בווידוי אישי: "כבוד בשמיים וביזיונות בארץ"

בדיוק ברגע בו הושטתי את ידי לעבר הסמארטפון, שבראיונות מחלטר במצב 'טיסה' כמכשיר הקלטה לעת מצוא, שאל אותי המרואיין שישב מולי, אחד האנשים המוכרים בישראל, בפעם השנייה בתוך עשר שניות: "אתה רציני איתי שנגמר הראיון?".

"כן", עניתי בטון חצי מתנצל, "אנחנו מדברים כבר למעלה משעה וחצי. יש לי ממך יותר מ-2,500 מילה. ככל הנראה חצי מהן יישארו על רצפת העריכה. למה אתה נראה כל כך מופתע?".

"תראה", אמר בעת שקולו מעט התרכך, "אני שועל די ותיק בתחום, התראיינתי אין ספור פעמים, ואם זכרוני אינו מטעה אותי, מעולם לא סיימתי ראיון בלי ששאלו אותי במהלכו שאלות תוקפניות, מביכות, מצליפות, שלא פעם דחקו אותי לפינה וגרמו לי להצטער על הרגע שהסכמתי להתראיין מלכתחילה. עם זאת, במהלך חיי עשיתי זאת שוב ושוב. אנשים כל כך רוצים חשיפה, עד שהם מוכנים לשלם עליה מחירים אדירים".

ברגע הראשון, זו האמת, הבנתי באופן מסוים את המראיינים שהצליפו באותו אדם לאורך השנים, והיה ברור לי מדוע הם ניסו, לעתים קרובות בהצלחה מרובה, להביכו שוב ושוב. מבלי להיכנס לפרטים, בואו רק נאמר שיש לא מעט דברים שבגינם אפשר, או אפילו מתבקש, להצליף באותו אדם.

עם זאת, תדהמתו הגדולה הזכירה לי באופן חד וברור את העמדה התורנית-מוסרית אשר ממנה ב"ה אני משתדל לגשת לכל עיסוקיי התקשורתיים, וכמו כן לפיה לפעול בכל תחומי חיי. בעמדה זו, לשמחתי, גם מחזיקים רבני ובכירי הידברות שמכוונים תדיר את דרכו של האתר, למרות המחיר שכולנו משלמים עליה מדי יום ביומו.

מחיר כבד וכואב

מטבע הדברים, על פי רוב, וכמה טוב שכך, עיתונאים, בניגוד לילדים המופלאים מספריו של חיים ולדר, לא מספרים על עצמם. בשנה האחרונה, רק לצורך הדוגמא, כתבתי עשרות אלפי מילים אשר פורסמו באכסניות שונות, ורק מקצתן הזעום עסק בי.

לדעתי תפקידו המרכזי של העיתונאי הוא תיעוד והפצת מידע אודות הדברים החשובים ביותר המתרחשים במציאות. עיתונאים, למרות שחלקם חושב ומרגיש כך, אינם נמנים על 'הדברים החשובים ביותר המתרחשים במציאות', ולכן הם אינם אמורים להיות מושאי סיקוריהם.

יחד עם זאת, סוף שנה ותחילתה הם זמנים שבהם מתאים במיוחד לחרוג מהשגרה היום-יומית, להסתכל אחורה ובעיקר קדימה, לעצור לרגע רק כדי להמשיך מיד בכל בכוח, ולהתעסק ביסודות. מסיבה זו אני חושב שזהו הזמן לווידוי ראשוני וגלוי לב, ממני אליכם, הקוראים. אל הווידוי אגיע בהמשך, וכעת הקדמה חשובה וקצרה.

בגדול, אפשר לומר שעם ישראל נחלק לשני סוגי אנשים. יש אנשים שנקודת המוצא שלהם ועיקר חייהם הם הקב"ה ותורתו. עבור אותם אנשים, עבודת ה', קידוש שמו בעולם וקיום מצוותיו, הם הדבר החשוב בחייהם, ומתוך כך הם משתדלים כל העת לנהל ולקיים את המחשבות, הדיבורים, והמעשים שלהים.

