אל תשמרו את המחשבות שלכם לעצמכם

אנשים רבים נוהגים לשמור את מחשבותיהם לעצמם. הם כאילו חוששים, שאם יפתחו את הפה וידברו עליהן – יקרה משהו נורא להם, לסביבתם ומי יודע אם לא לעולם כולו.

כמעט תמיד מחשבותינו נסובות על הדברים הקטנים שלנו. על מצבנו הכלכלי, על מצבנו המשפחתי, על דברים שהייתי רוצה שיהיו לי, שיקרו לי, שיקנו לי, שיעשו לי, ולא על עניינים ברומו של עולם.

נכון, עם בן זוג טוב נעים לחלוק, ונפלא כשזה קורה. אבל יש לנו במשפחה עוד אנשים שיכולים להיות שותפים.

אנשים קטנים. קטנים בגובהם, קטנים לפעמים בהבנתם, קטנים במחשבותיהם, אבל גדולים בקשר שלהם אתנו.

את הגובה, ההבנה, המחשבה והקליטה של ילדינו אנחנו עוזרים לפתח. איך נפתח את כל אלו אם לא נביא לפניהם את שאלותינו, את תורתנו, את סיפור חיינו ואת כל מהותנו?

הורים סבורים לפעמים שילדים לא צריכים לדעת דברים שונים.

הם לא אמורים לדעת שהיום היו לי בעיות בעבודה.

הם לא אמורים לדעת שהיום אני כועס או עצבני.

הם לא אמורים לדעת שכרגע אין לי כוח, או שעכשיו אין לי חשק.

ולא כך הדבר.

אם לא נביא לפני ילדינו את הרגשתנו, ילדינו לא יקלטו מה עובר עלינו.

אם ילדינו לא יקלטו מה שעובר עלינו, הם לא יוכלו להבין אותנו.

אם לא יבינו מה עובר עלינו – לא יוכלו לנחם אותנו, לעזור לנו, להועיל לדבר.

אם אנחנו רוצים שיתוף פעולה מצד בני ביתנו, עלינו לספר להם בצורה גלויה מה עובר עלינו. רק כאשר נסמוך עליהם – הם ירגישו שהם מסוגלים לתת, לעשות למען האחר, לנחם אחרים.

רק כאשר נסמוך עליהם – נוכל להוריד חלק מהעול שאנו נושאים על שכמנו.

לא כל דבר מספרים לילדים. הם לא אמורים לדעת שרבנו עם בן זוגנו, או מה בדיוק ספרנו לפסיכולוג שלנו ומה ענה לנו.

אבל הם כן אמורים לשמוע על כאב הראש שתקף אותנו, על כך שהלכתי היום לשוק והידיים שלי כואבות מאז ללא הפוגה, על כך ששכחתי את האוכל שלי בבית ולכן לא אכלתי בעבודה עד השעה 16:00, ועל כך שנפגעתי מאוד מהשכנה שצעקה עלי.

רק ילדים שהוריהם משתפים אותם בלבטיהם, ברגשותיהם ובתובנותיהם, יוכלו להעמיד ילדים שגם כן ישתפו אותם בכל אלו. כי איך ידע ילד כיצד לשתף, אם מעולם לא שותף ולא השתתף?

שתפו את הגמדים הקטנים שלכם, ותגרמו להם לגדול פתוחים יותר ושקופים.

אל תחמיצו את הסדנה "מנוחה, תצילי אותי!". חובה להורים שרוצים שיפורים מול הילדים ובכלל. לפרטים הקליקו כאן.