בואו נשתעמם לנו יחד

אתם בוודאי מכירים את זה שהילדים משועממים.

זה קורה בעיקר בחופשים. הילד מתקשר אליכם לעבודה.

"כן, בני, מה קרה?".

"אבא, אני לא יכול ככה, משעמם לי".

"משעמם לך? אבל קניתי לך כל כך הרבה משחקים וחוברות חופש ויש לך הרבה חברים ואתה יכול אפילו לקנות לך ממתקים אם אתה רוצה, יש לך כסף על המקרר".

"לא, אבא, עשיתי הכול, משעמם לי!".

האם באמת משעמם לו? האם ייתכן שיהיה משעמם עם כל כך הרבה חוסמי שעמום? עם כל כך הרבה ספרים ומשחקים וממתקים וכסף?

כן. ייתכן הדבר. שעמום זה משהו מבפנים.

לפעמים לא מתחשק כלום. לא מתחשק לקרוא, לא להכין שיעורי בית, לא לצאת לטייל ולא לפטפט עם חבר. לא רוצים לעשות כלום.

השעמום הוא בעצם חלק מהחיים.

השעמום לפעמים מצמיח את הפירות הכי מתוקים.

מתוך שעמום אנחנו מחליטים לפעמים החלטות שמעולם לא החלטנו, אנחנו  יוצאים לעשייה שלא חשבנו שנצא אליה, אנחנו חושבים מחשבות שלא העלינו בדעתנו קודם.

השעמום הוא חלק מהחיים.

חלק שצריך לתת לו לגיטימציה. ילדים שחשים שעמום ונבהלים ממנו, הם כאלו שהוריהם חשים חשש משעמום ולא נותנים לעצמם רגע אחד של שקט, בלי לעשות בו מאומה. כלום.

למדו את הילדים להשתעמם.

כשהם באים וטוענים: משעמם לי!

הסבירו להם שזה בסדר גמור. הם כבר יודעים שיש פתרונות. שיש להם ספרים, מחברות, צבעים וצעצועים, הם יודעים שאתם מרשים להם להשתמש בכל מה שקיים – ובכל זאת הם משתעממים. מה לעשות?

כלום!

רק כשתאפשרו להם לא לעשות כלום ותוכיחו להם שזה מקובל עליכם ובביתכם – הם יסכימו אתכם. קורה שאנחנו רואים את הילד יושב משועמם על הספה ואנו אומרים לו: "מה אתה מתבטל? לא חבל על הזמן!"

מעכשיו נדע, הוא לא מתבטל. הוא משתעמם, וזה לא נורא, לא רע ואולי אפילו טוב.

קורה שאנחנו מוצאים את עצמנו יושבים על המיטה וחולמים לנו בלי חשבון. פתאום אנחנו מתנערים: "רגע, מה אני חולם ומתבטל? מה אני משועמם? קדימה לעבודה!".

מהיום נדע שיש שעמום חיובי, כזה שמפרה ומאפשר מחשבות של סתם.

מהיום כשילדנו יתלונן ויאמר לנו: "אימא, משעמם לי!", נענה לו: "מה דעתך להשתעמם יחד?".

נשב לידו על הספה, נניח את ידנו על כתפו ונעצום עיניים.

הו, נעים להשתעמם לפעמים.

אל תחמיצו את הסדנה "מנוחה, תצילי אותי!". חובה להורים שרוצים שיפורים מול הילדים ובכלל. לפרטים הקליקו כאן.