מתוך תפישה זו, הם גם מחליטים לעבוד בעבודה מסוימת ולהשקיע בה, תוך שמירת ההלכה כמובן, ומקווים שבעזרת כך יצליחו ב"ה לקדם את הערכים בהם הם מאמינים, ולפעול למען תכלית חייהם.

עם זאת, ישנם אנשים שחיים את חייהם לפי כללי יסוד ארעיים, ערכים בין-לאומיים כלליים שונים, והליכות מוסר שבאות וחולפות עם הרוח. בקרב אנשי הסוג השני, כך עינינו רואות, במקרה הטוב הקב"ה וציווייו משולבים במידה מסוימת לפי ההבנה והחשק, ובמקרה הרע ממנו, דברי ה' מיושמים רק בשולי חייהם והליכותיהם, וגם זאת באופן אקראי ומזדמן.

גם בעולם אנשי התקשורת, כמובן, קיימים שני סוגי האנשים הללו. במקצוע זה, אולי יותר מאשר מרוב המקצועות האחרים, ההישמעות לדבר ה' הינה מורכבת במיוחד, ובמובנים מסוימים אף מחייבת ללכת כנגד הדברים העומדים בבסיס המקצוע.

לצורך הדוגמא, בעולם התקשורת הכללי, ככל שהמראיין יותר 'יקרע' את המרואיין, יביך ויקטין אותו, כך תגדל הערכתו בקרב הבוסים ורוב הקולגות שלו. על פי רוב, גם קהל צרכני התקשורת יהנהן בתענוג למראה הנאבקים בזירה, וייקר בלבו את העיתונאי המסור שמטפח ומצחצח את שיניו של כלב השמירה של הדמוקרטיה, הלא היא התקשורת, שיש שיאמרו שלא פעם מכהנת היא, כמובן על דעת עצמה וללא קבלת מנדט מהעם, כלא פחות מאשר הרשות הרביעית – המחוקקת, המבצעת, השופטת, והקובעת סדר יום ציבורי גם יחד.

עולם זה, שאולי עליו יש לומר במיוחד: "עלמא דשיקרא" ו "עולם הפוך ראיתי", הנו עולם צבוע ואכזר בו עיתונאי 'רך' ואנושי ייחשב לעיתונאי כושל. בעולם זה, ככל שהכתב יוציא מהמרואיין לכלוכים פוגעניים יותר כלפי אנשים, רצוי כמה שיותר קרובים אליו, או כמה שיותר מפורסמים, כך הצלחתו תיחשב גדולה יותר, וייתכן שגם משכורתו תגדל בהתאם.

הסיבה לכך ברורה מאוד - באופן בריא וטבעי, חלומו הגדול של כל עורך ועיתונאי הוא הגדלת חשיפת הציבור לכלי התקשורת אליו הוא משתייך. בתוך כך, מטבע הדברים, תמונות לא צנועות, קטעי רכילות, מקרים אנושיים מחרידים, וכדומה, מכפילים ומשלשים את שיעורי הרייטינג / ההאזנה / הטראפיק (תנועת הגולשים ברשת).

לצד כל זאת, או יותר נכון – מעל לכל זאת, עומדים אנשים שבוחרים להחיל על עצמם נורמות שונות לחלוטין. בוחרים להחיל על עצמם את מוסר וכללי התורה. הם ושכמותם, בוחרים בכל יום מחדש, ליצור עיתונות הגונה, מרתקת, אמיצה, צבעונית, עניינית, כנה, חשובה, אך מעל כל זאת – כפופה לריבונו של עולם וציוויו, ולא לנורמות ופרקטיקות עיתונאיות עכשוויות ומקובלות.

אנשים אלה, בשל אמונתם, במובן מסוים משלמים על החלטתם מחירים כבדים. הם מוותרים, לפעמים כמה פעמים ביום, על סיפור מעולה, תמונה חזקה, סרטון מגה ויראלי, סקופ גדול, ודברים נוספים שבכוחם לסייע בהגשמת רצונותיהם הטבעיים וקידומם האישי.

למרות כל זאת, הם בוחרים שוב ושוב שלא להתפתות למנעמים מסוימים, ולכן, בין היתר, לא תראו באתר הידברות, אחד מכלי התקשורת הראשיים בארץ שמחזיקים בעמדה הנ"ל, תמונות לא צנועות, סרטונים לא ראויים, סיפורים שליליים בהגזמה, פרסום מעשי תקיפות ופגיעות, מקרי נוכלות, תככים פוליטיים, קנאה ותחרות, סיפורים המכילים לשון הרע, או אפילו אבק ממנו.

גם לא תמורת שום הון שבעולם

בניגוד להרגלי, אחשוף מעט מהמתרחש בחיי האישיים. לא פעם, למרות שהאמת הגדולה והטובה ברורה וידועה לי כבר לא מעט שנים, עדיין קורה שאני חש בושה מסוימת, או תחושות לא נעימות אחרות, כאשר אני שומע מחברים או קולגות שלדעתם נהייתי 'דובון אכפת לי' חביב ומאיר פנים, לא מועיל ולא מזיק.

אנשים, שבעבר שיתפתי איתם פעולה בכלי התקשורת הגדולים בארץ, ויחד חיפשנו את 'הרע' ופרסמנו לצערי סיפורים שמאוד צערו כמה וכמה אנשים, לא מבינים מה קרה לי, ומדוע הפסקתי לפעול למען ערכים נעלים בעיניהם כמו ביעור הרע (שלעתים קרובות מדי נעשה תוך יצירת רע לא פחות מסוכן וארסי ממנו), תיקון עולם (שברוב ככל המקרים הורס יותר מאשר בונה), או ערכים נעלים פחות כמו הצלחה מקצועית וקידום אישי.

אמנם, ב"ה דברים מסוימים שפרסמתי בעבר, או סיפורים שמסיבות שונות העברתי לעיתונאים אחרים שיפרסמו בשמם, לא הייתי מפרסם ומעביר היום גם תמורת הון שהיה מפרנס את בניי ונכדיי בשלווה, ובכל זאת, אין זה נעים, בלשון המעטה, מבחינה חברתית ומקצועית, להיות עיתונאי שבעקבות בחירותיו לא יוצא לעבודתו עם סכין בין השיניים.

בכתבי את השורות הללו, אין ברצוני לגרוף עליהן מחמאות, וגם לא טפיחות על השכם. המטרות העיקריות שלמענן אני כותב הן:

א. נתינת הסבר ברור לשאלות חוזרות ונשנות אשר הופנו אליי במהלך השנים, כגון: "למה לא פרסמתם את זה וזה?", או: "איך לא כתבת על כך וכך? לדעתי זה אפילו מאוד קשור ליהדות!".

ב. הבאת דוגמא ממשית, יום-יומית, מהחיים עצמם, לניסיון עיקש ומתמיד בהליכה בדרכי ה' תוך כפיפות לתורתו, בתחום בו קשה מאוד לעשות זאת, וכל זאת בהצלחה יתירה ובדרך טובה ונעימה. אני תקווה שכמה שיותר אנשים יקראו את השורות הללו, ידעו ויאמינו שאפשר, ואף צריך, להחיל את דרך הפעולה הזו גם על מקצועות ותחומי חיים אחרים, קשים ככל שיהיו, ויעשו זאת בפועל.

בסל ערכינו, צוות אתר הידברות, אמנם מתחת לשאלתנו האחת והתמידית לשבת בבית ה' ומדי פעם אפילו לבקר בהיכלו, נמצאים במקום חשוב ומכובד הרצונות החזקים הפועמים בקרבנו ליצור עיתונות איכותית, מעניינת, גלויה, מורכבת, וכנה ככל הניתן.

אך יחד עם זאת, אנחנו ממשיכים להתעקש בכל יום מחדש על ההליכה בדרך ה', על פי הנחייתם של גדולי ישראל, וכנראה שזהו סוד הצלחתנו.

אני תפילה שמודל זה, המשלב בעוז את הרוח והחומר יחד, באופן נכון ומאוזן, יועתק על ידי אנשים רבים ככל הניתן לתחומים רבים ומגוונים בחיי עמנו, עד אשר הרשעה כולה כעשן תכלה, נתקן עולם במלכותו של הקב"ה, וביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. אמן.